Doctor Slump (닥터 슬럼프)

דוקטור דכדוך -

הדוד שלי מכין מילמיון כבר 20 שנה.

אחרי הצבא הוא הסכים לעבוד ‫בבית החרושת לקציצות דגים של אבי,

אבל אף אחד לא יודע למה שינה את דעתו.

בה-דא די עקשן לאחרונה.

למה אני קוצץ מלפפונים בלילה?

למה אני מבזבז את ערבי שישי שלי בבישול ציר?

אני צריך להמשיך.

אבל כמובן, אני לא בטוחה

כמה זמן הוא יתמיד.

דרך אגב,

הא-נל עדיין לא עובדת ומתבטלת בבית?

לא שמעתי שום דבר חדש, אז אני מניחה שכן.

בחיי, אז מה אם היא רופאה? ‫היא תקועה בבית, ללא עבודה.

בדיוק.

וול-סון התרברבה שהא-נל תהיה פרופסור.

אלוהים, אני בטוחה שהיא תבוא היום ‫עם מבט מיואש.

אני כבר שבורת לב ‫כשאני חושבת כמה היא תיראה מיואשת.

בחיי, גם אני מודאגת.

באשר לאימא שלי, ‫היא מעולם לא הייתה כל כך גאה.

אני לא מאמין ‫שרצית להכין משקאות בדייט הראשון.

למה לא?

אחרי שזה יתסוס ויהיה מוכן,

תחשוב כמה יהיה נחמד לאכול צלי בקר עם זה.

אמרת שזה ייקח שלושה חודשים?

אז נשתה את זה כשנחגוג 100 ימים ביחד.

למה שנחגוג את זה? אנחנו לא ילדים.

למה לא? אני רוצה לחגוג כל רגע.

אתייחס אלייך יפה.

תמיד אתקשר ואקנה לך אוכל טעים.

ואסחוב כל מה שכבד.

אני אגן עלייך.

אתה מגוחך.

איך את שותה ישר מהבקבוק כל כך באלגנטיות?

זה היה יפהפה. ‫-על מה אתה מדבר?

כן, יש לי שאלה. ‫-מה?

תמיד היית יפה כל כך?

ברצינות.

הונג-ראן חזרה לצאת לדייטים. ‫-תפסיק.

תפסיק עם השאלות המשונות. ‫-והיא הבינה משהו.

שלהיות מאוהבת זה מדהים כמו לחכות ‫ליין שזיפים שיתסוס.

שניהם דברים נפלאים.

כולם חיו את חייהם,

וגם אני צעדתי לאיטי בנתיב שלי.

"מעניין איזה נוף מחכה לי מעבר לפינה."

"האם אני באמת בסדר עכשיו?"

אלה היו השאלות ששאלתי את עצמי.

דוקטור דכדוך -

בסדר.

תטעמו את זה.

זה המילמיון הראשון שלי. ‫-אלוהים.

קצצת את המלפפונים והכנת את הרוטב בעצמך?

כמובן.

והכנתי גם את הציר ואת הנודלס.

אני צריכה לצלם את זה.

המילמיון הראשון של בה-דא!

תאכלי כבר. זה ייעשה ספוג בנוזל.

בסדר.

הטעם די דומה לשלך.

נכון? ‫-כן.

זה לא רע.

בחיי.

לא ייאמן.

למה את בוכה?

אני בטוח שזה לא עד כדי כך טעים.

אני פשוט גאה בו.

מה?

למה את כל כך דרמטית בגלל מילמיון?

הדיכאון שלך החמיר?

חתיכת…

שמעתי שעזרת לדוד טה-סון בכל יום ‫כדי שתוכל להכין את זה.

האם אי פעם התעקשת ככה על משהו אחר?

לא.

הוא פרש מטאקוונדו אחרי שלושה ימים,

ומביה"ס לאמנות אחרי שלושה ימים.

הוא ויתר על מבחן שירות המדינה ‫עוד לפני שספר הלימוד הגיע.

בדיוק.

הוא היה ההתגלמות של מוותר סדרתי.

אבל אותו הילד הכין את זה בעקשנות ובהתמדה.

בה-דא.

אני שמח שעבדת קשה ורשמת הישג.

זה מה שגם אנחנו רצינו.

תחשוב מה אתה באמת רוצה לעשות בחיים ‫בזמן שאתה עובד כאן.

כן, ואעזור בכל דרך שאוכל.

זה ממש טעים.

חזרתי.

תיכנס.

מצטער שאיחרתי. ‫-מהר. זה בסדר.

תטעם. ‫-בסדר. זה נראה טוב.

איך זה? תגיד באמת. ‫-מה?

זו מנה חדשה?

הטעם באמת קצת שונה.

במה?

זה קצת תפל.

ואולי זה מפני שאיחרתי, ‫אבל הנודלס קצת ספוגים בנוזל.

