نخستین 200 خط.
- הסדרה מיועדת למטרות בידור וידע כללי ואינה תחליף לייעוץ רפואי. -
- יש להיוועץ ברופא בכל הנוגע למצבך הרפואי -
- או לפני התחלת טיפול. -
- סדרה תיעודית מקורית של NETFLIX -
- מבוסס על הטור "דיאגנוזה" -
היכנסי.
- מאת ד"ר ליסה סנדרס -
כאן כואב לך?
אני אאזין ללב ולריאות שלך.
כשמטופלים הולכים לרופא...
החיים שלהם בידיים שלך.
אני לא רואה שעברת התקף לב,
נגיד את זה ככה. אין שם צלקות.
יש להם בעיה
והם הולכים לרופא כדי להבין מה גורם לה
ואיך לפתור אותה.
זאת דיאגנוזה.
דיאגנוזה היא התשובה לשאלה, "דוקטור, מה קורה לי?"
אני רופאה באוניברסיטת ייל.
אני גם מלמדת מתמחים.
בסדר.
כשלמדתי רפואה
חשבתי שהבנתי מה עושה רופאה.
תרים את היד.
חשבתי שדיאגנוזה היא כמו לוח הכפל.
שש כפול ארבע הם תמיד 24.
לא הבנתי שאין תשובה אחת נכונה
אלא תריסר תשובות.
חשבתי, "אלוהים אדירים,
זה לא לוח הכפל. זה שרלוק הולמס.
זו עבודת בילוש."
בנוסף להיותי רופאה,
ב־15 השנים האחרונות
כתבתי טור במגזין הניו יורק טיימס
על מטופלים
שסבלו מתסמינים מסתוריים ואיך הם מצאו דיאגנוזה.
אנשים באים אליי אחרי שקראו את הטור שלי
כי הייתי יועצת בסדרה "האוס".
אז הזרוע שלך כואבת רק כשאתה שוכב עליה כל הלילה.
כן.
חשבת פעם אולי... לא לעשות את זה?
לכל המקרים שעליהם כתבתי היה דבר אחד במשותף.
כולם כבר נפתרו.
אבל תמיד רציתי ללכת שלב אחד הלאה.
ברגע זה יש אלפי מקרים ברחבי העולם
שעדיין לא אובחנו.
רשת האינטרנט מאפשרת לנו לרתום את כל הידע
ואת כל החוכמה של רופאים ואנשים רגילים מכל העולם
כדי לעזור לאנשים שאין להם דיאגנוזה ולתת להם תשובות.
וזה יכול להציל חיי אדם.
אני לא יודעת אם זה יעבוד,
אבל אם זה יעבוד
מה זה אומר על מקצוע הרפואה?
האם נצליח למצוא תשובות לבעיות הרפואיות המורכבות ביותר?
- לאס וגאס, נבדה -
בכל פעם שאני הולכת לרופא
אומרים לי, "אנחנו לא יודעים איך לטפל בך או מה לעשות איתך."
הכול התחיל כשהייתי בת 14.
התעוררתי וצרחתי לאימא שלי
ואמרתי, "אני לא יכולה לזוז."
כעת אני חווה כאב בלתי נסבל על בסיס יומי.
הוא מתחיל ברגליים ומטפס במעלה הגב, עד הלסת והלחיים.
החלק הכי מפחיד הוא
שכבר התרגלתי אליו ומבחינתי, אלה החיים שלי.
- אנג'ל פארקר, 23 -
בבית הספר התיכון
הייתי מאוד פעילה.
שיחקתי כדורעף, כדורסל וסופטבול.
בשנה האחרונה בתיכון התחלתי לשחק פוטבול דגלים.
הייתי הולכת למכון כושר חמש פעמים בשבוע,
אבל הכאב הלך והחמיר
ונאלצתי לפרוש מכל הפעילויות אחת אחרי השנייה.
בתיכון התאשפזתי פעם או פעמיים בשנה.
בשנה שעברה התאשפזתי ארבע פעמים. בערך כל שלושה חודשים, כמו שעון.
מותק? -כן?
אני אוהב אותך.
אני אוהבת אותך.
מאק ואני נפגשנו בתיכון.
הוא היה בכיתה י' ואני בכיתה י"א.
בסופו של דבר הוא לקח אותי לנשף הסיום.
אנחנו ביחד שלוש שנים וגרים ביחד כבר שנתיים.
היי.
היי, מותק.
תמיד רציתי להקים משפחה
אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לגדל ילדים כרגע.
הבריאות שלי מתדרדרת
וככל שאני מתבגרת המצב רק הולך ומחמיר.
לפעמים אני לא יכולה לצאת מהמיטה
אבל מאק עוזר לי.
אנג'ל היא...
- מאק לוקט -
האישה הכי חזקה והכי חרוצה
והיא תמיד מחייכת.
היא עקשנית כמו פרד.
רק שתדעו, אני אהרוג את כולכם.
יש לי כל כך הרבה מטרות בחיים.
אני עובדת בתור מארחת
אבל אני גם לומדת להיות אחות.
אני מקווה להיות אחות מוסמכת ואז רופאה אחות.
לא משנה מה,
היא לא נותנת למחלה לנצח.
כמה כואב לך? -מאוד.
מאחת עד עשר.
תשע.
