Abstract: The Art of Design

חלק מהעניין הוא ,שאני מנסה להבין את התמונה במלואה

.איך לספר את הסיפור שלך מבחינה אסתטית

,ואפילו לפני כן ?להבין מה הסיפור שלך, אתה מבין

.מצלמים

חשבתי על האופן .שבו ניצור את הסרט התיעודי הזה

,ובחרדה הכללית הזו שאני חש כרגע ,אני שואל את עצמי

?זה עוסק בי או שזו יצירה שלי

?ולא רואים אותי מצייר בכלל, נכון

.לא רואים .אנחנו רואים רק את החצי העליון של הראש שלך

.אז תוכל להתבטא באמצעות העיניים

,כשאני מעצב את החוויה עבור הצופה

,ברור שאני רוצה לצאת הכי מוכשר שאפשר

.כי אנחנו יהירים וחייבים להיות כאלה

,ואם זה עוסק בי

אז יש פה קצת משחק כוחות ,סביב מה שתשכנע אותי לחשוף

.ומה שאחשוף ושאולי לא רציתי לחשוף

.אבל בסופו של דבר, זה לא עוסק בי

.תהיה אמן

.תהיה אמן

"!אמנות גבוהה- " - "!רזולוציה נמוכה"

ברלין - - גרמניה

,בעיקרון .כל דבר שקורה בין תשע לשש קשור רק לעבודה

.אני לרוב עובד לבד

אז אני יושב ליד השולחן שלי .ואני מצייר ואני מעצב

,אז אני שם

רק אני עם ציוד האמנות שלי ,והמחשב שלי ומכונת הקפה שלי

.אז זה רק אני ואני ואני

אני כזה חולה שליטה, שתמיד רציתי לשבת

.ולהמציא את הנוסחה המושלמת ליצירת אמנות

.אבל זה לא עובד ככה

,וקצת מצער להבין זאת

,כי בסופו של דבר אתה באמת, פחות או יותר

.רק בוהה בנייר

ואני צריך לסמוך על כך

.שיהיו לי רגעים מטורפים

,בעיקרון

הפשטה היא הקונספט .שכנראה הכי חשוב לי באמנות

,"כשאתה אומר, "אני רק מצייר קופסה פשוטה

.כי אני אוהב דברים שהם לא מפוארים

אבל זה מפני שאני מתחיל ,עם אלף מחשבות שונות

,ואז אני נפטר מהן אחת-אחת

עד שבסוף נותרות לי רק אחת או שתיים .או שלוש שהן החיוניות ביותר לנושא הזה

אבל הפשטה בעיניי

היא הבחירה להיפטר .מכל דבר שאינו חיוני לאמירה שלך

הדבר הזה נקרא ."הצורה הטובה" או "הייצוג הטוב"

,אז אני מתחיל בצורת המגהץ

.ומתחיל ליצור ממנה דברים. גברים ונשים

.בית שימוש

.שרירן

.כור גרעיני. קאובויים ואינדיאנים

.ענפי ספורט שונים

?אז מה המורים שלך חשבו עליך

.היה לי מורה קשוח מאוד, היינץ אידלמן

,"הוא עיצב את "צוללת צהובה ,"הסרט של "הביטלס

.ועיצב פוסטרים מדהימים וספרים

,מעצב מדהים .אבל בוא נגיד שהוא לא עודד את תלמידיו

,המחמאה הכי גדולה שיכולת לקוות לה הייתה

".אה, עם זה אין ממש בעיה"

