Ladies in Black

סידני, 1959

גוד'ס

נא לרדת בזהירות. תודה. נא לרדת בזהירות.

-בוקר טוב. -בוקר טוב. סליחה.

-מוכנה לקראת השבוע? יהיה עמוס. -תאמיני לי שאני יודעת.

-בוקר טוב. -שלום.

-היי, פאטי. היי, פיי. -היי.

בוקר טוב.

-עדיין חושבת לנסוע ללונדון? -לא יודעת. הייתי רוצה. רג' לא מתלהב.

-היה לך סוף שבוע נחמד? -סביר.

-פרנק לקח אותך לבלות? -הוא לקח את עצמו לבלות.

הוא יצא לדוג.

כאן נתחיל.

אוי ואבוי.

-תראי אותה. -אשאיר אותך עם הגברות האלה.

בואי בעקבותיי.

נקווה שהיא מוצלחת יותר מזאת שהיתה בחג המולד האחרון.

-בוקר טוב, מיס קרטרייט. -בוקר טוב, מיס קרטרייט.

מיס ביינס, גברת ויליאמס, זוהי מיס מיילס.

-ליסה. -ליסה מיילס.

היא תסייע לכן במכירות חג המולד ובמבצעי המכירות לאחר מכן.

בסדר, בבקשה. הגברות יסבירו לך מה עלייך לעשות.

טוב.

אני מקווה שאת אוהבת לעבוד קשה.

נחמד מאוד לראותכן כאן. יום מקסים לכם.

יש לך...? יש לך את הרשימה?

סליחה. תסלחו לי.

הייתי רוצה מאוד להצר את השמלה.

לצערי, ניתן לעשות רק תיקונים במכפלת כרגע.

אלו למתלים שם. תוודאי שהן מסודרות לפי המידה.

טוב.

יש לכם את השמלה הזאת במידה 36?

אני לא בטוחה. זה היום הראשון שלי.

העובדים המחורבנים לא יודעים כלום בימינו.

אין לי מושג איפה הם מוצאים אותן.

-אני מצטערת. -אל דאגה, גברתי.

ליסה. מיס מיילס. דלי וסמרטוט, בבקשה, יקירתי.

במחסן.

-איפה פגשת אותו? -הוא עובד עם החבר של מיירה.

נראה לו שאי אפשר לעמוד בקסמיו. אבל יש לי חדשות בשבילו.

הוא התעלק עליי. הם רק רוצים דבר אחד.

כולם.

אולי לא כולם.

למה את מתכוונת?

שום דבר.

פרנק פשוט קצת...

לא נותן לך מספיק תשומת לב?

נחמד. זה הסוד.

עזבת עכשיו את בית הספר, ליסה?

-סיימת עשר שנות לימוד? -לא. עשיתי בחינות כניסה לאוניברסיטה.

בחינות הכניסה? בת כמה את?

אני בת 16.

בפברואר אהיה בת 17.

כשמלאו לי 16, עבדתי כבר שנתיים בבית החרושת לנעליים.

-את מתכוונת להיות מורה? -לא.

אז מה?

אני אהיה משוררת.

-משוררת. -משוררת.

אני לא חושבת שמרוויחים הרבה כסף בתחום הזה.

זאת אומרת, אני רוצה לנסות להיות משוררת.

או שחקנית.

-שחקנית. -שחקנית.

כמו בטיבולי? בשורת המקהלה?

ובכן, לא... לא, התכוונתי יותר כמו בתיאטרון אמיתי, מבינות?

שייקספיר, יוג'ין אוניל, מולייר.

מולי מה?

אף פעם לא שמעתי עליה.

זהירות.

-תודה. -בשמחה.

היי.

אחר צהריים טובים, גבירותיי.

יום מקסים, נכון?

כמה בנות מזל אנחנו שאנחנו חיות במקום כזה.

את בוודאי הבחורה הצעירה החדשה.

בקרוב, תבואי אליי.

קצת עזרה עשויה להועיל לי בתקופת החגים.

מי זאת?

מגדה, אחת מהזרים האלה.

פליטים. מהגרים.

באה לכאן ומתרברבת עם איזה סיפור דמיוני

על איזו עבודת אופנה בפריז לפני המלחמה.

אני אגיד לך מה, היא דווקא נראית טוב.

היא בטח בת 45 לפחות.

היא מבוגרת יותר מאמא שלי.

חוץ מהשתיים שאומרות לי מה לעשות,

יש גם גברת שנקראת מיס קרטרייט...

מישהו בשם מר ריידר ומהגרת ששמה מגדה.

אנחנו אמורים לקרוא להם, "האוסטרלים החדשים".

-השתיים האחרות לא מחבבות אותה. -למה לא?

אני לא יודעת, הם חושבים שהיא שתלטנית.

שתלטנית.

טוב, אני הולך.

אז איך הלך לך, מותק?

טוב, אבא. סחבתי הרבה דברים.

טוב מאוד.

העבודה תחשל אותך. תראי איך את נראית, כמו ציפור קנרי מורעבת.

בסדר. להתראות בבוקר.

-ביי. -להתראות.

זה הגיע בשבילך.

אוניברסיטת סידני

מיס לזלי מיילס

טופס בקשה למלגת חבר העמים

אבא יצטרך לחתום על זה.

-את חושבת שהוא יסכים? -אנחנו נחשוב על משהו.

זה לא יהיה קל, אבל נצליח אם נבחר את הזמן הנכון.

תראי, אבא שלך אדם טוב.

