Life

חיים-

הכוכב שלנו הוא בית לאולי

קריינות: דיוויד אטינבורו שלושים

מיליון זנים שונים של חיות וצמחים,

כל פרט תקוע במאבקו שלו להישרדות לאורך חייו.

בכל מקום שאתה מסתכל, בארץ או באוקיינוס,

יש דוגמאות יוצאות מהכלל לאורך הזמן של

דברים חיים שמתכוונים. להישאר בחיים

זהו החוף של פלורידה.

כאן, צלקות מוזרות על קרקעית הים

מרמזות על אסטרטגיה יוצאת דופן של חיה אחת.

אלו דולפיני אף בקבוק,

אחת החיות האינטלגנטיות על כדור-הארץ.

טרפם הוא מאוד חמקמק, דג מהיר-שחייה.

אבל הדולפינים המציאו דרך חדשה לגמרי של ציד.

ע"י הכאת זנבו, בחוזקה למטה .הדולפין

הזה בוחש את הסחופת הרדודה

וע"י שחייה במעגל צר,

זה יוצר טבעת בוץ שמתפתחת מהר מסביב ללהקת דגים,

הטבעת המתכווצת לוכדת את הדגים בדיוק כמו רשת.

מבוהלים, הדגים קופצים להימלט,

ישר לפיותיהם הפתוחים של הדולפינים הממתינים.

שוב ושוב, הדולפין המנהיג יוצר מעגל

לפני שהם כולם מסתדרים בתזמון מושלם.

הדלופינים האלו הם היחידים

הידועים שפיתחו את התנהגות הציד הזאת

וזה נותן להם יתרון.

סוג היתרון הזה

מורה על ההבדל בין חיים ומוות

בשרידתם של הראויים לכך.

הסדרה הזאת חושפת את האסטרטגיות המרהיבות ויוצאות הדופן ביותר

שחיות וצמחים פיתחו. כדי להישאר בחיים

לכל יצור, כל יום מלא באתגרים,

על כל אלה חייבים להתגבר, איכשהו, על מנת לשרוד.

אתגרי החיים-

קניה, מפורסמת בחתוליה הגדולים, הציידים העילאיים.

ברדלסים מומחים בציד במהירות.

,למרות המהירות, הם יצורים שבריריים

הבנויים לריצה. מהירה אחרי טרף קטן

אין להם את החוזק או המשקל של אריה

להרוג חיות גדולות יותר.

הזכר הזה שונה

הוא לא צד לבד הוא למד שיש כוח במספרים.

אבל כאן, אין רק שניים, אלא שלושה ברדלסים.

"אחים לנשק."

הם שינו את הטקטיקה שלהם

וע"י שעשו כך הם הפתיעו את טרפם.

הם למדו שבעבודה משותפת,

הם יוכלו להרוג טרף גדול.

בת-יענה.

ציפור שמתנשאת מעל הברדלס וכבידה יותר מפי שניים.

היא לא יכולה לעוף, כדי להימלט מסכנה

אבל היא יכולה להתקיף. עם בעיטה קטלנית

נקבה, עדיין לא מודעת לשום סכנה.

אפילו עם שלושה מהם, זהו עדיין סיכון גבוה.

אם אחד יפגע,

שני האחרים לא יוכלו לקוות לטפל בטרף גדול כזה.

מצד שני,

אם הם יעשו זאת נכון, התגמול הוא ענק.

הזכר זיהה אחד מהאחים, אבל רק אחד.

זה לא כל כך מדאיג.

ואז לפתע, הם שלושה!

הנקבה קולטת לאט יותר את הסכנה,

והברדלסים מחליפים מטרות.

זה דורש את השילוב של מאמץ ומשקל של כל שלושת האחים

להרוג את הציפור החזקה הזאת.

אפילו עכשיו, היען יכולה להנחית בעיטה קטלנית.

לפי שעה, האחים מנצחים.

