Die ersten 200 Zeilen.
האנושות הביסה את האויב.
האויב מתרסק
בכל רחבי העולם.
והנס הגדול מכולם הוא
שיפן הביאה לנו את הניצחון.
יפן הנהיגה את העולם בהשמדת האויב.
לכבוד יום הולדתה של הינאטה, נתנו לה...
נתנו לה מצפן מגנטי.
היא הייתה...
בת ארבע.
היא אהבה את המצפן הזה.
היא לא התעניינה בצעצועים אחרים.
נהגנו לקחת אותה לפארק,
והיא לקחה איתה את המצפן.
החץ הקטן הצביע לכיוון צפון,
והיא הלכה בכיוון הזה.
המצפן הקטן הזה. היא החזיקה במצפן בידה.
היא רצתה לדעת
מאיפה מגיע הכוח שמושך את המחט.
זה משך גם את הינאטה.
תנשום. תסתכל אליי. תסתכל אליי. קספר!
זה בסדר, חבר.
ד"ר! ד"ר! ד"ר!
ד"ר, תבדקי אותו.
תעשי מה שצריך. -מה קרה?
תשגיחי על הדופק שלו.
הוא נושם.
בזהירות. נכניס אותו לשם.
הכול יהיה בסדר.
מה זה אומר?
מה זה אומר?
אין כלום. -אין מצב. תנסי שוב.
זה לא מבחן... -תנסי שוב.
אין תגובתיות. -חרא!
הוא נושם.
בסדר.
הוא נושם. שוב, הא? -בסדר.
קדימה.
האא"ג שלו שטוח.
הוא כבר לא נושם, המכונה נושמת.
אני מצטערת.
הוא ספג טראומה מוחית מקיפה מהקורטקס ועד לגזע.
הלב שלו עצר, רוקן את החמצן מהמוח,
מה שהוביל למוות תאי נרחב.
תאי מוח הם כמונו.
כשהם מתים, הם לא קמים לתחייה.
אני מצטערת.
הוא איבד את כולם.
אז... -הוא מת.
תברחי, אנישה!
תברחי, אנישה! תברחי!
ראית לאן אבא הלך?
אבא שלכם...
הם ירו בו.
הוא מת.
אז תגידי את זה.
לא.
הוא מסתתר.
אם נחכה...
לא, יקירתי.
אבא שלך...
איש רע לקח אותו.
אימא...
תגידי לה.
להגיד לי מה?
אבא שלך...
נטשנו אותו...
והם הרגו אותו.
אבל אימא כאן.
אני כאן.
אבא'לה מת?
- דיוויד בואי "האיש שנפל מכוכב אחר" -
האנושות הביסה את האויב.
האויב מתרסק
בכל רחבי העולם.
הם כבר לא מסוגלים להילחם
ומתים ברחובות.
והנס הגדול מכולם הוא
שיפן הביאה לעולם את הניצחון.
- תחי יפן! חגיגה! לא ניכנע לעולם! -
אזרחי האומה האדירה שלנו
הנהיגו את העולם והשמידו את האויב.
תקווה, חלומות, הכרת תודה. -
הגיבורים שלנו... לנצח...
לאן אתה הולך? אתה בורח?
אין לך משפחה או משהו, ילדונת? הא?
כן. -כן? הם יודעים איפה את?
ראית מה הוא עשה.
לא, הוא לא עשה את זה. -ראית.
הוא עצר אותם.
פצצות אטום עצרו אותם. לא קשקוש הג'דיי הזה.
מה קרה לו? מה זה היה? -זה היה התקף!
את ראית!
תשמעי, ראיתי שהוא מת. בסדר?
הוא עדיין חי, ואתה...
אני לא מסתכל.
עשיתי את זה.
אני לא מסתכל.
החזקתי...
החזקתי בידו כשניתקו אותו מהמכשירים.
כשהם עשו את זה...
לא יכולתי להציל אותו.
אני לא יכול להציל אותו.
בסדר?
ניסית.
יש לך משפחה כאן?
אימא שלי עובדת כאן.
אולי כדאי שתלכי לחפש אותה.
אני בסדר.
תלך.
חכה.
זה שלי.
זה שלך.
אם אתה באמת לא מאמין שהוא עשה את זה...
תעיף מבט.
קח את זה!
כן!
"עשינו את זה" -
היי, חייל! היי! גיבור מזוין!
אתה מוכן להצטלם איתנו?
אין לי טלפון. אתה יכול לצלם?
יש כאן גיבור מזוין, נכון?
כן!
היי! תן לי לראות. תראה לי.
טוב. תראה לי, תראה לי.
כן!
זוזו!
תפנו את הדרך!
כן.
טלפון -
טרוונטה קול מפיקוד המבצעים המיוחדים, כוח משימה סקסו.
אני רוצה לעלות למטוס חזרה לארה"ב.
כן, המפקד.
בסדר. כן, בסדר.
חרא.
לא היינו צריכים לרדת מהכביש.
אני יודעת מה צריך לעשות.
יש מזון וחיילים, ו...
אנשים.
אנשים יכולים לעזור לנו.
לאן אנחנו הולכים?
אימא.
אני רעבה.
גם אני רעבה, יקירתי.
אין כאן אף אחד.
זה גדול מדי.
זה חמים.
את תגדלי.
תמונות מגיעות כעת מכל רחבי העולם.
רוב הדיווחים מגיעים בזמן אמת.
זמן לחגיגות ולאיחוד...
אנשים יוצאים מהמקלטים לשטח הפתוח
לאחר שהאויב החייזרי הובס כמעט בן לילה,
כמעט באותה המהירות שבה הופיע.
חגיגות ניצחון בכל רחבי העולם -
אנשים מביטים כעת בשמים ורואים ניצחון.
זאת מילת היום.
ויש חגיגות... -מה אנחנו עושים?
מה אנחנו עושים?
אנחנו יכולים לחזור הביתה. -לא, אי אפשר.
אפשר. תראי את כולם.
למה אנחנו כאן?
מה אנחנו עושים?
אנחנו שורדים.
למה?
אימא'לה?
מה זה? -זאת טלוויזיה.
מה משדרים?
כלום.
אתם מדברים על אבא'לה?
לא. אנחנו מדברים על... -הישרדות.
אימא מספרת לי למה אנחנו מסתתרים מפני אנשים.
למה אנחנו מסתתרים?
כי לפעמים, כשהכול נראה שקט, נעים ובטוח,
ואתם מרגישים שאפשר לסמוך על זה,
זה הרגע שבו...
יש קול בתוככם.
הוא תמיד נמצא שם.
לפעמים הוא שקט מאוד, אבל אתם חייבים להקשיב לו.
כי הקול הזה הוא הדבר היחיד שאפשר לבטוח בו.
והקול שלי אומר לי,
"עדיין לא. עדיין לא."
אתם מבינים?
אנחנו גרים כאן עכשיו?
לא, אנחנו לא גרים כאן.
אנחנו נישן כאן הלילה.
אז איפה?
בשום מקום.
כי זה לא בטוח.
כי זה מה שהקול של אימא אומר.
אתה רוצה להיות במקום אחר בלעדיי?
אני לא עוזבת אותך. לעולם לא.
ואתה לא עוזב אותי.
לעולם לא תתרחק ממני. לא אניח לזה לקרות.
כל מקום שבו נהיה יחד הוא הבית.
הלילה, זה הבית. בסדר.
קחי.
תלכי לסדר מיטה.
לא חיפשת אותו.
לא ראיתי אותו.
No comments yet. Be the first to leave one.