200 ensimmäistä riviä.
אין לי איך לעזור.
אין עוד סירות זמינות היום. מצטער.
כולנו יודעים איך זה ייגמר,
אז בוא נעבור לקטע הכיפי כשאתה אומר "כן".
היא לא משקרת. בניגוד לרצונך, אתה תיהנה.
לא אישרת. הסירה שהזמנת איננה.
בסדר. אבל יש לך סירות אחרות. -תוכל להגיד לנו עוד כמה?
מותק, תוכל לסלק מכאן את אדריאן וגרג?
כן.
היי, קדימה. לכו לשבת. -מה?
אני מתנצלת בשמם.
תקשיב, אני מבטיחה לך שאתה תיהנה איתנו.
אולי הסירה הגדולה יותר זמינה?
אני אשמח לראות אותך על הגשר של החיה הזאת.
בוא לכאן, מתוק.
תני לי קצת מזה…
את רואה את זה?
תירגע, ג'יימס. זו תאילנד. לאף אחד לא אכפת מהפגנת חיבה בציבור.
כן, אחי. מצטער שהאישה שלך סירסה אותך שם.
סירוס זו מילה גדולה, בחור חדש. -אני תלמיד מצטיין.
באוניברסיטת אריזונה. -טוב.
חבר'ה, אולי נקנה בירות ונלך לחוף?
תן לזה רגע, גרג.
ברור שאתה לא מודע לקסם של מקס.
היא ממש מצחיקה.
טוב, בואו. הסירה נמצאת כאן. -כן.
השפעה מקס-ימלית.
מקס, את מדהימה.
תודה.
כל הכבוד. -אין הזמנה, אין פיקדון, אין בעיה.
את יודעת שאני אלרגית ללוגיסטיקה.
היי, קטנטן. היי.
היי, קטנטן.
מפלצת קטנה.
הוא לא נורא כל כך.
היי, חכו!
פה השטן
זה דבר שקורה פעם בחיים.
אבל זו עבודה אמיתית?
כן, עם קולקציית בגדי הים של סברינה קרפנטר.
המשקיע שלה מכיר את אבא שלי מייל.
אני אהיה מנהלת הסושיאל שלהם ובעוד…
כשנתיים, אני אנהל את כל העסק.
אבל את מחבבת בכלל את סברינה קרפנטר?
אני אוהבת ליהנות.
מה את חושבת?
זה מגניב.
אבל דיברנו על ניו יורק כל השנה, זה היה ההסכם,
ועכשיו הוא השתנה. את טסה ללוס אנג'לס. זה משנה הכול.
אני חיה את הרגע.
אני מנצלת הזדמנות, ואת תבואי איתי.
בדיוק קיבלתי את העבודה שהתאמצתי מאוד להשיג.
לא אוכל להבריז.
את לא מבריזה.
את משנה כיוון.
את ממש מצחיקה.
כלומר…
במה אעבוד?
איפה אגור? אני לא מכירה אף אחד בלוס אנג'לס.
תכירי אותי, זה כל מה שאת צריכה.
את ואני, עד שייכבו הכוכבים.
בסדר, מספיק לדבר על ניו יורק-לוס אנג'לס. אפשר לשחות?
אני צריכה ללמד את החובבנים האלה משחק שתייה, אבל לכי לך.
לבדי?
היי, אדריאן, את בקבוצה שלי!
בסדר. -די עם ניו יורק. סמכי עליי.
חתיכת שוט.
אלוהים.
לא! אני אהרוג אותך!
טוב, שחקי במקומי. יש לי פיפי.
טוב.
אלוהים.
כן.
נקמה מגישים קרה.
לא.
היי, אנחנו חוזרים עכשיו.
איפה הבחורה האחרת? -היא בשירותים.
יש! הינה! -לך לעזאזל, גרג. איך אתה…
היי, תחזרו!
היי! אני עדיין כאן! אלוהים!
היי!
גרג, גרג, גרג. -היי!
היי!
חבר'ה, אני עדיין כאן! אלוהים!
בחייכם.
אלוהים! תרדו ממני!
קדימה! -אלוהים! הינה.
היי, איפה שרה?
מה?
איפה שרה, לעזאזל?
היי! עצור את הסירה!
מותק, אני ממש מצטערת. לא ידענו.
לעזאזל, כמה היו שם?
כולן. -כן, זה די אופייני לתאילנד.
אתם עזבתם אותי.
לא ידעתי שאת במים או שאנחנו זזים.
אני מניחה שידעתי, אבל הייתי מבולבלת
כי רב-החובל שאל אותי… -בחיי, גרג, פשוט תודה.
תפסיק.
תפסיק לרגע.
אבל את תהיי בסדר.
תודה לאל. נכון?
אז את תהיי בסדר. אני אטפל בך.
בואו נזוז. כבר מאוחר.
אנחנו מצטערים.
תודה.
טוב, תאכלו, חברים.
בסדר.
אלוהים, אני עצבנית כל כך.
