لومړۍ 200 کرښې.
- מבוסס על רומן מאת פאולה פימנטה -
זו אני, חיה את החלום שלי.
להיות תקליטנית מצליחה במועדון!
סינצ'ה, תתעוררי! תתעוררי, סינצ'ה!
וזו פטריסה, ששוב הורסת לי את החלומות.
סינצ'ה, תתעוררי!
את ישנה במסיבה של ההורים שלך? מה אנשים יחשבו?
שאת סתם מזויפת שמנסה להרוס את השמחה של המשפחה שלי!
זה מה שהייתי צריכה לומר.
אבל מאחר שלא היה לי מושג מה עומד לקרות, אמרתי,
את צודקת, פטריסה, אלך להתערבב.
החיים בביתי תמיד היו חגיגה.
שני אלה הם ההורים שלי.
כל כך יפים ואוהבים.
במשפחה שלי, כולם מאמינים באהבה.
גברים זה בושה! -מה קרה, דודה?
רפא התחיל לקנא כי דיברתי עם המלצר!
נו באמת! -חוץ מדודה הלנה.
כאילו שרפא משלם את החשבונות שלי. -זה לא כך, דודה?
בשלב הזה, האמת שכן.
אבל רק עד שאהפוך לכוכבת השירה הברזילאית.
בחייך, דודה... -אף אחד לא קונה את החופש שלי!
יודעת מה? אלך לשתות מיץ, כי אני לא מחויבת לאף אחד!
וואו, סינצ'ה, את יפהפייה! -נראית כמו נסיכה.
ואתן נראות כמו שתי מכשפות מאיזה סרט אימה.
הייתי מתה לומר את זה לבנותיה הצבועות של פטריסה.
אבל אמרתי,
גם אתן נראות נהדר.
סליחה. -סליחה.
תראה, רפא, זו יצירה בפסנתר שאני רוצה להפתיע איתה את הוריי.
את כתבת אותה?
אני אתבל את השיר שלהם. -זה הרעיון, נכון?
נראה לך שהם יאהבו את זה? -זה גדול, סינצ'ה.
את תמיד מצליחה. שחקי אותה.
רפא הוא משהו מיוחד.
הוא ודודה הלנה הם שני הפכים שיחדיו הם זוג מושלם.
אבל אומרים שכאשר האהבה פוגעת, היא פוגעת.
זה אני, פרדי פרינס.
ואני אספר לכם את הגרסה שלי למסיבה הזו.
בונז'ור, יפים!
היום הערוץ של בלינה ייכנס אל אחוזת משפחת דורלה
כדי לראות איך העשירים מבלים.
איך הם רוקדים, איך הם מתלבשים, מה הם אוכלים.
בואו נגלה. בואו איתי.
כל הכבוד, בי. את לא יכולה להתלונן על החבר שלך שכאן.
עכשיו בואי נחזור. אני צריך לנגן.
במקומך הייתי מוותרת על הלהקה, ומתמקדת במוזיקה שלי.
מוזיקה קלאסית מצליחה רק בגרמניה.
בגרמניה ובמסיבה הזו כי הם משלמים טוב.
הכסף הזה ישמש להקליט את המוזיקה שלי.
מכירת חיסול. -ויותר מזה.
אם לא הייתי בא, מי היה מכניס אותך?
עכשיו יש לך חומר בלעדי לשישה עוקבים שלך.
יום אחד אני אפרוץ ואתה תתחנן
שאתן במה למוזיקה שלך בערוץ שלי.
אני אחשוב על לנגן בערוץ הקטן שלך, בסדר?
תמשיך לחלום!
לפני שאעלה לנגן אחליף את הנעליים
כי הלקוח דרש נעליים חגיגיות.
אני חושב שהן בתיק שלי. לא יודע.
תירגע, יש לנו זמן.
בוא נראה אם נמצא מישהו מעניין.
אני כאן כדי לעבוד, בי. -אתה חושב רק על עבודה.
