لومړۍ 200 کرښې.
זה שירות מלא, בנאדם. -תמיד הכי טוב.
בעיני החברה, אתה פושע. מה אתה חושב על כך?
לא אכפת לי שיסתכלו עליי כעל פושע.
זה קשה. כלומר, ביצעתי פשעים כל חיי.
ביצעתי הונאות וכדומה. -היית נוכל?
כן, נוכל.
אני חושב שדברים השתנו.
כבר לא פשוט לעבוד קשה ולקנות בית.
בימינו, צריך למצוא דרך לתחמן את המערכת.
זה החלום האמריקאי המודרני.
כמה הרווחת בסך הכול?
באופן רשמי, 32 מיליון.
אבל במציאות, הרווחנו כמה מאות מיליונים.
ובכן, זה טוב.
כן. בני טרפאני.
היית עושה את זה שוב?
אני תמיד תוהה, אם הייתי יודע בוודאות
שארוויח 30 מיליון ממשהו לא חוקי, האם הייתי עושה את זה?
- שניים ממייסדי "סנטרה", פרויקט מטבע וירטואלי, נעצרו -
אני נוטה לחשוב שהייתי לוקח את הסיכון.
- הונאת הקריפטו -
הייתי ב"ניו יורק טיימס" וסיקרתי את היקום של מטבעות הקריפטו.
הייתי האדם היחיד בעיתון שהתייחס לזה ברצינות.
- נת'ניאל פופר, "הניו יורק טיימס" -
רוב העורכים בעיתון המשיכו להתייחס לזה כאל בדיחה.
זה היה התפקיד שלי לומר,
"קורה כאן משהו אמיתי ששווה לסקר."
האנשים שהעריכו את הביטקוין באמת העריכו ביטקוין.
אני סומך על הביטקוין. אני מאמין בביטקוין. אני סוגד לביטקוין.
האמת שזה התחיל להקסים אותי.
זה היה כמו זהב דיגיטלי.
הבחור שלכם מיליונר ביטקוין באופן רשמי.
אין לכם מושג כמה זה חשוב לי.
זה השפיע מאוד על אנשים.
שישים וארבע אלף דולר ביומיים, בלי לעבוד.
ואז, באמצע 2017,
הייתה עלייה בהנפקות מטבע ראשוניות.
בכל יום הושק פרויקט חדש
שגייס בן לילה עשרות מיליוני דולרים.
זה הפך לתופעה עולמית.
בכל יום אני רואה שלוש או ארבע הנפקות חדשות של "הביטקוין הבא".
"זה טוב מביטקוין. תתעשרו בן לילה."
טירוף הקריפטו משתולל.
העתיד של הערכת הפיננסית.
הוא הפך למיליונר בגיל 24.
הנפקות מטבע ישנו את העולם.
נשנה את ההיסטוריה.
כלומר, זה היה טירוף כלכלי
שלא נראה לפני מטבעות הקריפטו.
ייתכן שאין שם כלום. חברות לא קיבלו תמריץ
לעשות משהו בכסף, חוץ מלבזבז אותו.
הנפקות מטבע אפשרו לכל אחד להתחיל למכור
ולשווק מוצרים פיננסיים ללא חשבון בנק.
היו תרמיות והונאות בכל מקום.
כל אחד יכול היה להנפיק מטבע,
וכל אחד באמת עשה את זה.
- ריי טרפאני -
"סנטרה" הייתה הארכיטיפ של מה שלא היה בסדר במטבעות קריפטו.
קריפטו היה טריטוריה חדשה ולא נודעת,
ללא פיקוח של הרשות לניירות ערך.
ובכל פעם שאתה מוצא שוק כזה,
אתה רק צריך להבין איך לנצל אותו.
לא ידענו כלום על העסק הזה.
אבל זה לא שינה בכלל. זה היה קל מדי.
שיקרנו, רימינו,
והרווחנו מיליוני דולרים.
ועכשיו עלולים לפסוק לי יותר ממאה שנות מאסר.
מאז שהייתי ילד רציתי להיות פושע.
אף פעם לא אמרתי, "אני אהיה רופא" או "אני אהיה מדען".
