Οι πρώτες 200 γραμμές.
~ הכתוביות הובאו ע"י SubSource ~
- סימנים של כבוד -
- המספרה של אזים -
הוא אומר לי: "זה חג המולד." אז אני אומר לו:
נצא לקניות?
הילד בן 16...
הוא אומר: "אבל אמצ'ה, זה חג המולד."
כמה אתה מוריד לי?
דוד אזים...
זה הוא. הילד שעליו דיברתי.
הוא נראה לי בחור טוב.
אקרם, נעים מאוד.
הוא נראה בחור טוב,
אבל הוא לא מוכן לעשות בשבילי כלום.
הנה. תסתכל, אקרם.
קח את זה. -אזים, בבקשה ממך.
היה לנו הסכם, אתה מבין.
עכשיו הוא נסוג ממנו. -אזים, עזוב את הילד.
זה בטח משהו פסיכולוגי אצלו.
קח ת'תער המזוין
ותגמור עם זה!
פרצטמול, בבקשה.
בבקשה... אני צריכה עזרה.
את צריכה מתאדון?
למתאדון צריך מרשם.
היא דיממה כשמצאתם אותה? -כן.
היא אמרה לך מה שמה? -לא.
הכול יהיה בסדר, מותק. תישארי איתנו.
התינוק במצוקה. סימני החיים שלה חלשים מאוד.
פעימות הלב של העובר 60... 58...
57 ויורדות במהירות. -דברי.
השליה נקרעה. צריך להוציא את התינוק. מיד.
איבדנו את האם. בסדר, מספיק.
הכריזי.
אשה לא-מזוהה מתה ב-20 בדצמבר, בשעה 23:13.
תינוקת נולדה ב-20 בדצמבר, בשעה 23:14.
ישנת?
מעט.
אמא...
את בסדר?
ברור שלא. זה חג המולד.
אניה, מאיפה זה?
את אשמה. נתת לו משהו לשחק בו.
אני לא יודעת לקרוא רוסית, נכון?
אמרתי לך, דוד סטפן.
מצאתי את זה בתיק של בחורה שמתה במחלקה שלי.
את תמיד גונבת מגוויות?
האמת? כן. כולנו עושים את זה.
זה אחד הצ'ופרים של עבודה בבית-חולים.
ידעת שהבת שלך גונבת מגוויות?
אני מחפשת כתובת.
אניה, הדוד שלך לא גונב מגוויות.
גם לא את הסודות שלהן.
תפסיק עם הדרמות, סטפן. תרים את המרפקים.
את צריכה לשים את זה בארון שלה.
לקבור את הסודות שלה עם הגוויות שלה.
"גוויה".
ביחיד.
"שמי טטיאנה.
"אבי נהרג במכרה, בכפר שלנו.
"כשהוא מת, הוא כבר היה בקבר.
"כולנו נקברנו שם. באדמת רוסיה.
"בגלל זה עזבתי.
"כדי למצוא לי חיים טובים יותר."
אז זהו...
תאסוף את אזים ותביא אותו הנה עם אשתו הכלבה.
טוב. בסדר.
אחר-כך אמצא תירוץ, ונסתלק.
מי זאת לעזאזל?
אולי מישהו שלח לאביך זונה לחג המולד.
לא להאמין כמה אתה גס-רוח.
קדימה. יש לך עבודה.
זוז, זוז!
להתראות.
לא. אנחנו סגורים. -אני יודעת.
אני מיילדת.
אם אחת הבנות שלי לא מסתירה ממני משהו,
טעית בכתובת. -אני רוצה לדבר עם המנהל.
קיטרובה? -אבי היה רוסי.
מה היה שמו הפרטי? -איוואן.
איוואן? אז שמך אנה איוואנובנה.
היכנסי.
מהר, מהר!
אני חייב לערבב, שהבורשט לא ימות לי בידיים.
היום, המשפחה כאן. זה הבן שלי, קיריל.
מהר, מהר, מהר!
תזדרזו, מהר!
עוד כוסות ליין אדום לשם.
מלאכיות שלי...
אתן חייבות להתאמן יותר.
העץ צריך לבכות.
תני הנה.
זה כרטיס ישן. מלפני השיפוצים.
אם היא עבדה כאן,
הייתי זוכר את שמה.
אולי היא אכלה פה פעם.
תטעמי.
תטעמי את זה.
אלוהים, זה מדהים!
אבי היה מכין בורשט בדיוק כזה.
תודה.
אנה, אני מצטער מאוד שלא יכולתי לעזור.