אתה כל היום בבית, כותב שירים על אהבה מושלמת.
"איפה הנסיכה שלי?"
תמצא נסיכה בשר ודם כדי לדעת מה זה באמת.
אני לא רואה כאן אף אחת שתתאים לי. תראי בעצמך.
כן. זה לא יהיה כאן פשוט.
סליחה. -סליחה.
הנה, חברי הלהקה חזרו. לך לנגן, ואני אצלם את המקום.
ההפסקה נגמרה?
מה תוקע אותנו עכשיו?
אני אתקע אותך בחוץ אם לא תנעל נעליים ראויות.
קדימה, ילד. תחליף אותן.
לא, אני לא.
את לא בעלת הבית, את עובדת.
נכון? את סתם מזכירה מתנשאת, את לא קובעת את הכללים.
ואת גם ממש חצופה.
זה מה שהייתי אומר אם באמת הייתי יודעת מי היא הייתה.
קדימה, ילד. תחליף אותן. -בסדר, ברור.
עדיף שאהיה חכם ואמלא את ההוראות, נכון?
בדיוק. רובסון, בוא לעמוד כאן עכשיו.
אז...
שכחתי את הנעל שלי בבית.
יש לנו בעיה.
לנו יש בעיה? לך יש בעיה.
תסתכל סביב, יקירי. אתה רואה מה קורה?
זו מסיבת לאנשים קלאסיים, מבין? -לא, אני לא.
אנשים כמוני, קלאסיים, נאים, אלגנטיים.
חצופים? -לא, כנים.
מה שיכול להישמע אותו הדבר, תלוי במצב.
וזה המצב שלך,
תשיג נעל ראויה או שתצא החוצה.
בסדר, אבל תחזירי לי את הנעל.
איבדת את קור הרוח שלך, מוזיקאי? עכשיו אתה רוצה את הנעל?
בוא תיקח אותה.
אלוהים! סינצ'ה!
אלוהים! את בסדר?
את בסדר? זה כואב? -לא, אני בסדר.
זה המוזיקאי המטומטם הזה שנעל את הזבל הזה.
אני מעיפה אותו... -אל תהיי מטופשת, פטריסה, תני לו לנגן.
מה הבעיה?
ילדה מעצבנת. כמה זמן עוד אצטרך לסבול אותה?
גם אני, אימא. עוד כמה זמן? יש לה כל מה שלי אין,
יותר בגדים, יותר נעליים, יותר תיקים...
הדבר היחיד שיש לי יותר ממנה זה... -קנאה.
זה משהו, נכון? -זהירות. תירגעו, גורות של אימא.
המשחק יתהפך, הסיפור ישתנה.
איזה סיפור? באינסטגרם?
מה קרה? זה יכול להיות בפייסבוק.
לא יודעת. -תראו, זה עומד להתחיל.
זה ממש טוב.
סזר!
סזר.
בוא, אהובי.
מה נכנס בך?
סליחה, אבא, זו הייתה הפתעה. -בתי...
חשבתי שתאהב את זה. -זה היה בטהובן.
והרסת את זה כשהוספת... מה שזה לא יהיה. -תירגע, סזר.
ביישת אותי. -אבא.
תירגע. -שיחקת אותה.
זה הגיע לה.
אם רק היה לי אבא כל כך חזק...
את רוצה את חיי המלכות האלה שהטיפשה הזאת לוקחת כמובן מאליו?
כן? בואי איתי.
לא, את נשארת, לא קראתי לך. בואי נלך.
הבנת, גרזיאלה? עכשיו לכי. תסתתרי.
סזר.
איזו בושה.
זה לא מגיע לאדם חשוב כמוך.
אבל אני כאן, אהובי.
אני כאן, לא משנה מה יקרה.
אני תמיד כאן. -לא רציתי את המסיבה הזאת,
את יודעת את זה. -אני יודעת.
אנה כל כך התעקשה.
אני לא מתלוננת, נכון? -לא.
