Οι πρώτες 200 γραμμές.
במוקדהאן,
הציבור תומך בחיפושים אחר צ'ומפו,
ילדה בת שלוש שנעלמה מביתה ללא עקבות.
בהתחלה חשבנו שזה מקרה פשוט של ילדה נעדרת.
אבל זה הפך לאירוע גדול שמשך את תשומת הלב של המדינה.
צופים יקרים, בנוגע למקרה של צ'ומפו…
הרשויות שלחו לשם כוחות מייד.
הם חיפשו אותה יומם וליל ביערות.
הם לא מצאו כלום.
אנחנו ראיינו
384 עדים.
אם זו חטיפה, האדם הזה חסר לב לחלוטין.
פון היה רק הדוד שלה.
פתאום המקרה של הילדה הקטנה הזאת הפך לתחרות יופי.
פון, תסתכל למצלמה.
אתה נראה חתיך.
בדיקה…
שלום, דוד פון.
אנחנו אוהבים את דוד פון. -אמרתי, "ואו, חתיך, עליך להיות כוכב".
"טאו נוי" מאת ג'ינטארה ופון!
דוד פון!
בואו נרקוד.
יוטיוברים הגיעו.
חזרת עכשיו. תן לי לחבק אותך.
נהדר.
כולם התמקדו בפון.
הם בטח שכחו לגמרי מה קרה לילדה קטנה.
מהירות.
- צ'ייפון ויפה "דוד פון", הדוד של צ'ומפו -
הסאונד מוכן? מצלמים.
שלום.
- נונג צ'ומפו: אבודה ונשכחת -
כשעברתי לראשונה לקוק קורק,
זה היה כאילו עברתי לעיר נסתרת.
לא היה שום קשר לעולם החיצון.
- כפר קוק קורק, צפון־מזרח תאילנד -
- אנאמי וונגסריצ'ה אביה של צ'ומפו -
כאן אנחנו סומכים זה על זה. עוזרים זה לזה.
אני עוזר לך, ואתה עוזר לי.
- "דודה תורן" -
כולנו מכירים זה את זה.
הכפר שלנו קשור בקשרי דם,
אבל רוב הגברים הם בני משפחה דרך נישואים.
אנחנו עניים, אבל אנחנו מאושרים.
כשיש סיר אוכל, אנחנו חולקים אותו.
הילדים שלנו, המשפחה המורחבת וצ'ומפו אכלו יחד.
צ'ומפו המסכנה.
איך מישהו העז לעשות לה את זה?
האמת על מה שקרה בקוק קורק,
אני ואלה שהיו בזירה ולקחו חלק בזה,
אנחנו יודעים טוב יותר מכולם מה קרה בקוק קורק.
לגבי הזיכרון שלי מהיום האחרון,
צ'ומפו…
- 11 במאי 2020 6:00 בבוקר, יום ההיעלמות -
הייתי על הטרקטור שלי,
עמדתי לצאת ליישר את שדה האורז.
צ'ומפו יצאה וקראה לי.
היא אמרה…
"תחזור הביתה מהר."
"אל תשכח לקנות לי חטיפים."
הזיכרון האחרון הזה תמיד נשאר איתי.
מעולם לא שכחתי אותה.
ואז נסעתי לעשות את העבודה שלי, ליישר את שדה האורז.
בסביבות תשע או עשר בבוקר
מישהו התקשר אליי, וכשעניתי, הוא אמר לי
למהר הביתה
כי הם לא מוצאים את צ'ומפו.
בהתחלה לא דאגתי יותר מדי.
היא יכולה הייתה ללכת לכפר
או ללכת לשחק עם ילדים גדולים יותר.
היא אהבה לצפות בסרטים מצוירים ולשחק בצעצועים.
היא העמידה פנים שהיא מוכרת דברים.
היא הייתה קרובה מאוד לאחותה הגדולה. הן תמיד היו ביחד.
אחותה הגדולה נהגה לטפל בה.
סאדינג אמרה שדעתה הייתה מוסחת.
היא שיחקה בטלפון שלה או משהו כזה.
מדי פעם היא הסתכלה על צ'ומפו.
היא הסיטה את מבטה לרגע, וצ'ומפו נעלמה.
כשהסתכלתי לה בעיניים,
ראיתי את העצב שלה.
היא תמיד שמרה על אחותה כי הן תמיד היו יחד.
רוב הזמן צ'ומפו לא הלכה לשום מקום לבד.
היא לא נכנסה ליערות הסבוכים.
כשהערב הגיע,
התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר.
מתוקה.
תחזרי לאבא.
חיפשתי במהירות בכל מקום
שחשבתי שהיא הייתה עשויה ללכת אליו.
אבא בא למצוא אותך.
בת הזוג שלי הייתה שם איתי.
מתוקה.
האזנו לכל דבר שעשוי היה להישמע כמו ילדה קטנה.
בלילה הראשון לא ישנתי בכלל עד עלות השחר.
דאגתי מאוד, לא ידעתי אם הבת שלי תהיה בסדר
או אם מישהו חטף אותה.
- 24 שעות לאחר היעלמותה של צ'ומפו -
במוקדהאן, הציבור תומך בחיפושים אחר צ'ומפו,
הילדה בת השלוש שנעלמה מביתה ללא עקבות.
