The Welcome Table
Shkarko Titrat Hebrew
Informacioni i lëshimit
Etiketat
Pamje paraprake e titrave në Hebrew
200 rreshtat e parë.
"ובכן, אני רוצה לראות את העיר היפה הזאת
"כן, אני רוצה לראות את העיר היפה הזאת
"ובכן אני
"אני רוצה לראות את העיר היפה הזאת
"הייתי רוצה לראות את העיר היפה הזאת באחד מהימים
"באחד מהימים ואני
"אני רוצה לשבת ליד שולחן קבלת הפנים
"כן, אני רוצה לשבת ליד שולחן קבלת הפנים
"ובכן, אני רוצה לשבת ליד שולחן קבלת הפנים
"אני רוצה לשבת ליד שולחן קבלת הפנים
"לראות את העיר היפה הזאת
"באחד מהימים
"באחד מהימים ואני
"אני אוהב לשיר ולעולם לא להתעייף
"ובכן, אני רוצה לשיר ולעולם לא להתעייף
"כן, אני רוצה לשיר ולעולם לא להתעייף
"הייתי רוצה לשיר ולעולם לא להתעייף
"לשבת ליד שולחן קבלת הפנים
שולחן הקבלה
"לראות את העיר היפה הזאת באחד מהימים
"באחד מהימים"
אנשים תמיד נדדו.
מחפשים תמיד את הבית החמקמק באופק.
מה אומר לנו שאנו מתקבלים בברכה?
מה אומר לנו שהגענו הביתה?
היכן הבית?
הבית אומר לנו מי אנחנו.
הבית אומר לנו מה אנחנו מחבבים.
הוא אומר לנו את מי אנחנו אוהבים,
מה אנחנו אוכלים,
מה אנחנו אומרים,
באיזו שפה.
הבית הוא תחושת השמש על עורך.
הוא הדרך בה הירח צריך לנטות בשמיים,
הדרך בה הכוכבים סובבים מעל.
אף אחד לא רוצה לעזוב את האדמה שהוא מושרש בה.
הריחות, הצלילים.
החיוכים, הקרבה.
הנוחות של כל מה שאנחנו מכירים.
של כל מה שנולדנו ונוצרנו ממנו.
אבל לפעמים...
אין לנו ברירה...
אלא לעזוב.
זה החלק הקשה.
כולנו עזבנו את הבית.
כולנו נדדנו ללא ידיעתנו.
כולנו עברנו לכוכב לכת אחר.
כוכב לכת ששונה על ידי האקלים.
כוכב לכת שונה לגמרי מזה שבני האדם חיו עליו משחר ההיסטוריה.
וכולנו עוברים לשם עכשיו.
בין אם נרצה ובין אם לא.
זאת אומרת שהכול עומד להשתנות,
ואולי לעולם לא נחזור הביתה שוב.
כל מה שנותר מהיציבות בעולם הזה,
עומד להתאדות.
האקלים משתנה מעבר לשליטתנו.
אחד מתוך כל שלושה אנשים על כוכב הלכת
צפוי לאבד את ביתו, כתוצאה משינוי האקלים.
מיליארדי אנשים יאבדו את בתיהם.
אנו עומדים להשתתף באחת מההגירות ההמוניות הגדולות בתולדות האנושות.
ממשלות יודעות שהיא מגיעה,
אבל הן אינן בונות תחנות עזרה ומרכזי הגירה.
הן בונות חומות ומרכזי מעצר.
כאשר המצב נהיה גרוע יותר ואנשים רוצים יותר לשנות מיקום,
הדרישות לבניית החומה הופכות קולניות יותר ויותר.
המקום הזה כאן, שאלוהים יברך את אמריקה.
אני מקווה שהוא יבנה את החומה הזאת, אני מקווה שהוא יקבל את הכסף,
אנחנו זקוקים לכך. אנחנו זקוקים לחומה ממש כאן.
זה לא משחק. זאת אמריקה.
כאשר ישנם 15,000 איש צועדים,
איך אתה עוצר את האנשים האלה?
אתה לא יכול. אין שום...
ממשלות ברחבי כדור הלכת משקיעות בביטחון גבולות,
ובמאסר.
החומות מייצגות גזענות.
מיליטריזציה.
לאומנות.
פשיזם.
המקום הזה הוא שלנו, ההוא שלכם.
לתבוע לעצמנו את אמריקה מחדש -
אז כאשר כולנו צריכים לעבור, לאן נלך?
איך יהיה כאשר נגיע לשם?
האם נתקבל בברכה?
האם נקבל בברכה את אלה שיופיעו על סף דלתנו?
החומה מסמלת את כל השנאה.
אבל מה ההפך מחומה?
אנחנו מזמינים אתכם לשולחננו על הסוללה.
אין מפת שולחן,
אבל כל חוט מהסיפורים שלנו טווה שטיח קיר.
האנשים לצד השולחן הזה חצו נהרות רבים כדי להגיע לכאן.
אנשים מכל יבשת, אשר נעקרו מבתיהם בגלל שינוי האקלים,
יוצאים מכאן בפעם הראשונה
כדי לשאול
איפה הבית עכשיו?
שבו איתנו והקשיבו לסיפורינו.
התחלנו עם משפחה שגן העדן שלה נשרף כליל סביבה.
שלום, אני אלי.
