Escape from Kabul

.אנחנו מבינים, שבו

!שבו

!שבו! שבו

,בפברואר 2020" ,אחרי 18 שנות מלחמה

ארה"ב ובעלות בריתה מנאט"ו"

התחייבו לפנות" ."את כוחותיהן מאפגניסטן

חתמנו על הסכם .להחזיר את האנשים שלנו הביתה

אנחנו רוצים להחזיר .את האנשים שלנו הביתה

הנשיא ביידן קבע תאריך - - פינוי סופי: 31 באוגוסט 2021

אנו שמים קץ למלחמתה .הארוכה ביותר של אמריקה

לא אשלח דור נוסף של אמריקאים .למלחמה באפגניסטן

,שלושה שבועות לפני תאריך היעד"

שתי פלוגות של נחתים אמריקאים" ."הוצבו בנמל התעופה של קאבול

משימתם הייתה" לפנות אזרחים אמריקאים

ואפגנים 'בסיכון' שסייעו" ."לארה"ב במלחמה

לא הבנו את סדר הגודל .של מה שהפינוי יהפוך להיות

:תיארו לנו את זה כך ,"זה מהיר וקל, ניכנס ונצא"

.אבל זה לא היה כך

.זה היה אסון הומניטרי

,יומיים לאחר הגעת הנחתים - - הטליבאן השתלט על קאבול

לא העלינו על דעתנו .שנכבוש את קאבול

.שמחנו על ניצחוננו

.באנו לכבוש את קאבול

.כולם פחדו מאיתנו

אלה היו ימים מפחידים .של אי סדר מוחלט

כולם נעו לעבר נמל התעופה

.כדי לצאת מאפגניסטן

.חששנו שתפרוץ מלחמה .כולנו פחדנו

מדובר היה בגורל המשפחות .והיקירים שלנו

.גורל העיר שבה נולדתי וגדלתי

"הבריחה מקאבול"

