De eerste 200 regels.
היום היה אמור להיות אחד הימים הטובים בחיי,
אבל בסוף הוא לא היה משהו, הוא היה די עצוב.
רציתי שאימא שלי תשמח.
וואו. -נפלא, באמת.
יפה. -היא הדהימה אותי.
בואו לא נשכנע אותה לבחור שמלה, אם היא לא מוצאת חן בעיניה.
אני יודעת שזה מציף.
אנחנו מקבלות החלטה חשובה במהירות. זה בסדר גמור שיהיו לך ספקות.
תרשי לעצמך לעבד את כל הרגשות האלה.
בסדר. -את זוכרת מה אמרה זושה?
שניכם צריכים להחליט על זה.
גם אני מתעלמת מהאחרים. -אני יודעת.
יקירינו רוצים בטובתנו, אבל לפעמים הם מפחדים.
תיהני מדברים כמו היום, ותחליטי את מה שנכון לך.
תודה על התמיכה שלך ושל אימא שלך.
תמיד. אימא כבר… היא מאוד בצד שלנו, אין לך מושג.
אימא שלך מקסימה.
לכי. -תודה, דאריה.
- האהבה היא עיוורת: פולין -
- כעבור שלושה ימים -
אתם עברתם את זה. איך ההרגשה?
אני נראה מיליון דולר, אתה חייב להדביק את הפער.
אני איראה סקסי.
וגם אתה מיוחד. כמו נסיך.
תודה שהצטרפתם.
חברים מהצבא. -נכון.
לצערי, המשפחה שלי לא יכלה לבוא.
היה לי חשוב מאוד שהם יבואו.
החיים מעמידים אותי במבחן.
אני חווה הרבה בעיות בחיים הפרטיים במהלך הניסוי,
וזה גובה מחיר.
אתה במתח בגלל החתונה? -קצת, ברור.
עדיין יש לנו ויכוחים וריבים.
יש לך ספקות לגביכם?
כמה.
אני אמרתי, "חסר לפיליפ שהוא דופק את זה."
אני מקווה.
שלום, רבותיי.
שלום. -נעים להכיר אותך, פיליפ.
בבקשה.
לעזאזל, למה נכנסתי?
אני עומד להתחתן.
ורק עכשיו קלטת?
אני מודד חליפות חתונה… -אף אחד לא אמר שזה יהיה קל.
בחיי. -יפה.
מעולה.
זה "הסנדק" מפודלסיה.
אני מאוד אוהב את זה.
תוריד את הז'קט.
ככה זה יהיה על רחבת הריקודים. -איזה גבר. או הגבר שלה.
יפה. -זה היה…
התאהבתי בדאריה.
ואני עומד להגיד "כן", אבל כרגע אני ממש לחוץ ו…
אני לא יודע מה קורה.
מה המצב?
איך אתה מרגיש, מר ג'וני בראבו?
היה… לעזאזל, זה קורה.
כן. -החרא נהיה אמיתי.
התחלת לקלוט? -כן.
אוי, למה נכנסתי? -זה מתקרב.
הכול קורה כל כך מהר. זה כל כך מטורף.
לעזאזל.
- יוליה וקאמיל "אונו" -
את יפה היום. -תודה.
להאכיל אותך? -לא.
למה אני כזאת מגושמת?
אם זה לא היה נופל, הייתי חושב שיושבת פה מישהי אחרת.
אתה מתרגש לקראת מסיבת הרווקים?
כן.
רק בלי חשפניות.
מבטיח?
ימים יגידו.
מה אתה מרגיש לגבי זה שהזמן טס כל כך מהר?
מאוד מהר, אולי יותר מדי. -ככה זה כשנהנים.
אני שמח שבחרתי בך.
אני לא מתחרטת אפילו לרגע.
תגידי "בחרתי בטוב ביותר."
- יוליה, 27, פודולוגית -
היה לי קשה לדבר על רגשות, כי…
אימא שלי אמרה לי שהיא לא בוטחת בקאמיל.
ושמתמרנים אותי לגמרי.
ושהכוונות שלו לא טהורות. לעומת זאת, אכפת לי ממנו.
לא יודעת.
אמרו את אותו דבר על מערכות יחסים קודמות שלי.
אבל אני לא ראיתי את זה והתנגדתי. אז לא יודעת, כרגע אני לא רוצה.
לא יודעת.
את יודעת שלא כל יום יהיה יפה ונחמד.
צריך לאהוב זה את זה גם בימים רעים.
אני יודעת.
אנחנו צריכים לעבוד על התקשורת בינינו.
ועל עוד כמה דברים.
נכון?
ברור. מערכת יחסים דורשת עבודה כל הזמן.
אל תבכי, היי.
תני לי לעשות את זה. -אוי…
למה את בוכה? מה מטריד אותך?
