Las primeras 200 líneas.
- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -
מתחילים עם הנשק הסודי.
תבינו,
בארגנטינה, אנחנו אוהבים גבינה מאוד.
אנחנו מתים על גבינה.
המון גבינה.
אז, הנשק הסודי שלי...
הוא ״אפקט המוצרלה״,
עם טורטיית תפוחי האדמה.
כשאני חותכת ומרימה,
זו תחושה של...
״בום״!
ואנשים מוחאים כפיים.
ולראות את הפנים שלהם, זה מעין...
ואו!
זה גורם לי להרגיש כמו כוכבת רוק.
- אוכל רחוב -
- בואנוס איירס, ארגנטינה -
אנשים מבואנוס איירס הם מלאי תשוקה.
מלאי תשוקה לכול דבר.
- סילביה רויסמן כתבת אוכל וסופרת -
למשחקי כדורגל,
לטנגו,
לפוליטיקה.
לגליזציה!
בדיונים שלנו,
בדעותינו.
אנחנו דומים לאירופה יותר
מכפי שאנחנו דומים למדינות אחרות באמריקה הלטינית.
אין הרבה תושבים ילידיים.
האוכלוסייה הזו
הוכחדה כמעט לחלוטין במהלך הכיבוש הספרדי.
נותרה בעיקר תרבותם של המהגרים.
ההשפעות האירופאיות בבואנוס איירס ניכרות באדריכלות,
בתרבות, באמנות, במוזיקה,
ובייחוד באוכל.
אם נערוך רשימה
של מאכלי הרחוב החשובים ביותר בבואנוס איירס,
הבשר יהיה במקום הראשון.
במקום השני, בשר.
בשלישי, בשר.
ואז צ׳וריפן,
ולאחר מכן נוכל להוסיף מילנסה,
פיצה,
אמפנדס,
וטורטייה.
הסוד השמור ביותר בעיר
הוא הטורטייה הממולאת
ב״לה צ׳יקס דה לה טרס״ בשוק סנטרל.
שמעתי לראשונה על ״לה צ׳יקס״
מכמה שפים בבואנוס איירס.
שפים מפורסמים באים לשוק כדי למצוא ירקות,
והם העלו למדיה החברתית תמונות
מדוכן מזון מדהים שם.
״לה צ׳יקס דה לה טרס״,
הן מכינות אוכל מסורתי, חמים ומנחם.
הכוכבת הגדולה שלהם היא הטורטייה.
היא דומה לאומלט ספרדי.
יש בה תפוחי אדמה מטוגנים, יש בה ביצים.
אבל הן מוסיפות לה טוויסט ארגנטינאי משלהן.
הם הוסיפו לה בשר חזיר ודחפו פנימה המון גבינה.
פאטו מניחה אותה מולך,
והופכת אותה.
בואו נראה, נחזיק אצבעות.
בואו נראה. -בבקשה, אלוהים.
כולם אומרים, ״ואו!״ רוצים להוציא את הטלפון ולצלם.
מהמם.
״לאס צ׳יקס״ היא למעשה במה במרכז שוק סנטרל.
ופאטו היא הדמות הראשית.
- פאטו רודריגז (״לאס צ׳יקס דה לה טרס״, בואנוס איירס) -
- שוק סנטרל, בואנוס איירס -
- ביתן שלוש דוכנים אי־זוגיים -
מה קורה, פאטו? -מה המצב, חמוד?
מה קורה, מותק?
איך העגבניות? יש יפות?
הכי טובות שיש. -תראה לי.
כמו תמיד. -אני רוצה אותן ממש אדומות.
בואי נראה. -אתמול הן היו לבנבנות.
לא קנית אותן ממני. ממי קנית?
טוב, אני לא מגלה. -קנית אותן מהצד השני.
אני מתחילה כל יום במחשבה על מה אכין.
מעולה, יופי. -הכי טובות, כמו תמיד.
בשביל הטורטייה, על מה אתה ממליץ לטיגון?
תפוד שחור הוא הטוב ביותר.
אני רוצה להיות הטובה ביותר במה שאני עושה,
כי לשוק מגיע הטוב ביותר.
תודה, פאטו. תשמרי לי אמפנדס ירקות.
צ׳או, אהוב. נתראה.
אני נראית שיכורה.
שלום, אזה.
הכול טוב?
שוק סנטרל הוא חלק מה־DNA שלי.
טוב שהפסקתי לעשן, אה? -מזל.
אני חיה ונושמת את השוק.
מוכן. -מושלם.
אני פותחת, כי...
כרגיל.
באיחור? -אני מאחרת.
שוק סנטרל הוא מקום בו
מבקרים אלפי אנשים מדי יום.
השפים החשובים ביותר במדינה,
אנשי עסקים מולטי־מיליונרים,
ואנשים ממעמד הפועלים.
מהמעמדות הגבוהים והנמוכים ביותר.
״לאס צ׳יקס דה לה טרס״ הוא מקום המפגש של כולם.
אנחנו אומרות, ״ברוכים הבאים לשולחן שלנו״.
