لومړۍ 200 کرښې.
- NETFLIX מציגה -
- הערות שדה: -
- מס' מקרי מוות עדיין ? דיווחים בין 800 ל-1,000 -
- כוחות ממשל חמושים. -
- שמעתי: "...הפקודה: להרוג את כולם" -
- עריפות ראשים, התנקשויות, שרופים -
- רק ניצולה אחת; ?? ניצולים גברים -
- חזית השחרור הלאומית פרבונדו מרטי ניסתה להגן על הכפרים לוס טורילס... -
- כל כך הרבה רובים – מאיפה? -
- שמעתי חייל בגדוד אטלקטל: "לא ארצה להרוג ילדים" -
- הם הרגו את הנשים והילדים -
- כפריים מואשמים בשיתוף פעולה עם כוח הגרילה (FMLN) -
- משובץ + גררו// יחידה מפוצלת איכרים ו-FMLN -
- משימת איסוף מידע חשאית הרס מסמכים -
- מאוד מסוכן, הממשל מודע לנוכחותנו -
- להגיש בעזרת מברק, פחות או יותר יומיים -
- 1982, מחוז מורסאן, אל סלבדור -
כמה דברים אמיתיים קרו לאחרונה.
ראשית, רציתי לדעת מי…
מי בחר בכסף על פני חיים?
מתכת ועופרת על פני דם ורוח?
מי זה היה שהתעלם
מהחיים?
מי נתן למרחק ולשוני בסיסי להחליט
חייל של מי יישאר מדמם מאחור,
וחייל של מי יפונה למקום מבטחים?
מי מחרחר המלחמה?
מי מרוויח מזה?
מי הנשמה השטחית קרת הלב?
ושנית...
שנית, רציתי לדעת למה.
לזמן מה, חשבנו שזמן שווה כסף.
תמצא את הזמן והכסף יגיע איתו.
לזוז מהר. להשיג את הסוויטה הגדולה, הטלפון מרובה הקווים,
להזמין שירות חדרים בקו אחד, מחנה מכוניות בשני,
שירות מלא, יציאה ב-09:00, חזרה ב-13:00.
להוריד את כל הנתונים.
לקשר את פראג, לעשות כמה שיחות וועידה.
למכור את "אלייד-סיגנל", לקנות את "קפריסין-מינרלים", לנהל מהלכי הנהלה.
להתעדכן במחזור החדשות,
לחשוף את החוטים, להירדם עם הרעש.
היכן שהוא בזמן שישנו, נפטרנו ממטען.
היכן שהוא בזמן שישנו, איבדנו תשתיות,
נפטרנו ממערכות מיותרות,
נפטרנו מכבידה מסוימת.
העדר משקל נראה בזמנו מצב יותר בטוח.
העדר משקל נראה בזמנו כמצב שבו נוכל לנצח גם את השעון וגם את ההשפעה עצמה...
אבל…
עכשיו אני מבינה שהוא לא היה.
אני מבינה עכשיו שהשעון תקתק.
אני מבינה עכשיו שלא חווינו העדר משקל,
אלא מה שמתואר באופן מעניין בעמוד 1,513 של המהדורה ה-15
של החוברת של מרק, כדיכאון תגובתי מתמשך.
תגובת אבל
לעזיבה של סביבה מוכרת.
אני מבינה עכשיו
- טבח במוזוטה אגף מורסן -
שהסביבה אותה עזבנו…
הייתה זו של הרגשת עושר.
לא ראיתי את זה אז.
זה היה צריך להתריע בפנינו.
צריך היה לעבד את זה.
היו רמזים לאורך כל הדרך,
סימנים שהיינו צריכים לקלוט, לעבד,
לבחון את יישומם למצב הכללי.
זזנו מהר.
היינו כמו אור בתנועה.
היינו צעירים יותר.
אני הייתי צעירה יותר.
אעדיף לא לדבר על כך.
אבל כמובן, נבדוק את זה.
אבל הפעולות שנאלצנו לנקוט באזור הזה
היו מוצדקות, כמובן.
מסחר אל מול הממשל היפני הוא מסובך אבל התשובה הפשוטה היא,
אנחנו מקווים שעם המעבר ממנגנון ליברלי מובהק
לאחד שמרני,
יפן תתרחק מהנטיות הלאומניות שלה...
היי. -למערכת מתואמת יותר
עם המסחר החופשי לצפון אמריקה.
לא רק אנחנו,
אלא גם קנדה.
מה פספסתי? -עוד שאלה, בבקשה.
עד כה, כלום.
למה אני לא מופתעת?
ככל הנראה, האביב הוא תקופה טובה לדבר עם יפן פנים אל פנים.
פריחת הדובדבן, מקדשים בהר פוג'י.
זה נקרא דיפלומטיה בין-לאומית.
...התחושה שלי היא שזה הכיוון בו אנו הולכים.
אני מאמין שיש זמן לשאלה אחת נוספת.
טוב, האטלנטיק פוסט.
כן, תודה. אלנה מקמהון.
אדוני המזכיר, בנוגע לשולי האוקיינוס השקט, שם, כפי שתיארת, "איבדנו יתרון משמעותי",
כיצד תתייחס לדיווחים
שה-CIA מציב מוקשים ימיים בנמלים בניקרגואה?
לוושינגטון יש שליטה על מבצעי מיקוש בניקרגואה?
אין לי תגובה לגבי זה.
לא תרצה להגיב לגבי מטרת מיקוש הנמלים?
האין העלמת עין
לחסימת נתיבי ספנות ראשיים מנוגדת להיגיון
עבור ממשל המעוניין לשפר מסחר?
