முதல் 200 வரிகள்.
.מי שבכה מספיק, צוחק - - היינריך מאן
הובא וסונכרן ע"י יוני
סרטה של פרן פרלסטין -
"הצחוק האחרון"
בונקר נאצי - - נבנה ב-1933
?את שותה כוס קפה
כן, חשבתי שנחטוף משהו .לפני שנעזוב
,אבל המקום ממש מטונף .אני לא רוצה להניח שום דבר
,הבאתי לנו קצת מטעמים .אבל הידיים שלי לא נקיות כל כך
.זה בסדר .לא אכפת לי
...אז אם את רוצה את המפית .אין צורך-
?אז תשתמשי במפית, בסדר
אושוויץ לא הייתה .נקייה יותר
.ידעתי שתגידי כך
שני יהודים נשלחו להתנקש .בחיי היטלר
.זה במהלך המלחמה
הם קיבלו מידע מודיעיני .היכן עשוי היטלר להיות
.הם עומדים מחוץ לביתו
.הם מסתתרים וממתינים להיטלר
,שעה שמונה מגיעה וחולפת .אין היטלר
.חולפת שעה, הוא עוד לא בבית ?היכן היטלר-
,ואז חולפות שעתיים נוספות .הוא עוד לא בבית
,עכשיו השעה שמונה וחצי .והוא עוד לא הגיע
אחד היהודים פונה לשני ...ואומר
בחיי, אני מקווה שלא קרה לו .שום דבר
?אז מה זה אמור להיות ?חציית גבולות
?הפגנת טעם רע
אז כדאי שאפתח את הריאיון ?"ב"הייל היטלר
.זה טוב? בסדר
,מל ברוקס כותב ובמאי .זה חלק בלתי נפרד ?זה עולה בקנה אחד, נכון
?סטאלין נחמד יותר, נכון .זה קל יותר
אבל בזכות הבחור הזה הרווחתי .כסף, אז אני אצמד אליו
,ג'ודי גולד קומיקאית העניין לגבי בדיחות ,על השואה, האיידס
,משבר האיידס, פיגוע התאומים .הכול סביב ההומור
.זה חייב להיות מצחיק
אי אפשר לספר בדיחה גרועה על הטרגדיה הגדולה ביותר
.בתולדות העולם. אי אפשר
.קומדיה מכניסה אור לאפלה
,שרה סילברמן קומיקאית ושחקנית חושך אינו יכול להתקיים .במקום שבו יש אור
לכן חשוב לדבר על דברים .שהם בגדר טאבו
אחרת הם נשארים בחשכה .ונעשים מסוכנים
,קארל ריינר כותב ובמאי אין לי השקפה פילוסופית .בנושא
אני רק יודע שכיף יותר לצחוק .מאשר לא לצחוק
חובה שיהיה לך .חוש הומור
,רוברט קלרי בדרן ,אם אין לך חוש הומור .עדיף לך למות
.השואה עצמה אינה דבר מצחיק .אין בה שום דבר מצחיק
,רוב ריינר שחקן ובמאי אך הישרדות, ומה שנדרש ,כדי לשרוד
.יכול להיות בזה הומור
?יום אחד הרופא מגיע ומי זה .ד"ר מנגלה
,רנה פיירסטון ניצולה ומחנכת ,עלינו להתפשט .הוא עומד לבדוק אותנו
?תהינו, למה הם בודקים אותנו ?מה בודק הרופא
.זה היה כשלעצמו מצחיק
,אבל אני מתייצבת לפניו
הוא מניח את ידו על כתפי ,ואומר לי בגרמנית
,"גנוג שפק נוך" .עדיין יש מספיק שומן
,ואז הוא אומר לי ,אם תצאי בשלום מהמלחמה"
,כדאי שתסירי את השקדים" ."יש לך שקדים מוגדלים
?חשבתי בלבי, "הוא מטורף ,מחר אני עלולה למות
"?אני מודאגת מהשקדים שלי"
,אבל כשחזרתי כששרדתי וחזרתי
,ונזכרתי במה שהוא אמר .זה הצחיק אותי
.חשבתי שאכין מצה מטוגנת
?כמה ביצים צריך .אולי תביאי ארבע-
רוב האנשים לא מצפים .שיהיה לניצולי השואה הומור
