Prvních 200 řádků.
"צמד מהיילנד מפיץ בעצמו חוברת קומיקס"
"לרדוף אחרי איימי"
ניו יורק
כנס הקומיקס השלישי במנהטן
"מרוול יכולים למצוץ לי את הזין"
הסמינר יתחיל בעוד 5 דקות.
הוא יתקיים בחדר ג'.
אז מה דעתך על צ'או יאן פאט?
אני לא יודע. אני אוהב את צ'או יאן פאט.
אני רק לא רואה אותו בתור "מאדמן". -מגניב.
תודה.
הולדן מקניל ובאנקי אדוארדס, היוצרים של "בלאנטמן וכרוניק"
תוכל לחתום על זה "עבור מעריץ מאוד גדול"?
בטח.
אני אוהב את החוברת הזאת, בנאדם. החרא הזה מעולה.
הלוואי שהייתי כמו האנשים האלה. מתמסטל,
מדבר גס על חתיכות ונלחם בנבלי על.
אני אוהב את הבחורים האלו. אתה יודע, הם כמו ביל וטד, פוגשים....
את "צ'יץ' וצ'ונג".
כן. אני אוהב לחשוב עליהם
כעל רוזנקראנץ וגילדנסטרן פוגשים את ולדימיר ואסטרגון.
כן! מי?
אז אתה אוהב, כאילו, לצייר את זה או משהו?
אני עובר על זה בדיו, ואני גם הצובע. זה שלידי מצייר את זה.
אבל שנינו חשבנו על הדמויות. הבא.
מה זה אומר, אתה "עובר על זה בדיו"?
ובכן, זה אומר שהולדן מצייר את התמונות בעיפרון,
ואז הוא נותן לי את זה כדי שאעבור על זה בדיו. הבא.
אז בעצם אתה רק עוקב אחרי הקווים.
זה לא לעקוב, בסדר?
אני מוסיף עומק והצללה כדי לתת לתמונה יותר הגדרה.
רק אז הציור באמת לוקח צורה.
לא, לא. אתה עובר על מה שהוא מצייר בעט, בסדר? זה לעקוב.
לא ממש. הבא.
בנאדם, תן לי לשאול אותך משהו.
אם מישהו מצייר משהו ואז אתה מצייר בדיוק את אותו הדבר,
כמו בדיוק על גבי זה, בלי לצאת מחוץ לאמנות המקורית שנקבעה.
איך קוראים לזה?
אני לא יודע, בנאדם. לעקוב? -רואה?
אתה רוצה שאני אחתום לך על החוברת או מה?
אל תתרגז כל כך עליו רק בגלל שיש לך בעיה עם מקומך בחיים.
אני בטוח עם מה שאני עושה.
אז תגיד את זה. אתה עוקב.
עבור מי לחתום על זה?
אני לא רוצה שתחתום על זה, בנאדם.
אני רוצה שהאיש שמצייר את "בלאנטמן וכרוניק" יחתום על זה.
אתה רק העוקב. -תראה לו, נער קטן.
עבור מי לחתום על זה?
חתיכת עוקב מזדיין!
אני אעקוב עם גיר מסביב לגופה המזויינת שלך, מזדיין!
אולי תוציא אותו מפה?
חכה רגע. הוא התנפל עליי! חתיכת עוקב מזדיין!
אמא שלך עוקבת!
אני יכול להסביר לך את עיקרון הקהל?
אם אתה תוקף אותם אז אין לנו קהל.
הוא התחיל, חתיכת דופק זיניים!
יש לו מזל שלא הכנסתי לו את העט לבית החזה!
אני צריך להזכיר לך? המסך עולה בעוד 10 דקות. בסדר?
בסדר.
במשך שנים בתעשייה הזו,
כשדמות אפריקאית-אמריקאית, גיבור או נבל,
הוצגה, בדרך כלל על ידי אמנים וסופרים לבנים,
הם קיבלו סטירה עם שמות גזעניים,
שהבדילו אותם מאחרים ככושים.
עכשיו, בחוברת שלי,
"כושי שונא לבנים",
לא קיימים שום שטויות כאלו.
שם הגיבור הוא מאליקווה. הוא צאצא מהשבט השחור
שהקים את התרבות הראשונה על כדור הארץ,
בזמן שאתם, האירופאים הבני-זונות, עדיין התחבאתם במערות וכאלו,
מפוחדים לגמרי מהשמש.
הוא מודל חזק לחיקוי שקורא צעיר שחור יכול להעריץ אותו,
בגלל שאני כאן לומר לכם: התרנגולות מגיעות הביתה לקנן, כולם.
