Jerrod Carmichael: Don't Be Gay

בפעם האחרונה שהייתי בטלוויזיה, עשיתי תוכנית ריאליטי.

- אולם מרג'ורי ס. דין ניו יורק, 20 בפברואר, 2025 -

בדיוק יצאתי מהארון,

ועדיין התמודדתי עם הרבה הומופוביה שהפנמתי,

ובגדתי שוב ושוב במישהו שאני אוהב מאוד,

ולא הייתי הגבר שידעתי שאני יכול להיות.

אז עלה לי הרעיון שאם אתעד

את כל הדברים שאני הכי מתבייש בהם ואשחרר אותם אל העולם,

אולי זה יוכל לעזור לי לשחרר חלק מהבושה שלי.

והייתי גאה מאוד בתוכנית שעשיתי.

אחרי שיצאתי מהארון, נכנסתי לטוויטר כדי לראות

אם מישהו אחר שאולי עובר

משהו דומה למה שעברתי, התחבר לזה.

והדבר הראשון שקראתי היה,

"למה לשחור הזה ג'רוד יש חבר לבן?"

וזו אשמתי. פישלתי.

הייתי כל כך ממוקד בהומופוביה ששכחתי מהגזענות.

אני לא יודע אם מישהו מכם עבר בריונות רשת בעבר

על ידי קבוצת גברים גייז שחורים, אבל תנו לי לומר לכם, זה לא כיף.

הם היו כל כך רעים אלי.

ראיתי ציוץ

שבו מישהו פרסם תמונה של גבר לבן מחזיק דביבון,

וכתוב, "תראו, הנה ג'רוד והחבר שלו".

זה הרס אותי, וזה היה קצת מצחיק, מה שהפך את זה לגרוע יותר.

וקראתי את כל החרא הזה. לא הצלחתי להתעלם.

קראתי כל מילה.

אני יודע מה אתם חושבים. "פשוט תניח את הטלפון, ג'רוד.

"אתה לא צריך את החרא הזה." לא יכולתי.

אתה שומע סלבריטאים אומרים למשל,

"אני לא באמת נכנס לטוויטר. אני לא קורא את התגובות".

הם משקרים.

כולם קוראים כל מילה, גם הסלבריטאים שהכי מתבודדים.

אם תרצו להעביר מסר לדניאל דיי לואיס...

אתם רק צריכים לצייץ בטוויטר, "היי דניאל דיי-לואיס, לך תזדיין".

הוא יקרא את החרא הזה.

אנשים אומרים, דברים כל כך אישיים עלי ועל החיים שלי, ועל חיי המין שלי.

מישהו אמר לי שאני שונא את עצמי, שונא גברים שחורים,

ושאני הולך רק עם לבנים, מה שלא נכון.

אני פה כדי להגיד לכולכם שזה לא נכון. הייתי עם הרבה גברים שחורים.

אני פשוט מעדיף גברים שחורים גבריים יחסית.

אז לפעמים אני מוצא את עצמי במצבים תחרותיים מבחינה מינית,

בהם אף אחד לא רוצה להיות כנוע.

אז אנחנו פשוט מחזיקים את הזין זה מול זה, כמו דו-קרב במערבון.

אומרים כזה, "טוב, תמצוץ לי את הזין.

"לא, גבר, תמצוץ אתה."

כמו 69 של שלושה אנשים.

זה נמשך ככה שבועות.

קראתי כל כך הרבה על עצמי במשך שבועות רבים, שפשוט צללתי פנימה.

זה פגע ברגשות שלי והייתי צריך לעשות משהו.

אז התחלתי ללכת למטפלת שחורה

כדי להבין למה יש לי חבר לבן.

בפגישה ראשונה, לא אשקר, נכנסתי בכל הכוח.

בעטתי לה בדלת. ואני כזה, "תגידי לי, אני קלרנס תומס?"

והיא כזה, "טוב".

היא כזה, "תירגע, ג'רוד. תוריד מעיל, תרגיש בנוח".

ושאלה אותי מה קרה.

ואמרתי לה שהאינטרנט היה רע אלי.

והיא אמרה, "מה הם אומרים?"

ופשוט הקראתי,

מישהו צייץ שהסיבה שיש לי חבר לבן

היא שיש לי תסביך נחיתות מול לבנים.

והמטפלת שלי נדלקה.

אמרה כזה, "בוא נבחן את זה, ג'רוד.

"ספר לי על הילדות שלך.