אנשי הכפר ערכו חיפוש יסודי
ולא מצאו דבר.
האחיינית שלי נעלמה באותו בוקר. לא הייתי בבית.
כשצ'ומפו נעלמה מהכפר,
קרובי המשפחה התאספו בבית אימה.
היא בטח הלכה לשם.
היא הייתה האחיינית שלי.
היא הייתה קרובת משפחה של משפחתה של טאן.
אנחנו טיפלנו בה.
הקטנה חיברה בין כולם. אם רבנו, הפסקנו את זה בשבילה.
- דודה טאן -
אהבנו זה את זה מאוד בזכותה.
- מנופ פולסוואנג "דוד מוק", תושב הכפר -
לפעמים ילדים הולכים לאיבוד ביער.
זה מסוכן.
יש שם נחשים ויתושים.
ומה הם יכולים לאכול? אין שם אוכל או מים.
צ'ומפו מעולם לא הלכה עם אף אחד
ומעולם לא התרחקה.
היו הרבה דיבורים על צ'ומפו.
הם רק ידעו שהיא נעדרת ושמישהו פגע בה, ו…
אבל לא סיפרתי לאחותי הקטנה שכל זה קרה.
לא רציתי שהיא תילחץ. העובדה היא שצ'ומפו כבר לא איתנו.
לעזאזל.
עוד ועוד אנשים הגיעו כדי לעזור בחיפושים אחריה,
כי לא הצלחנו למצוא אותה.
טיפסתי על ההר ארבע או חמש פעמים באותו יום.
פקחים ממחלקת היערות המלכותית הדריכו את תושבי הכפר,
כי הם היו מקומיים והכירו את האזור היטב.
- 48 שעות לאחר היעלמותה של צ'ומפו -
פרסמתי פוסט על היעלמותה,
ופרסמתי את מספר הטלפון שלי.
- צ'ומפו נעלמה להעלות פוסט -
- צ'ומפו נעלמה -
ואז הטלפון צלצל כמעט בלי הפסקה.
- אם ראיתם אותה או שיש לכם מידע, צרו קשר… -
הרבה אנשים חיפשו אותה אז.
תבדקו גם בתעלה, בבקשה. תנסו להתמקד בתעלה, ו…
כולם חיפשו בביצות ובכל מקום בסביבת קוק קורק.
רוח היער השומרת, אפשרי להם להשיג את התוצאות הרצויות.
מימין?
לכו אחריו.
הגיעו שמאנים ונזירים שאמרו
שצ'ומפו נמצאת פה או שם.
קומן נגרן, קומן טונג, פיה, קלאה… -מדיומים התקשרו, אמרו לנו מה לעשות…
- אימא של צ'ומפו -
…ועשינו הכול.
אז האמנתם בעיקר לשמאנים?
גם אילולא האמנתי, הייתי עושה את זה.
הנזירים באו, אז היינו חייבים להמשיך לעשות הכול
בשביל השקט הנפשי שלנו.
זו הייתה התקווה שלנו.
- 72 שעות לאחר היעלמותה של צ'ומפו -
ביום הרביעי…
כבר לא יכולתי ללכת.
בקושי אכלתי או שתיתי.
לא ישנתי
כי יצאתי לחפש אותה בכל פעם שרציתי.
הייתה לי תחושה רעה.
לא היה איפה לשבת.
ואני, אפילו לא אכלתי או שתיתי.
מישהו התקשר ואמר
שהוא ראה זוג נעליים.
טוב.
הוא לא אמר אם אלה נעלי בנות או בנים.
נעלי ילדים? -אבל הוא אמר שאלה נעלי ילדים.
מישהו ירד ואמר שראה זוג נעלי ילדים, אבל הוא לא ידע של מי,
אז הוא ירד לספר לנו.
צ'ומפו. -איפה את, חמודה?
איפה את, חמודה? -איפה את?
הרבה פקחי יערות, שוטרים
ותושבי כפר עלו לשם באותו יום.
לפחות 40 או 50 איש הלכו אחרינו לשם.
נראה היה שרוחות ריחפו סביב העצים הגדולים. כשהתקרבנו אליהם, קיבלנו צמרמורת.
יש לי צמרמורת גם עכשיו.
היה חשוך, אז כולם הלכו בטור.
היי. -היי.
איפה את?
הדלקנו את הפנסים כי היה חשוך.
חמודה.
איפה את? -איפה את?
נחש! -היי.
היי!
ראינו נחש ורצנו בכיוונים שונים.
ואז ראיתי את הגופה שלה.
מצאנו אותה. -מצאנו את הילדה.
מצאנו את הילדה!
מצאנו אותה.
ואז החלטתי להתקשר לחבר שלי שעלה לשם.
הוא היה המום.
הוא שתק לרגע, ואז הוא אמר לי להתכונן.
הייתי בהלם כשהוא אמר את המילים האלה.
ואז אמרתי לו שוב ושוב, "פשוט תגיד לי".
והוא אמר
שהיא…
הלכה למקום טוב יותר.
זה היה כמו להידקר שוב ושוב.
כבר ידעתי באיזה מצב הילדה שלי הייתה.
אל תגידו לי שהיא קפאה, שהיא הייתה ביער, שהיא הייתה רעבה או בכתה.
כבר ידעתי.
באותו זמן
No comments yet. Be the first to leave one.