:הביא וסנכרן F-U-Z

!בואו נזוז

אני מפקד גדוד 1 .בחטיבה 8 של חיל הנחתים

ב-12 באוגוסט 2021 הפעמון צלצל באמצע הלילה

סגן אלוף כריסטופר ר. ריצ'רדלה חיל הנתחים של ארה"ב .והכול התחיל לקרות מהר מאוד

ב-13 באוגוסט .כבר היינו באפגניסטן

?אתם מוכנים .אנחנו יוצאים

נכנסנו לאפגניסטן .רק עם מה שהיה על גבנו

ירדנו מהמטוס .והתחלנו בעבודה מיד

היו לי 150 חיילים בלבד וחסר לי ציוד רב

.בימים הראשונים

.בבקשה

ידענו שאנחנו שם כדי להתחיל במשימת

,רב סרן ג'ורדן אדינגטון חיל הנחתים פינוי האפגנים בסיכון .ואזרחי ארה"ב

חשבנו שזה יהיה תהליך ,מסודר יחסית

מפני שלפחות באזור קאבול .ישרור ביטחון

לא חשבנו שזה יהפוך .למה שזה הפך

נמל התעופה קאבול .נמצא בתוך בקעה

.הוא מוקף מצפון וממערב בהרים

.זה שדה תעופה גדול

מקום אסטרטגי שהרבה ציוד .וחיילים נכנסו ויצאו דרכו

.זה נמל תעופה אזרחי וצבאי

הסי-איי-איי, האפגנים ושותפות הקואליציה

החזיקו בחלקים גדולים .בבסיס הזה

הייתה חומה היקפית גדולה

ולכל אחד הייתה חתיכה .מהעוגה הגדולה הזו

ביומיים הראשונים כולם איישו ,את העמדות שלהם

,המצב הביטחוני היה יציב .הכול היה כרגיל

,אנשים התפנו במטוסים

אבל בשלב הזה לא ראיתי .ביניהם אזרחים אפגנים

,המטוסים פינו אפגנים בכירים .דיפלומטים מהשגרירות שלנו

,סמל רובאות ויליאם קאלן חיל הנחתים .פינוי האזרחים טרם התחיל

.קודם כול פינינו את האח"מים

,יומיים לאחר שהגענו ב-13 בחודש .ב-15 בחודש זה יצא משליטה

ב-15 באוגוסט .הטליבאן נכנס לקאבול

,מאולאווי סמיאוללה פאתח - - מפקד בטליבאן

חשבתי על הג'יהאד .במשך 15 שנים

האמריקאים טבחו בשניים מבני משפחתי

.ולכן רציתי להילחם בג'יהאד

,קארי מוחמד זאהיד - - הכוחות המיוחדים של טליבאן

...מאז הייתי ילד, תמיד רציתי

.לפוצץ אותם לחתיכות

,הייתי קטן .אבל רציתי זאת מאוד

.שנאתי אותם בגלל אכזריותם

,עבדול האדי חמדאן - - מפקד בטליבאן

.בסדר

האמריקאים היו אויבים שלנו במשך 20 שנה

.והבסנו אותם

הקורבן של לובשי חגורות הנפץ .והדם של אנשינו לא היו לשווא

,חאג'י אסדאוללה האגה - - מפקד יחידת מתאבדים בטליבאן

אני הייתי המפקד .של הלוחמים המתאבדים שלנו

.הברחנו כלי נשק בפי הטבעת

.השתמשנו אפילו בדברים כאלה

.תראו, מכניסים לפה את הקליע

האמריקאים התייאשו .מלהילחם נגדנו

הטכנולוגיה הפשוטה שלנו ניצחה .את הטכנולוגיה המודרנית שלהם

‏15 באוגוסט -

,כשנכנסנו לקאבול .הבנו שהעיר תיפול

.זה היה כמו חלום .בכל מקום הרגשתי כמו בתוך חלום

ביום שהגעתי לקאבול לא ציפינו

,סעיד סבג'טאוללה האשמי הכוחות המיוחדים של טליבאן .שהעיר תיפול כל כך מהר

,כשהגענו לקאבול .הממשלה האפגנית ברחה

.שעטנו לארמון הנשיאותי .הראשון שיגיע אליהם יהיה גיבור

נכנסנו לארמון הנשיאותי .ולא נתקלנו בשום התנגדות

זה היה מרכז השחיתות שלהם .וכבשנו את המקום

.בשם אללה

.בשם אללה

התמלאנו שמחה גדולה .כשכבשנו את הארמון

,אבל בעינינו, זה כלל לא ארמון

.אלא בית זונות

הגעתי למרכז המבצעים המשותף שם ישב הגנרל שלנו

,ואז נודע לי שהממשלה קרסה נשיא אפגניסטן הסתלק

והנציגות הדיפלומטית .באפגניסטן נסגרה

צפינו ב-10-20 המסכים בחדר

וראינו רק את נמל התעופה האזרחי, האזור הדרומי של הבסיס

.ואלפי אנשים רצים

כל מה שיכולתי לעשות היה להניח ,את הארוחה והמים שלקחתי

,לשים עליי את הציוד שלי ,לטעון את הרובה שלי

:להביט בכמה אנשים ולומר "בואו איתי"

.ופשוט רצנו

והמוני האנשים שרצו להתפנות .עמדו ממש בפתח הבסיס

,בהשטה טאיב סטודנטית ואשת עסקים הרבה משפחות נשאו תיקי נסיעות

.והתקדמו לעבר נמל התעופה

,מוסלים הוטאק סטודנט ופעיל חברתי הגענו לנמל התעופה ב-1 בלילה .ועברנו בדרך מחסומים של טליבאן

.הם יורים משם

.בואו נסתלק מפה

.כל האפגנים רצו לברוח

להגיע לנמל התעופה .ולעלות על מטוס

זה היה כמו יום הדין .בנמל התעופה של קאבול

.הגל הראשון מנה כ-5,000 איש

,האזרחים התחילו להגיע :לדפוק על הדלת ולומר

."אני צריך לעזוב"

הם אמרו: "יש לי מסמכים, בעלי ,היה מתורגמן ושירת אתכם

."אני צריכה לצאת"