כשהלקוחות שואלים אותי, ״למה אין לך ילדים?״
אני עונה,
״אתם הילדים שלי! ואתם מפונקים מאוד״.
- פיצריה ״לה מזטה״ -
כמעט לכולם בבואנוס איירס
יש בני משפחה איטלקים בעץ המשפחתי שלהם.
גל ההגירה הגדול מאיטליה
הפך ליסודה של בואנוס איירס.
המהגרים האיטלקים הביאו איתם סוגי פיצה שונים.
ולאחר שנים, בסביבות 1893,
הומצאה הפוגצטה בבואנוס איירס.
- פוגצטה פיצה ממולאת ארגנטינאית -
- (״לה מזטה״, בואנוס איירס) -
הפוגצטה
היא פיצה גדולה.
על הגבינה להיות עבה כמעט כמו הבצק.
ואם מישהו רוצה לדעת איפה הפיצה הטובה ביותר בבואנוס איירס,
עליו לחפש את המקום שחונות מול דלתו מוניות רבות.
הם אלה שיודעים איפה אפשר לאכול טוב ובזול.
ונהגי מוניות תמיד באים ל״לה מזטה״.
זו פיצריה שלא השתנתה עם חלוף הזמן.
אנשים מגיעים לעבוד כאן ונשארים לכל חייהם.
אני עובד פה כבר 57 שנה.
כשאני בבית,
אני לחוץ ועצבני, כי אני מתגעגע לכאן.
- פרנסיסקו איבנז ״לה מזטה״ -
כבר יצאתי לפנסיה,
אבל הרשו לי להמשיך לעבוד כאן.
זה פרס, זו מתנה שנתנו לי.
הפוגצטה
היא סוס המלחמה שלנו.
זו פיצה ממולאת.
יש לה מכסה ובסיס,
ומוסיפים מוצרלה, בערך קילו וחצי,
ובצל מלמעלה.
מדי יום, אנחנו מכינים 100.
המזון האהוב עליי הוא פיצה.
אני אוכל פיצה מדי יום.
זה לא משעמם אותי.
הכול מוכן?
אני קם. אלוהים.
אנחנו באיחור גדול.
שלום, הוגיטו.
ביליתי חלק גדול מילדותי במקום הנפלא הזה,
שוק סנטרל.
ההורים שלי פתחו את החנות הזו כשהייתי קטנה.
העמדתי פנים שאני מבשלת עם אבא שלי.
הוא נתן לי לשחק איתו בבישול במטבח.
בזמנו, לא הכשירו נשים לעבודות כאלה.
אבל ראיתי בעצמי מורדת.
אם היה משהו שלבנים מותר היה לעשות ולבנות לא,
ממש רציתי לעשות את זה.
יום אחד, כשהייתי בת 14,
המשפחה שלי תכננה אסאדו.
האסאדו היה ״משהו של גברים״.
בנות הכינו את הסלטים, ערכו את השולחן, או שאר ״דברים של בנות״.
היום ההוא היה הרגע הגדול שלי.
התעוררתי מוקדם מכולם
והחלטתי להתחיל בעצמי את האסאדו.
מעולם לא הדלקתי אש, מעולם לא בישלתי.
התוצאה הייתה אסון מוחלט. עשיתי הכול גרוע.
אחי התעורר ואמר,
״חשבתי שיש לי אחות, לא אח!״
באותו הרגע יכולתי לומר,
״לא אגע בגריל יותר בחיים״.
אבל לא.
לאחר החוויה הזו,
הייתי נחושה ללמוד לבשל.
העיר בואנוס איירס שונה ממחוזות אחרים בארגנטינה.
אבל יריד מטדרוס
הוא ממש כאילו המדינה כולה
מיוצגת במתחם קטן אחד.
כל המחוזות מיוצגים שם.
עם המוזיקה, התרבות והמזון שלהם.
זה מקום נהדר לטעום בו את טעמי ארגנטינה,
בייחוד את האמפנדס.
- אמפנדס בצק תירס מטוגן -
- (״לו דה פאבי״, בואנוס איירס) -
אמפנדס חזיר וגבינה, אדוני!
אמפנדס הן אוכל רחוב טיפוסי בארגנטינה.
- פביאן פרלטה ״לו דה פאבי״ -
האמפנדה שלי עשויה מבשר קצוץ,
בצל, פלפל,
מלח, פלפל חריף, מעט אורגנו.
כמון הוא רכיב קריטי באמפנדה.
לכל מחוז יש מתכון משלו לאמפנדס,
וכולם אומרים שהמתכון שלהם הוא הטוב ביותר.
אני מטוקומאן,
והאמפנדס הפופולריים ביותר ביריד מטדרוס
הן האמפנדס מטוקומאן.
פתחתי את הדוכן שלי לפני 21 שנה,
עם גריל קטן אחד בלבד.
עכשיו יש לי שני דוכנים, אותם מנהלים הבנים שלי.
אנחנו ״משפחת היריד״.
No comments yet. Be the first to leave one.