השחור לא הולך לגלם יותר את המיושן בקומיקס ופנטזיית מדע בדיוני.
אנחנו נשארים במציאות. ואנו הולכים לקבל כבוד בכל אמצעי אפשרי.
בחייך. זה ערימת זיבולי שכל.
לאנדו קרליסיאן (מלחמת הכוכבים) היה שחור, אתה יודע.
הזדמן לו להטיס את "בז המילניום". מה יש לך?
מי אמר את זה? -אני.
לאנדו קארליסיאן הוא מודל חיובי לחיקוי בפנטזיית מדע בדיוני.
שיזדיין לאנדו קארליסיאן, הדוד תום הכושי.
תמיד יש ילד לבן שחייב להרוס את הטרילוגיה המקודשת.
הסרטים האלו מספרים על איך שהאיש הלבן שומר על האח למטה.
אפילו בגלקסיה הרחק, הרחק מאוד.
תראו את זה. יש לכם את נער החווה הרקיק לוק סקייווקר,
ילד לדוגמה לנאצים, שיער בלונדיני, עיניים כחולות,
ויש את דארת ויידר.
האח השחור ביותר בגלקסיה. איש נובי.
מה זה נובי? -סתום את הפה.
ויידר, הוא אח רוחני, אתם יודעים,
תומך ב"כוח" וכל החרא הטוב הזה.
ואז הרקיק הזה, סקייווקר, שם את ידיו על חרב-אור,
והילד מחליט שהוא יריץ את כל היקום המזורגג.
ישיג חבורה של לבנים ביחד.
והם הולכים לחסל לוויידר את מכסה המנוע, "כוכב המוות".
עכשיו, איך לעזאזל קוראים לזה?
מלחמת אזרחים בין-גלקטית? -העלאת ערך רכוש.
הם יגרשו את הגורם השחור
כדי שהגלקסיה תהיה "בטוחה" ללבנים.
והג'די הוא הפרק המעליב ביותר בסדרה.
מכיוון שהמראה השחור והיפה של וויידר מוכפש,
כשהוא מוריד את המסיכה וחושף איש לבן זקן, רפה וחלוש.
הם מנסים לומר לנו שעמוק בפנים כולנו רוצים להיות לבנים!
ובכן, זה לא נכון?
זעם שחור!
זעם שחור! אני אהרוג כל איש לבן שעליו אניח את עיניי המזויינות!
"מה זה נובי?" כלבה, כמעט גרמת לי לצחוק.
מה איתך? לא אמרת לי שאתה הולך לצרוח "זעם שחור".
כמעט השתנתי במכנסיים.
איך אתה מצליח שלא יתפסו אותך בגלל זה כל הזמן?
השוטרים לא אמורים לפתוח לך את הראש ברגע זה?
החוף הלא נכון. -ובכן, זה מלא בכדורי סרק.
ואופיאט מקבל כל מיני אישורים בטחוניים לפני שאני עולה.
אז המוציא לאור שלך באמת מפצה אותך על ההתנהגויות המופרזות האלו?
מפצה אותי? מותק, הם מתעקשים.
עליי למכור את התדמית כדי למכור את החוברת.
האם הקהל עדיין יאמין לכל העניין עם הזעם השחור,
אם הם יגלו שהחוברת נכתבה על ידי... אתה יודע. אתה יודע.
הומו? -כשזה בא מפיך, זה נשמע כה סקסי.
אני אשחק את הקורבן שלך, אבל לא את המאהב שלך, בסדר?
הופר, למה אתה נשמע כמו הכומר פאראקן (מנהיג שחור) כשאתה על הבמה,
וכמו מלך הפופ כשאתה לא עליה?
תיזהרו, בנים, לחתלתולה הזו יש שוט.
תמיד לפני שאני עולה לדבר, אידיוט.
אני נשבעת. אלוהים,
בכנס הבא שאהיה בו, וירצו שאהיה בצוות המיעוט,
אם אראה את שמך במקום כלשהו על הרשימה, אני אוותר.
הולדן, באנקי, ערימת הווסת הזאת היא אליסה ג'ונס.
היא עשתה את החוברת ההיא, "שגרה ייחודית".
קראתי את החוברת שלך. זה חמוד. דברים של בחורות, אבל חמוד. מה?
מצטער בקשר אליו. הוא מתמודד עם להיות מסמן בדיו.
אתה עוקב.
אני מאוד אוהב את החוברת שלך. אני מופתע שלא נפגשנו בשום כנס בעבר.