אכתוב ביקורת רעה על הבחור מהסירה.
אף אחד לא אשם. זה פשוט קרה.
להשאיר מישהו מאחור זה דבר מטורף למדי
שיקרה ככה סתם, נכון?
זו בטיחות בסיסית.
תספור את האנשים. זה דבר בסיסי שרב-חובל אמור לדעת.
שרה, אם תרצי, אני לגמרי יכולה לבקש מאבא שלי שיתבע אותו
או שישלח לו מכתב לפחות וילחיץ אותו.
אני לא מאשימה אותו.
טוב. כן, את כנראה צודקת.
זה היה מסוג הדברים הנוראיים האלה שבהם הכול משתבש.
נהנינו, ואת עזבת לאן שהוא.
והיה רועש… -כמו שאמרתי, אף אחד לא אשם.
חוץ ממי שהמציא את ייגרמייסטר.
כן, נכון?
אפשר לכתוב ביקורת על ייגרמייסטר?
רעיון נהדר, מותק. -תודה.
איבדתי תחושת זמן.
חשבתי שאת על הסירה, שרה. -אבל לא הייתי עליה.
כן, אבל אני לא אחראית על הכול, על כל פרט קטן.
ממתי?
תיהנו מארוחת ערב נהדרת.
רק רציתי ארוחת ערב מהנה.
אז תישאר, תהיה ארוחת ערב מהנה.
כן, כאילו זה באמת אפשרי.
אז כאילו, אני יודעת שנטשנו אותך למות בים הפתוח
ואת מכוסה בכוויות, אבל בואי לא נשכח מי הקורבן האמיתי כאן.
מקס.
אתן מחוברות באגן מאז השנה השנייה ללימודים.
לא יודעת, אני חושבת שאולי המרחק בין לוס אנג'לס לניו יורק
יכול להיות דבר טוב מאוד.
לוס אנג'לס לא רעה, נכון?
אני אוהבת מרכזי קניות פתוחים.
או שתעברי לניו יורק.
תפלסי לעצמך דרך משלך.
סליחה שלא שמרתי עלייך. -סליחה שעשיתי מזה עניין.
אני מצטערת. -סליחה. אני באמת מצטערת.
תודה.
סליחה שהייתי חייבת פיפי. -סליחה גם על זה.
בואו נהיה כנים, זו לא הפעם הראשונה
שהשלפוחית הקטנטנה של אדריאן גרמה למהומה.
אין לכם מושג בכלל. -זה.
גרג הוא בעצם לברדור צהוב, נכון?
או שהוא גולדן רטריבר?
הוא החזיק את שניהם בבאמבל.
אני יודעת. -אנחנו שמחות שהבאת אותו.
כן, הוא עומד בקריטריונים, בינתיים.
את חושבת שהחברים שלנו עומדים להתנשק? -נראה כך.
אתפוס מקום קרוב.
כן, תעשי את זה. תפסי אותם. -תעשי את זה.
היי, אני באמת מצטערת על היום.
זה בסדר.
אנחנו בסדר. -לא, אני מנסה לשאת באחריות.
אני יודעת שיש לי הרגל מגונה
להסתער קדימה.
זו לא רק את.
גם אני הייתי קצת מוזרה השבוע.
אבא שלך.
כן. -כן.
אני יודעת שהוא עשה כאן רק טיול תרמילאים אחד,
אבל כל הזמן אני רוצה לשלוח לו תמונה,
לשאול מה היה החוף האהוב עליו או איזה אוכל רחוב הוא אכל.
כן.
אני רק רוצה לדבר איתו.
אנחנו לא חייבים ללכת למערות מחר, אם זה יותר מדי.
לא. זה הדבר היחיד שאני כן יודעת.
הוא אהב לשחות במערות האלה.
מחר. פה השטן.
בשביל אבא שלך ובשביל כולנו.
את יודעת, אם לא היית מסתערת קדימה כשהוא מת,
הייתי עוזבת כנראה את הלימודים.
בעצם לא אפשרת לי לוותר.
טראומה מזהה טראומה. אגודת ההורים המתים וכולי.
כן, כן. גררת אותי לכל המסיבות האלה…
כן. בגדים מפוקפקים.
למה תמיד התלבשנו דומה? -תמיד התלבשנו דומה.
טוב, הפואנטה היא שהצלת אותי.
זה אמיתי.
הקסם של מקס.
נו, תגידי את זה. -לא.
תגידי את זה. -רק אם תניחי לי.
לעולם לא. את ואני…
עד שייכבו הכוכבים. -כן. יש! כל הכבוד.
בואו, שחייה בעירום! קדימה!
בטח! -אלוהים.
בואי. -לא, אני בסדר.
טוב לי כאן. -לעזאזל. סליחה.
יודעת מה? לא משנה. הם יעשו את זה.
הם… ג'יימס וגרג… -לא. ברצינות.
…יכולים להיות עירומים יחד.
זה מה שהם רוצים. -לכו, בבקשה.
No comments yet. Be the first to leave one.