אם הייתי יכול, הייתי כותב בספר המחזור, "אני רוצה להיות פושע".
זה ההסבר.
אימא שלי הייתה אם חד הורית לשלושה בנים.
הלוואי שאבא שלי היה בסביבה, אבל הוא לא היה.
הוא היה לוזר מוחלט, וזהו זה.
ריי תמיד השתדל מאוד.
הוא ניסה להציג את עצמו כמישהו משכונת מצוקה, והוא לא משכונת מצוקה.
הוא מאטלנטיק ביץ'.
איפה שיש חופים.
- אטלנטיק ביץ' -
בזמנו, האזור הזה היה מוצף באוקסי,
ואנחנו כבר היינו מכורים לגמרי לסמים.
אהבתי את הילד הזה בזמנו.
ריי היה אחד החברים הכי טובים לי.
התחלנו לזייף מרשמים.
פגשנו איזה ילד שגנב פנקס מרשמים.
פנקס המרשמים הזה נגנב ממנו.
מילאנו מרשם ל-120 כדורי אוקסי,
לקחנו את המרשם הזה והלכנו ל"וולגרינס".
הם קיבלו אותו.
תמיד יש תחושה מגניבה כשמבצעים "מכה" ראשונה.
אתה מוצף לגמרי.
יש לך את כל פנקס המרשמים, ואתה יודע שזו תקלת כסף ללא הגבלה.
במקפיא שלי היו אלפי כדורים.
כמה הרווחתם?
בערך 5,000 דולר ליום, ביום טוב.
כשאתה מרוויח כאלה סכומים בגיל כזה, על מה אתה מוציא את הכסף?
עוד סמים.
פשוט נהנים.
ואז…
ריי הסתבך בצרות.
עצרו אותו עם הרכב,
ומצאו אצלו בקבוק שהיה כתוב עליו שם אחר משלו.
שאלו מאיפה הוא השיג אותו והוא הלשין עליי
ועל כל האחרים שזייפו מרשמים.
באמת? -כן.
הסתבכתם בצרות?
כן. כלומר, אני הסתבכתי.
הלכתי הלוך ושוב לבית משפט במשך שנתיים.
מה ריי קיבל?
כלום.
למה?
כשאתה מדבר עם המשטרה, אתה טוב.
מפתיע אותי שיש לו קעקוע של המילה "נאמנות" על הצלעות,
כי הוא מעולם לא היה נאמן לאף אחד מחבריו.
מאכזב לגלות איזה אדם הוא נהיה.
ריי הוא חתיכת חרא.
סקס, סמים, כסף. כל דבר שמשחרר אנדורפינים, אני מיד…
אוותר בשביל זה על הכול, ברגע זה.
- מיאמי -
יש לי יכולת להרוויח כסף במה שזה לא יהיה.
אז כשברט פנה אליי עם רעיון לעסק חוקי, הייתי בעניין.
אני מכיר את ריי מכיתה ג'.
כסף תמיד עניין אותו. הוא אובססיבי לגבי זה.
זאת אהבת האמת היחידה שלו.
זה ריי.
ברט תמיד היה בעסקי הרכב, והכיר את השוק,
והקמנו את "מיאמי אקזוטיקס", שהיה עסק להשכרת כלי רכב.
מכוניות יוקרה.
רולס רויס, למבורגיני.
ככה נהייתי בעל עסק חוקי.
ביצעתי הרבה הונאות וכל החרא הזה,
אבל אני לא באמת מבין בעסקים, עדיין.
אבל ברט הכיר את הבחור המושלם, וגם אני הכרתי אותו.
אז הבאנו את סורבי.
- סורבי -
- סאם "סורבי", שותף עסקי של ריי -
סורבי היה ילד מהתיכון, ששנאתי.
הוא תמיד היה הילד החכם,
אבל ילד שמעולם לא חיבבתי או בטחתי בו.
ריי וסורבי מעולם לא היו חברים. הם אף פעם לא חיבבו זה את זה.
הוא היה תחמן, וחשב שהוא ממש מגניב.