עדיין תשע?
הם לא יודעים איך לשלוט בכאב
ולמנוע ממנו לפגוע באיברים החיוניים שלו.
בעיקרון, זה כאב מאוד חזק
שמרגיש כאילו מישהו לוחץ עליי והשרירים לא יכולים לנשום.
אני לא יכולה לזוז, ללכת או לדבר.
עברתי התקף והם חושבים שזו הסיבה.
כשאני הולכת לשירותים, השתן שלי שחור.
הוא נראה כמו קפה שחור.
בכל פעם שאני נכנסת לרופא, אומרים לי
"את תעלומה אמיתית."
תחילה חשבו שזו דלקת מפרקים שגרונית
אבל הבדיקה הייתה שלילית. חשבו שזו זאבת
והבדיקה הייתה שלילית. חשבו שזו טרשת נפוצה
אבל הבדיקה הייתה שלילית. זו לא מחלת חיסון עצמי.
אני יודעת שזה מסובך, אבל כולם אומרים לי
"מצטערים, אנחנו לא יודעים." זהו זה. נקודה.
לא לדעת זה הדבר הכי מפחיד בעולם.
אני מתמודדת עם הכאב, אני ממשיכה לחיות,
אבל חוסר הידיעה היא מה שמונע ממני להתקדם.
- ניו הייבן, קונטיקט -
עמית שלח לי עמוד "גו פאנד מי" של בחורה צעירה ואמר,
"נראה לי שזה יעניין אותך."
הוא צדק.
אישה צעירה עם כאבים שבאים בתקופות,
אנג'ל. היא סקרנה אותי.
חשבתי, "זו מחלה שאפשר לאבחן.
אין לי ספק שהיא תמצא תשובה."
- ניו יורק סיטי -
אני לא הרופאה של אנג'ל
אבל מה שאני יכולה לעשות
הוא לפרסם את הסיפור של אנג'ל
ולראות מה הקוראים יגלו.
הניו יורק טיימס תומך בניסוי הזה. זה נהדר,
כי בעזרתם
נוכל להגיע לקוראים בכל העולם.
כדי לגרום לקוראים להשתתף,
נעצב את העמוד עם איור בחלק העליון.
כאן יקראו על המקרה,
הסרטון של המטופלת והתיק הרפואי.
כמו בלשים שעוברים על ראיות.
זה קצת מטושטש, אבל אני מקווה שאת מבינה את הרעיון הכללי.
בסוף כל טור יופיע טופס
שמבקש מהקוראים לשתף סרטון ולהגיד מה הדיאגנוזה לדעתם.
מדהים לחשוב שכל הקוראים האלה
יוכלו להשפיע, יוכלו לעזור למישהו.
אני מקווה שזה...
יגרום לאנשים להתלהב. שזה באמת,
כידוע לך, מה שתמיד חלמתי... -כל חייך.
להגיע לדיאגנוזה הנכונה זה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות עבור מטופל.
הטיפול אף פעם לא יעבוד
אם הדיאגנוזה לא נכונה.
אחד הכלים שבו רופאים משתמשים
הוא שאר הרופאים שנמצאים סביבם.
מציאת הדיאגנוזה הנכונה
תלויה בשאר האנשים שבחדר
שאולי יראו משהו שנראה להם מוכר
ויזהו אותו.
רואה?
אנחנו רק הופכים את החדר להרבה יותר גדול.
יותר אנשים, יותר ניסיון.
ככל שיהיו יותר מוחות שכבר היו שם, ראו את זה, עשו את זה,
וכך יש יותר סיכוי שהדיאגנוזה תהיה נכונה.
כשבתי הייתה קטנה
הבאתי אותה איתי למשרד
במקום העבודה שלי.
- ריי פארקר -
והיא הפילה אותם.
פשוט הפילה אותם, במיוחד עם הכובע הזה.
זו לא התינוקת הכי יפה שראית בחיים?
אז היא עוד הייתה בריאה. בסדר?
ואז בכיתה ז' התחיל כל החרא.
כשאתה צריך לקחת את הבת שלך מבית הספר,
לשים אותה ברכב ולנסוע לבית החולים...
זה מבאס.
הם עדיין לא...
הם לא...
הם עדיין לא יודעים מה לא בסדר איתה. וזה לא הוגן.
בשלב מסוים נדמה לך שאולי הרופאים חושבים,
"אין לי מושג מה זה וגם לא אכפת לי."
וזה מכעיס. היא התינוקת שלי.
אחרי עשר או אחת־עשרה שנים אני חושב,
"נו, תנו לנו משהו."
אבחנו לה אלרגיות.
נתנו לה שלוש תרופות שונות.
- דונה פארקר -
מצבה לא השתפר.
לקחתי אותה לחדר המיון. הפסיקו שתיים מהתרופות והמשיכו אחת.
זאת הסיבה, לדעתי, האבחנה שלה הייתה שגויה מלכתחילה.
אם את שואלת אותי, זה לא בגלל
אבחנה שגויה. -אנחנו לא יודעים.
זה בגללה.
אני חושב שזה תורשתי.
אבל לאנג'ל זה משפיע על כל הגוף. אצלי אלה רק הרגליים.
אני באמת לא יודעת אם זה תורשתי.
פעילות גופנית,
No comments yet. Be the first to leave one.