The first 200 lines.
בניסוי רומנטי זה
החליטו חמישה זוגות להתארס על עיוור.
- יוליה וקאמיל "אונו" -
התינשאי לי? -בשמחה.
- מרתה ודמיאן -
- מאליקה וקשישטוף -
זה עדיין קצת מוזר לי. -גם לי.
- יוליטה ויאצק -
את אפילו יותר יפה ממה שחשבתי.
לא השארת יותר מדי מקום לדמיון.
כמעט לא נשאר פה שום דבר.
פיליפ!
זה היה קצת מוזר.
אחרי שהם נפגשו סוף סוף פנים מול פנים, הם יצאו לטיול לפני החתונה
ליוון שטופת השמש כדי להעמיק את מערכת היחסים שלהם.
בתאים הייתה חשיבות רק לאש שבליבם,
כעת הם יוכלו לגלות אם יפרח ביניהם גם חיבור פיזי.
הם מאורסים, אבל הם עדיין לומדים להכיר זה את זה.
חתונתם מתקרבת, ונותרה רק שאלה אחת.
האם האהבה באמת עיוורת?
"האהבה היא עיוורת: פולין"
- מרתה ודמיאן -
יקירתי.
יפה שלי.
שנלך?
עכשיו? את רצינית?
- מאליקה וקשישטוף -
הרפתקה.
אני מרגישה קצת… נבוכה. -גם אני.
כן? -אל תדאגי.
- יוליה וקאמיל "אונו" -
אתה נראה טוב. -גם את.
- יוליטה ויאצק -
וואו, ממש יפה פה. -נכון?
מה שלומך?
אם אלחץ, תגידי לי.
בסדר. -זה יעבור בקרוב.
עכשיו אתה מרגיש יותר טוב? -כן.
נרגעת?
כן, אבל כל החשיפה הייתה טרגית.
חשבתי, "איפה פיליפ שלי מהתאים? איפה האנרגיה ההיא?"
בסדר, בוא נפתח את זה.
בבעיטה?
אולי נוכל לשבת פה?
לא, אתה חייב להשתזף. אני צוחקת.
את שזופה באופן טבעי? -כן.
כן? -כן.
אז אם יהיו לנו ילדים… -כן?
…הם יהיו חצי חיוורים וחצי שזופים.
דמיינתי את הפגישה הראשונה שלנו קצת אחרת.
ראית כמה לחוץ הייתי? -כן,
אבל דמיינתי שתהיה יותר "וואו".
הייתי כאילו…
ובגלל זה הייתי… לא יודעת,
פחדתי שלא מצאתי חן בעיניך.
לא.
אולי לא ציפית ללוק הזה,
כי אני לא… -את יפהפייה!
אז זה הלחיץ אותי, כי אני לא נראית כמו פולנייה טיפוסית.
זה ממש לא מפריע לי.
כן? -כן.
אני בחורה שזקוקה למילים מתוקות,
אני אוהבת לומר אותן ולשמוע אותן.
- מרתה ודמיאן -
וואו.
אני אוהב אותך. -גם אני אוהבת אותך.
תאכיל אותי במקרון?
בערב.
לא, את זה, את הוורוד.
חשבתי שאת קוראת לכלי שלי מקרון.
לא אהיה מי שאני אם אצטרך למנוע מעצמי לפלוט שטויות.
אז אני שמח שאני יכול לשחרר את הילד שבתוכי כשאני איתה
ולא צריך לדחוף אותו חזרה פנימה.
- דאריה ופיליפ -
חשבתי שתיפרדי ממני עד הרגע האחרון.
למה חשבת ככה?
בגלל הצעת הנישואים, היא לא הלכה טוב.
דמיינתי אותה אחרת.
כן?
אעשה את זה שוב.
אבל יותר ברוגע. -עכשיו אתה כבר…
ברוגע, נכון? אעשה את זה באיזי.
הדבר הכי קשה עבורי היה לחבר הכול.
עדיין יש לי את הקטע שאני שומעת את הקול שלך ועכשיו אני רואה אותך.
הסתקרנתי אם את בכלל מחבבת אותי או לא.
אז לא?
אמרת שאתה משחק כדורסל, אז חשבתי שתהיה יותר גבוה.
מה הגובה שלך? -1.81 מ'.
באמת? -כן.
חשבתי שאתה יותר נמוך. -לא, באמת.
פיליפ שונה לחלוטין מהבחורים שיצאתי איתם עד היום.
האמת שמבחינה חיצונית הוא לא הטיפוס שאני בד"כ מעדיפה.
- מאליקה וקשישטוף -
נו, לחיינו ולחיי… -כן, ולחיי בילוי נפלא.
כן.
שנסייר? -בוא.
רק תדע שיש פה ספה.
לא התכוונתי… אני אופטימית, אבל מי יודע.