.וזה לא המצב בכלל
למעשה לניצולים יש .ההומור השחור הקיצוני ביותר
,קלרה פיירסטון - - בתה של רנה ופעילה
אני משערת שהם היחידים .שמותר להם לעשות זאת
אני זוכרת את הסיפור .שסיפרת לי
.הם ערכו מסיבות בראשם
לא היה אוכל אז הם המציאו .את האוכל בראשם
.או, בישלנו הרבה
.הם בישלו הרבה
האבסורד בחלק מהדברים .הוא מבדח
,אז הם עורכים מסיבות ,והם מדברים על מה שיגישו
,והמתכונים .והמתכון שלי טוב יותר משלך
,זה אבסורד .אך זה בהחלט מבדח
האם צחקתם ?כשעשיתם זאת לעתים
.לא, לא צחקנו
אבל המשפט האחרון ,תמיד היה
אתם יודעים" ."שזה לעולם לא יקרה
,235. יומן גטו .29 באוקטובר 1941
מדי יום בארט קפה ברחוב קז'נו
אפשר לשמוע שירים וסאטירה .על המשטרה ואפילו הגסטאפו
מגפת הטיפוס עצמה .היא נושא לבדיחות
.טיפוס הוא נושא לבדיחות
,זה צחוק מבעד לדמעות .אבל זה צחוק
.זה הנשק היחיד שלנו בגטו
.הנשק היחיד בגטו .לצחוק על המוות
הומור הוא הדבר היחיד .שהנאצים לא יכולים להבין
זה הדבר היחיד שהנאצים .לא יכולים להבין, הומור
הומור הוא הדבר היחיד .שהם לא מבינים
הם גם לא מבינים .את החיים
הומור הוא דרך להתמודד .עם מציאות בלתי נסבלת
.זו דרך למחות
,אתגר קרת סופר זו דרך לשמור על הכבוד העצמי כשאתה נאלץ לעשות דברים
.בניגוד לרצונך
אז אם אתה עושה אותם ,ושומר על ההומור
,זה כמו לומר .אני עדיין אנושי
"...ביי מיר ביסטו שיין"
,רוברט קלרי ניצול ובדרן .וזה כל מה שתשמעו
.פגשתי את רוברט קלרי
,דיברתי קצת צרפתית אז הוא שמח
כי הוא לא היה מיומן כל כך .באנגלית ב-1952
.הוא השתפר עכשיו הוא דובר אנגלית
.כאילו הוא באמת מכיר את השפה
,גילברט גוטפריד קומיקאי .רוברט קלרי היה במחנות .הוא בידר במחנות
.והבידור הציל את חייו
.זה היה טבע שני אצלי
.שירה, ריקוד, מעשי ליצנות
זה עזר לי עד מאוד .כשגורשתי
...כי מיד כשהלכתי ,עוד במחנה הראשון
,התחלתי לשיר לאנשים שהיו שם .האסירים
.אנשים הם יציבים, עקביים
,אם היית מצחיק קודם ,אתה תהיה מצחיק במהלך
.ותהיה מצחיק אחרי
הייתי בן 16 כשנעצרתי .ונשלחתי למחנה
הייתי צעיר מכדי להבין .את המצב
,גורשתי עם חלק גדול ממשפחתי ,אמי, אבי, דוד
אחות עם בעלה .ושני ילדים
.כולם נשלחו לתאי הגזים
מ-13 בני משפחתי הקרובה .אני היחיד שחזר
אלבום תמונות מחנה הקברט -
בעשר הדקות שעבדתי או ב-15 הדקות ששרתי
,הם שכחו היכן הם .וזה היה העיקר
זה מה שעזר לי .להישאר בחיים
אופרת הילדים ברונדיבר - - טרזין, 1944
,למחנה הראשון, כשבידרנו .האס-אס לא באו
.בידרנו רק את האסירים
,אבל למחנה השני ...למה האס-אס באו לראות אותנו
המסקנה היחידה שהגעתי אליה אז הייתה
שהיו להם חיים נוראיים כל כך ,שרוויים באלימות ובהרג
.שהם גם רצו בידור
,תצלומים ומוזיקה נאציים שנתפסו - - קברטים במחנות ריכוז
