The first 200 lines.
ברוכים הבאים לפרק מיוחד של "האהבה היא עיוורת: שוודיה".
הזמנו שישה אורחים נבחרים לצפות בעונה כולה.
לעזאזל, איך זה יעבוד? -זאת היסטוריה טלוויזיונית!
איזו עונה!
כן!
אני סקרנית מאוד לגבי תגובותיהם. בואו נתחיל.
- האהבה היא עיוורת: שוודיה -
הלו? -אני שמח כל כך לשמוע שוב את קולך!
כנ"ל, אני מרגישה כמו בבית.
אני בטראומה.
ככה נשים מרגישות כשהן פוגשות את הבחורים שלך ברחוב.
הם לא הבחורים שלי, העונה הזאת היא ההתפכחות הפמיניסטית שלי.
מהיום נפרש באדיבות כל מה שנראה.
לחיים, קרולינה. -לחיים, מתוקה.
הם ייכנסו לחיים האמיתיים, ויפגשו בני משפחה וחברים.
אני מקווה שחבריהם ובני משפחתם יוכלו לגרום להם…
לחשוב בהיגיון. -…לחשוב בהיגיון.
הכול יכול לקרות. -בהחלט.
וזה מה שכל כך מרגש!
מה שלומך? -טוב.
אני לא מרגיש טעם של שרימפס, לשרימפס אין טעם.
נו, באמת, ככה נתחיל?
היא לא תתעמת איתו עכשיו?
ניהלנו קודם שיחה קצרה, וזה מדאיג אותי.
אנחנו פה יחד, אז אנחנו לא אמורים פשוט לרצות ללכת.
כמו שאמרתי, אני חושב כל הזמן, ומובן שאני מודאג
כשאנחנו מתקרבים ומתנשקים ואת אומרת, "אל תמרח את השפתון שלי"
בכל פעם מחדש. לדעתי, זה קצת מייגע.
האמת שאני מבינה אותו.
ואז אני חושב, לעזאזל, אולי עכשיו היא תוותר.
אז הוא אמור לוותר לפניה?
עכשיו אני מרגישה שקיבלתי את מה שביקשתי. -כן.
שיפור קטן בתקשורת.
תמשיך ככה, דניאל.
הוא ממש ילד. -אני נלחמת בעוז בשביל דניאל.
אני נלחמת על חיי, דניאל!
בואי נראה איך זה יתקדם.
את יודעת למה אני הכי מצפה? את שמחה כשאת פוגשת אנשים,
אני רוצה לראות אותך שמחה שוב.
אני מצפה לזה שלא נצטרך לבלות יחד.
אז תשמחי להיפטר ממני.
זה ממש עצוב. -נכון, הוא לא יכול להיות פגיע?
נפגעת כשאמרתי שאם שבוע אחרי שנחזור לשטוקהולם
לא יהיו לי רגשות עזים, לא ארצה להמשיך.
זה לא מוזר כל כך.
קצת אכזרי לומר את זה.
לא, תפסיקי! את כזאת מעיקה!
אתה לא יכול פשוט… -תפסיקי להגן על הבנים.
…אתה לא יכול להקציב זמן לרגשות.
גם ככה היא לא מרגישה כלום.
זאת השתיקה הכי ארוכה שהייתה לנו.
זה בסדר שיש שקט.
אני באמת מחבב אותך.
היא הרימה גבות, ראיתם?
אני פשוט חושבת שלארס-אריק לא מבין נשים.
בהחלט. בדיוק.
הוא חושב שזה מה שרוניה רוצה, שזה מה שנשים רוצות,
שאם הוא יעשה את זה, רוניה תאהב אותו.
עכשיו הם ייפגשו שוב עם כל השאר,
ואז הוא פשוט יצטרך לתת לה לנשום.
בדיוק.
וכשהם יחזרו הביתה אולי הם יוכלו…
לעשות סקס. הם לא חייבים.
לעזאזל. -אני מתה עלינו.
אתה חושב שהדעות שלנו ממש שונות?
לא באמת, אבל…
אולי לפעמים ההתנהלות מבחינת הדינמיקה וכו'.
אתה חושב שאני בוטה מדי? -לפעמים.
אני חושבת שלפעמים אתה מתייחס לזה כאל ביקורת.
כן, בהחלט. -אבל זה לא המקרה.
איבה הוא כירורג, אתם יודעים?
הוא מלך בית החולים, אף אחד לא חולק עליו.
אז על כל דבר קטן שהיא אומרת לו, הוא כאילו, "את מבקרת אותי".
אני חושב שאת ממש מוזרה.
ברור שהיא ביקורתית.
פשוט זה האופי שלה, זאת לא אשליה.
היו כנות ותקשורת משני הצדדים.
אתה חושב שעכשיו התחושה שונה בהשוואה לתאים?
יכול להיות שהרגשתי קצת יותר
שרואים ושומעים אותי בתאים.
לעזאזל, טירוף להרגיש שרואים אותך יותר בתאים.
לפעמים אני תוהה אם את מכירה אותי בכלל.
זה התפקיד שלו לגרום לה להבין מי הוא.
כן, אני מרגישה ככה לפעמים.
אני עם בן זוגי כבר שבע שנים, ולפעמים אני תוהה מי הוא, לעזאזל.
אבל אנחנו תמיד אמורים לראות עתיד יחד,
כי אין לנו עבר.
אין לנו מראה אחורית להביט בה.
כמה… מה?
אני מסוגל לנהוג כשאת שוברת את המראה האחורית,
כי אני תמיד מסתכל קדימה.