-לפעמים הוא רק צריך קצת... -טיפול עדין?

כן.

גוד'ס מאחלת חג מולד שמח

את יכולה לעזור לי, יקירתי?

תרכסי את הרוכסן בשבילי, טוב?

זה...

אני... אני לא חושבת שהמידה מתאימה.

שטויות.

אני תמיד לובשת את המידה הזאת.

אני לא...

-תפתחי! תפתחי! -אני לא... אני מצטערת.

-מה עשית? -אני...

שמלות מודל

גברת ונטוורת', תשתדלי לא לזוז.

-עדיף שתתחפפי, אנחנו נטפל בעניין. -אני מצטערת. אני מצטערת.

אני רואה מה הבעיה.

גברת ונטוורת', היו לנו כל כך הרבה בעיות עם הרוכסנים לאחרונה.

הם מיוצרים במלבורן, או ביפן או איפשהו.

-הנה. -תודה.

-מה קרה? -העוזרת החדשה.

אני יודע שאולי זה לא הוגן, אבל אולי כדאי שתפטרי את הבחורה הצעירה.

גברת ונטוורת' תהיה במצב רוח קרבי.

למשפחה שלה יש מניות בגוד'ס.

אני לא חושבת שהיא תקים מהומה, מר ריידר.

היא תהפוך מושא לבדיחה אם מישהו ישמע...

לאיזו מידה של שמלה היא ניסתה להידחס.

ומישהו עלול להפיץ את השמועה, אני מניח, מיס קרטרייט.

זה עלול לקרות, מר ריידר.

זה עלול לקרות.

-את לא אוהבת את חדר האוכל? -לא במיוחד.

נחמד יותר כאן בחוץ.

זה בטח ספר מוצלח.

כן, בהחלט.

הוא נפלא. אני עומדת לסיים אותו. תוכלי לשאול אותו אם את רוצה.

הוא די עבה. אני לא בטוחה.

איך הוא נקרא?

"אנה קרנינה".

זה סיפור רומנטי? אני אוהבת רומנטיקה.

ובכן, בערך.

-בואי, כדאי שנחזור. -כן.

זה... הוא נכתב על ידי טולסטוי. העלילה מתרחשת ברוסיה.

-רוסיה? -כן.

-את לא קוראת רוסית. -לא. לא, זה תרגום.

כן.

סליחה, אבל למען האמת...

כאשר הגעתי הביתה ומדדתי אותה, ראיתי שהיא לא ממש הצבע שלי.

היא פשוט לא אני.

-כן... ליסה, את אלה תתלי ליד המעלית. -טוב.

ומה לגבי פנקסי המכירות שביקשתי ממך לבדוק?

יש לחבר את הסכומים בכול עמוד, ולהשוות אותם עם הקבלות.

כן, עשיתי את זה.

מיס? השמלה שלי?

כן, ובכן, תוכלי להחליף אותה, גברתי, במידה ולא לבשת אותה.

לא לבשתי אותה.

בסדר גמור. עלייך לגשת לקומה השלישית לשם החלפה, גברתי.

-שקרנית. -כמובן.

זהירות. הנה היא מגיעה. מיס קרואטיה 1938.

גבירותיי.

היום אגנוב את השפחה הקטנה שלכן לכמה שעות.

-לא, לא. -את לא רואה שאנחנו נופלות מהרגליים?

בהחלט, אבל כולנו נופלות מהרגליים.

אבל מיס קרטרייט אמרה שנוכל להשאיר את ליסה איתנו כל השבוע.

הבהרתי את העניין עם מיס קרטרייט. בואי, ליסה.

אראה לך איך הדברים מתנהלים בשמלות מודל.

בואי.

שתלך לעזאזל.

היא ידעה שנזדקק לעזרה נוספת השבוע.

-טיפוסי. היא חושבת שהיא הבוס כאן. -כן, טיפוסי.

-יש את השמלה הזאת בצבעים אחרים? -כמובן, גברתי.

כל השמלות האלה ייחודיות...

ואת כולן עיצבו המעצבים הטובים ביותר.

זאת, למשל, היא בעיצוב הארדי איימיס.

לקוחה שלובשת את אחת היצירות האלה...

יודעת שהיא לא תיתקל באישה נוספת שלובשת אותה שמלה...

שזה דבר נורא שעלול לקרות לאישה.

ייתכן שאותה שמלה נמכרת אצל ג'ורג'ס במלבורן...

אבל מי נוסע למלבורן?

ואנחנו לא מחזיקים מידות שונות מאותו דגם כי...?

-כי אז השמלה לא תהיה ייחודית? -בדיוק.

השמלה הזאת מושלמת לאחת מנשות החברה הגבוהה הצעירות שלנו...

אולי לכבוד נשף בטרוקדרו.

המעצבת היא אליזבת ארדן.

האמריקאים מאוד חדשניים.

זאת...

הייתי רוצה אותה לעצמי, היא גזורה היטב.

תראי את הפרטים, אבל אני לא במיטבי בסגנון האנגלי.

אני לא מבינה את זה, אבל לכול הנשים האנגליות יש צורה של אגס.

עכשיו, הצרפתים.

ז'ק פאט...

שאנל, דיור הגדול, מעצבים שמלות שמתאימות לנשים בעלות חזה וירכיים...

אבל הן בכול זאת נראות רזות בשמלות האלה, זהו כישרון אומנותי.

ואני מניחה שהשמלות האלה יקרות מאוד.

יקרות?

הן יקרות באופן מחריד.