200 rreshtat e parë.
גרסא זו מותאמת לתזמונים הבאים:
הכתוביות הובאו ע"י SubSource, תוקנו וסונכרנו
- הפייבלמנים -
- עשרה בינואר, 1952, ניו ג'רזי -
אימא ואבא יהיו ממש לידך.
האורות ירדו,
ייתכן שתתנגן מוזיקה של אורגן כשהמסך יעלה.
אל תפחד! -אמרת שיהיה חשוך שם!
אני לא רוצה להיכנס. -אבל זה כיף!
התרגשת כל כך לקראת זה כל השבוע! הסרט הראשון שלך!
והאנשים ענקיים!
אילו אנשים? -אמרת שהאנשים בסרט ענקיים!
בגלל המסך הגדול שעליו הם מוקרנים, אבל הם לא אמיתיים.
נכון? -הם כמו חלומות. -חלומות הם דבר מפחיד.
חלק מהם מפחידים, אבל זה יהיה חלום טוב.
על קרקס וליצנים ואקרובטים... -אתה רוצה לדעת איך זה עובד?
יש מכונה גדולה שנקראת מקרן.
בתוכה יש אור בוהק, והיא מקרינה תמונות!
תמונות של ליצנים, ואקרובטים... -ופילים!
'מקרינה', כלומר משדרת את התמונות. -דברים שמחים!
דברים שמחים. כמו, אור מפנס ענק.
התמונות האלה, זזות על פני האור מאוד מהר, 24 תמונות בשניה!
כל תמונה נשארת במוח שלך בערך 0.15 שניות,
זה מכונה עקביות הראייה.
התמונות זזות מהר יותר ממה שהמוח מסוגל לעבד,
וכך המקרן גורם לנו לחשוב שתמונות דוממות...
זזות לכדי סרט!
סרטים הם חלומות.
חלומות שלעולם לא שוכחים.
חכה ותראה, כשזה ייגמר יהיה לך חיוך ענק מרוח על הפנים.
הם מכניסים אותנו!
תפתח את הדלת.
תעביר את זה הלאה.
מה זה? -המקטע השני.
איינג'ל. היא על הרכבת.
אז מה? השגנו את הכסף. בוא נסתלק מכאן!
אורות. אני צריך לסובב את האורות על המסילה!
טיפש שכמותך. תן לי את ההגה.
אנחנו הולכים לסובב את האורות על המסילה!
עצרו את הרכבת!
עצרו את הרכבת!
עצרו! אתם לא רואים את האורות?! עצרו!
מקטע ראשון! חכו!
איינג'ל!
איינג'ל!
מה היה החלק האהוב עליך?
סמי, מה אתה רוצה לקבל בחנוכה?
אמרתי לך שזה לא רעיון טוב. עם כל ה-ח-ר-ד-ו-ת שלו.
לילדים בגילו יש ד-מ-י-ו-ן מפותח.
זה לא הוגן לאיית את המילים הארוכות.
האורות משנים את איך שהדברים נראים. קשה למצוא את הבית שלנו.
הבית שלנו הוא האחד החשוך בלי האורות.
זה מה שאני רוצה לקבל לכבוד חנוכה.
מה? -אורות חג המולד!
מצטערת, מותק. יהודים לא תולים אורות לחג המולד.
שמונה לילות של אור נרות.
מי יכול לבקש יותר מזה?
מי יכול לבקש יותר מזה?
אפשר לישון עם האוסילוסקופ?
קדימה, לאוטו. צריך למהר.
מה זה? -המקטע השני.
איינג'ל. היא על הרכבת.
אני צריך לסובב את האורות על המסילה!
עצרו את הרכבת! עצרו את הרכבת!
איינג'ל!
אימא!
אימא!
אני יודע מה אני רוצה לקבל לכבוד חנוכה!
אני יודע מה אני רוצה לקבל לכבוד חנוכה!
"ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם,
"אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה"!
תודה!
סמי.
יואו! אני רוצה למדוד את זה!
- רכבות ליאונל -
"ליד התחנה מוקדם בשעות הבוקר
"עומדות הרכבות הקטנות בשורה
"מפקד התחנה מושך בידית
"והנה הן יוצאות
"ליד התחנה מוקדם בשעות הבוקר
"עומדות הרכבות הקטנות בשורה
"מחכות לצאת להרפתקה
"והנה הן יוצאות"
החלק החיצוני מקרקע, החלק האמצעי אחראי על החשמל,
ושני הגלגלים האלה מתחת למנוע משלימים את המעגל.
אז, חדש, אדוני המהנדס?
אר-סי-איי נתנו לך העלאה?
זו רכבת מאוד יקרה.
זו לא סתם רכבת! זו רכבת ליאונל!
אנשי המחשבים לא קיבלו העלאה השנה. אולי בשנה הבאה.
הבן שלך ממלא את הבית שלי בטלוויזיות שבורות.
ככה הוא משלם על זה.
הוא מתקן אותן.
בזהירות, שהוא לא יחשמל את עצמו.
חכה רגע. -אתה בסדר.
אתה לא לוקח את הרכבת המפוארת הזו לפלורידה בלעדיי.
תראה.
היא על הרצפה.
מי יעזור לה לקום?
מי אמר שאני מתכוונת לקום?
אני נוסעת למיאמי, ברכבת של סמי.
קדימה.
אלו צעצועים מהונדסים היטב.
