Hacks

סליחה.

אני עומדת לאכול ארוחת צהריים מתוחה מאוד.

אכפת לך לפנות את הסכינים?

אני פשוט לא רוצה שום כלי נשק פוטנציאליים על השולחן.

אני יודעת שזה מטורף, אבל...

אה, הנה היא.

שלום, שלום.

- היי. - היי.

כיף לראות אותך.

את נראית נהדר. זו תסרוקת חדשה?

אותו דבר כמו אתמול.

ובכן, זה נראה סופר רענן.

אני אוהבת את זה.

מה קורה?

הזמנתי עוד מישהו,

ואני לא רוצה שתהיי מודאגת.

טוב, עכשיו אני מודאגת. מי זה?

טוב, זו מין התערבות.

אלוהים, זו סיביל שפרד?

זו הייתה רק שן אחת.

זה משתלב יפה עם הציפויים שלה.

לא.

היי. סליחה, לא מצאתי חניה.

נאלצתי לחנות באופן לא חוקי במוזיאון הסובלנות.

אבל אם הם יגררו לי את הרכב,

זו תהיה שיא הצביעות.

מה קורה?

אוקיי, אני יודעת שזה הולך להיות מביך,

קשה, עצוב ומוזר,

אבל חשבתי שאנחנו חייבות פשוט לעשות את זה.

אנחנו חייבות ליישב את העניין.

בואו נתחיל עם ורד וקוץ.

אני אתחיל.

הוורד שלי הוא, סוף סוף בחרתי צבע לחדר האורחים שלי.

זה Farrow & Ball Hague Blue. אולי את מכירה.

והקוץ שלי הוא שאפשר להידבק בגלדת מנשיכת כלב,

והשגתי את זה.

- אָבָה? - ורד וקוץ.

זה יהיה טוב לביס שולחני, נכון?

אה, כן.

אפשר לקרוא לזה 'עליון' ו'תחתון'.

אולי פייזר תחסוך לנו.

מצחיק כל כך.

אני אספר לתסריטאים על זה, כדי שיתחילו.

רוצה לחלוק את תפוחי האדמה?

הם נראים ממש טובים.

זו הדרך שלך לנסות לגרום לי

להגיד כן כדי שתוכלי לאכול את כולם?

- כן. - בסדר.

אני מצטערת. רגע.

השלמתם?

אה, כן.

השלמנו לפני זמן מה.

לא... לא סיפרנו לך?

לא.

- ובכן, סליחה. - סליחה. באשמתנו.

אז אני מניחה שלא סיפרנו לך על החוף.

- אלוהים אדירים. - החוף?

לא, מה קרה בחוף?

- האוקיינוס... עזבי. - זה כמו...

- זה סיפור ארוך. - כן, לא, זה לגמרי...

- בסדר. - אל תדאגי מזה.

אנחנו בסדר, בכל מקרה. כן, אנחנו... אנחנו בסדר.

אנחנו מתחלקים? מה האווירה?

אתם יודעים מה? זה טוב.

זה טוב. זה טוב. זה טוב.

אתם שוב ביחד, נכון?

- אנחנו צריכים לחגוג. - את יכולה לשלם על ארוחת הצהריים.

ובכן, אני תמיד משלמת על ארוחת הצהריים.

זה נכון.

אשמח לקצת כסף לטיול אם יש לך מזומן עליך.

איפה הסכין שלי?

אה, זה מוזר. לכולם יש סכינים.

אממ, סליחה. אפשר לקבל כמה סכינים, בבקשה?

אין לנו סכינים. מה לעזאזל?

מה קורה? מנסה לאכול ארוחת צהריים.

מהר, מהר, בבקשה. תודה.

השירות היום גרוע.

אני אגיד לך מה. אתה יודע מה?

לא היינו צריכים לאכול כאן.

אמא, אני רואה שנחתת לפני זמן מה.

איפה את? בבקשה תחזרי אליי.

אווה!

אווה!

אווה!

- אמא! שש! - הנה את!

חיפשתי אותך בכל מקום!

אמא, ניסיתי להתקשר אלייך!

אה, לעזאזל.

אה, שכחתי להוציא את הטלפון ממצב טיסה.

אווה, זה מדהים!

כלומר, את בעצם גרה ב-Cheesecake Factory!

פשוט תפסיקי לצעוק. אני יורדת לקחת אותך.

אה, רגע, רגע, רגע!

את יכולה להביא לי פני בשביל המזרקה?

מותק, אני רוצה להגשים משאלה!

אווה!

היי, את אוכלת מספיק מרק?

אני... אני לא אוכלת מרק.

אוף, מרק כל כך מועיל.

לדבר על זה, אה,

יש משהו שאני רוצה לדבר איתך עליו.

אוקיי, זה מהיר? כי אני צריכה ללכת.

זה כן.

אני מודאגת שאת לא תביאי ילדים לעולם.

וואו, אשמח לשמוע את הגרסה שלך לשיחה ארוכה.

