Ladies First

NETFLIX סרט תיעודי מקורי של -

,מקומן של הבנות בבית

.לא במגרשי הספורט

.הספורט מיועד לבנים בלבד

,הבנות צריכות לבשל

.לטפל בבית ולגדל ילדים, זהו תפקידן

.לא ארשה לבתי לצאת לעבוד

,אם היא תרצה .היא יכולה לעבוד אחרי שתתחתן

.ההחלטה תהיה בידי בעלה

.לא ארשה לבתי לעסוק בספורט

,לעיתים קרובות בא לי לענות

אבל אז אני מרגישה

.שאם אגיב במילים, אנשים עלולים לשכוח

,אבל אם אגיב בחצים שלי .הם לא ישכחו לעולם

ה-11 באוגוסט, 2016 - - ריו דה ז'ניירו, ברזיל

,הקהל מתחיל להגיע אל אצטדיון סמבודרום

.שבו מתקיים הקרנבל השנתי של ריו

אולימפיאדת ריו 2016 -

,במשחקים האולימפיים האלה .זהו מקומה של תחרות הקשתות לנשים

תחרות נשים ליחידות -

.הודו מתחרה נגד טאיפיי הסינית

:את הודו מייצגת

קשתות לנשים - - יום התחרות

.דיפיקה קומארי

.קומארי, בת 22, בכושר טוב

.התחרות עומדת להתחיל

,אני מקווה שהנערות בהודו ,שבפניהן ניצבים מכשולים רבים

יראו בי מקור השראה ,שיאפשר להן להתגבר על בעיותיהן

,ושהן ייאבקו להגשים את חלומותיהן

.ואת שאיפותיהן

‏50 יום קודם לכן -

ה-22 ביוני, 2016 - - בנגלור, הודו

ברוכים הבאים .אל רשות הספורט של הודו בבנגלור

...כידוע, נמצאת כאן

מסיבת עיתונאים -

.נבחרת הקשתיות

נבחרת הנשים שלנו הגיעה .למינימום האולימפי באליפות העולם

.נמצאת איתנו כאן דיפיקה קומארי .שלום לכולם-

.ננחת בריו ב-9 ביולי

.נענה על מספר שאלות, אם יש לכם

,שמי הוא דיפיקה קומארי .וזו האולימפיאדה השנייה שלי

.המטרה שלי היא זהב

.דבר לא עולה עליו

.עוד פעם

.בבקשה, אל תגיד את זה

,דיפיקה, פעם אחת אחרונה

.ותסתכלי רק אל המצלמה הזאת

.מוכנה שלוש, שתיים, אחת, קדימה

.אין דבר גדול מהמשחקים האולימפיים

.אל תסתכלי לכל הכיוונים

.הזהב האולימפי יהיה הנוצה האחרונה בכובעך

,כשאת חושבת על העמידה על במת המנצחות

?מה עובר לך בראש

?את יכולה לתאר במילים את הרעב

ברור שאף אחד לא מתחרה .על הכסף או הברונזה

.כולם חולמים על הזכייה במדליית זהב

צריך לעבוד קשה מאוד

.כדי להשיג את מדליית הזהב

...תמיד חלמתי

,שהמאמן הראשון שלימד אותי

כשאהיה על הדוכן ,ואקבל את המדליה האולימפית שלי

.הייתי רוצה לקבל אותה מידי המאמן שלי

.זה החלום שלי

,ועכשיו

...שוב מתקרבים משחקים אולימפיים .אז אני מוכנה

כל שחקן צריך להקריב משהו מחייו

.כדי להיות במעמד שלך

.קחי אותנו חזרה בזמן .ספרי לנו על הרקע שלך, על המסע שעברת

ג'ארקהאנד, הודו -

המדינה השנייה במדד העוני בהודו -

הכפר ראטו -

.אני מהכפר ראטו

.לבנות אין שם שום דבר לעשות

,תמיד רציתי לשחק

אבל אמא שלי מעולם לא הרשתה לי .לצאת מהבית, כי אני הבת הבכורה

הייתי צריכה לעזור בעבודות הבית

,כמו כביסה ומטלות אחרות ,ולכן אמי מעולם לא הרשתה לי לשחק

מחשש שאנשים יגידו .שהיא השאירה את בתה בחוץ

.עד כדי כך הם צרי אופקים

.אמי עובדת בבית חולים כפרי קטן

גיטה דווי, אמא -

.בראטו אין נשים עובדות, רק עקרות בית

?את רואה את הצהוב ?זה-

.אמא שלי היא מקור ההשראה הגדול שלי .רציתי לעמוד על רגליי, כמוה

אהבתי לגנוב ירקות

.מהשדות, בעיקר תירס

.חברותיי ואני היינו מומחיות בגניבת ירקות

.אוכל גנוב ימתק

...ואז

.היינו מטגנות ואוכלות אותם

,אמא שלי יצאה מוקדם בבוקר

,ולכן אני קרובה יותר לאבי .כי איתו ביליתי יותר זמן

?מה אתה עושה

!מספיק

.אין צורך שתטאטא את הדרך

.אבא שלי הוא נהג ריקשה

,אין לו השכלה

אבל הוא יודע הרבה

.על הדברים הקטנים שבחיים

.כשהוא מדבר, אני רוצה להקשיב

שיב נראיאן מהטו, אבא -

.כשדיפיקה נולדה, היינו מאושרים

.היא נולדה בריאה, במשקל חמישה ק"ג