היענים עדיין לא מצאו דרך לסכל טקטיקות כאלו.

חיות אחרות גם הצליחו לפתח טקטיקות מפתיעות

להערים על האויב, לא עם כוח אכזרי,

אלא עם נשקים יוצאי דופן.

מדגסקר.

עולם מוזר, היכן ששום דבר לא כפי שהוא נראה.

כדי לצוד כאן נדרשות תחבולה והתגנבות.

והחי בתוך העצים הוא אומן המארב,

גמל שלמה.

מוסווה היטב ומהיר כברק,

החרקים הללו הם טורפים יעילים במיוחד.

אבל אפילו הם נורים.

זיקית.

הסוואתה היא בלתי רגילה

בגלל שהיא יכולה לשנות את צבע עורה שיתאים לסביבתה.

עיניה זזות באופן עצמאי כדי לאתר טרף.

היא זוחלת לעבר הקורבן של עד שהוא בטווח בדיוק.

אז היא משחררת נשק על.

לשונה נורית החוצה במהירות 15 מטר לשניה.

ולא רק פוגעת, אלא לופתת את מטרתה.

אבל ציידים מעטים מצליחים תמיד.

בשבילם, ציד הוא רק ארוחה אחת.

לטרף, זהו הימור גבוה.

זה חיים...או מוות.

כשהאנטרקטיקה נעה מאביב לחורף,

לשונות הים והמפרצים שהיו חסומים מקרח הופכים חופשיים

וחיות נעות פנימה לאכול.

אלו כלבי-ים אוכלי סרטנים.

הם לא בדיוק אוכלים, סרטנים, אלא קריל

שרימפס קטנים ששוחים. במיליארדיהם במים האלה

נחים על קרחון ענק צף,

אוכלי הסרטנים האלה בטוחים.

אבל ברגע שהם נכנסים למים,

הם עומדים על משמרתם,

מסיבה טובה.

לויתנים קטלנים.

כאן באנטרקטיקה, טרפם . של הרבה לויתני קטלן הוא דגים בלבד

אבל לויתנים אלו שונים, הם התמחו בציד כלבי-ים.

כלב הים הזה, שוחה לים הפתוח,

הוא לא מודע לסכנה שניצבת בדרכו.

עד לרגע זה.

הוא בצרה אמיתית. אין מנוס

אלא אם-כן הוא יוכל להסתתר .מאחורי

חתיכת הקרח הקטנה הזאת שצפה

אבל הוא אותר, ומוקף.

זריזות היא הסיכוי. היחידי שלו עכשיו

הוא נס על חייו, נשאר קרוב ככל שהוא יכול לקרחון.

הוא מתעייף,

והלויתנים מהדקים את המעגל, מתכוננים להרוג.

אבל ציידים לא. תמיד מצליחים בדרכם

בסופו של דבר, נחישותו ומיומנותו של כלב הים,

בהשתמשו בקרח להגנה, שמר אותו מחוץ להישג יד.

והלויתנים התקדמו הלאה.

לאחרונה, הובחן שלויתני קטלן

מצליחים הרבה יותר .כשהם צדים מינים אחרים של כלבי ים

אוכלי סרטנים כמו זה מציעים יותר מדי מאבק.

ליצורים שחיים באוקיינוס הפתוח,

אין שום מקום להסתתר מפני טורפים.

אבל יש ביטחון במספרים.

דג אחד, בכל אופן, פיתח טקטיקת הימלטות שונה.

לעזוב את המים לחלוטין, להגיע לאויר ולעוף!

לאחר מאמץ כביר להיעשות מעופפים,

דגים מעופפים יכולים לדאות 200 מטר פחות או יותר

כדי להימלט מהטורפים. שרודפים אחריהם

לא כל החיות צדות, הרבה הן צמחוניות.

אבל הקרב בין חיות וצמחים יכול להיות עז גם כן.