את מתבגרת, ואני מודאגת

שלהביא ילדים בכלל לא על הרדאר שלך.

זה לא על הרדאר שלי. אני בת 28.

זו אותה גיל שהייתי כשהבאתי אותך.

בסדר, אני מצטערת.

אני לא יכולה להתמודד עם זה עכשיו.

- אני אאחר לעבודה. - כן, בדיוק.

את כל כך מרוכזת בעבודה החדשה והתובענית שלך.

אני חוששת שתהיי כל כך עסוקה,

שפשוט... תשכחי.

אני אשכח להביא ילד לעולם?

יקירתי, את עדיין מחכה לפגוש

את ליאונרדו דיקפריו כדי להביא ילד?

כי קראתי כמה מהיומנים הישנים שלך,

ואני חושבת שיש משהו בזה.

אני לא אתן לזה תגובה.

- זה מטורף. - תקשיבי, זה לא מטורף.

את מסתובבת באותם מעגלים הוליוודיים.

- זה יכול לקרות. - מה הנקודה שלך?

יקירתי, אני רוצה לתת לך תינוק.

מה?

הפרשתי 10,000 דולר להקפאת הביציות שלך,

ואני גם אכסה את העלות

של אחסון כל אחת מהן.

אין לך כסף כזה.

אה, אבל יש לי, כי היה לי רווח בלתי צפוי

מתביעת הויטמינים הייצוגית.

חשבתי שתובעת אותך.

נכון, כן, תבעו אותי, אבל גם הייתי תובעת.

הקו העליון שלי ארוך יותר מהקו התחתון שלי,

בסכום של 22,000 דולר!

והדבר הראשון שחשבתי היה, הו, אלוהים,

אני יכולה להכניס את אָבָה להריון.

בסדר, אין לי זמן לזה.

אני אאחר כל כך לעבודה.

אני אגיד לך מה... אני אשקול את זה.

- בסדר? - בסדר.

- בסדר, נהדר. - את תשקלי את זה.

ההצגה מתחילה ב-5:00, אז אשלח לך מכונית לכאן ב-4:00.

אתה עוזב אותי?

הו, אלוהים, מה אני אמורה לעשות כל היום?

אני גרה בקניון. לכי לקנות.

יש לך 22,000 דולר, כנראה.

כל הרעיון שבגללו באתי לכאן

זה לבלות איתך זמן.

טוב, את יכולה לבוא איתי לעבודה.

- יאי! - אבל את צריכה להיות הצל שלי.

בסדר? אל תדברי אלא אם כן ידברו אלייך.

וכשתדברי, רק תשובות של מילה אחת.

- הבנת? - הו, אלוהים.

את מתנהגת כמו סבתא עכשיו.

טוב, את מוכנה ללכת?

כן, אני מחכה לך.

רגע, אני רק צריכה להעביר את כל הדברים שלי

מהתיק של שדה התעופה שלי לתיק של החופשה שלי.

אני גם צריכה להתקשר לדודה לני להגיד לה שהגעתי.

אני צריכה לשתות כוס מים ולעשות פיפי.

בסדר.

שלום.

שלום. יש לי רעיון לגבי

איך לגרום לאווה ודבורה להיות שוב חברות.

ראית פעם סרט שנקרא "נחש שחור מתפתל"?

סרט מאוד מיוזע, כן.

אבל אנחנו לא צריכים לשרשר אף אחד לרדיאטור,

- כי הן השלימו. - ארוחת הצהריים עבדה?

אה, אני אוהבת כשזה עובד בארוחת צהריים.

ובכן, הן בעצם השלימו קודם.

קודם? מתי?

בערך, שבוע או שבועיים או אולי יותר.

זה לא משנה. מה שמשנה זה,

שהן בהרמוניה ואני יכולה להפסיק לחלום

חלומות רצח-התאבדות עליהן.

אני מצטערת, רגע.

היית כל כך לחוצה מהריב שלהן,

ואף אחד מהם לא החליט לספר לך

שהדברים חזרו לקדמותם?

כלומר, זה ממש דפוק.

אמרת להם ש זה ממש דפוק?

עמדת על שלך?

לא, הם כל כך עסוקים. זה בסדר.

ואת היית האחרונה לדעת.

זה כמו הפעם שגילית

שההורים שלך מתגרשים

מתוך "סופ אופרה דייג'סט".

הם היו אמורים לספר לי בזמן שלהם.

זו הייתה אשמתי.

שכנעתי את המטפלת שלי ללכת לג'לסונס לפני בית הספר

כדי שאוכל להשיג צ'דר צ'יז לארוחת הצהריים שלי.

ורק ראיתי את זה בקופה.

אני לא מאשימה אותם. אני מאשימה את "סופ אופרה דייג'סט".

ג'ימי.

אני אוהבת אותך, אבל את לא אוהבת את עצמך.

מה?

אני הולכת להביא סוויטגרין אם את רוצה משהו!