.היו לה עיניים סקרניות

.היא נולדה לצד הדרך

.אמא שלי מעולם לא קיבלה משכורת בזמן

,המשכורת הגיעה פעם בשלושה .ארבעה חודשים

.לכן היו לנו הרבה יותר מדי בעיות

.היו ימים שלא היה לנו מה לאכול

.הבית שלנו היה עשוי מבוץ

בכל פעם שירד גשם

,או שהיתה סופת רעמים

.הגג היה דולף

הנחנו על הרצפה סירים ומחבתות .כדי למנוע הצפה

,אנחנו גרנו בחצי הזה

.ובחצי השני הדוד והדודה שלי

,לא מצא חן בעיניהם שאמי עבדה .וזה הוביל למריבות רבות

.לפעמים הם היכו את אמי

.כן, נהגתי להכות אותה

האריש צ'נד, דוד -

.שום דבר רציני

,כשהיא היתה בת שלוש

עברנו ליד רוכל לצד הדרך

.שמכר בית קטן מחימר. הוא עדיין אצלנו

,דיפיקה לקחה אותו בידיה ואמרה

".אבא, זה מסוק"

,היא הרימה את הגג ואמרה, "אבא, אתה

,אמא ואני נשב בפנים

".ונעוף רחוק מכאן

אני כנראה הבת היחידה

.שעזבה את הכפר בגיל כזה צעיר

.אין כאן הזדמנויות לבנות

.ההורים מחתנים אותן לפני גיל 18

אילו לא עזבתי, אני בטוחה

.שהיו מחתנים אותי בגיל 18 או 19

,רציתי להתרחק ככל האפשר מחיי הכפר .ולהימלט מהמצב הקשה

סראיקלה, בית הספר הראשון של דיפיקה -

בגיל 12 שמעתי בפעם הראשונה .על ספורט הקשתות

,מישהו סיפר לי על בית ספר בסראיקלה

.והכי חשוב, הלימודים היו בחינם

,לא הייתי צריכה לשלם

.וסיפקו לנו גם ביגוד ואוכל

,כשפגשתי את דיפיקה לראשונה ב-2006 .היא היתה מאוד שברירית

.היא הגיעה עם הוריה

ב. סריניוואס ראו, מאמן -

.שלושתם נסעו 130 ק"מ על קטנוע

,המאמן אמר ."היא כל כך חלשה! איך היא תסתדר"

,דיפיקה התרגזה

.והרגישה שאיבדה את ההזדמנות

,היא לקחה אותי הצידה ואמרה "אמא, אני יכולה להגיד לו משהו"

".אמרתי לה, "תגידי לו

.היא אמרה, "תן לי שלושה חודשים

,אם לא אהיה מספיק טובה ".תזרוק אותי מבית הספר

.המאמן הסכים, ואני הייתי מאושרת

.באותו זמן לא באמת התעניינתי בקשתות

.הלכתי לשם כי התנאים במשפחתי היו קשים

.בבית היו תמיד מריבות בגלל המחסור בכסף

,חשבתי שאם אעזוב את הבית

.יירד מעליהם חלק מהעול

...זה היה פעם המטבח שלנו

,כאן היינו מאכסנים מזון

.ובישלנו כאן

.שם רחצנו את הכלים

.היו לנו שלושה חדרים

.לא היו מאווררים, רק מיטה

.לא היו ארונות או רהיטים אחרים

.לא היתה גם מקלחת. התרחצנו בנהר

.יום אחד, בתי חלתה

היו לה שלפוחיות על העור .כי הנהר היה כמו ביוב

היינו צריכים לאשפז אותה .בבית החולים. הרגשתי נורא

,במשך שנה, שנתיים היו לה הרבה בעיות

."לפני שהיא התקבלה ל"טאטא

אקדמיית "טאטא" לענף הקשתות - - ג'אמשדפור, המרכז לקשתות

,כשהייתי בת 13 ,אקדמיית "טאטא" ערכה מבחנים

.והייתי נחושה להיבחר

,המאמן שלי, דארמנדרה טיווארי .היה הממונה על המבחנים

דארמנדרה טיווארי, מאמן הנבחרת -

,היא ניגשה אליי ואמרה ".אני רוצה להתאמן אצלך"

אמרתי, "בסדר, אבל תצטרכי ".לעשות מה שאגיד לך

."היא הודיעה לי שנבחרה בידי "טאטא

.היא היתה זקוקה לקשת מאוד יקרה

,אמרתי לה

"אני אדם עני, איפה אשיג את הכסף"

.אבל איכשהו הצלחתי לאסוף מה שיכולתי

.היא היתה נערת כפר תמימה וחסרת ביטחון

היא לא ידעה איך לאכול או לישון

.או להתלבש כמו שצריך

- "קונטאלה פול, אם הבית ב"טאטא - ,לימדנו אותה איך לאכול עם כף

.ואיך להתנהל

.היא נהגה להתבודד ולהתאמן לבד

.היא עבדה קשה מאוד לתקן את חסרונותיה

פורנימה מהטו, מאמנת -

,היא יורה כמה חצים שאנחנו מבקשים

.ולומדת מהר

.הכישרון שלה הוא בגדר נס

,בתוך שנה מרגע שהתחילה .היא הפכה מועמדת לאליפות העולם

אליפות העולם לנוער, 2009 -

.מדליית זהב לדיפיקה קומארי מהודו

כשהתחלתי עם הקשתות, לא היה לי מושג

.שזה ענף ספורט