בואה ויסטה, מרכז ברזיל.

העמק הזה מפולפל בסלעים מצולקים בצורה משונה.

זוהי אינה היווצרות טבעית,

אלא מורשת של מאבק ממושך בין חיה אחת לצמח אחד.

קפוצ'ינים חומי כרבולת, קופים אינטלגנטיים מאוד.

הם מעבירים את לילותיהם בבטחון שבמערות,

מגיחים כל בוקר למצוא מזון.

למטה בעמק יש אהוב במיוחד,

אגוז דקל.

הדקלים מייצרים זרעים ענקיים,

אבל יש להם מעטפת חזקה מאוד

שמגינה עליהם מפני מתקפה של חיות רעבות.

בשביל הקפוצ'ינים, זו מלחמת התשה.

הם בודקים איזה זרע הוא הבשל

והקרב מתחיל.

העבודה הראשונה היא לקרוע, את הקליפה הקשה והסיבית מהאגוז.

הוא לא מנסה לפצח ישר את האגוז,

אלא משליך אותו לקרקע.

הוא למד שצריך לתת לאגוז שבוע פחות או יותר להתייבש בשמש.

זהו אחד שהוא הכין מוקדם יותר.

הוא נוקש עליהם. לראות אם הם מוכנים

הסלע השטוח הענק. הזה, הוא הסדן שלו

וזה פטיש.

זה עשוי מסלע שונה וקשה הרבה יותר מהסדן.

עכשיו מתרחש משהו יוצא מן הכלל.

השימוש של הקפוצ'ינים בכלי האבן האלה

דורש רמה בלתי רגילה של אינטלגנציה, תיכנון ומיומנות.

האגוז פוצח לבסוף

וחושף גרעין עשיר ורווי שמן.

הצעירים צופים, ומחקים את המבוגרים

בדיוק כמו שעושים. תינוקות אנושיים

אם רצונם להיות עצמאיים .הם,

חייבים ללמוד לפצח את האגוזים שלהם

אבל תהליך הלימוד הוא ארוך, עם הרבה תיסכולים.

הם לומדים מוקדם שלעשות את העבודה כיאות,

אתה צריך את הכלי המתאים.

זה יכול לקחת 8 שנים לקפוצ'ין להתמחות באומנות הזאת

ולהכריע את ההגנות. הקשות של האגוז

אבל חלק מהצמחים הפכו את הקערה על פיה, וניזונים מחיות.

זאתי מלכודת מתוחכמת מאוד.

הפתיון, צוף ממותק .(מסביב לעטרה של החלק העגול(או תפרחת

הגירוי, שערות עדינות,

שתים מהן חייבות להינגע בתוך 20 שניות האחת מהשניה.

הקורבן, זבוב,

אשר מוצא את הצוף והצבע מפתים.

אחת.

שתים.

משהופעלה, המלכודת ננעלת כל כך מהר

שהזבוב נכלא.

מלכודת הזבובים המושכת מעכלת עכשיו את קורבנה לאט.

אתגרי החיים הם יותר מסתם מציאת מזון.

בחייה של כל חיה, מגיע זמן

כשמחשבתה פונה להתרבות.

גישתה של חיה אחת, היא מדהימה.

מאלזיה.

החרק המוזר הזה שכב רדום על קרקע היער.

ברגע שהם מוגנים בעצים,

הזכרים האלה מתחבאים בין העלים

ומתחילים בשינוי, צורה יוצא מן הכלל

אחד שיעשה את ההבדל בין אבהות לצאצאים או לא.

הוא מתחיל ע"י גמיעת בועות אויר,

דוחף אותם מעלה לתוך ראשו.

אז הוא מפמפם את הבועות לתוך הגבעולים שתומכים בעיניו,

בדיוק כמו שמנפחים בלון.

ובזכות זה היצורים האלה הרוויחו את שמם,

זבוב עיני הגבעול.