"!היית כאילו, "יש

.כשגדלתי בדרום גרמניה המערבית, תמיד ציירתי

.והדגש היה על דיוק בתנועות ובפרופורציות

.לצייר דברים דינמיים מאוד

.וזו הייתה המטרה

.שיהיה לך לבסוף ציור היפר-ריאליסטי ומדהים

.וזו די הגישה שאיתה הגעתי לביה"ס לאמנות

,אבל המורה שלי בביה"ס לאמנות, מר אידלמן

הוא די הבהיר לי .שהוא ממש לא אוהב את הציורים שלי

אז רשמתי מאות רישומים על דפים בגודל סטנדרטי

ובכל שבוע הוא נכנס ועבר עליהם

.ובעיקרון אמר, "לא, לא, לא, לא, לא

"!אה, זה לא רע

.כי זה מה שעשינו בביה"ס

,היה לנו נושא, כמו אף ליצן אדום

.ואז פשוט מיצינו אותו עד תום

.פשוט ציירנו כל וריאציה אפשרית

...בסופו של דבר הבנתי שזה לא

,זה לא חייב להיות משהו פשוט להחריד .כמו ריבוע שחור או קו בודד

אבל לכל רעיון .נדרשת כמות ספציפית מאוד של מידע

לפעמים זו כמות גדולה ,ואלה הרבה פרטים וזה ריאליסטי מאוד

.ולפעמים זה באמת רק קו בודד או פיקסל

.אבל לכל רעיון יש רגע אחד על הסקאלה הזו

.אז נגיד שאתם רוצים לאייר לב כסמל האהבה

,אם תאיירו אותו בתור סתם ריבוע אדום

,שהוא התיאור המופשט ביותר של לב

,אף אחד לא יבין למה התכוונתם .אז זה ייכשל לחלוטין

ואם תבחרו בדרך הכי ריאליסטית

,ותציירו לב אמיתי, בשר ודם, שפועם

הוא יהיה מגעיל כל כך .שאף אחד בחיים לא יחשוב על אהבה

ואיפשהו בין הריבוע האדום המופשט

והלב המציאותי הזה שאחרי שחיטה

נמצאת הצורה הגרפית ,שדומה קצת לראשון וקצת לשני

.והיא מתאימה בדיוק כביטוי לסמל האהבה

מד ההפשטה -

"השער של "הניו יורקר .הוא העניין הכי גדול למאיירים, לדעתי

,כשרואים את השער של "הניו יורקר" פעם אחת

רואים שם את ההיסטוריה ורואים את האמן

,ורואים, וזה כנראה הכי חשוב .את ההשפעה התרבותית

.זה היה הראשון שלי

?מה היה התאריך

,התשיעי ביולי, 2001, ביום החתונה שלי

.שזה מדהים במיוחד

,ונפלא שהם הציגו רק את זה על המגזין

.אז אין כותרת

.אין אפילו כתבה

.זה היה ברביעי ביולי, 2001 .זה עסק במערכת ההגנה נגד טילים

"הגנרלים מ"ד"ר סטריינג'לאב .שגורמים למלחמת עולם שלישית

,אין שום כתבה בנושא במגזין עצמו

כאילו הבמה ריקה לגמרי .והתמונה הזו מוצגת שם למשך שבוע

...השער השני הוא כנראה

.זה ,ובאופן מוזר, הוא כנראה הכי מרגש

"כי בשער הראשון של "הניו יורקר ,הוצגה הדמות יוסטס טילי

.מין דנדי ניו יורקי מהודר בכובע צילינדר

".ואמרנו, "בואו נהפוך דמות איקונית לאייקון

,אין שום היגיון בייצוג פרפר כמשבצת כחולה

.אלא אם כן אתם מכירים את המקור

.איירתי 22 שערים. אני חושב

.העניין הוא שלא חשבתי בכלל על 22

,אתה חושב, אחרי שאיירת שניים-שלושה

".שפתאום תחשוב, "אה, זו סתם עוד עבודה

.אבל היא לא

,כי זה מלהיב מאוד .אבל זה לא נהיה קל אף פעם

אז ספר לי על השער ."שאתה מאייר כרגע ל"ניו יורקר

.אני מאייר שער בנושא מציאות מדומה .בעצם מדובר במציאות רבודה

,אז הרעיון הוא שהמגזין פתוח ,והוא על הצד הקדמי או האחורי

,ועכשיו אני מתקרב אליו עם טלפון או טאבלט

.ואז צצה פתאום אנימציה תלת-ממדית

...ופשוט אי אפשר

הרבה רבדים ,של מטאפורות וציור יצטרכו להשתלב פה

...ותלת-ממד ודו-ממד הלוך ושוב וזה פיזי ו

.וגם ידעתי שלא יכולתי לתכנן מראש

,לא יכולתי לבחור רעיון אחד שיפתור הכול

,אז הייתי צריך להתחיל איפשהו ואז לחשוב אם זה מספיק מוצלח

.או מספיק גמיש כדי שאוכל להמשיך לשלב הבא

.אז המגזין, בתיאוריה, ייפתח ככה

.אבל אני לא מסתכל ככה על מגזין ,אני לא חושב שמישהו מסתכל ככה על מגזין

,אז חשבתי ,"כשיש לי מגזין, אני אולי אסתכל עליו ככה"

