نخستین 200 خط.
נקישה! נקישה! נקישה! נקישה! נקישה! נקישה! נקישה!
נקישה! נקישה! נקישה! נקישה! נקישה!
גבר, שמתי אותם שם למעלה עם AC/DC, מוטרד.
ספינל טאפ, אתה יודע, במערבולת.
אני מקשיב לטאפ, כאילו, כל לילה לפני שאני הולך לישון.
באמת? אתה חושב שזה מרגיע?
זה מאוד מרגיע.
נקישה! נקישה! נקישה!
נקישה! נקישה! נקישה!
נקישה! נקישה! נקישה! נקישה! נקישה!
נקישה! נקישה! נקישה!
נקישה! נקישה! נקישה!
כאן הכל קרה,
אתר הופעת האיחוד של ספינל טאפ.
היי, אני מרטי דיברגי.
לפני ארבעים שנה, זכיתי לכבוד לביים סרט בשם
זה ספינל טאפ.
הוא תיעד את מה שהיה אמור להיות סיבוב ההופעות האחרון של טאפ.
אבל אחרי יציאת הסרט,
טאפ המשיך והופיע במקומות אגדיים כאלה
כמו אצטדיון ומבלי.
גלסטונברי.
והרויאל אלברט הול.
ואז, לפני 15 שנה,
הגיטריסט הראשי נייג'ל טאפנל
ודייוויד סנט. הובינס,
חברים מאז הילדות,
באופן מסתורי הפסיקו לדבר זה עם זה.
ולצערם של בסיס המעריצים הנאמן אך המצטמצם שלהם,
טאפ הפסיק להופיע.
אבל גיליתי שהופ פיית',
הבת של המנהל של טאפ, שנפטר כעת, איאן פיית',
ירשה את החוזה של טאפ,
שקרא לעוד הופעה.
כשעבר לעולמו, הופתעת שהוא--
-מת? -כן, הופתעת?
לא. זה נס שהוא חי כל כך הרבה זמן, בכנות.
-כן, כן, כן. -כן. הוא היה אדם כועס.
בעולם ההפוך של הרוק הכבד,
להחזיק חתיכת עץ מוצקה בידך זה די שימושי.
כלומר, לא היה לו הרבה להשאיר לי
כי כשהוא מת, לא היה הרבה מכלום.
אבל מכיוון שהייתי קרוב משפחה, קיבלתי את החוזה,
שאני חשבתי שהוא די חסר ערך, בכנות, בלי להעליב.
הלהקה לא ניגנה יחד כבר זמן מה,
אז פשוט חשבתי שהכל אבוד.
ואז אחרי ששיר של גארת' ברוקס הפך ויראלי...
אז אמרתי, "אה, רגע, זה אולי לא חסר ערך."
הופ לא הייתה טיפשה.
היא ידעה דבר או שניים על מכות ברזל חמות
ומתי להכות בהן.
אבל היי, מספיק מהאקספוזיציה שלי.
הגיע הזמן לעשות רעש.
המשימה הראשונה,
לאתר את נייג'ל, דייוויד ודרק.
מצאתי את הגיטריסט המוביל נייג'ל טאפנל
חי בכפר הציורי של ברק-אפון-טוויד.
הוא וחברתו, מואירה באבג',
היו בעלים של חנות גבינות וגיטרות.
אני רק תוהה למה בחרת בזה אחרי שהלהקה התפרקה.
כן, ובכן, חשבתי,
איך אתה עושה את החיים שלך
אחרי רוק אנד רול? גבינה.
זה מוזר כי בדרך כלל לא היית חושב
את הרוק אנד רול, עכשיו גבינה.
-כן. -לא היית חושב שאלה--
אולי לא, אבל בשבילי, זה היה.
ואני רואה שם יש לך מספר גיטרות.
-ואתה מוכר את שניהם? -כן ולא.
לפעמים אנשים באים עם גיטרה, אתה מבין?
והם מחליפים תמורת גבינה.
-באמת? -כן.
-אז, נניח-- -לפעמים זה הפוך.
לפעמים אנשים באים עם גבינה.
-כן. -זה הולך בשני הכיוונים.
מה שאני עושה זה אני עושה ככה
כי אני סומך על הידיים שלי יותר מסולם.
-אני עושה ככה. -כן.
ואז אני עושה ככה. נניח...
כן.
-קרוב. קרוב מאוד. -כן.
אז, חצי גלגל מהגבינה הזו
-יקנה לך את הבס הזה. -תחליף. כולם מרוצים.
אתה מתגעגע לנגן מוזיקה?
-אני מנגן מוזיקה. -איפה?
בפאב.
אתה מתגעגע לנגן עם Spinal Tap?
אני לא מתגעגע לחיכוך.
אתה יודע, היה לנו, אממ... חיכוך.
כן. דיברת עם דיוויד ב-15 השנים האחרונות?
-לא. לא. -לא?
או דרק. לא, לא דיברתי.
