Les 200 premières lignes.
- צבעי הרוע: שחור -
היי, יפיוף. מה קורה?
הכול טוב. האנשים נראים נחמדים.
כן.
מה אתה רוצה לבדוק?
אנחנו מאחרים.
כן. אני מצטער.
גם אני מצטער.
כבר התמקמת כאן?
לאט לאט.
הגלו אותך לכאן, אבל זה לא סוף העולם.
תוריד פרופיל לכמה שנים,
והם ישכחו.
אי אפשר להעניש תובעים על כך שהם תופסים רוצחים.
מי יודע, אולי אפילו תאהב להיות כאן.
היי. -היי.
איך היה הערב שלך?
נהדר. הסתובבתי בעיר.
ברצינות? -לא.
כדאי לך. ההיסטוריה של טרולוץ' מתחילה בתקופה הנאוליתית.
מה זה?
התיק החדש שלך.
גניבה מחנות משקאות? -הצד האפל של העיר.
אתה זוכר את מקרה הילד הנעדר מלפני שנתיים?
אדם פוזננסקי?
כן.
אימא שלו דיווחה על כך.
מסוקים, כלבים,
סריקות ביער.
יומיים אחר כך היא נזכרה שהוא היה עם המשפחה.
איך היא לא ידעה את זה?
למה אתה שואל?
לחבר שלי מהמשטרה האזורית יש בעיה עם הסטטיסטיקה.
הוא לא יכול לסגור את זה. יש שגיאה.
טיפוסי. צריך ללכת לרב פקד אדמצ’יק כדי שיסדרו את זה במערכת.
הילד שר יפה. אני זוכר מהכנסייה.
אתה דתי?
יותר בכיוון של אמונות טפלות.
ואתה?
רוכנקי. -תודה.
רוכנקי?
אל תשאל.
מתי הבת שלך מגיעה? -מחר.
יופי. היא תראה את חגיגות הדוז'ינקי. יהיה יריד גדול.
ואת סופרת ספרי המתח שקנתה בית ליד האגם?
יוליה סרמן. בוקר טוב. -בוקר טוב.
זה הבן שלי, פיוטרוש.
אלז'בייטה פקוש. סליחה, זו עיירה קטנה. כולם יודעים הכול.
הנה שניים מהקולגות שלך.
סופרים? -כמעט. תובעים.
איזה ילד חמוד.
בדיוק כמו מיכאש שלי.
את חייבת להכיר אותו. הוא ביישן.
אימא. -מה?
היו לי צירים במשך 24 שעות
כי הוא יצא עם הישבן קודם, וככה הוא נשאר.
שלי נמשכו ארבע שעות.
הוא היה מכוסה בשק מי השפיר. חשבתי שאין לו פנים.
אז הוא נולד עם קרום!
ומי ישלם את החשבון?
אני אשלם בדרך אחרת.
בעלי.
רב פקד.
בוקר טוב. -בוקר טוב, לאופולד.
אתה זוכר מקרה של ילד נעדר מלפני שנתיים, אדם פוזננסקי?
כן.
חבר שלי מהמשטרה האזורית עובד על הסטטיסטיקה
ואומר שאין תלונה במערכת.
תגיד לחבר שלך מהמשטרה לבדוק שוב. הכול בסדר אצלי.
אנחנו לא בסופוט.
אני אגיד לו. תודה.
אבל הילד נמצא, נכון?
כן.
עם המשפחה שלו?
אתה חוקר אותי, חמוד?
אני רק שואל.
הוא היה עם המשפחה שלו. אימא שלו מטומטמת. פשוט ככה.
אני מבין. תודה.
אין בעד מה.
אידיוט מוורשה.
התיקים של פוזננסקי לא בארכיון.
הם חייבים להיות שם.
ואם הם לא שם?
הם אמורים להיות שם. -אבל הם לא שם.
אולי במשטרה. תשאל את אדמצ'יק.
שאלתי. הוא אמר לי להתחפף.
באמת?
אתה יודע איפה גרים ההורים של הילד?
למה? משעמם לך?
אוולינה מסתכלת עליו כאילו הוא קדוש. אני יודעת שזה רק יגרום לצרות.
יש לכם בית יפה.
תודה. הוא עדיין לא גמור. בנינו אותו לאחרונה.
זה בטח קשה עם שלושה ילדים.
שלושה ילדים? יש לי ארבעה ילדים לפרנס.
אבל טוב שיש את תוכנית התמיכה הממשלתית.
אני מקווה שלא יבטלו את זה. לפעמים בעלי מרוויח קצת,
אבל לפחות החשבונות משלמים את עצמם.