,וממש רואים את העולם שבחוץ ובפנים

וחשבתי, "איזה אתר בניו יורק "?ממש מבוסס על פנים וחוץ

...ואז הבנתי שרכבת תחתית

,יש בה חלונות ואנשים יושבים בפנים

...ואז כל הרכבת התחתית תוכל להיות

...זה הרעיון של

,המגזין, בתור מישור שהדמות תחצה

.ואפשר לראות את זה מבפנים או מבחוץ

.זו מונית בניו יורק. שלא בשירות

...אפשר לראות

.היא לא בשירות פה

."נשנה אותה ל"תפוסה

.היא תפוסה

.אבל זה נראה טוב יותר, השחור והצהוב

.הצבעים האהובים עליי

...לגו מגביל אותך. זו הגבלה של

,פשוט רזולוציה נמוכה מאוד

.כמעט כמו ציור תלת-ממדי בפיקסלים

.ואני אוהב את זה מאוד

?למה יצירות רבות שלך קשורות לניו יורק

.זה התחיל מהחיבור שלי אליה

...זו העיר הראשונה שנסעתי אליה בעצמי, ו

אני חושב שיש בחייך ,רק עיר אחת שתיסע אליה לבדך

.וזה שייך רק לך

.לא היו שם דוד או הורים שסייעו לי .זה ממש היה המקום שלי

ניו יורק -

.'עברתי לניו יורק ב-97

אין מוצא -

,להפתעתי, כשנסעתי לשם והצגתי את הספר שלי

גיליתי שהאנשים שם .מבינים 99 אחוז מהיצירות שלי

,כשאתה נוסע לארץ שהיא אלפי ק"מ ממך

.וכולם מבינים שם הכול, זה פשוט מדהים

,באופן מוזר מאוד, הרגשתי שם כמו בבית

כי הייתי מעורה כל כך .בתרבות האמריקנית בילדות

."ממוזיקה ואמנות ועד "מגנום, בלש פרטי

בניין פלאטאיירון -

החזית הדרומית, המזרחית והצפונית -

פסל החירות -

סדרת הרכבת התחתית -

בניין אמפייר סטייט -

ביום פטריק הקדוש -

מעבורת סטטן איילנד -

.מעבורת סטטן איילנד

,אם הייתם על מעבורת סטטן איילנד .הייתם יודעים שזו היא

.זה ממצה את הרגע הראשון שלך כתייר שם

בעיניי, הסגנון הזה מבוסס .על התרבות ועל חוויות משותפות

זה מעניין יותר מהמצאת שפה חדשה ופורצת דרך

.שהאנשים יצטרכו לפענח

"יש סניף מסוים של "סטארבקס ,שאני אוהב לשבת ליד החלון שלו

ואני תמיד יושב במקום הזה .עוד מהביקור הראשון שלי בניו יורק

,ותמיד הרגשתי ,"שם אני רוצה לשבת ולהביט החוצה"

,וניסיתי לעבוד משם כמה פעמים

,כי ככה אני מדמיין את עצמי

.בתור האמן שמחובר לעיר

...ואז יהיה לי קשר רגשי עם העוברים ושבים

.וזה פשוט לא עובד בכלל

,זה לא משפיע בכלום על העבודה שלי

,וזה בעצם די מבלבל אותי .וקשה לי להתרכז כשאני יושב שם

וברגע הזה הבנתי שחיי האמיתיים והעבודה שלי

.לא ממש משתלבים

.אני מבין מה אתה אומר

אני פשוט מנסה למצוא פתרון .להצגת הסיפור באופן ויזואלי

זאת אומרת, אני מדמיין כמה מהדברים האלה

כמעט כמו במונטאז'ים מהירים .שמצולמים ממש מקרוב