אם צריך, אישן בגינה.
רואה? יש ספה.
בסדר, אם צריך, אישן שם.
לא, אם כבר, אז אני. -תודה.
זה טוב.
הבעיה שלי היא שקשה לי להיפתח,
וכרגע קשישק הוא אדם זר.
אני לא אוהבת שגבר חודר לגבולות שלי או נוגע בי מוקדם מדי.
אני צריכה עוד זמן.
חשבתי שאתה פרפר.
אני לא אוהבת גברים כאלה.
אם זה מה שחשבת, למה בכלל דיברת איתי?
אני לא יודעת מה אמרת לבחורה השנייה,
זאת ש… נפרדת ממנה בסוף.
אני חושב שסיפרתי לך שהייתי מאוהב בשתי בחורות וזה טירוף,
אבל זה חלק מהניסוי.
התכוונתי אם הבטחת לה משהו. -לא.
כי אם כן, זה לא יהיה טוב מבחינתי.
זה היה אמוציונלי.
לא הייתי חברה שלה, אבל שמעתי המון דברים.
טוב, אני ללא ספק…
האיש הרע? -כן, לגמרי.
אתה האיש הרע?
לא הייתי רוצה להיות עם איש רע עם כוונות רעות.
לפעמים לא כל דבר יכול להיות שמח.
אני שונאת אנשים עם כוונות רעות.
בהחלט לא העמדתי פנים.
בסדר, נראה.
אם אין אמון מההתחלה, זה קשה.
לא, אני בוטחת בך, אני פשוט לא רוצה להיות עם מישהו בכוח
וכל זה ו… -גם אני לא.
- יוליטה ויאצק -
עכשיו נהיה יחד כל הזמן.
בסופו של דבר העיניים שלך פחות כהות משלי.
אולי רק בשמש?
מניאקית.
מה?
מה? סליחה, אמרתי את זה בקול? -אל תקרא לי ככה.
אתה לא יכול לקרוא לי ככה. -זה נפלט לי.
תזכור שאני הנסיכה שלך.
תצטרכי להיות ראויה לתואר הנסיכה.
אין מצב, אמרתי או חשבתי את זה? -אלוהים.
זה הקטע שלי.
אני מפגין חיבה בעוקצנות.
אם יום אחד אגזים, תגידי,
"יותר מדי," בסדר?
זה מסקרן אותי, מה הגבולות שלך?
כן. -כי גם אני כזאת.
נראה.
לפעמים אני נסחפת.
לצערי לי וליאצק יש את אותו חוש הומור,
ואני קצת פוחדת שזה ייצא משליטה
ואני לא רוצה להגזים.
אבל לצערי לפעמים זה פשוט יוצא כל כך בטבעיות בינינו, כאילו, אלוהים.
- דאריה ופיליפ -
ממש יפה פה.
אני אוהבת לשמוע את הקול מהתאים.
אני מאוד רוצה להתגבר על הדפוסים שלי אבל אני פוחדת.
אני רק רוצה ללכת בעקבות ליבי וסוף סוף להעריך את מה שיש לי.
אמרתי לך שאצלי זה מיליון אחוז או כלום.
כלומר?
שאני… באמת נותן המון מעצמי, בדיוק כמו שאמרתי.
אתה חושב שאני לא?
נו, טוב.
זה יהיה נפלא.
אוי, וואו!
העיר, מדהים.
חסר רק שלט גדול,
נכון?
"אני אוהב אותך, ילה."
התכוונתי לשלט. -נו, באמת!
יום אחד. -אלוהים!
בסדר.
זה נהיה קצת מביך, בוא נחזור.
קדימה.
בסדר, כבר אמרת את זה.
לא תוכל לחזור בך.
הלוואי… לא!
לא עכשיו! התכוונתי לנסיבות!
איזה יופי.
בואי הנה.
אני פתוחה לידו.
אני בהלם ממה שקורה לי עכשיו.
אני אוהבת את עצמי ככה. אהבתי את עצמי קודם,
אבל גם ילה העדינה הזאת היא מגניבה.
נכון?
נפלא.
התחלתי להביע חיבה כלפיו, זה משמעותי מבחינתי.
אני מרגישה שזה מצב של חיבה מאוד עזה,
קרובה להתאהבות.
- יוליטה, 37, מורה וקלינאית תקשורת -
עבדת עליי, אמרת שאת לא כזאת נפלאה.
יש לי שאלה אליך.
אתה שותה וודקה?
טוב, לפעמים.
אני לא. -אבל רק באירועים מיוחדים.
אף פעם לא ניסיתי. -באמת?
יש לך מחלות כרוניות?
לא, כנראה שלא.
לא. -מחלות תורשתיות?
תירגעי.
אפילו התכוונתי לשאול…
No comments yet. Be the first to leave one.