החשבונות משלמים את עצמם?
זה פשוט יצא ככה.
במה מדובר?
זה בנוגע לבן שלך, אדש. -מה איתו?
לפני שנתיים דיווחת שהוא נעדר, ואז ביטלת את התלונה.
אז מה?
אז הבן שלך נמצא, נכון? -כן.
והוא כאן עכשיו?
לא, הוא גר עם קרובי משפחה. -בטרולוץ'?
לא, לא בטרולוץ'.
אז איפה?
בצד השני של פולין. איבדתי את הכתובת איפה שהוא.
איך קוראים להם?
אני לא זוכרת.
את לא זוכרת את שמות קרובי משפחתך?
אנחנו לא קרובים. בת דודה של אימי. היא רצתה לעזור.
אגיד לך אם אמצא את הכתובת.
אולי יצאתי טיפשה, אבל אני ממש מחבבת אותו.
אוולינה צעירה. לוקחת הכול ברצינות.
זה די מצחיק…
אז את לא בקשר עם הבן שלך?
עם כל כך הרבה ילדים, אין הרבה זמן.
יש לך ילדים?
כן, יש לי.
אז אתה יודע בדיוק איך זה.
איך היא מתה, אימא?
אימא?
אימא.
אימא!
עשית את זה שוב.
- אנג'ליקה בורכארדט -
אני מצטערת.
יוליה?
את לא מזהה אותי? פטריק דצ'ר. מהתיכון.
היי.
ואו, זה מטורף. למה לא אמרת שחזרת?
החבר'ה מהתיכון ישמחו. אולי נעשה על האש?
מה שלומך?
אני לא יודע אם את זוכרת, אבל נהגתי לצייר בתיכון.
ואני עדיין מצייר.
לאחרונה הייתה לי תערוכה משלי בקופנהגן.
ואו.
זה הבן שלך? -כן. פיוטרוש.
שלום, פיוטרק.
סבתא בטח שמחה שהנכד שלה פה.
עוד לא היה לנו זמן לבקר אותה.
תקשיבי, אולי נהיה בקשר ונארגן מפגש עם חברים?
בסדר. -בסדר?
אנחנו ממהרים. להתראות, פטריק.
ביי. ביי, פיוטרק.
למה אנחנו לא הולכים לסבתא?
היא לא רוצה להכיר אותי.
מה קרה אז?
אני לא יודעת בדיוק.
אבל משהו רע.
על מה אתה חושב?
על אבא.
לפעמים אני לא זוכר איך הוא נראה.
תעשי שלום.
חבית, חבית!
- דוז'ינקי -
תראי את הטירות שלהם!
טירה, טירה!
אני חושב שזו הכי גדולה, נכון? -כן!
טוב, קדימה.
אדוני התובע?
היי. לאופולד.
יוליה. -נעים מאוד.
זאת הבת שלך? -מוניקה.
היא יפהפייה. -תודה.
היא מתחילה ללמוד?
בשנה הבאה, בוורשה. היא גרה שם עם אימא שלה.
אתה גר בטרולוץ' הרבה זמן? -לא, לא הרבה.
אתה אוהב את המקום?
הוא בסדר.
מגניב. גם אני לא.
אז למה את כאן?
אנשים נלחצים כשהם מגלים שאתה תובע?
כן, הם נלחצים. -זה לא מפריע לך?
כן. -אז למה הפכת לתובע?
תהיתי בעצמי לאחרונה.
למה טרולוץ'?
אני עושה מחקר לספר.
העבר האפל של קשוביה ודברים כאלה.
מוניקה בחופשה עם אבא שלה? -כן.
אימא, מטווח הירי!
תבואו לבקר אם תשתעממו. יש לנו בית ליד האגם.
אני אגיד לה. תודה.
תחזיק. תראו עכשיו.
מבצע מיוחד היום!
אם תפגע במטרה, ילד,
האימא היפה שלך תקבל דובי לחבק.
כן, שמעתי שחזרת.
מה, את לא מזהה אותי?
רגע, זה הילד שלך? -בוא נלך.
נחזור אחר כך. -היי! ילד!
תראה מה אימא שלך עשתה לי!
קדימה, תסתכל!
איחולים חמים לכולם. יש כאן כל כך הרבה אנשים היום.
אבל אני זוכרת… -אתה בסדר?
…כשהתחלתי את הקדנציה הראשונה שלי כראשת עיר לפני 20 שנה.
קיבלתי עצה.
"תקשיבי לאנשים, פביולה."
No comments yet. Be the first to leave one.