תאלצי לשאול את הקונטראס.
אדוני, עם כל הכבוד, הנשיא אמר בטלוויזיה, ואני מצטטת,
"גם אני קונטרה."
תראי...
נראה שמטרתם עלולה באמת להיות
להפריע בצורה כלשהי למסחר של המדינה.
והאם זה לבקשת וושינגטון?
שוב, אין תשובה שאוכל לתת פה.
גבירותיי ורבותיי, עלינו להיות מודעים לזמן.
אז, אדוני המזכיר, תודה רבה שהגעת לפה היום.
תודה רבה לך על הזמן שהקדשת בזמן ארוחת הצהריים.
ממועצת העיתונות נרצה להודות לכם על שאלותיכם.
שולצי ומלחמת ההתשה.
הצלצול הגואל, לדעתי.
האורח המיוחד שלנו יהיה מזכ"ל האו"ם חוויאר פרז דה קוויאר.
תודה רבה לך שהצטרפת.
גם לא עם עמוד של שלושה מטר, טריט. בחיים לא.
מובן, ג'ורג', אך אנחנו זקוקים לנרטיב. -סיפור?
טריט, שנינו יודעים מה קורה שם למטה.
זו עוד מניפולציה שהם מצפים שאיאבק בה בשמם.
ניקרגואה היא סרטן ביבשת שלנו,
והיא תיעקר, חד וחלק.
איבדנו מומנטום.
בינתיים, כמה דליפות מידע, כל עוד הן עוזרות לדחוף
את הרעיון שאנחנו גורם מייצב באזור,
זה חיובי. העניין הוא לשלוט, להניע את זה בכיוון הזה.
כל המבצע הארור יתפוצץ למישהו בפנים
ולא אתן שזה יהיה בשלי, בשום פנים ואופן.
אתם תפתרו את זה.
אל תחשבו שהקול שלכם אינו נחוץ. צאו והצביעו!
וקחו אחרים איתכם...
היי, ילדונת. -היי.
איך הייתה ההלוויה?
טוב, זו לא הייתה בדיוק הלוויה.
פשוט הלכתי לביתו של סבא וורד, ו...
הוא הראה לי כד קטן עם האפר של סבתא.
היית עצובה?
כן. הייתי משהו כמו עצובה.
למה לא עצובה? למה רק משהו כמו זה?
ובכן, חשבתי הרבה עלייך.
וזה עזר לי להיות אסירת תודה.
באמת?
איך בדיוק?
כמו הדרך שבה את כל כך דומה לסבתא שלך.
החיוך שלך, העיניים שלך.
וזה עזר לשמור עליי שמחה.
הלוואי ויכולתי לבוא.
באמת?
כן.
מה את עושה עכשיו?
אני ממש רוצה לצ'ון מוורסאי.
מתוקה, גם אני.
אומר לך מה.
אביא לך לצ'ון אמיתי מהוואנה ברגע שיתפנה מקום בשבילי בלשכה.
בסדר.
מקמהון. כנסי לפה, עכשיו. כנסי. פנימה. -אגיש את זה בעוד שעה.
תקשיבי, תסגרי את הדלת. שבי.
טוב, איך הכול הלך עם אימא שלך, את בסדר?
כן, אני בסדר, תודה. מה קורה?
המהלך לפתוח מחדש את הלשכה המרכז אמריקאית פשוט לא יקרה.
מי אמר?
בבקשה. לא… -סטיוארט, מה לעזאזל?
ניסיתי לשכנע אותך, גראנט, את כולם,
מאז שעזבנו את סן סלבדור לפני שנתיים.
זיהינו את התרמילים במיזורי, איתרנו מסלולי המראה, תחמושת.
הבוקר דיברתי עם המקור שלי בגבעה ש...
שלא הזדהה. -שעומד להזדהות.
בחייך. -הוא לגיטימי, אמין.
התעמתי עם שולץ לגבי הנמלים הממוקשים. הוא כמעט חרבן על עצמו.
אם אני עושה את זה מפה, תדמיין מה אוכל לעשות בשטח שם.
עליי להעביר אותך למסע הבחירות. -לא!
לא, יש חדר מלא – מה עם ג'ואן?
נקע בקרסול.
מה עם כריס?
מחליף את ג'ואן. -לא אכפת לי. תן את זה לכתב מחליף.
לא תוריד אותי מזה, סטיוארט.
עליי להשבית את כל המערכת, לא רק אותך.
להשבית את המערכת?
תראי, מצביעים על הדיווחים שלנו על מרכז אמריקה כעדינים מדי. אוהדים.
מי אומר?
לא לציטוט, גראנט היה פה הבוקר.
אנשים בגבעה לוחצים.
כמובן, סטיוארט. חושפים אותם.
זו כל המטרה, נכון?
אף על פי כן, הם אלו שיכולים לחתוך את הרווחים פה.
את יודעת איך זה. גראנט מתרועע עם אנשי עסקים,
פוליטיקאים, לוביסטים. הוא לא יינתק קשרים בשביל הדיווחים שלך.
לפעמים,
זה רק עסקים.
זה לא רק עסקים, מדובר בחיים של אנשים.
אסור לנו להתעלם.
זה מצלצל מאז שחזרתי.
אני מבינה שדיברת עם סטיוארט? -סיימתי.
התפטרת, נכון?
תגידי לי שעזבת.
אני לוקחת חופשה.
אלוהים אדירים, אלמה, הוא השבית את המערכת, למען השם.
את יודעת כמה חודשים צברתי בשלוש שנים האחרונות?
זה מזעזע.
בחייך.
No comments yet. Be the first to leave one.