The first 200 lines.
- גבול טורקיה-סוריה -
צריך לסיים את הסגר עד 14:00, אבל חוץ מזה, עבודה מצוינת.
בסדר, בוס.
לא, תקשיב. תקשיב לי.
תגיד להם שלא אכפת לי של מי העזים,
רק תורידו אותן מהכביש.
תירגע, סמל. רגע.
אתה לא רוצה לגרום לתקרית בינלאומית.
טוב, האדון עם השפם, לך לכיוון הזה בבקשה.
האדון עם הרטייה על העין, לכיוון ההפוך.
בוא ננסה לפתור את זה בצורה ידידותית. ניתן לעזים להחליט.
אל תפשל. -כן, המפקד.
בובי!
אתה בסדר?
המסמכים שלו לא בתוקף. -תראה לי.
שלום. -שלום.
כן, זה רק שלושה ימים. -זה המצב, המפקד.
תגיד להם שהם יכולים לעבור, אבל רק הפעם.
תגיד להם לטפל בזה לפני שיחזרו. -כן, המפקד.
סמית'י. -בוס.
הכול בסדר? -הכול טוב.
אני אטפל בזה. -לא.
אני אטפל בזה. תישאר פה. -המפקד.
שלום. תפתח את החלון שלך.
שלום, אדוני.
צהריים טובים, אדוני.
אחמד.
אני מניח שאלה לא חדשות טובות.
זו הייתה נפילה קשה.
יכולתם פשוט להתקשר אליי. -ניסינו, אדוני. הרבה פעמים.
בסופו של דבר, אחיך החליט,
בתור הבן הבכור,
שהיה צורך לשלוח אותי
כדי שאוכל להבהיר לך
את חומרת המצב.
אבא שלי ימות, אחמד?
מצבו של הוד מעלתו חמור.
ההוראה שלי היא לקחת אותך לשדה התעופה מיד.
הכול אושר עם הממונים עליך.
טוב.
קדימה.
סמל.
אנחנו יכולים לעזור, המפקד?
אתה אחראי עכשיו, צ'רלי.
עד שאחזור.
- הג'נטלמנים יוצר: גאי ריצ'י -
ברוך הבא הביתה, אדוני.
התגעגעת אליי, מר לורנס? -נורא.
- פרק 1 תוקפנות מעודנת -
שלום, פרדי.
אדי.
אדווינה, אדוארדו, הגעת. בוא הנה.
כל הכבוד, יקירי.
כל הכבוד. תן חיבוק טוב. בוא הנה. נתחבק. בדיוק.
טוב לראות אותך.
איך הוא?
מחורבן, האמת. כן. -כן?
כלומר, באמת אבד עליו הכלח.
הרופא אומר שזה יקרה הלילה, בבוקר לכל המאוחר.
מה איתך? מה שלומך?
האמת שאין לי שום מושג. כלומר, אני פשוט, אתה יודע…
מה שלום אמא?
כן, היא זו שצריך לשים עליה עין.
די בטוח שהיא טמנה ידה בתרופות של אבא.
האישונים שלה בגודל פאקינג… צלחות.
אה, כן.
בוא נשמור על קור רוח. -טוב.
כמובן, שבשלב הזה,
הוא שיכור כלוט, עירום כביום היוולדו.
הוא פשוט שכח שהוא בבית העליון.
טוב, איך לעזאזל… -היי, צ'אקלס.
את בסדר? -כן.
מה מצבו? הוא צלול?
לפעמים.
הוא בא והולך.
כשהוא שם, הוא בהחלט שם.
היי, אמא.
יקירי, תודה לאל. -אלוהים.
הוא ישמח שבאת, גם אם הוא לא יראה את זה.
שנצא? בואי, יקירה.
הדוכס הראשון של האלסטד היה חזק כמו ברזל.
בנה את המקום הזה בעצמו.
כל אבן.
לבדו.
אבא… -גנב את האבנים מהמנזר הישן.
זה אני, אדוארד.
למה הפנית לנו עורף, נערי?
אתה חושב שזה אמיץ
להתחפף וללכת לשחק אותה קשוח עם החברים שלך? זה לא.
אסור לפרק את האחוזה. זה ברור?
אתה לא צריך לדאוג בקשר לזה. תנוח.
ותשמור על אח שלך.
הוא לא ישרוד בלעדיך.
הבנת?
אני מבין, אבא.
הדוכס השלישי, ממזר מרושע,
הרג 15 צרפתים
לפני ארוחת הצהריים.
הוא התכונן להילחם בדו-קרב.
הוא ירה לעצמו ברגל.
ממזר טיפש.
דוקטור? דוקטור!
אדי.
