De første 200 linjer.
הצהרה כל הדמויות, השמות והאירועים
בסרט מומצאים. כל דמיון למציאות הינו מקרי לחלוטין.
אף חיה לא נפגעה במהלך צילומי הסרט
נעשה שימוש בגרפיקה ממוחשבת עבור לטאת הכוח ומרבה הרגליים
אוקיר לך תודה כל חיי תודה לך אמה
תודה לך שרי הריש שנקר גארו
נדרשים רבים כדי להקים אחווה, נדרש אחד כדי לשנות את האחווה
תודה על שהפכת את השינוי לאפשרי עבור רבים מאיתנו
תודה - שרי הריש שנקר גארו הפכת את זה לאפשרי
בזכות תמיכתך ואמונתך
תודה נאבדיפ פלאפולו תמיכתך בסרט תיזכר
לעד בליבנו
חיבוקים גדולים
זה לא היה אפשרי ללא תמיכתם האינסופית - סרי רהול ראו
תודה שהאמנתם בי אניל קמור קונדה ואישוואריה קונדה
ונדנה בסווה
תודה מיוחדת לוומסי קקה
תודה - הריש רדי וויג'איה רדי ונקאט סידארדי
תודה - סורש באבו פולה סוואטי קישן
תודה - ג' ויטל רדי קבוצת בתי הספר נאגאריונה
תודה - מכללה עירונית מנג'ולטה, הידרבד - מחלקת היער של ויקרבד
שיטור האגם, הידרבד
תודה - בשיר לייט אנד לייט, הידרבד
תודה - מר שקיר בנק איי-סי-איי-סי-איי, בנג'ארהילס
תודה - גברת אומגה - גאיטרי גופטה ונדי פרננדז - קליאן די.וי.אס
מאדהא
- בוקר טוב, בנים. - בוקר טוב, אדוני.
אני המרצה האורח שלכם להיום.
אני פסיכיאטר.
שמי הוא באלה סבראמניאן.
היום נדון בנושא מעניין.
כעת, מישהו יכול לומר לי...
מה הוא הנשק המסוכן ביותר בידי המין האנושי?
נשק גרעיני?
פצצת אטום?
ובכן, רבותיי, הנשק המסוכן ביותר בידי המין האנושי הוא...
המוח האנושי
המוח האנושי.
רבותיי, בואו נשחק משחק קטן.
שם המשחק הוא ריכוז.
תחשבו על האדם או האל האהוב עליכם למשך שתי דקות.
אבל זה לא הכול.
כמו כל משחק אחר, גם למשחק הזה ישנם חוקים.
כעת, עיצמו עיניים ואל תחשבו על שום דבר אחר.
הזמן שלכם מתחיל כעת.
אמרתי, תעצמו עיניים.
טוב, רבותיי, כעת כולכם יכולים לפקוח עיניים
ואני יכול לומר בוודאות מוחלטת
שכולכם נכשלתם במשחק.
המוח שלנו אדון לעצמו.
אם הוא חפץ בכך, הוא יכול לבצע מדיטציה במשך שעה.
אבל אם תפקדו עליו, אפילו שתי דקות יהוו מכשול.
כפי שאמרתי, המוח הוא הנשק המסוכן ביותר.
אתם יודעים למה?
כי לא ניתן לשלוט בו.
המוח האנושי מסתורי כמו האל.
המקום שאנחנו נותנים לתענוגות ונוחות
גדול יותר ממה שניתן עבור ידע.
בעבר, יצר ההישרדות שלנו היה חזק יותר.
אך כעת, יצר הנוחות שלנו גבר עליו.
וזו הסיבה
שהגזע האנושי, בעודו מתפתח, נהפך יותר ויותר עצלן.
לכן המוח שלנו תמיד מחפש מקורות נחמה נוספים.
אדוני?
אדוני, אם המוח שלנו נוהג לחפש נוחויות, מדוע הוא מהווה נשק מסוכן?
שלום, אדוני.
בוא נלך, אדוני.
מר ארג'ון, איזו שנה אמרת?
שנת 1992, ה-22 באפריל.
מונה, תמצא את התיק.
תעודת לידה
תעודת לידה
את תנצחי!
נישה! קדימה!
- ארבעה שוטים. - את מסוגלת, נישה, קדימה!
קדימה, מותק, את מסוגלת!
קדימה!
תראו, הוא שותה שני שוטים בו זמנית.
אלוהים!
היי, חבר'ה, אני מתערב שהוא ינצח.
קדימה, קייטן.
- אני מהמר על הבחור הזה. - גם אני.
חבר'ה, אתם החברים שלי.
- בבקשה, אל תילחצי. - אתם החברים שלי.
ברצינות?
- קדימה, קייטן! - קייטן!
קדימה, עכשיו אתה חייב לעשות את זה.
חמישים אלף רופי.
היא תנצח.
בסדר.
- קדימה, נישה. - נישה, קדימה.
קדימה, עכשיו תורך.
קדימה!
- קדימה, נישה. - שוט עשירי, נישה, קדימה!
