Travis Barker: Louder Than Fear

‏לדעתי, המתופף הוא...

‏קווסטלאב, מתופף, "דה רוטס"

‏מרכז היקום.

‏אף אחד לא נע לפי הקצב של השירה או הגיטרה.

‏טומי לי, מתופף, "מוטלי קרו"

‏כמתופף, אתה מניע אנשים.

‏לא מסובך להרגיש את התופים, וכשמרגישים מוזיקה...

‏ליל ויין, ראפר

‏זה בלתי נשכח.

‏כל שאר האומדנים, המלודיה, אלה רק קישוטים

‏למטרה המהותית של המוזיקה...

‏סטיוארט קופלנד, מתופף, "פוליס"

‏להזיז את אזור האגן ולגרום לבני אדם לבצע באופן לא רצוני

‏ריקוד הזדווגות בפומבי שמונע על ידי התופים.

‏הגיטריסטים הדפוקים! מי צריך אותם?

‏רוקדים לפי הקצב.

‏יש לטראוויס סגנון ייחודי מאוד שמזוהה מיד.

‏לארס אולריך, "מטאליקה"

‏הגופניות מדהימה.

‏לכל אחד יש תחושה משלו, לחלק מהלהקות יש מתופפים

‏שגורמים להן להצטיין...

‏טיילור הוקינס, "פו פייטרס"

‏להיות על הקצה כל הזמן.

‏כשאני רואה את טראוויס מתופף...

‏דה גיים, ראפר

‏ממש נראה כאילו הוא מכסח למישהו את הצורה.

‏תוקפנות, כאב, כעס, הוא חווה הכול.

‏נייט דיאז, אמנויות לחימה

‏הדברים שהוא חי ושרד,

‏אני חושב שרוב האנשים היו פשוט מתכווצים לכדור.

‏אבל אני חושב שיש כוח עליון בפעולה.

‏מאט סקיבה, "אלקליין"

‏כשנופלים מהשמיים כמו איקרוס,

‏זה בטח עושה דברים מטורפים בראש.

‏אם-ג'י-קיי, מוזיקאי

‏בכל מכה,

‏הוא מתקשר את הסיפור שלו לעולם.

‏יש לו סיפור מטורף.

‏לעזאזל, יש לו סיפור מטורף.

‏יאנגבלאד, מוזיקאי

‏העד סיפר לנו שהוא היה אמש במרחק כמה מאות מטרים וראה מה שהוא כינה

‏כדור אש מתגלגל על הכביש המהיר.

‏והוא אמר שהוא ראה שני גברים שעמדו על הכביש ובערו,

‏חובטים זה בזה בניסיון לכבות את האש.

‏יש כאן שניים על הקרקע עם כוויות.

‏תזעיק לנו אמבולנס.

‏הסרט התיעודי הבא צולם במשך תשע שנים

‏מ-2017 עד 2026

‏אי שם בצפון האוקיינוס האטלנטי

‏מאז ההתרסקות, לא עליתי למטוס.

‏אני לא יכול אפילו לחשוב על זה, וכשזה עולה במוחי

‏ואני מניח למוח שלי לחשוב על זה,

‏יש לי זיכרונות נוראיים מהתאונה

‏ואני לא יכול לעשות את זה.

‏אני רוצה להישאר רחוק ככל האפשר ממוות או מכל דבר שעלול לגרום לי למות

‏בכל דרך אפשרית.

‏אני שט לאירופה ב"קווין מרי".

‏זה שיט בן תשעה ימים שחוצה את האוקיינוס האטלנטי.

‏רק כך אני יכול לעשות סיבוב הופעות.

‏אנחנו לא רוצים שטראוויס יעשה משהו לא בטוח,

‏אבל זה לא מצב אידאלי לסיבוב הופעות.

‏חבריו ללהקה, כולם מבינים. כולם מבינים את זה.

‏לורנס ואברה, מנהל

‏הוא מכיר את המסלול מצוין, הוא יודע בדיוק

‏מתי הם נמצאים ליד הטיטניק.

‏הרכס המרכז-אטלנטי

‏כשהים סוער,

‏לפעמים הוא נשאר עם חגורת הצלה.

‏יש לו פחד שבכל רגע נתון

‏הוא לא יהיה בכדור הארץ.