הוד מעלתו הדוכס ה-12 של האלסטד -
- ארצ'יבלד הורשיו לנדרובר הורנימן -
וברכת האל הכול יכול,
האב, הבן ורוח הקודש,
מי ייתן ואלוהים יישאר עמך תמיד.
אמן.
האחוזה הזו שייכת למשפחה כבר יותר מ-600 שנה,
ופרדי הולך… את כולה עד חג המולד.
כדאי שנעשה משהו בקשר לזה, אדוארד.
אם אבא היה משאיר לך אותה, היית מבזבזת הכול על השבת דובים לטבע בברקשייר.
מה רע בדובים? אני אוהבת דובים.
הם לא משאירים טביעת רגל פחמנית, והם היו כאן לפנינו.
כן, והם פאקינג יאכלו אותך.
בכל אופן, זה לא רלוונטי.
העיזבון כולו עובר לבן הבכור.
פרדי הוא היורש, ואני הרזרבי.
אולי כדאי שנפיל אותו יחד.
עכשיו, זה רעיון.
אני כל כך מצטער על האיחור.
והנה הוא.
הוד מעלתך.
הכבישים הכפריים הצרים האלה…
איך אתה מרגיש? בסדר?
כן, טוב. תחזיק מעמד.
זה ייקח רק רגע. -כוס תה, מותק? אתה בסדר?
הייתי תקוע מאחורי טרקטור חצי מהדרך.
מדהים. מדהימיישן.
לא. -בסדר.
כולם מוכנים, או…?
בוא נגמור עם זה.
אז אתחיל.
"אני, ארצ'יבלד הורשיו לנדרובר הורנימן,
"הדוכס ה-12 של האלסטד,
"בהיותי בעל דעה צלולה
"לבצע, לפרסם ולהכריז כצוואתי האחרונה את המפורט להלן.
"לג'פרי סיקומב,
"כאות הוקרה על שנות שירותו הנאמנות,
"אני משאיר מגורים לכל החיים בקוטג' שומר הסף.
"לאשתי, סברינה,
"על נאמנותה ומהימנותה לאורך השנים המאושרות הרבות שלנו יחד,
"אני משאיר קצבה שנתית
"שהדוכס החדש יעניק לפי שיקול דעתו
"ואת הלברדורית האהובה שלי, לונה.
"לבתי, שרלוט,
"אני משאיר את ה"אנדורנס"
"בתנאי שהיא תפליג בה מסביב לעולם
"בששת החודשים הקרובים."
כל הכבוד, צ'אקלס.
"כמו כן, קרן נאמנות של 1,000 ליש"ט בשבוע
"עד שהיא תתחתן.
"עם גבר."
וואו.
"את שאר העיזבון שלי,
"כולל התואר שלי,
"הבית והקרקע,
"מרתף היינות הנרחב,
"אוסף האמנות,
"חוות היוגורט והמחלבה,
"הכפר הת'רינגהם,
"כמו גם הנכס בדרום צרפת,
"אני משאיר בזאת
"לבני…"
בסדר…
"אדוארד הורנימן."
אז אני חושב…
חשבתי שאם כולם… אם…
סליחה. תחזור על זה שוב בשבילי, ידידי.
"אני משאיר לבני
"אדוארד הורנימן."
אני ממש מצטער.
אני ממש מצטער שזה קרה לך. חייבת להיות סוג של… זה…
הוא אדוארד. אני פרדי.
לפעמים קוראים לי פרדוארד,
אז זה קצת… מבלבל.
אני חושב שיש איזו טעות, לצערי.
לא נראה לי.
אני מבין, אתה צוחק. אתם צוחקים. האם זה… זה…
את…? את ארגנת את…? זאת בדיחה, נכון?
זאת בדיחה חולנית.
זה…
אני הבן הבכור המזוין! הכול היה אמור לעבור אליי!
מה…
מה זה לעזאזל? -לא.
זו בטח טעות. -אל תיגעי בי.
פרדי, תירגע.
גם אתה אל תתחיל. -זו חייבת להיות טעות.
אני הבן הבכור, כן?
זה אומר שטכנית, התואר עובר אליי.
אני לא אומר את זה רק כי זה מה שאני רוצה.
זה החוק המזוין.
זה עוד מהתנ"ך, הברית הישנה, קין והבל.
זה רצון האל. הבן הבכור מקבל הכול.
זה פאקינג… זה…
זו אהדת הבן הבכור, זה מה שזה.
העדפת הבן הבכור, פרדי.
זה מה שאמרתי. אתה יודע שזה מה שאמרתי!
שמעת על זה, נכון? -כמובן.
No comments yet. Be the first to leave one.