זה עצוב. עצוב מאוד.
זה בסדר. אמסור את היומן שלה לתרגום ואז בוודאי אדע יותר.
היומן שלה?
כן. מצאתי אותו בתיק שלה.
בסדר, אנה, זה מה שיהיה:
את תביאי את היומן אליי ואני אתרגם אותו בשבילך.
אם אמצא שם שמות של קרובי-משפחה,
אתקשר אליהם בעצמי.
הדוד שלי יכול לתרגם... -וכשתבואי,
אכין לך עוד בורשט.
כמו שאבא שלך היה מכין.
אז מחר? ב-7?
בסדר. קבענו. אבל עכשיו תצטרכי לסלוח לי.
להתראות, אנה. -להתראות.
אנה, תמיד עבדת בביה"ח "טרפלגר"?
כן. תמיד.
כן... טוב מאוד.
אופנוע יפה.
"אורל". כבר לא רואים אותם היום.
הוא היה של אבי.
כמה את רוצה בשבילו?
יש לו ערך רגשי.
אה. "ערך רגשי". שמעתי על זה.
את לא נשארת למסיבה? -לא. -גם אני לא.
נהגים לא מוזמנים.
נלך לשתות משהו במקום?
אנה, איך זה שהחבר שלך
לא בא לחתוך את ההודו?
אני כבר לא גרה עם אוליבר, דוד סטפן.
חזרתי הנה. בינתיים. -כמה זמן שתרצי.
ידעתי שהוא יברח ממך. -הוא לא ברח!
אפשר לחשוב שאני בניין בוער.
שחורים תמיד בורחים.
סטפן, באמת! -מה?
אסור לי לדבר בכנות?
הוא היה רופא, סטפן. -מה זה שייך?
ערבוב גזעים זה לא טבעי.
בגלל זה התינוק שלך מת בבטן.
שתוק, סטפן!
אנה, בבקשה... אתה בדיוק כמוהו!
רוסים טפשים ושיכורים!
כן. זה דוב פנדה.
האופק נקי? מה?
לא, לא "החוף נקי". אמרתי "האופק נקי".
זה ביטוי באנגלית, בבון מטומטם! הפירוש הוא...
אין שם שוטרים?
אתה בטוח? טוב מאוד.
לא. אבא שלי לא מעורב.
- המספרה של אזים -
הנהג יישאר פה.
תרגע.
אתה באמת חושב שאני עושה דברים כאלה?
הוא לא נהג. הוא הקברן.
כן? -כן. -הוא לא מוצא חן בעיניי.
הפכתי את החדרים למעלה למועדון-חברים פרטי.
קצת הימורים, קצת שתייה,
עישון, אוכל, ריקודים.
זאת הייתה ההפתעה הכי...
הי, אקרם...
תירגע.
לאט-לאט.
השגתי כרטיסים, אזים. ל"צ'לסי".
אמרו שאין כרטיסים,
אבל אני השגתי כרטיסים למשחק של "צ'לסי".
בסדר. עכשיו לך לראות דיוידי.
לך. לך.
אזים. -מה?
הוא יודע שהוא צריך להגיד שהוא לא ראה אותנו, כן?
הוא לא יודע כלום.
המלאכים ברכו אותו.
כן. זה הוא.
הוא היה לי כמו אח.
עכשיו...
עכשיו הוא נראה כמו ארטיק מזוין.
הי, קצת כבוד למתים.
כבוד? -כן.
זה כבוד.
בסדר, ניקולאי. הוא שלך.
תן לו כבוד.
חתיכת הומו!
יש לך מייבש-שיער?
גמרת לספר אותו?
חשבתי, אולי תרצה 6.50 מהארנק שלו.
כדאי לשרוף את הארנק.
בסדר. עכשיו אעקור ת'שיניים ואחתוך לו את האצבעות.
אולי כדאי שתצא מהחדר.
גם אתה. -חכה.
לא נשים לו משקולות או משהו?
לא. זה המקום הכי טוב לזרוק גופה.
זה המקום הכי טוב להיפטר מגוויה.
קדימה. אחת...
שתיים... שלוש!
הזרם יסחוף אותו עד אחרי שובר הגלים.
"אני כל-כך נרגשת הבוקר.
"אתמול חזר ידיד שלנו לכפר
"וסיפר לנו הכול על המקומות במפה שאני רואה כאן:
"פריז, אמסטרדם, לונדון...
"הוא ביקר בהם.
No comments yet. Be the first to leave one.