הוא רצה להצטייר כמישהו משכונת מצוקה, אבל היה חנון.
הוא היה ידוע בתור נוכל שמרמה אנשים.
לא יודע, הוא פשוט לא היה הטיפוס שלי. אבל היה לו ערך.
אני וברט טובים מאוד במערכות יחסים,
ובלהיות האנשים הכריזמטיים שיכולים להרוויח את הכסף.
אז לצרף את סורבי הועיל לנו מאוד.
יכולת להשאיר אותו בחדר שיעבוד כל היום.
לא כולם טובים באותו החרא.
כמה כסף הייתם צריכים לגייס כדי להתחיל?
בערך חצי מיליון דולר.
ריי התקשר אליי ואמר, "אנחנו צריכים מימון".
אז הוא פנה להורים שלי.
הוא אמר שהוא יהיה עשיר מרגע שידע לדבר.
אני מניחה שזה מגיע מאבא שלי.
אבא שלי היה איש טוב, והוא תמיד דאג למשפחה שלי.
בילדותי, סבא שלי היה דמות האב היחידה שהייתה לי.
כולנו קראנו לו פאפ.
סבא שלי היה בחור נהדר בסך הכול.
אתה לא אדם רע רק מפני שאתה עוסק בפלילים.
תמיד הסתכלתי על סבא שלי כאילו הוא הבוס הכי הגדול במאפיה.
הוא הצליח לתמוך במשפחה שלי מבחינה כלכלית.
חשבתי לעצמי, "אני אהיה פושע, וגם אתמוך במשפחה שלי מבחינה כלכלית".
אני לא יודעת אם הוא ראה מזוודות מזומנים, כמו שאני ראיתי.
ראית מזוודות מזומנים? -כן.
היי, מה אתה מנסה לומר? שהוא מהמאפיה? לא!
אני מהמאפיה יותר ממה שהוא היה.
ביל עסק בתחום המעליות.
אני וביל נסענו לפלורידה לבקר אותו.
פגשנו את השותפים שלו.
הוא ראה אותי מאושר, וזה מה שהיה הכי חשוב לו.
הם האמינו בי ואמרו, "הנה הזדמנות. תעשה מה שנראה לך לנכון."
ביל היה מוכן לעשות הכול למען ריי, אז הוא היה דמות האב.
סבא שלי חתם על הלוואה של רבע מיליון דולר
כנגד הבית שלו, כלומר, משכנתא שנייה,
כדי לתת לי הזדמנות להקים את העסק הזה.
ניצלנו את ההזדמנות, וניסינו להיות חוקיים לגמרי.
העסק הניב רווח של כשישים אלף דולר בחודש.
השכרנו מכוניות לריק רוס, ולכל מי שהיה בסביבה.
הייתי הולך הביתה וממלא את הארונות בדירה היפה שלי
בכל הנעליים ובכל החרא הנחמד שקניתי.
הנה שוב תקלת כסף ללא הגבלה.
הייתי גאה בו על כך שהוא מצליח.
זה נהדר. אפשר לנשום לרווחה.
ואני פשוט נהניתי מהחיים.
נסענו בכל מכונית שרצינו.
הייתה שם דקה טובה, הכול היה די כיפי ומהנה.
הבעיה הייתה שההוצאות יצאו משליטה.
אם החברה מניבה רווח של שישים אלף,
איכשהו, בין שלושתנו, הוצאנו יותר מזה מדי חודש.
בסוף לקחתי עוד הלוואות בשווי של כחצי מיליון דולר.
כמעט כולם במשפחה שלי, דודות שלי, אימא שלי, בעלה, סבתא שלי,
חתמו על הלוואה כלשהי לרכב או לכרטיס אשראי.
ראיתי את סורבי באינסטגרם.
הוא העלה פוסט מחופשה שלו באיי הבהאמה.
ואז חשבתי, " מה הילד הזה עושה?"
היה ברור שמשהו לא בסדר.
חופשות, מלונות.
בין אם זה היה סורבי שיצא למועדון,
או ההימורים שלי, או כל דבר אחר.
No comments yet. Be the first to leave one.