Οι πρώτες 200 γραμμές.
תודה. -תודה.
שלום.
מה נשמע?
שלום, דודה, מה נשמע? רק רגע.
דרוב.
מה נשמע?
בסדר.
קאביה מחכה לך כבר הרבה זמן.
בבקשה, לך אליה.
רק רגע.
שלום.
מזל טוב.
תודה, בנאדם. -תודה.
אני שמחה שבאת.
מותק, זה דרוב.
היי. -דרוב, זה החבר שלי...
בעלי, רוצ'יר.
דרך אגב, דרוב זכה בפרס נובל במתמטיקה.
וואו. מגניב, גבר.
רגע, יש פרס נובל במתמטיקה?
קניתי לכם משהו. -תודה.
תודה.
מזל טוב.
דרוב!
דרוב?
דרוב...
דרוב.
דרוב. -דרוב.
דרוב. -דרוב.
דרוב!
לאן נעלמת?
בוא.
אז נחיה בנפרד?
כן.
יהיה בסדר.
כמובן.
תצלם גם סלפי.
בטח. בואי.
אל תברחי עם אף אחד, בסדר?
אני אבקש מסונו להשגיח עלייך.
קאבו? את בוכה?
סליחה.
רציתי להסתיר את זה עוד קצת, אבל אני לא יכולה.
להסתיר את מה?
אני באה איתך לבנגלור.
מה זאת אומרת? -שאני באה איתך לבנגלור.
אני אעזור לך להסתדר, אטוס בטיסה הבאה, וטה-דה!
תיראה שמח, מזדיין.
כן, אבל...
למה?
מה זאת אומרת "למה"?
כי אני אוהבת אותך.
- סדרה מקורית של NETFLIX -
בית הספר ההודי לסטטיסטיקה.
איזה בניין מקסים.
שלום, אדוני. מעונות גנגה נמצאים שם?
מה?
תנסה לדבר באנגלית.
פה זה מעונות גנגה?
שמאלה, ואז ימינה. הבניין שבנוי מאבן.
אתה מרצה?
לא, אני עוזר לגיטה אייר במחקר שלה.
גברת, גברת! גברת גיטה.
סליחה, סליחה, גברת גיטה אייר.
עוזר, מה?
כן, עוזר.
ברוך הבא.
תודה.
מה אתה אוכל, אדוני?
תטה אידלי.
תטה אידלי!
טטדלי?
תטה?
תטה.
נשואים?
לא.
חמש מאות.
בשביל מה?
בשביל...
חמש מאות!
בשביל?
שנרשה לה לגור איתך, אחי.
חברה וחבר, אסור ביחד.
סיכון בעבודה.
חמש מאות. -זה בסדר.
רגע, אני אתן לו. -זה בסדר.
קח.
תודה.
אתה רוצה שאקח את המזוודה?
לא.
תן, אני אחזיק אותה. -לא, זה בסדר.
די. תירגעי.
למה אתה כל כך עצבני?
את שומעת את זה?
יפהפה.
הרבה אנשים בטח עשו פה סקס.
ממש פה. -דרוב! בחייך!
זה מקום יפהפה.
אפילו לא שומעים מכוניות, ועל זה אתה חושב?
כן.
בכל פעם שאני במקום כזה,
אני מדמיין שהוא מטונף מרוב קונדומים משומשים.
דרוב, בחייך!
מה? ראיתי את זה כבר הרבה פעמים.
את זוכרת את הדייט הראשון שלנו?
אני לא רוצה לחשוב על זה. -זוכרת מה ראינו?
להזכיר לך? -לא! גנגה, מעונות גנגה.
כדאי שאלמד כמה מילים בקנאדה, לא?
כן, כדאי. זין, אני מתה להישכב כבר.
השתגעת? דברי בשקט.
טוב, תנסה לדחוף אותו קצת קדימה.
זה מה שאני עושה.
זהו.
בסדר.