יש לי משהו בשיניים?
אפשר להכניס כיסא בין השיניים הקדמיות שלך.
היי, בואי.
מה? -זה היה בצחוק.
אני יודעת.
את נראית טוב.
החיים שלי השתנו, ואני חושב שכרגע אני מוכן לחתונה.
ואני מקווה שהניסוי הזה יאפשר לי להקים את המשפחה שאני רוצה.
כן.
הופה. את יודעת שיש לי פחד גבהים?
אני זוכרת שאני… -מה נסגר עם המטוס?
לא, אני אמרתי לך…
מה נסגר עם המטוס? -שאני אצנח איתך.
כן? -אמרתי לך את זה, אני יודעת.
בשביל מה המטוס? -אתה אמיץ.
אל תעשה את עצמך. -אני אמיץ?
אנחנו באמת צונחים?
מה קל יותר, לדעתך, זה או חתונה?
זה. -אה.
- אספו רגעים, לא חפצים! -
הרעיון היה שלי.
מערכת היחסים שלנו קצת רגועה מדי.
הצניחה תוסיף קצת פלפל, קצת אדרנלין.
היי. -היי.
שלום. -אני וייטק.
מרתה. -היי, מרתה.
דאמיש. -היי, דאמיש.
אני מרגישה שאתה תיתן לי ביטחון.
האנרגיה טובה? -כן.
יופי. -אני מרגישה בטוחה.
צריך להתכונן לצניחה.
השלב הראשון, הכיפי, הוא לבחור את התחפושת שבה תצנחו היום.
את תהיי חד-קרן. -כן? בסדר.
יש ספיידרמן. אוי, הוא יהיה שמן.
תהיה החלטי, כמו בבחירת אישה. -אני מעדיף דובי.
אוי. -בחרתי.
בואי אליי, תסתובבי. קודם הרגליים, רגל ימין.
זאת הרגל שקרובה לקיר כשאת ישנה.
אני יודעת. -עכשיו תכניסי לכאן את הידיים.
קרוב יותר לקיר.
אני יודעת. -עכשיו תסתובבי ותפני את הפנים אליי.
כמה זמן אתה עושה את זה?
היי, יש לך זנב. הזנב שלך נתקע.
אתה יכול לשתוק? -אני צונח מ-98'.
בסדר.
גם לי יש זנב? יש לי.
אני מפתה אותך בעזרת הזנב שלי.
אני אגע לך בזנב.
די, תפסיק.
את רוצה שאקרא את מה שיש לך על הגב?
לא. -"לפעמים
"המערכת עלולה שלא לפעול."
בלי לעשות שטויות, בבקשה.
בדיוק. -תורך יגיע.
תפנה עם הגב אליי, בבקשה. רגל ימין.
רגל שנייה.
קדימה. -אוי.
עכשיו תסתובב אליי.
רוצה לראות את הזנב שלי?
לא, תודה.
ההטרלות של דמיאן נהיות…
- מרתה, 30, מעצבת ציפורניים -
די תכופות, וזה כבר לא מצחיק אותי.
ועכשיו? -עכשיו זה מפחיד. נורא.
תני נשיקה. -לא.
אני רוצה נשיקה. -אין מצב.
נו, בואי…
זה כל כך טראגי. -את כבר…
- אזור נחיתה -
אני בורח.
תפסיק.
- בר -
אתה יכול להפסיק להתנהג כמו עצמך? ברצינות.
- אזור המצנחים -
המצב הזה לא רגיל בשבילי.
כשעשית שטויות בהתחלה הייתי כזה, "אין מצב".
היה מוזר, אילו הרגשות שלי היו נשארים באותה רמה.
לולא הרגשתי משהו, הייתי פסיכופתית.
לעזא…
שלום, כדור הארץ.
זה מגניב, לעזאזל.
למעלה.
למה כל כך קרוב?
אדיר. -תודה שדאגת לאישה שלי.
היה ממש אדיר.
צעקת? -אני לא חושבת.
שמעתי אותך צועקת.
באמת? -לא.
אולי בהתחלה.
כן? -כן.
הרכבת את משקפי המגן כל הזמן? -וזה היה… כן.
היה כל כך מפחיד כשנעלמת.
כן. -ראית אותי עף לשם?
אני הכי דאגתי לך. ברצינות.
באמת? -כן.
קופיפה, תודה שצנחת איתי.
מה הזיכרון הכי חזק שלך מהניסוי עד עכשיו?
החשיפה. הקסם של הרגע העיף אותי.
היית משנה משהו בסיפור שלנו?
אתה מוציא אותי מהריכוז. -סליחה.
אתם מוכנים להירגע שם?
תשמעי כמה רעש הם עושים.
אבל ברצינות.
היית משנה משהו? -לא.
No comments yet. Be the first to leave one.