אני לא אומר שאני אף פעם לא מביט במראה האחורית.
חשוב להביט קצת במראה האחורית.
אז למה היא קטנה מהשמשה הקדמית?
בסדר.
הוא מתעלל בשפה השוודית.
את מבינה למה אני מתכוון?
לא נראה לי. -הוא חשב שהוא אכל.
הוא באמת חשב שהוא מפזר ידע.
האמת שזה היה מצחיק.
הוא מברבר במשך שעות, ואני עדיין לא יודע עליו שום דבר.
בסדר, זאת מסיבה או מה? -נראה לי.
אני כל הזמן מחזק אותה פיזית, אני תמיד מחבק אותה.
אבל מה שפת האהבה שלה?
הוא לא שאל אותה כלום, איבה.
כן, לא הקשבת.
לא בדיוק שאלתי את זה.
אולי זאת השאלה הבאה.
לא, כל אחד יכול להבין את זה.
איפה לודה?
לודה וקמילה לא הגיעו. -לא!
איפה לודה וקמילה? -איפה לודה?
הם הבריזו?
המלך הקטן, איפה המלך הקטן?
אני פוחדת שהם לא יבואו.
לודה בחיים לא יפספס מסיבה.
זה בטוח. -אני יודעת.
הם סתם מאחרים.
היא מדהימה מכל כך הרבה בחינות,
אבל אני צריך מישהי שמביעה חיבה מבחינה פיזית.
הצורך שלו בחיזוקים הוא הדבר הכי משוגע ששמעתי אי פעם.
הוא צריך מוצץ.
נפרדתי מקמילה אתמול.
לעזאזל.
מה?
פגע בי שהוא נפרד ממני רק מהסיבה הזאת.
עבר רק יום וחצי, אנחנו לא…
שמעת, קיילי? יום וחצי.
זה טירוף.
עכשיו הבנתי.
הוא נדחה בחדר השינה,
הוא נסוג, ליקק את פצעיו ונפרד ממנה.
אני יודע מה אני רוצה וצריך מבת זוג.
תשכח מהמראה האחורית, תביט קדימה.
גם ביני לדניאל אין אינטימיות.
זו טבעת אירוסים, זה לא מפשק רגליים.
יפה! זה היה ממש טוב,
אהבתי את זה. -לעזאזל, איזה ציטוט!
זה לא מפשק רגליים… -זאת טבעת אירוסין.
ממש חבל לי עליהם.
אנחנו ניתקל בבעיות, יצוצו דברים,
אבל חשוב שנוכל לדבר על זה, עבדנו בשביל זה.
זה היה נחמד. -נחמד מאוד.
זה עשוי להקים את דניאל לתחייה.
כן, בהחלט.
זה גם עשוי ללמד כמה גברים לזייף דמעות ולהעמיד פנים שהם עצובים
כדי… לקבל סקס.
אין תגובה.
ממש נחמד שהוא העז להיות פגיע.
ואז היא התקרבה אליו בחיבה.
בדיוק.
עכשיו יש לי תקווה. -גם לי.
קדימה, סידני ודניאל!
אוכל לשאול את לודה? -כן, כמובן, בהחלט.
אה, אני צריך לקום?
תראו כמה הוא שמח!
נוכל לשבת פה.
נקווה שהעניינים ישתנו עכשיו.
אני באמת מאמינה בשניהם.
אני מבינה שההיבט הפיזי חשוב,
אבל אני חושבת שההחלטה הזאת הייתה חפוזה.
אני לא רוצה לסיים את זה, אני רוצה להמשיך.
אני רוצה לראות אותו שם לה יד על הירך,
ואומר, "נתקדם בקצב שלך."
בעיקר אחרי שדיברתי עם יוהנה,
והיא אמרה שגם אצלם זה לא פיזי.
בסדר, אבל אני לא מאמין לה.
באמת?
היא הייתה ממש חיובית לגבי זה!
תעיפי אותו!
תעזבי אותו! תיפטרי ממנו!
אני יודע שקשה לך עם דברים כאלה.
אתה אומר שקשה לי… -מה?
…אבל עוד לא נתנו לזה הזדמנות.
את רוצה שאסביר שוב למה אני מרגיש ככה?
לא! מה אתה לא מבין?
מה זה, לעזאזל, לודה?
הוא לא מבין מה הוא עשה. היא עשתה בדיוק מה שהוא רצה.
שכיח מאוד שיש אי-הבנות באהבה.
זה כל כך עצוב. -הוא לא הקשיב לה.
אפילו לא טיפה.
אתה לא מבין, אני מיציתי.
אלוהים.
אני כל כך גאה בה שהיא הלכה.
אולי הוא לא המלך שלך. -לא, הוא לא המלך שלך.
איזו עונה!
עכשיו הם יחזרו הביתה.
עכשיו זה להיות או לחדול.
זה הקטע המפחיד. -עכשיו נראה מי הם באמת.
אתה לא אמור לאכול את כל המלפפון.
השגרה מתחילה מייד.
שטפת את המלפפון?
אוי.
שטפת אותו? -יש לה הערות על כל דבר.
שקט, תדאגי לעצמך.
יודעים מה היא עושה, לדעתי? היא בוחנת אותו.
היא מתנהגת כמו ילדה סקרנית כדי לראות איך הוא יגיב.
מה הגבול שלו?
יש לך שלוות נפש כלשהי?
כן, אבל אתה רגוע באופן קיצוני.
No comments yet. Be the first to leave one.