- אתה בטוח, גבר? - אני בסדר, אחי.
- הוא איבד את זה. - כן, הוא גמור.
חבר'ה, לחיים.
תודה, חבר'ה.
תודה.
קדימה, חבר'ה, כפיים לאלופה.
חבר'ה?
- בסדר, נעשה מהלך. - תשמרי על עצמך.
תכתבי לי כשתגיעי הביתה.
- בסדר, נישה. - ביי, נישה. נתראה במשרד.
ביי, חבר'ה. סעו בזהירות.
זה הרבה.
אז זה שלך.
לא.
את שיחקת וניצחת.
גם הפרס הזה שלך.
היי, אני נישה.
בוגרת תקשורת ודיאלקטים אפריקאים מאוניברסיטת אי-אף-אל-יו
וכעת אני עובדת כמגיה בסוכנות פרסום.
אני ארג'ון, מנהל צילומים.
אני כעת עוסק בפרויקטים קטנים ומחכה להזדמנות הגדולה.
נעים להכיר, ארג'ון.
אני יכול להסיע אותך הביתה?
כן, בטח.
אז...
- תודה על הטרמפ. - אין בעיה.
- בסדר, ביי. - בסדר.
רק כדי שנבין זה את זה,
לקחתי את הכסף כדי לתרום אותו לבית יתומים.
- כן. - בסדר, ביי.
- נישה? - כן?
אנחנו עובדים על פרסומת ויש לנו צורך במגיה.
אני יכול לקבל את המספר שלך?
- רופאים, בואו נעשה את זה. - כמובן, אדוני.
כן.
כן.
- היי, נישה. - היי.
איחרתי בגלל הפקקים.
אין בעיה. אז מה קורה?
- זה בשבילך. - בשבילי?
ארג'ון...
אלוהים...
זה...
זה יפהפה.
אין דבר טהור מאהבתה של אם.
לא ידעתי איזו מתנה נוספת אוכל לתת לך.
זה מוצא חן בעינייך?
ארג'ון, גדלתי מבלי לדעת מה היא אהבת אם.
אני אפילו לא יודעת כיצד נראו הוריי.
מישהו שם אותי בבית יתומים כשהייתי בת שלוש.
לעולם אל תקראי לעצמך יתומה.
תמיד אהיה שם בשבילך.
החלומות נעצרו לפתע
חיים חדשים קיבלו צורה
הלב שלי משתוקק אך ורק אליך
אתה ממלא את מחשבותיי
אפילו כשאני ערה ונושמת
אתה האמת
בחלל שבחיי
אני לא יודעת כיצד להאמין לכל זה
אני מופתעת מכל מה שמתרחש
לא ניתן לעצור את התקווה החדשה שלי
כעת הלב שלי פועם לצליל השם שלך
כאן גדלתי.
אתה יודע,
החלון הזה היה הפתח שלי אל העולם.
מכאן צפיתי ולמדתי על העולם.
נכנסת לחיי כמתנה ונתת להם משמעות חדשה
הפכת לחלק בלתי נפרד ממני עמוק בליבי
חיי היו בודדים וסתמיים לפני שהגעת
למרות היותך שאלה, הפכת אותי לתשובה שלך והארת את נשמתי
בעוד אנו מתמזגים, הרגע הזה מרגיש כמו לידה מחדש
אני לא יודעת עד מתי האושר הזה יחזיק מעמד
אני כה מאושרת שאין לי רצון לדבר נוסף מהחיים
הדמיון שלי פרש כנפיים
לתקווה שלי יש משמעות חדשה
אני רואה אהבה בפעם הראשונה
תזרוק להם קצת כסף ותסיים את העבודה.
בסדר, תזדרז.
איך זה מתקדם?
השלב הראשון הושלם.
השלב השני עומד להתחיל.
נשארו עוד שבועיים.
המוח האנושי
בספר הקודם שלי, "פשע או שגעון?",
דאגתי לציין
ש-85 אחוז מהפשעים בעולם מתבצעים ע"י חולי נפש.
כשמאבדים שליטה על הרגשות,
הופכים למטורפים, לא שפויים.
מאבדים שליטה על המעשים שלנו.
אבל במהרה, הטירוף חולף.
אך הפשע נשאר.
כי העסקה הושלמה.
ואתם יודעים מתי מאבדים שליטה על הרגשות?
כשאתם מאוהבים, ומאוהבים בטירוף, בחומר...
אנושי או תאווה.
אדוני.
אני מאוהב בנערה. אז, האם אני פושע לפי דעתך?
שב.
בסדר, שקט. אל תצחקו זה על זה.
אתם יודעים, כשאתם מאוהבים,
הלב שלכם הכי חזק.
אבל המוח שלכם הוא החלש ביותר.
בעקבות חולשות שונות, כשהם מאוהבים,
בני אדם משתגעים מעבר לגבול הדמיון.
בזמן שחיכיתם בחוץ, התחלתי במכוון את השיעור באיחור.
No comments yet. Be the first to leave one.