‏כשעוברים טראומה, הפיזיולוגיה משתנה בדרכים מסוימות,

‏כנראה מנקודת מבט אבולוציונית.

‏הזיכרונות נוטים למה שמכונה התגבשות יתר...

‏ד"ר ג'ון ברייר, טראומה

‏כלומר, הם נחקקים היטב במוח

‏בצורה מוחשית מאוד.

‏אבל לחלק מאיתנו, אם הטראומה חמורה מספיק,

‏אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו שוב באירוע

‏או שהאירוע קורה שוב.

‏אני חושב ששטתי ב"קווין מרי" כבר שש פעמים.

‏התרגלתי לזה

‏ומצאתי את הקצב שלי שם.

‏אני פשוט מתמקד באימונים ובתיפוף במשך שעות ביום.

‏בפעם הראשונה שעליתי לספינה, הבאתי מערכת תופים והתמקמתי

‏בחדר שסיפקו לי.

‏לפעמים אני נכנס לשם.

‏אני מנגן, אני עוצם עיניים,

‏מתאמן על אותו דבר,

‏ואז אני פוקח אותם וחמישה קשישים

‏עומדים קרוב אליי, מסתכלים, שותים קפה,

‏הם חושבים שאני מופע בספינה.

‏הרגשתי שזאת הדרך הכי טובה לשמור על פרטיות ולא להפריע לשכנים שלי.

‏אני רוצה לאתגר את עצמי להישמע כאילו אני עם מערכת תופים גדולה יותר

‏עם שני תופי בס ומיליון מצילות.

‏תמיד אהבתי לראות מתופפים מנגנים במערכות קטנות ופשוט מחסלים אותן.

‏תוכנית "הלילה" עם ג'וני קרסון

‏מתופף הג'ז האהוב עליי היה ותמיד יהיה באדי ריץ'.

‏היו לו כישרון מטורף והוא ידע להופיע.

‏הוא פרסם את סולו התופים ההפוך.

‏רוב האנשים חושבים על המהירות שלו וכמה היה מהנה לצפות בו.

‏בסופו של דבר, אלה שני הדברים האהובים עליי במתופפים.

‏הייתי מתאר את המערכת של טראוויס כמבנה של באדי ריץ'.

‏טם-טם אחד מלפנים, שניים בצד,

‏מצילות אופקיות שטוחות, לא נטויות.

‏סט התופים הכי קטן עם עוצמה רבה.

‏יש אנשים עם מערכת מפלצתית ויש אנשים שיכולים לעשות את זה עם פחות.

‏בפעם היחידה והאחרונה שעשיתי קרב תופים עם טראוו, הוא לא הרפה לרגע.

‏חשבתי, "שלא יראו שאתה מוותר.

‏"כדאי שתעשה מעברים משולשים."

‏ואמרתי, "אתה מוכן להפסיק? לעזאזל."

‏הוא אמן והוא מוזיקאי,

‏אבל מה שהוא עושה אתלטי מאוד.

‏הדבר היחיד שדומה לצורת התיפוף שלו

‏שראיתי היה מתאגרף, מתאבק באליפות הלחימה האולטימטיבית.

‏הוא נכנס לכל הופעה כאילו הוא נכנס לזירה.

‏בכל פעם שהוא מכה בתוף,

‏חלק מהכעס שלו מתבטא.

‏יש לטראוויס הרבה כאב.

‏הוא מכה הכי חזק שהוא יכול, אבל זה אף פעם לא מחוץ לקצב.

‏מארק הופוס, בלינק-182

‏דיוק פראי, זאת כנראה הדרך היחידה לתאר את זה.

‏כשראיתי אותו מנגן בפעם הראשונה, ההיי-האט שלו היה גבוה מאוד.

‏אתה רוצה להגיע לאנשים הרחוקים ואתה מרגיש...

‏שילה אי, מתופפת, פרינס

‏שאתה צריך להיות גדול מהחיים.

‏המרפק שלו ייפגע, מסובב הכתף שלו.

‏אני חושבת על כל הדברים שיכאבו לו אחר כך.

‏פרק כף היד שלי

‏עושה הרבה רעשים, הוא משמיע קולות,

‏ויש הרבה שלפוחיות, הרבה חתכים.

