Prvních 200 řádků.
אימא.
אימא, תסתובבי.
אימא, תסתובבי. את במצלמה נסתרת.
תגידי שלום. תצעקי.
הבית מלא אורחים. אני יכולה לחזור אליך? תודה.
שלום. מה שמך, אדוני?
אתה במצלמה נסתרת!
תראו את המצלמה הנסתרת בפינה, מאחורי הארון.
את לא קרובה מדי? -כן, זאת מצלמה.
אני לא מרוכז, רייצ'ל. -תצעק.
חמישה קנקני מים? השם ישמור! -חמישה קנקנים.
רייצ'ל, זאת תהיה קלטת כזאת משעממת.
לראות מישהי מוזגת חמישה קנקני מים.
אימא, אבא, אתם יכולים להציג את עצמכם?
תתחילי את. -בסדר.
שמי קארן מייסון.
ואני בארי מייסון.
אנחנו הבעלים של "קרקס הספרים" משנת 1982,
לפני 33 שנים.
שזה זמן ארוך לכל עיסוק שהוא.
אתם יכולים להסביר מה זה "קרקס הספרים"?
- רייצ'ל מייסון בתם של קארן ובארי -
ג'וש, אתה יכול לתאר את המשפחה שלנו?
איך אבא ואימא?
המשפחה שלנו...
יש מידה של קונבנציונליות במשפחה שלנו. אני חושב...
שאנחנו משפחה נורמלית וקרובה.
צלמי רק אותנו.
מיקה, תפסיק. מיקה, נו.
שאפנו להיראות כמו משפחה מושלמת.
מיקה, זזת.
אימא היא המנהיגה, ללא ספק,
אבל עדיין יש לה צד רך.
תעשו את זה שוב.
היא מאוד נחושה
והיא משיגה את מה שהיא רוצה בכל הכוח.
איך היית מתאר את אבא?
אל תיתקע במוטות.
אבא הוא מהאנשים היחידים שהמצב הטבעי שלהם הוא אושר.
הוא אדם שמח.
מה האור האדום אומר?
אבא, אפשר להיכנס? -כן.
אבא!
התיאור היה תמיד,
"חפשו את הקירח עם החיוך"
כשהוא היה הולך לאיבוד בקניון.
הם בהחלט היו השוטר הטוב והשוטרת הרעה.
את יודעת, הייתי...
לא הייתי אומרת שאני "אימא נדחפת"
אבל הייתי אימא עובדת עם שלושה ילדים.
לא רצינו שהם ידעו במה אנחנו עוסקים
כי חשבנו שאז לא ירצו לשחק איתם.
זאת פיניאטה קשוחה מאוד.
מעולם לא דיברנו על זה.
פשוט ידענו שככה זה עובד.
לא מדברים על העסק המשפחתי עם המשפחה.
כששאלו במה ההורים עוסקים,
התשובה הרשמית הייתה, "יש להם חנות ספרים".
"יש לנו חנות ספרים."
זה מה שאומרים לאנשים.
לפעמים היינו נכנסים לחנות
כי אימא הסיעה אותנו הביתה והייתה צריכה לעצור שם.
קיבלנו הוראות מפורשות להסתכל לרצפה
כשעברנו דרך אזורים מסוימים בחנות.
"אל תסתכלו מסביב. עיניים לרצפה."
אבל מן הסתם...
אתם יודעים, העיניים משוטטות.
פעם מצאתי קלטת וידאו במושב האחורי במכונית של אימא שלי.
לקחתי אותה, החבאתי אותה וחיכיתי חודשים.
לבסוף, כשכולם היו מחוץ לבית,
רצתי למחבוא שלי ושלפתי את הקלטת.
אבל הסתבר שזו קלטת מסוג בטא, אז לא יכולתי לצפות בה.
- קרקס הספרים -
"קרקס הספרים" הוא חנות ספרים
ועסק לממכר פורנו הארדקור לגייז.
- סרט תיעודי מקורי של NETFLIX -
- הכניסה מגיל 18 -
- ספרות עיון גאה -
תמיד ראיתי את "קרקס הספרים"
וחשבתי שזו סתם חנות ספרים...
בסגנון קרקס.
כשנכנסתי הבנתי
שזו הרבה יותר מסתם חנות ספרים רגילה.
היה שם אזור שלם שהיה מוקדש לפורנו,
כאילו, פ-ו-ר-נ-ו.
זה היה מדהים.
לספק חומרים מיניים באיכות גבוהה לכל סוטה באמריקה,
זו הייתה המשימה של "קרקס הספרים".
הם עזרו לגברים רבים להרגיש נוח לבטא את המיניות שלהם.
"קרקס הספרים" היה מקום בטוח לפגוש בו גברים הומוסקסואלים.
היו הרבה מפגשים סודיים בין מדפי הספרים.
זה היה מרכז העולם ההומוסקסואלי באותה שכונה.
- ווסט הוליווד -
באחת הפינות הקבועות שלנו בתוכנית "2 בעיר"
אנחנו מבקרים ברחובות הידועים והמושמצים ביותר בדרום קליפורניה.
והערב, לו לורן לוקח אותנו
לשדרת סנטה מוניקה.
אלה הפנים של שדרת סנטה מוניקה המוכרות למבקרים מבחוץ.
אבל לרחוב יש גם צד פרטי,
שנגלה לתושבי חוץ רק כשהם קולטים
שרוב האנשים כאן הם גברים.