-באמת? -לא דיברתי איתם בכלל.
אז, איך אתה מרגיש אחרי 15 שנים?
אני מרגיש, אממ...
עצבני.
לא לגבי החלק של הנגינה.
לגבי החלק של האנשים.
-כן. -אז.
-שלום, אהובה. שלום. -שלום.
-ועכשיו, מי זאת? -זאת מואירה.
-אה, היי. -נעים להכיר.
נעים להכיר.
-ואת עובדת פה עם... -כן.
את עומדת איפה שאני הייתי כשפגשתי אותו.
אה, היית לקוחה.
היא נכנסה, ראיתי אותה,
ונגיד, 'אלוהים אדירים'.
הוא נתן לי חתיכה של וויגמור, והיא נמסה לי בלב.
וואו.
זה היה כל כך טעים.
ואז פשוט הרגשתי,
אתה יודע, אני רוצה...
אני רוצה כאילו,
להוריד את הבגדים שלי ולהישאר לנצח.
-באמת? -וזה מה שהיא עשתה.
אז, החתיכה הקטנה הזאת של הגבינה...
הוויגמור עושה את זה.
הגיטריסט הראשי דייוויד סנט. הובינס
גר במורו ביי, קליפורניה,
ועדיין עסק במוזיקה.
תרצה לראות איפה הקסם קורה?
כן.
-וואו. וואו. -כן.
-תראי את זה. -זה מדהים.
זה פה שאתה עושה את כל ההקלטות?
-אתה עושה הכל פה? -למעשה, אני עושה הכל שם.
-אה, שם. -כן.
כל דבר באולפן הזה
יכול להיכנס ברגל האחורית השמאלית של זה.
זה משהו שאני עובד עליו.
זה בשביל פודקאסט.
זה אחד מאותם פודקאסטים על רצח.
-אה, כן. אנשים אוהבים רצח. -כן. הם אוהבים.
קוראים לזה פורנו רצח.
זה היה יום כמו כל יום אחר.
השמש בקעה מבעד לעצי אספן
בעיירה השקטה סילברטון, קולורדו.
ג'ואן מילר הייתה אמורה להגיע לדיינר סקייוויו
כדי לקבל את קהל ארוחת הבוקר.
אולם, בבוקר סתווי וקריר זה,
ג'ואן מילר לעולם לא תגיע
להגיש לאורחיה הרעבים.
אבל זו...
הבעיה עם רצח.
אז, אתה כתבת את המוזיקה...
-כן. כן. -...לפודקאסט הזה?
כן.
אז, אתה מבלה את רוב זמנך
בכתיבת הציונים האלה, בעצם, לפודקאסט?
אני פשוט עובד על פסקול עכשיו לסרט.
-אה, באמת? -כן.
זה סרט אימה שמתרחש
בבית אבות.
הוא נקרא הלילה של המתים הסיעודיים.
-כן. -כן.
אני אגיד לך מה היה הלהיט הגדול ביותר שלי.
זה משהו קטן.
אתה תזהה את זה מיד.
השיחה שלך חשובה לנו,
אז אנא המתן על הקו.
הנציג הפנוי הראשון
ישמח לסייע לך.
השיחה שלך חשובה לנו, אז אנא המתן על הקו.
-הקטע הזה. -כן.
הקטע האהוב.
וואו.
זה זכה בהולדי.
-הולדי? זה-- -כן.
זה פרס על המתנה, אתה יודע...
-מוזיקה להמתנה. -מוזיקת המתנה.
וואו, זה מעניין. אתם יודעים, לא ניגנתם ביחד 15 שנה.
-כן. -ואיך אתם מרגישים לגבי זה?
היה מקל בגלגלים. בואו נגיד את זה ככה.
היה רגע שאני לא הצלחתי להתגבר עליו.
וכשג'נין עזבה, הכל--
כל זה כאילו התבהר.
-דיברת איתה מאז? -לא. לא.
-אתה יודע איפה היא? -לא.
אתם יודעים, אני לא רוצה לדבר מאחורי הגב של מישהו,
אבל אני חושב שהייתם מופתעים לגלות מה קרה לה.
רק הייתי רוצה לומר שאני מקווה שהיא מצאה את האיש הנכון.
לא סיפרתי לו על ישו.
כלומר, לא רציתי שהוא יהיה קנאי או משהו.
- כן. - כי הוא עלול להיות.
הרבה קרה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך.
אתה יכול לספר לי משהו?
מה קרה?
נפרדנו,
ולא ידעתי מה לעשות.
שתיתי כוס תה נחמדה.
-נכון. -ובזמן שאני שותה כוס תה,
שמתי לב לזוהר הזה
שנכנס לחדר,
גדל,
כמעט כאילו הוא גדל בתוכי.
ואז... שמעתי קול.
הקול הזה אמר לי,
"כל נשימה שתיקח,
"כל צעד שתעשה,
No comments yet. Be the first to leave one.