תוכל לשחק בהם כשתלמד לנהוג בהם בכבוד.
אני מכבד אותם. אני אוהב אותם.
אני יודע. אבל לא די לאהוב משהו, צריך גם לטפל בו. נכון?
אולי נוכל לשחק יחד בסוף השבוע.
אבל אני צריך לראות אותן מתנגשות.
אני לא מבין למה הוא צריך לראות אותן מתנגשות.
מאוחר. את לא רוצה לכבות את האור?
עוד רגע. אני עדיין ערנית.
אתה רואה את התווים היורדים? זה נקרא בס קינה.
את צריכה לנגן את זה ברדיו, בתוכנית האומנות ההיא.
הם כל הזמן מבקשים שתחזרי.
אין לי זמן לזה.
אפשר לשלם לשמרטפית.
מי יכול להרשות את זה לעצמו? תשכח מזה.
זה היה בחיים אחרים. זה היה לפני שני ילדים.
טוב.
אתה יודע למה אני הכי מתגעגעת בפסנתר?
הכניעה למנגינה.
הידיעה שבאך יגיד לך איך...
קודם, התו הזה. אז, האקורד הזה...
ואז מרווחים את כף היד, יורדים אוקטבה.
אתה יוצר עולם שבו אתה יכול להיות בטוח ושמח.
תודה.
בגלל זה הוא צריך לראות אותן מתנגשות.
הוא מנסה לשלוט בזה.
סמי.
אנחנו נצלם את זה במצלמה של אבא.
רק התנגשות אחת, בסדר?
אחר כך, נפתח את הפילם
ותוכל לראות את ההתנגשות שוב ושוב.
עד שזה יפסיק להיות כל כך מפחיד.
והרכבת האמיתית שלך לעולם לא תישבר.
עוד דבר, יקירי.
בוא לא נספר לאבא שלך.
זה יהיה הסרט הסודי שלנו. רק שלי ושלך.
בסדר? -בסדר.
סליחה על האיחור. אספתי את הטלוויזיה של גברת מויינוהן.
אין מקום בסטודיו. איפה לשים אותה?
בסלון, אני מניחה? -בסדר.
סליחה על האיחור, אספתי את גברת פייבלמן.
איפה לשים אותה?
הדואר הגיע? -הוא על השולחן.
קוזק.
זה בשר זה?
הסרט שלי!
אחרי האוכל.
כמות המגנטיות עולה, בהתאם לרמת החדירות של חומר הליבה.
העניין הבעייתי הוא, כמה חדיר מה שאפשר לייצר.
אני אמורה להבין משהו מזה?
את יודעת מה זה שדה מגנטי, נכון?
כן, בטח. כלומר, זה...
סמי, אתה יודע מה זה שדה מגנטי?
אני יכול ללכת? -לא.
אבל אני חייב. רק לרגע.
מה דחוף כל כך?
מותק, יש לזה טעם מוזר. ברט.
מוזר לאכול את זה ממזלג פלסטיק.
היא שומרת את הסכו"ם לכבוד ביקור של משפחת אייזנהאואר?
הבעיה היא שאנחנו משתמשים בצינורות ואקום,
לא בטרנזיסטורים, ובליבות מגנטיות כדי לנסות להגיע ל...
שלושים וחמש אלף ליבות מגנטיות.
היי, סם. כשנגמר הפילם במצלמה של אבא שלך,
מה אתה עושה כשזה קורה?
מכניס עוד פילם?
כך צריך לעשות גם עם מחשבים.
צריך לשים עוד קלטות, וזה מאט הכול.
מיץ, הכבד הקצוץ היה...
הבנו שצריך לקחת הרבה קלטות, למלא הכול בנתונים,
ובמקום להחליף קלטות כל עשר שניות,
המכונה החדשה הזו שהוא מתכנן... -הביזמאק! -הביזמאק!
היא יכולה לחפש מידע בכל הקלטות האלו בו זמנית!
לא צריך יהיה להחליף אף אחד! זה מהיר פי עשרה!
אני מתה על המוח של ברט!
בעיקר כשאתה כאן, כדי להסביר מה יש בתוכו.
אימא, אני חייב לעלות למעלה.
קודם תסיים לאכול.
הוא ניקה את הצלחת שלו.
לא, הוא לא!
סמי.
נטלי, נדמה לי שיש משהו מתחת לצלחת שלך.
סמי. -לא נכון!
תרימי אותה ותבדקי! ראיתי את זה זז!
ליקריץ.
אם יש משהו שאני אוהב, זה ליקריץ.
דוד בני, זה היה דוחה כל כך!
נטלי, הוא לא דוד שלך.
וגם, הוא לא כזה מצחיק.
דוד זה כינוי חיבה!
נטלי, הוא לא קרוב משפחה.
הוא כאן כל הזמן, כי הוא עובד בשביל הבן שלי.
הוא כאן כל הזמן, כי הוא החבר הכי טוב שלי.
עמוק בפנים, תודי בזה גברת פייבלמן, אני גם חבר שלך.
מה שקורה עמוק בתוכי הוא לא עניין שלך.
סיד סיזר בטלוויזיה הערב. תעזור לי.
נשאר עוד משהו לאכול?
נטלי, תתפסי את הפינה. תתפסי את הפינה. תתפסי את הפינה.
אני יכולה לעזור לך להוציא את זה?
No comments yet. Be the first to leave one.