נשים בכו והגיעו עם כל הילדים .והמשפחה המורחבת

עוד לא היינו מוכנים .למבצע פינוי

.לא היה לנו את כל כוח האדם

.אזרחים רבים עברו את השער .הבסיס נפרץ

.מסלול ההמראה היה מלא באנשים

בעבורם המטוסים האלה .היו הדרך לחופש

הם נעמדו שם וחסמו הכול :ולמעשה אמרו

אתם תיקחו אותנו במטוסים האלה" ."ולא נזוז עד שזה יקרה

בשלב הזה הקפצנו את כל 150 הנחתים שלנו

.שיפנו את המסלול

היו באוויר מטוסים שחגו מעל .ולא יכלו לנחות

אם יש אנשים על המסלול, מטוסים .לא יכולים לנחות ולהמריא

.לא הייתה ברירה אחרת

ניסינו להדוף אותם ולהרחיק אותם מהמסלול

.כדי לאפשר להנחית תגבורת וציוד

.זה היה עורק החיים שלנו

,אילו איבדנו את המסלול .אין לי ספק שכולנו היינו מתים

.מחצות עד 5 בבוקר, הדפנו אותם

קשה לתאר במילים את המאבק .באותו לילה

,קרבות פנים אל פנים .השתמשנו ברובים כדי להכות

זה לא היה נעים להם .ולא היה נעים לנו

הם הקיפו אותנו לגמרי מול הטרמינל

.ליד מטוסי הנוסעים האפגנים

.הקיפו אותנו בגדר תיל

אפגניסטן והעולם כולו .התחילו להתמקד בנמל התעופה

אנשים חשבו שאמריקה .תפנה את אפגניסטן כולה

גם המוג'אהדין התמקדו .בנמל התעופה

,כשנכנסנו לקאבול

מינו אותי לאחראי .על נמל התעופה

.הקפנו אותנו באלף לוחמים

האמריקאים היו בטרמינל .ועל המסלול

היו רגעים מתוחים

בגלל הסיכון הגבוה .לקרב יריות עם האמריקאים

‏16 באוגוסט -

מוקדם בבוקר ב-16 באוגוסט אנשי טליבאן שהסתתרו בהמון

תקפו את הנחתים על המסלול .והעניינים התחילו לצאת משליטה

עם שחר הופיע לוחם טליבאן שירה באוויר

.ואחד הנחתים הרג אותו

הוא הרג אותו .בירייה מדויקת אחת

ואז אני יריתי .ופגעתי לשני בחזה

.נלחמנו נגדם 20 שנה

הוא היה מטרה, הוא היווה איום .והיה צריך להרוג אותו

לנגד עינינו התרחש קרב יריות .והמספרים רק עלו ועלו

בשלב הזה היו במקום .בין 8,000 ל-10,000 איש

פתחנו את המסלול .וזה היה הישג גדול

כשהתעוררתי ב-16 באוגוסט :כל מה ששמעתי היה

,המשפחה הזאת עזבה" "המשפחה ההיא עזבה

והייתה שמועה שכ-900 איש .התפנו מאפגניסטן

שאנשים מקטגוריות שונות יוכלו .לעזוב את אפגניסטן באותו לילה

היום השני היה מדהים כי .כוחות נוספים שלנו נכנסו לעיר

.הכול השתנה, היינו מאושרים

,זה היה מוזר מאוד ...כשחלפנו ברכב על פני אנשים

,הם ראו את הטורבנים שלנו נראינו כמו מולות

.והם פשוט ברחו

,הנשים פחדו מאיתנו מאוד .גם הילדים

תקופת שלטון הטליבאן באפגניסטן .הייתה תקופה אפלה מאוד

לפני שהטליבאן תפס את השלטון .היו לנו חיים פשוטים

.לא מושלמים, אבל טובים

,כשהטליבאן השתלט על אפגניסטן

הייתי בשנה הראשונה .באוניברסיטה

מלאלאי חוסייני, סטודנטית הייתי שבורה

מפני שידעתי שהם לא יתנו .לנשים לעבוד או ללמוד

.הנשים, אנו הקורבנות העיקריים

אני חוששת שהשינויים שהנשים ...האפגניות הביאו לאפגניסטן

,הן נאבקו עליהם במשך שנים

.על היכולת לרכוש השכלה ולעבוד

ביום ההוא חשבתי שכל מאמציהן .ירדו לטמיון ביום אחד

,הנשים חשבו על הרג, אכזריות .מלקות, נישואים בכפייה

,חסינה סאפי השרה האפגנית לענייני נשים ,על זה חשבו כל הנשים בעיקר הנשים העובדות

.מפני שהן הכירו את המציאות

,הן הרגישו אימה, חוסר ביטחון .חוסר ודאות ואכזריות

?מה קרה, אחותי

.אני בעיר

.קאבול נפלה, הכול אבוד

הטליבאן נכנסו לעיר .ואנחנו יוצאים