בשנה הראשונה אחרי שעברתי ללוס אנג'לס
מצאתי מקום שקיבל אותי.
בווסט הוליווד היו בעיקר הומוסקסואלים צעירים.
קראו לשכונה "עיר הבחורים".
באותה תקופה, אם היית מחוץ לארון, היית פורע חוק
ועשית דברים דברים מוזרים.
כל הקטע של הנקישות עם הרגל והקרוזינג,
הבנדנות והסימנים...
אנשים לא אומרים, "עדיף שנמצא איזו פינה,
אולי הבוס שלי יראה אותי?"
לא. יש כאן חופש וגאווה. זאת לא בעיה.
שמי אלכסיי רומנוף
ואני אחד האנשים האחרונים שעדיין בחיים
מההפגנה ב"פונדק החתול השחור".
בערב השנה החדשה, 1966,
המשטרה פשטה על שני ברים
שתיים או שלוש שניות אחרי חצות
אחרי שהשיר "אולד לאנג סיין" התנגן ב"חתול השחור".
המשטרה התחילה לעצור את כל מי שהתנשק.
הם פחדו,
כי אם הם ייחשפו, הם יכלו לאבד את עבודתם.
לאבד את בתיהם.
אחרי אותה תקרית, החלו הפגנות נגד אלימות משטרתית
מחוץ לברים הגאים הכי ותיקים בלוס אנג'לס,
"החתול השחור" ו"פנים חדשות".
זאת הייתה ההפגנה הגדולה ביותר במדינה עד אז,
והיא קרתה שנתיים וחצי לפני מהומות סטונוול.
"פנים חדשות" הפך ל"קרקס הספרים".
חנות הספרים ההיא הייתה חשובה מאוד
כי היו בה ספרים שדיברו על החיים שלנו.
אנחנו היינו האנשים חסרי הקול, החבויים,
שלא דיברו עליהם, כי הם היו מגעילים.
אני לא יכול להסביר כמה זה היה שונה.
להיות הומוסקסואל היה חטא שלא יתואר.
לפורנו תמיד היה מקום בקהילה הגאה
כי מעולם לא ראינו שום דבר שהיה דומה לזה.
לראות גברים עירומים וחסרי פחד...
זה נתן לנו גאווה רבה.
"קרקס הספרים" היה ההצצה הראשונה שלי
לעובדה שלא הייתי לבד בתור גבר הומוסקסואל.
להיות הומוסקסואל לא היה קל באותו זמן,
וחנות הספרים הזו
שמרה עליי בטוח ושלם והרחיקה אותי מסכנה.
איך המכירות היום?
התחילו חלש.
ואז עלו.
כמו כל יום.
נראה שקלטות הווידאו נמכרות יפה.
כן. -באמת?
כן. -קצת, כן.
תראו, ראיתי את זה הבוקר.
מישהו הביא קלטות וידאו של סטרייטים והן במצב טוב מאוד.
אני לא יודעת מי יקנה קלטות לסטרייטים,
אבל זה לא עלה לנו כסף.
החלפנו אותן תמורת ספרים שאנחנו מוכרים בדולר.
אלה גלולות. אלה טבעות פין.
למה זה הולך לשם?
אני לא יודעת לאן זה הולך.
בסדר.
קיבלנו דיווח על עכברוש.
אחד העובדים ראה אותו הבוקר כאן מאחור.
אין כאן אוכל. אנחנו רק רוצים לתפוס אותו
לפני שהוא יחליט לטייל לקדמת החנות ולנשנש מהחטיפים שלנו.
בקדמת החנות נמצאת רוב הסחורה.
הבחור שהוציא את מגזין "עבודת יד" הפסיק לפרסם אותו.
עכשיו יש לו לול תרנגולות אורגני.
אז כשאני מזמינה ממנו, אנחנו משוחחים על התרנגולות.
זה האזור למבוגרים בלבד.
מפורסם.
זה אחד המדורים הכי טובים שלנו.
הוא נקרא "נצפה לאחרונה"
ואלה...
סרטי די־וי־די של פורנו הארדקור לגייז
שלקוחות הביאו לנו במשך השנים.
אני לא בטוחה שזה אחד מהטובים.
לתקופה מסוימת עשינו מבצע של קנה אחד, קבל אחד חינם.
זה נקרא "עירומים וחצופים", בבימוי קארל סטניון.
אבל אפילו שהם עולים 3.95 דולר,
הם לא בדיוק נחטפים מהמדפים.
לפעמים אני הולכת לעבודה
ומרגישה שאני סתם מסדרת את הכיסאות על הטיטניק.
אני לוקחת סרט של שבעה דולר ומורידה אותו לשלושה דולר
ומזיזה אותו מהצד הזה של הקיר לצד ההוא.
אנחנו עסק מזדקן ומתדרדר.
היא רצתה להיות עיתונאית.
היא לא התכוונה להיות פורצת גבולות.
אבל אני מניח שהנסיבות הסיטו אותה ממסלולה.
כשמסתכלים על הכתבות המוקדמות של אימא,
היא ראיינה את לארי פלינט וכתבה על פשיטות משטרתיות בחנויות ספרים.
באמת? -כן.
אלה הכתבות הראשונות שלה? -כן.
לא היה לי מושג.
גם לי לא, עד שמצאתי את הכתבות שלה.
זה היה...
הצוות שלנו בדייטון.
התלבשת די סקסי, בעצם.
כן, נכון. הייתה לי גזרה יפה. תראי.
מה?
כן. -מה?
No comments yet. Be the first to leave one.