"ספר לי על היחסים שלך עם לבנים.

"האם אי פעם הרגשת נחות?"

וחשבתי על זה, בפעם הראשונה למעשה. ואמרתי כזה...

כשהתחלתי לחשוב על הילדות שלי,

הבנתי שהשכונה שלי הייתה כולה שחורה בעצם.

בית הספר היסודי שלי נראה כמו ניסוי שנעשה על ידי ארגון זכויות שחורים.

ברצינות, כל בוקר הם השמיעו את ההמנון בביצוע של ויטני יוסטון.

מטורף, לא?

סבתא שלי עבדה בקפטריה.

כל השכנים שלי היו שחורים, אבל אני זוכר

שהייתה משפחה לבנה אחת שגרה בבית

בסוף הרחוב ללא מוצא בו גרתי.

אבל כולם, וזו האמת,

כולם סבלו מנכות שכלית כלשהי.

אז אמרתי למטפלת שלי,

"לא נראה לי שיש לי תסביך נחיתות.

"כי ב-13 השנים הראשונות של חיי חשבתי שלכל הלבנים יש פיגור."

באמת חשבתי ככה. באמת.

הסרט הלבן הראשון שראיתי היה "פורסט גאמפ",

ופשוט בהיתי במסך וחשבתי,

"בחיי, איך לבנים מתפקדים בעולם

"אם הם כל-כך מפגרים?"

יודעים מה לא הרגיש נעים? ששחורים כועסים עלי.

עברתם את זה פעם? זה לא מרגיש נעים.

אי אפשר להתמודד עם זה.

ובאותה מידה זה מרגיש נהדר כששחורים מחבבים אותך.

הלכתי ברחוב איזה יום

ובחור שחור פשוט פתח את חלון הרכב ואמר,

"היי, אני רואה אותך".

מי, אני? אתה רואה אותי?

עמדתי זקוף. יודעים איך זה גרם לי להרגיש?

נראה. הרגשתי שרואים אותי. אני אוהב לקבל אישור משחורים.

אל תטעו, אני אוהב לקבל אישור גם מלבנים.

אישור מלבנים גורם לי לחוש ביטחון כלכלי.

כאילו, אני רוצה ששחורים יחבבו אותי, אבל גברת לבנה אחת מ-HBO חיבבה אותי,

ומאז אני מולטי מיליונר, אז זה שונה.

תודה. תודה, אני אגיד לה.

הייתי חרד מאוד. אני אדם חרדתי.

יש לי סוג ייחודי של חרדה.

אני הכי חרד כשהכול רגוע.

כשהכול הולך טוב, אז אני באמת מתוח.

אני מחכה שזה יבוא לי בהפוכה.

אני חושב שאם הייתי גר פה בניו יורק בזמן ה-11 בספטמבר,

זה היה עבורי חוויה מעצימה רגשית.

לא, אני אסביר לכם למה. כי הייתי יוצא החוצה.

זה היה יום רגוע, ציפורים מצייצות.

ואז פתאום, מטוס מתרסק אל תוך בניין,

והמחשבה הראשונה שהייתה עולה לי היא, "אמרתי לכם בני זונות,

"משהו הולך לקרות." זה מה שהיה עובר לי בראש.

אני מתוח, ואני מביא את החרדה הזו לזוגיות שלי.

אני החרד במערכת היחסים כי מה שמטורף לגבי אהבה

זה שכשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך,

אתה צריך פשוט להאמין לזה.

זה מטורף. אתם לא חושבים שזה מטורף?

זה טירוף מוחלט. אני צריך הוכחה יותר רצינית.

הייתי מעיר את חבר שלי באמצע הלילה ושואל כזה, "אתה אוהב אותי?"

מנסה לערער אותו, לתפוס אותו לא מוכן.

אני מבין חתונות.

לא אהבתי חתונות כשהייתי צעיר. הייתי מתמרד נגדן.

הייתי מתעצבן כשחברים היו מזמינים אותי לחתונה שלהם.

הייתי אומר, "למה הזמנתם אותי למופע חלטורה הזה?

"העוף יבש, אתם מתקלטים להיטים.

"הייתי צריך להזמין כרטיס טיסה כדי לצפות בכם מקבלים החלטה.

"עשיתי את כל הדרך לכאן כדי לראות אותך רוקדת סלואו עם אבא שלך.

"לכו תזדיינו." ככה הייתי מרגיש. זה היה לפני שהתאהבתי.