תיפטר מהזין או שתשנה את גוון העור,
ונוכל להכיר אחד את השני בפנל אחרי פנל.
החבר'ה האלה עושים את "בלאנטמן וכרוניק",
אשר נמכר יותר מהחוברות של שנינו ביחד.
לכן, הם אף פעם לא נמצאים על הפנל עם אנשים כמונו.
הם חיים במותרות ברגע זה.
הבטחתי לאליסה שאזמין אותה למשקה.
החבר'ה מניו-ג'רזי פה צריכים למהר למנהרת לינקולן,
או שנוכל להישאר לסיבוב משקאות בעיר הגדולה והמפחידה?
אנחנו נבוא. -ניקח...
נבוא.
ארצי'. בסדר?
ארצ'י וחבורת ריוורדייל היו חבורה טהורה של אוהבי כיף.
לא תוכל למצוא תפקוד לקוי בקומיקס הזה. הם היו תמימים סוף הדרך.
ארצ'י וג'אג-הד היו מאהבים. -סתום את הפה!
זה נכון. ארצ'י היה הכלבה וג'אג-הד היה הגברי.
בגלל זה ג'אג-הד חובש את הכובע שנראה כמו כתר כל הזמן.
הוא מלך עולמה של המלכה ארצ'י.
בנאדם, אני מרגיש פשע שנובע משנאה מגיע.
טוב, אתה יודע, הוא די צודק.
ארצ'י לא ממש התפשר על בטי או ורוניקה.
כי הוא רצה את שתיהן בבת אחת, אידיוטים!
הוא לא בחר באחת, בגלל שהוא ניסה להכניס אותן לסקס בשלישייה.
הנה.
מה?
אני רוצה שתלך לחנות הפינתית ותקנה לעצמך רמז.
קדימה. -קפוץ לי, ארקל.
כבר אמרתי לך להיזהר עם זיבולי הארקל האלו.
תכיר בזה, ילדה. ארצ'י הוא אחות.
זהו זה.
אתה. -אני?
כן, אתה. אתה תצעד אתי בחזרה מעבר לרחוב,
ואנחנו הולכים לקחת ערימה עצומה של חוברות ארצ'י.
ואני הולך להוכיח לך מעבר לצל של ספק,
שארצ'י מעוניין כולו בכוס. בוא.
הבחור מסוכסך עם עצמו.
אני אשחק בתור אמא מטפלת בשבילו.
שניכם, הישארו במקומכם. אנו נחזור מיד.
הוא תמיד ככה?
הוא? כן. מאז כיתה ג'.
נזירה אחת לימדה אותנו על השילוש המקודש,
היא המשיכה לברבר על העניין של שלושה אנשים באל אחד.
האב, הבן ורוח הקודש.
באנקי פתאום מתפרע עליה. שניהם נכנסו לקרב גדול.
ילד בן 8? כמה גרוע זה היה יכול להיות?
ובכן, ראית אי פעם נזירה קוראת לילד קטן "שטיח-כוס" מזויין?
זה לא היה יפה. דברים כאלו אמורים להתרחש,
כשמכריחים ילד ללבוש עניבה ומכנסיים תואמים כל יום.
כן. וההרפתקאות הכושלות צרות-האופק בבית הספר שלך?
מוגבלות בעיקר לטעימת יין לפני המיסה.
אבל זה הפך אותי לנער-שרת כנסייה שתיין בבית הספר היסודי.
אני לא יכול לומר לך בכמה בקרים אחרי "משתה" רציני,
התעוררתי ליד כמרים מוזרים.
אתה לא השנון החריף? -שנון? לא.
אני רק מעריץ של הומור בהטרדת-כמורה.
כנראה בגלל זה המשפחה המורחבת
הפסיקה להזמין אותי לטקסי הכנסייה הראשונים.
אתה משחק בקליעת חיצים?
לא באופן מקצועי. את יודעת, רק בברים.
אני לא יודעת,
אולי כדאי לי לחתום על איזו עסקה בלעדית כמוכם.
נראה שהחוברת החדשה שלכם נמכרת בטירוף.
ובכן, כל זה חוזר למשהו שסבתי אמרה לי כשהייתי ילד.
"הולדן", היא אמרה, "הכסף הגדול נמצא בבדיחות על זין ופלוצים".
היא הייתה מתפללת קבועה בכנסייה.
הבכי שמגיע מליבו של אמן אמיתי, שלכוד בגיהנום מסחרי,
אשר מרחם על עושרו הרב.
No comments yet. Be the first to leave one.