‏יום אחד היינו בערך באמצע ההופעה, וטראוויס הפסיק.

‏הסתכלתי מקרוב והיד שלו...

‏טים ארמסטרונג, "רנסיד"

‏פשוט נפתחה.

‏ראו את העצם שלו.

‏הוא משתמש בדבק לעור שמשתמשים בו...

‏דניאל ינסן, טכנאי תופים

‏לנשים שיולדות בניתוח קיסרי.

‏והוא פשוט שם את הדבק לעור.

‏הוא מזדקף...

‏"אני בסדר."

‏הוא סיים את ההופעה כאילו לא קרה שום דבר,

‏אבל זה הוא.

‏בדרך כלל מסתכלים על כל הלהקה, אבל התמקדתי בו.

‏הוא חיה.

‏מלחמת תופים!

‏חיה!

‏כילד, הדבר הראשון שגרם לי להתעניין בתופים

‏היה חיה מ"החבובות".

‏הוא היה פראי ותמיד נראה

‏שהוא נהנה מאחורי התופים.

‏כל השאר היו סתם.

‏נמשכתי לחיה.

‏מי החיה עכשיו? - כן?

‏הוא הלך למטבח, הוציא סירים ומחבתות מהארון...

‏רנדי בארקר, אבא

‏הוא דפק עליהם, ואשתי אמרה,

‏"אני חושבת שאנסה שהוא יהיה מתופף."

‏בגיל ארבע קיבלתי את מערכת התופים הראשונה, זאת הייתה מערכת תופים של "החבובות".

‏והוא פשוט כיסח לה את הצורה.

‏כילד, לא נהניתי להתאמן.

‏בגיל הזה, אתה לא רוצה לעשות שום דבר.

‏אתה רק רוצה לשחק עם החברים שלך.

‏אני ממש בר מזל שהיה לי לוח זמנים קפדני מאוד לאימונים.

‏אימא ישבה איתו בחדר בזמן שהוא התאמן.

‏היא הקליטה את שיעורי התיפוף שלו,

‏היא ידעה בדיוק איך זה אמור להישמע...

‏תמרה בארקר, אחות

‏ומה הוא אמור לעשות.

‏אימא שלי למדה איתי לקרוא תווים.

‏היא ידעה לנגן את מה שאני ידעתי לנגן, והיא ידעה

‏אם אני מתאמן או לא.

‏והיא אמרה, "לא, זה לא נכון. אתה לא עושה את זה נכון."

‏היא הייתה נחושה שאגדל להיות משהו.

‏הייתי יצירה קטנה שלה שהיא עיצבה.

‏הוא היה קרוב מאוד לאימא שלי.

‏לולא אימא שלי, אני חושבת שהוא לא היה מתאמן ועושה את כל הדברים

‏להגיע למקום שלו היום.

‏רנדליי בארקר, אחות

‏כשגדלתי, הייתי ילד של אימא

‏ואבא היה שם כדי לחזק כל מה שהיא אמרה.

‏אני הייתי האוכף, היא הייתה המורה בבית.

‏אלה היו חיים צנועים מאוד.

‏אבא בנה את הבית שלנו במו ידיו.

‏הוא היה חייל משוחרר מווייטנאם ופועל במפעל פלדה

‏שרכב על הארלי דייווידסון בכל יום.

‏הוא עבד 60 שעות בשבוע כדי לפרנס אותנו,

‏אז לא ביליתי איתו הרבה זמן.

‏אבא שלי לא חייך אף פעם. הוא היה רציני מאוד.

‏רוב החברים שלנו פחדו ממנו כשהם באו לבית,

‏אבל אני לא מכירה אף אחד שלא אהב את אימא שלנו.

‏היא הייתה אישה נהדרת.

‏מסורה מאוד לילדים שלנו.

‏ופתאום, צידי הפנים שלה התנפחו כאן.

‏במשך ארבעה חודשים, טיפלו בה לחזרת.

‏בהתחלה פשוט לא ידעו מה זה.

‏אבחנו אצל אימא שלי תסמונת שגרן,

‏שתוקפת את בלוטות הלימפה.

‏אמרו לנו שהיא צריכה לעשות כימותרפיה מיד.

‏למחרת הלכתי לעבודה