עכשיו אני מבין שהפואנטה של החתונה היא לא המסיבה.

מתחתנים בשביל העדים.

בשביל זה מתחתנים.

חתונה היא הזמן בו גורמים לאדם

שטוען שהוא אוהב אותך לעמוד לצידך.

ואתה מזמין את כל מי שהכרת אי פעם בחיים.

המשפחה שלך שם, המשפחה שלו שם.

אתה מזמין שוערים מבניינים שאתה כבר לא גר בהם.

כולם שם.

וכל החברים הכי טובים שלך עומדים מאחוריך בשורה

רק כדי שיבהו במזדיין הזה.

כל הפואנטה בטקס הזה היא שתפנה אליהם ותגיד,

"היי, נכון הקטע הזה שאמרת שאתה אוהב אותי?

"עכשיו, תגיד להם, הדודה שלך באה בטיסה.

"תגיד לדודה שלך שאתה רוצה שנמות יחד.

"תגיד, עד שהמוות."

זה למה מתחתנים. אני...

אני מבין את זה עכשיו כי אני מאוהב ואני רוצה להתחתן.

כן. באמת. אני מאוד אוהב את חבר שלי.

הוא החבר הכי טוב שלי. אני אוהב כל רגע איתו.

אני אוהב להניח את הראש עליו כשהוא משחק סופר מריו.

אני מקווה שנהיה יחד לנצח.

חגגנו את יום השנה שלנו בשישה בינואר.

כן.

הוא חולל התקוממות בלב שלי.

הוא לא אוהב שאני אומר את זה. אבל אני אוהב את זה.

וזה כל כך חדש לי, זה כל כך מרגש, אתם יודעים?

הוא שווה לי וזה כל כך חשוב,

להיות עם מישהו ששווה לך. אל תטעו, אנחנו שונים.

יש בינינו הרבה הבדלים. גדלנו בצורה שונה.

אנחנו מאזינים למוזיקה שונה.

אני גדלתי על הרבה ראפ, הרבה ג'יי זי.

אז רוב השירים האהובים עלי לרוב עוסקים בסוחר סמים

עם אקדח שעשה מה שצריך כדי לשרוד.

וחבר שלי גדל על ביורק.

ואוהב את ג'ואנה ניוסום.

אז כל השירים האהובים עליו הם על ציפור דרור שעושה הפלה.

אז אנחנו שונים מאוד, אבל אני חושב שאנחנו שווים.

וזה חשוב.

חשוב לחיות עם השווה לך.

חייבים לחיות כך.

כי אם אתה מרגיש שאתה בר המזל בקשר, כנראה שבוגדים בך.

ואם ברור לך שהשני הוא בר המזל,

אתה מחפש כל הזמן דרך החוצה.

אז חשוב להיות שווים. אני וחבר שלי שווים.

אני עשיר והוא לבן, אז אנחנו שווים.

זה הכי שוויוני שיש.

אבל אני כל הזמן משווה את עצמי אליו.

כל מה שחבר שלי עושה כדי לשפר את עצמו,

אני רואה כהאשמה אישית כלפי.

אם הוא קם מהמיטה לפני בבוקר,

אני מרגיש כמו עצלן זבל.

זו הדוגמה הכי טובה שעולה לי.

קנינו מכשיר להכנת ופל של ויליאם-סונומה

כי אני אוהב ופל. מת על יום ופל.

אני מתרגש בלילה לפני.

שאלתי את חבר שלי, "תכין ופלים מחר?"

והוא אמר, "כן". ואני כזה...

ישנתי שמונה שעות והתעוררתי כל כך מאושר. כאילו זה חג המולד.

ירדנו למטה, וחבר שלי הכין את הוופלים,

ואז הגשנו את הוופלים בצלחות שלנו אחרת.

אני אוהב לקחת את הוופלים ולקרוע אותם לחתיכות קטנות,

ואני עושה הר ופל קטן כזה, הר פירורי ופל כזה.

ואני ממיס מעל חצי סיר חמאה

ואני מציף את הוופלים בחמאה. -כן.

ואז אני מוצא את הסירופ הכי זול שאני מצליח למצוא.

שום סירופ מייפל אורגני סוג א' או חרא כזה.

כאילו, סירופ תעשייתי בטעם מייפל.

מת על החרא הזה.

ואז אני פשוט מציף בזה את הוופלים.

ואז אני שם את הצלחת במיקרו ל-14 שניות.