שלום, ביתי לששת החודשים הקרובים.
אני דרוב ואטס, ואתה...?
די חמוד.
קצת מלוכלך.
לעזאזל!
איזו הליכה ארוכה, לא?
תודה לאל שבאת. תוכלי לעזור לי לנקות פה.
באמת אמרת את זה?
אתה כזה אפס. גמרת את המים?
אפילו לא שאלת.
סליחה, מותק.
איכס, דרוב, אל תקרא לי ככה, בבקשה.
אמרת יותר מדי פעמים "איכס" מאז הבוקר.
סליחה שאני עני מכדי לקרוא לך "מותק".
שמתי לב שרק עשירים קוראים לחברות שלהם "מותק".
מה זאת השטות הזאת? -אני לא צוחק.
באמת, עשירים... -שתוק.
טוב, בוא נתחיל. תגיד לי,
איפה אתה רוצה להתחיל?
קאבו?
תסתכלי.
גם היא בטח באה לעבוד פה
או להשתתף במחקר או משהו, כמוך, לא?
כן.
איך היא הסתדרה כל כך רחוק מהמשפחה שלה?
את אמורה לדעת, עשית את זה.
אף פעם לא באמת הרגשתי ככה, נכון?
כי פגשתי אותך מעט אחרי שעברתי למומביי.
עכשיו אני אדע.
סליחה, רגע, אני לא מרוכז.
מה זה?
"ליבי הקטן והחם."
על מה אתה חושב?
אנשים באים הנה ממרחקים.
אני סתם נחתתי פה.
לא סתם נחתת. הגשת בקשה.
התראיינת. היא בחרה אותך.
באת הנה לבצע מחקר.
אתה לא מתרגש לקראת העבודה עם גברת גיטה?
כן. מאוד, למעשה.
אבל... את יודעת איך זה,
החופש הגדול של חיי נגמר.
יש לנו זמן לטעויות? כאילו...
אפשר לטעות עוד? -בטח שכן, דרוב.
המטרה אמורה להיות לעשות טעויות יותר טובות.
כן.
את יודעת...
מאז שעזבתי את דלהי בשביל הלימודים, אף פעם לא באמת חזרתי הביתה.
פשוט עזבתי את הבית.
ואם זה יקרה שוב?
לא משנה מה יקרה, טוב או רע...
זה יישאר.
אתה יודע, נכון? -כן.
זה החופש הגדול שלנו.
בסדר? -כן.
מותק.
כן, לך מותר. את עשירה.
אתה זוכר את הפעם הראשונה שהלכנו לקניות? אמרת, "קאבו!
תסתכלי, מאגי! זין!
קאבו! תסתכלי, חטיפים! זין!
קאבו! תסתכלי, ביראני מסאלה!"
את מדברת שטויות. לא אמרתי שום דבר כזה. אל תבלבלי בשכל. אני כועס.
את זוכרת איך את דיברת? -איך?
"מומו! תראה, קוקום שרבט! מומו! תראה, תה קמומיל!"
שתוק.
דרוב?
לא.
בבקשה. בבקשה.
לא היינו צריכים לקנות גהי אורגני.
זה בסדר.
כמה? -2,590.
כמה? -2,590.
תירגעי, אני משלם. -זה בסדר, דרוב.
לא, אני משלם. -דרוב, זה בסדר.
קאביה, אני משלם. תירגעי. -זה בסדר. אני אשלם.
שכח מזה, בסדר?
תודה.
תודה.
בוא.
טעים, לא?
איך שמעת על המקום הזה? -חקרתי קצת.
מקומות זולים וטעימים קרוב לקמפוס.
גיליתי את זה. ארוחות צהריים וערב מסודרות. בחינם.
ממש סטודנט בקולג', מה? -בטח, קוגרית שלי.
יש לי תקציב חודשי. בגלל זה ביקשתי שתיתני לי לשלם.
אני אגלה כמה להוציא.
No comments yet. Be the first to leave one.