החיים שלי היו יפים ומבורכים.
הבית שלנו היה כזה מקום מיוחד.
במהלך השרפה, כשהלהבות כיתרו אותנו, כולנו נתקענו.
לוחמי האש היו גם הם תקועים שם.
והיה השיר הזה,
אני חושבת שיר של הבי-ג'יז, ברדיו.
מיכלי פרופן התפוצצו סביב.
והוא שר, "נשארים בחיים".
ואז לוחמי האש אמרו לנו
לעזוב את הרכבים ולרוץ למגרש החניה הקרוב,
כי האש התקרבה.
"נשארים בחיים"
- פרדייז, קליפורניה 2018 -
זה היה הכול.
זה היה רמקול הג'יי-בי-אל המקצועי שלי.
אני עוסק בסאונד.
מתקלט וכאלה.
לא קיבלנו שום אזהרה רשמית.
לא הייתה שום אזהרה? -לא.
לא הייתה שום אזהרה ציבורית או משהו.
שמענו רק פיצוצים.
פיצוצים כל הזמן.
שמענו את מכלי הפרופן מתחילים להתפוצץ,
ואז ידעתי שהאש במרחק קילומטר וחצי מאיתנו.
נכון.
אני התקשרתי.
בדיוק שם, זה המקום שבו יכולנו לראות את האש.
היא הייתה כתומה.
איזה מספר הם אמרו, 800 מגרשי פוטבול?
80 מגרשי פוטבול בדקה.
היא גדולה. היא מהירה.
פרדייז, קליפורניה -
זה היה חדר השינה שלנו.
היא נולדה בדיוק שם.
הבית היה הדבר הראשון שהיא הכירה.
אני הסתכלתי סביב וחשבתי, מה לקחת?
החזקתי את התינוקת,
היא בכתה כי היא הייתה רעבה.
ואני מנסה גם לארוז לכולנו בעת ובעונה אחת.
הדרך שהיינו לכודים בה היא בעיקרון ישר מבעד לעצים כאן.
הגענו לכביש ומייד נתקענו במבוי סתום.
לא התרחקנו אפילו שלושה קילומטר מהבית.
ישבתי במכונית
וחשבתי, לא ככה אמות.
לא ככה אמות.
כרגע הבאתי תינוקת לעולם.
לא ככה נמות. כל הילדים איתי.
לא ככה נמות.
אלי, ג'ייסון ומשפחתם היו ברי המזל.
85 אנשים מתו
והכול בפרדייז נשרף כליל.
בכוכב הלכת החדש אחרי שינוי האקלים חם יותר ויבש יותר מאי-פעם.
שרפות יער הן עכשיו גיהינום אקלימי נפוץ.
מבט חטוף לאפוקליפסה.
בקבוקי תינוקות שרופים ואז מומסים.
צמיגים. -לוחות מחוונים.
משטחי פורמייקה, מיקרוגלים.
טלוויזיות שהותכו לחלוטין.
צלחות לווין. -נעלי ספורט.
מכלי פלסטיק לעלי בייבי אורגניים.
מצלמה, בגדים.
המקום היחיד שלא נשרף היה מגרשי חניה.
אתה יכול להחזיר את עגלת הקניות למתקן העגלות הקטן,
אבל הסופרמרקט כבר לא שם.
בסופו של דבר, שוטר הוציא את כולם מכלי הרכב שלהם
ואמר שאנחנו עכשיו הולכים ברגל.
אז כל מי שהיה שם פתח בריצה.
אמרו לנו ללכת למגרש חניה.
מגרש החניה כולו היה מלא במפונים, כן.
בהתחלה זה היה ממש מפחיד.
האש הייתה סביבנו, לא היה לאן ללכת.
ירד גשם של גחלים.
מאוחר יותר אמרו, "בסדר, פילסנו דרך.
"אם עדיין יש לכם מכונית, תיכנסו אליה.
"תמשיכו לנסוע. אל תסטו מהדרך.
"אתם תסכנו את כולם. פשוט סעו."
שאפתם הרבה עשן?
כן, לא היו להם מסכות.
לבנים שלי הייתה חתיכת בד
שהם השתמשו בה, ומאוחר יותר כיבסתי אותן
הן היו כל כך מלוכלכות,
פשוט שחורות.
רואים קרוואנים בכל מקום.
בחצרות של אנשים, בכל מקום, ואפשר לראות
שהם מאורגנים למגורים.
המספר ששמעתי עליו
לגבי אנשים שנעקרו מבתיהם, הוא משהו בסביבות 22,000.
אלה פליטים מודרניים.
פליטי אקלים.
גרים במרחק 48 קילומטר במורד הרחוב ברכב מסחרי בצ'יקו,
זה עתיד?
החלום האמריקאי מתמוטט סביבנו.
מחוף לחוף, אין ביטחון.
איפה נהיה בטוחים?
אין תשובה גיאוגרפית.
מחוף אל חוף,
שרפות, הצפות, מזג אוויר קיצוני מכל הסוגים.
המרקם היציבות האמריקני נפרם,
החוטים מתנתקים,
ערים אמריקאיות נהרסות מהר יותר משאפשר לבנותן מחדש.
"לב
"שהתמלא כמו מטמנה
"עבודה שהורגת אותך לאט
The Welcome Table subtitles in other languages
Komentet
No comments yet. Be the first to leave one.