אני לא אומרת, "תעזוב את אשתך, תעניק לי חיים טובים, תהיה אבא לבנות שלי, "
תהיה גבר ותבין שאני זו שנועדה לך, חתיכת מטומטם."
אני אומרת את זה?
ברור שלא, אהובתי. את מלאכית. את אף פעם לא אומרת את זה.
אף פעם, האהבה שלך מספיקה לי.
אל תתרגשי מאבא שלך. את יודעת איך הוא, נכון?
אבא שלך מסורתי. -הוא טועה, אנה. וגם את.
לוותר על הקריירה שלך בשביל המאובנים האלה.
הלנה. -הוא הדינוזאור שלך!
הוא אהובי. את יודעת מה זאת אהבה?
בשביל אהבה, את מוותרת על כמה דברים.
ועד היום הזה, אני לא מתחרטת שנישאתי לסזר.
סזר...
עד היום הזה, נכון?
וברגע הזה הפסקתי להאמין באהבה.
למדתי מאימא שלי שחייבים להסתכל אל העתיד.
שנתיים אחרי שעזבנו את ביתו של אבי,
הרגשנו שדבר לא יכול לעצור את חלומותינו.
אני שמחה שהגעת בזמן, אהובתי.
חשבתי שלא תבואי.
ברור שבאתי, אימא. -אני כל כך אתגעגע אלייך.
ואל הדודה המשוגעת שלך. אחרי הכול, הייתי פה הרבה זמן.
שנתיים, נכון? שנתיים זה לא יומיים.
התרגלתי שאת כאן, אחותי.
זו הזדמנות חד-פעמית, את מבינה?
אני יודעת. -עבדת קשה כדי לקבל את המלגה.
ארכיאולוגיה תמיד הייתה התשוקה שלך. -מהילדות!
היא חפרה והוציאה עצמות מהגינה ואמרה שזו מומיה.
ואז סבתא הייתה אומרת, "זו עצם של תרנגולת!"
תראו איזו משפחה נהדרת יש לי.
הוא מתנהג כאילו אנחנו נשואים.
מה את אומרת, שותפה שלי?
אני אהיה בסדר, אימא, אני מבטיחה.
תרדפי אחרי החלומות שלך ואני ארדוף אחרי שלי.
ללמוד מוזיקה בלונדון. -את תצליחי,
אני יודעת שתצליחי. -סינצ'ה תהיה כוכבת.
אני מאמין בעתיד שלה. -גם אני.
נסיעה טובה. -תשמרי עליה.
תסמכי עליי. -תודה.
להתראות, אימא. -להתראות, אהובה שלי. תשמרי על עצמך.
גם את. -אני כל כך אוהבת אותך.
- חדשות המוזיקה -
- מלך הבלדות הרומנטיות של האינטרנט -
את זוכרת את חתול?
איזה חתול? אין פה שום חתול, השתגעת?
העכבר הקטן. את צריכה להאכיל אותו.
החתול הזה? מי קורא לעכבר "חתול"?
- פרדי פרינס -
קראתי לו חתול בגלל הבחור שנתן לי אותו.
הבחור היה מקרה אבוד.
את והחברים שלך, דודה.
דרך אגב, זה לא היה חתול שנעלם?
לא, זה היה כלב.
הוא נתן לי את החתול הזה.
ואז בזיכרונו... -קראת לחתול "כלב".
הוא ניתן לי על ידי האקס שלי
שלא שווה עגבנייה רקובה. סיפרתי לך את הסיפור הזה?
אם לתוכי קוראים "תרנגולת", את לא צריכה לספר.
סינצ'ה, האמת היא,
חיות הן אציליות, מלבד גברים שהם חיות משוטטות.
בגלל זה המוטו שלי הוא, "תאספי אותם, אבל את תיקשרי" .
זה תופס גם על רפא.
היי, מותק. אמרת משהו?
"אל תיקשרי", אבל הנה אתם כבר שנתיים ביחד.
No comments yet. Be the first to leave one.