ו…

מה קרה?

אל תאכל את זה. ‫-סליחה?

מה?

דוד טה-סון.

לאן אתה הולך?

בוא החוצה. ‫-מה קרה?

אמרתי שתבוא. ‫-בה-דא.

בוא החוצה. ‫-רגע, אני…

מה קורה? ‫-בוא.

עשיתי משהו רע?

סגור -

באמת?

בה-דא הכין את המילמיון הזה?

בה-דא שאני מכיר? אחיך בה-דא?

כן, הוא עבד קשה כדי ללמוד.

כשראיתי את המנה,

בכיתי כמו טיפשה ‫כי נראה שהוא סוף סוף התבגר.

אלוהים, ואני ביקרתי את המנה היקרה שלו. ‫אין פלא שגירשו אותי.

למען האמת, תסכל אותי לראות אותו מתבטל,

אז הרגשתי גאה שהוא אחראי ושהשיג משהו.

זו דאגה אחת פחות בשבילי. ‫-נכון.

אז מה עם הדאגה שלי? ‫-מה?

ביקשתי ממך שתהיי המשפחה שלי,

אבל לא השבת לי.

לא היה לי זמן לומר לך אז.

אתה יודע מה קרה.

בה-דא.

מה זה?

אתה מתבייש שקיבלת את המשכורת הראשונה שלך?

לא, זאת לא הסיבה.

פתאום נתת לי מעטפה מלאה כסף.

אני לא בטוח אם לקחת אותה.

למה אתה מתנהג באופן בוגר כל כך?

פעם היית מבקש ממני 50,000 וון כל הזמן.

תוציא אותו בחוכמה. ‫אל תבזבז הכול על משקאות ומשחקים.

זה עניין שלי.

ומי משלם לעובדים במעטפה בימינו? ‫אתה כל כך מיושן.

ביי.

המילמיון המקורי של בוסאן -

מותק שלי.

מה אתה עושה?

למה אתה מנשק את המעטפה הזאת?

בחורה כתבה לך מכתב?

מי כותב מכתבים בכתב יד בימינו? זה מיושן.

נו, באמת. ‫-יש כל כך הרבה זקנים מסביבי.

הא-נל, בואי נלך לאכול בשר.

אני מלאה מהמילמיון.

נלך בכל זאת. אני רוצה לקנות לך.

לקנות?

אתה מזמין?

כן. ‫-תגיד את זה שוב.

אתה רוצה לקנות לי במקום לבקש ממני?

טוב, זה מביך גם בשבילי ‫כי מעולם לא פינקתי אותך בכלום.

בואי נמהר! הם יסגרו עוד מעט.

היי.

זה חלום?

עובדים עליי? אתה באמת בה-דא?

אתה בטוח שזאת לא מסכה?

זה חשוד. ‫-זה אני.

בואי נלך. ‫-אלוהים.

הניאנג הווארו -

איך הבשר שאחיך קנה במשכורת הראשונה שלו?

זה טעים מאוד.

מעולם לא דמיינתי שהיום הזה יבוא.

גם אני לא.

מי ידע שאהפוך למבוגר מוצלח כל כך?

תאכלי.

כל מה שעשיתי היה לקחת ממך כסף,

ותמיד רציתי לפנק אותך לפחות פעם אחת.

למה רק פעם אחת? תמשיך עם זה.

אחשוב על זה.

למה? דיבורים זה לא מספיק, צריך גם מעשים.

אני כבר מפנק אותך היום, אז תאכלי.

פשוט תאכלי.

אני מלאה. אני לא יכולה לאכול יותר.

הנה האוכל שהזמנת.

תודה.

מה זה? ‫-זה עבור אימא ודוד טה-סון.

תביא. תן לי לשלם.

לא, אמרתי שאני אשלם.

אבל תצלמי אותי משלם.

שזה ייראה כמו דבר יומיומי. תצלום פפראצי.

טוב.

בחיי.

אתה חושב שהיא סירבה לי?

ביקשתי את ידה,

אבל היא לא נותנת לי תשובה כבר ימים.

היא לא הגיבה בשום צורה.

לא אמרתי לך שזה מוקדם מדי?

מה תעשה עכשיו?

היא בטח לא ידעה איך להשיב לך.

אתם כנראה מתאימים לצאת ביחד,

אבל לא לנישואים.

מה אתה אומר? זה לא נכון.

היי, לא אתה מחליט.

זה תלוי בה.

ותחשוב על זה.

היא לא הייתה עונה כבר ‫אם היית מתאים בתור בעל?

בחיי.

מה?

מעניין מה היא לא אוהבת בך.

קדימה.

תילחם עד הסוף. ‫-אתה רק רווק.

בסדר. נחפור לך קבר היום. ‫-בסדר.