.במחנות מסוימים היה קברט
,ארון ברייטבארט מוזיאון הסובלנות אך הם מעולם לא התייחסו מפורשות לתאי גזים
.או לחוליות הרצח ההמוני
.זה היה חתרני מטבעו
אך היית צריך להיזהר באופן שבו עשית זאת
כדי ששומרי האס-אס שבאו .לא יבינו שעליהם מדברים
זה סוג ההומור .שיעלה דמעות בעיניך
.בבסיסו הייתה עצבות
,הייתי בקברט .וזה היה מצחיק ושנון
.כמובן, אנשים צחקו
אנשים צחקו ודיברו על זה .למחרת בבוקר
"?זה מצא חן בעיניך" .וכן הלאה וכן הלאה
,זדנקה פנטלובה שחקנית קברט מחנה הריכוז טרזין כמובן. דמיינו שאנחנו חיים .בתקופה רגילה
.היה שיר שאימצנו כהמנון
,זה הלך בערך כך .בואו נחזיק ידיים, אנו נתגבר"
כשהרודנות תסתיים" ."נרקוד על הריסות טרזין
למרבה הצער, למעטים מאיתנו .התאפשר לעשות זאת
,נוכל להצליח אם נרצה" .יד ביד
,אף שהזמנים אכזריים" .לבותינו מלאי הומור
יום אחר יום" ,אנחנו ממשיכים
זזים מפה לשם"
נצחק על הריסות הגטו" ."יום אחד
לעולם לא להרים ידיים -
?מה עשית כל הבוקר ?מה עשיתי כל הבוקר-
,לא יודע .דיברתי בלי הפסקה
באמת? דיברת ?על כמה מצחיקים היו המחנות
אלוהים, כן. אמרתי .שזה היה מצחיק בטירוף
מהרגע שדרכנו על הרצפה .צחקנו
.לא הפסקנו לצחוק
,התעוררנו בשלוש בלילה ...אפילו כשהכריחו אותנו לצעוד
.צחקנו בשנתנו
אפילו כשהם הכריחו אותנו לצעוד באמצע הלילה
,צחקנו ואמרנו ."חה חה חה, יומכם יגיע"
"הגיבורים של הוגאן" -
בוא נדבר .על תוכנית הטלוויזיה שיצרת
?איזו תוכנית טלוויזיה .על מחנה הריכוז-
?איזה מחנה ריכוז
,מי נכנס למשרד של מפיק ואמר :הנה הרעיון"
קבוצת חיילים" ."במחנה שבויים נאצי. זאת קומדיה
"את חושבת ש"הגיבורים של הוגאן ?היה על מחנה ריכוז
.זה היה על מחנה
.לא היו שם יהודים .לא שיחקתי ילד יהודי
,לא, לא היו בו יהודים .אבל היו בו נאצים
?מרק תפוחי אדמה .תודה-
"הגיבורים של הוגאן" .הייתה על שבויי מלחמה בסטלג
,זה לא היה על רצח עם
זה לא היה על יהודים .שהולכים לתאי הגזים
.לא, מובן שלא. ידענו את זה .לכן זה היה מצחיק כל כך
,אבל תמיד שואלים אותי
איך יכולת ליצור" 'את 'הגיבורים של הוגאן
"?אחרי מה שעברת"
?איך זה הסתיים .כולנו מתנו-
לאחר מותך ?את תיקברי בבית קברות יהודי
ליד בעלי, יש לי חלקה .ליד בעלי
אני לא נקבר .ליד אשתי
?אז היכן אתה נקבר .בים-
אף שאני מזל דגים .ואני לא יודע לשחות
לא! הגופה שלך .לא תישרף
.דווקא כן .לא ולא-
אל תגידי לי .מה לעשות בחיי
אני לא יכולה לדמיין .שיהודי יישרף לאחר מותו
?עכשיו תפסיקי לדבר איתי ?את רוצה לנסות את המרק שלי
,הנה, תטעמי את המרק שלי .אולי תשני את דעתך
.כן, בהחלט
את יודעת מה אמרתי ,לרב חיים פעם אחת
כשדיברנו על זה ואמרתי ,שגופתי תישרף
No comments yet. Be the first to leave one.