200 บรรทัดแรก
- NETFLIX מציגה -
- 29 ביולי, 2000 -
- הפקה של GATO GRANDE -
תמיד חלמתי להיות אמא.
התחתנתי מלאת תקווה. הייתי בת 17 ובהיריון.
זו הייתה אחת הסיבות שהתחתנו, אבל גם…
אהבתי את ארטורו.
תמיד אהבתי ילדים.
תמיד כיף לי איתם.
וילדים,
למשל, כל הילדים של קרובי משפחה שלי,
תמיד היו בקשר קרוב איתי.
יש לי משפחה גדולה.
לכולם במשפחה שלי יש ילדים.
לכל בנות הדודות שלי יש ילדים.
אז…
אהבתי לשמוע, "היא הולכת להיות אמא!"
ו…
הרגשתי שאני מגשימה את החלום שלי להקים משפחה.
מהיום שנכנסתי להיריון והתחתנו,
זו תמיד הייתה התוכנית שלנו.
תמיד ראיתי את עצמי כאמא.
קאט!
נהדר. אהבתי!
אפשר לנסות גרסה קצת יותר זורמת?
השורות הן חלק מראיון שאנחנו רוצים לדַמות,
והדמות שתגלמי
היא אלחנדרה, אַלֶה, מלפני 15 שנה.
זה בעצם פלאשבק
עם שחקנית שמשחקת את אַלֶה, בסדר?
- סרט תיעודי של מייטה אלברדי -
ליהוק. F1. טייק 1. -אקשן.
הייתה שם כזו תשוקה חזקה…
ש… התחלתי להיכנס לבעיות שהלכו וגדלו.
והתחלתי לקבל,
כאילו,
החלטות,
ולנקוט בפעולות שנהיו יותר ויותר מסובכות.
עד שלא הייתה מוצא,
לא הייתה דרך חזרה.
- ילד משלי -
מעולה.
סיימנו.
עוד אחת.
זהו זה. תתקרבו, בבקשה.
בדיוק. יפה מאוד. תסתכלו למצלמה.
מושלם. חיוכים.
בואו נראה את השמחה לכבוד אַלֶה וארטורו.
- אלחנדרה וארטורו -
בראבו!
- החתונה שלנו -
בראבו!
כן, אחי!
נשיקה! נשיקה! נשיקה!
כשהתחתנתי,
הרגשתי לחץ לרַצות את המשפחה שלו.
תמיד הרגשתי אהובה ומוערכת על ידי המשפחה שלי.
כשפגשתי את המשפחה שלו,
לא הרגשתי שאמא שלו קיבלה אותי,
וזה גרם לי להרגיש שאני חייבת לעשות כל מה שאפשר כדי שהיא תקבל אותי.
"מזל טוב לחתן ולכלה!
"לחתן ולכלה! רה, רה, רה!"
איבדתי את התינוקת בזמן שגרנו עם חמותי.
לא רציתי לראות אף אחד.
אבל הן באו לחדר שלי,
ואחת הדודות של ארטורו אמרה, "למה את בוכה?
"היי, אל תבכי, זה קורה לכולנו."
כן, זה עצוב.
אמא שלו אמרה, "היית צריכה להיזהר יותר.
"את לא יכולה להתנהג ככה."
איך את מרגישה, אַלֶה?
הייתי צריכה לשכב שם ולהקשיב להן,
עד שסוף סוף אמא שלי הגיעה.
אני כאן, מותק.
למה איבדתי את התינוק?
זו אשמתי.
זו אשמתי.
לא נזהרתי.
יצאתי לרוץ.
הלכתי לעבודה.
האשמתי את עצמי בכול.
זו לא אשמתך, זה בסדר.
תנוחי.
יש לנו די והותר מקום למסיבות.
לחיים!
הבית ממש גדול. -מרווח מאוד.
ממש גדול.
ראית את המטבח?
האוכל ממש טעים.
הבית נחמד מאוד,
אבל הוא גדול מדי.
חוץ מזה, אין להם ילדים בכלל. -אמא.
או שתמלאו אותו בכלבים? -אמא, די!
אתם צריכים למלא לפחות עוד חדר אחד.
גם אתה, דוד?
אנחנו רק רוצים לראות אתכם מאושרים עם תינוק, נכון?
עם ילדים מתרוצצים.
אני רוצה לפגוש נין.
אני יודעת, סבתא, אבל אני רק בת 25…
כמה שיותר מוקדם, יותר טוב.
או שהם ייראו כמו נכדים במקום כמו הילדים שלך.
למה שלא תאמצו?
זה לא אותו הדבר.
אנחנו נביא ילדים משלנו, בסדר?
אַלֶה פשוט עסוקה. העבודה בבית החולים דורשת הרבה.
אבל בקרוב. -סדרי עדיפויות.
זה ייקח זמן.
עוד אחד? -לא, תודה.
תביאי לי שניים, בבקשה? -כן.
מה קרה אחרי ההפלה הראשונה?
זמן קצר לאחר מכן נכנסתי שוב להיריון.
וארטורו כל הזמן אמר לי,
"את צריכה להיזהר. אל תעשי את זה. אל תעשי ככה."
מאז ההיריון הראשון שלה אמרתי לה
שהיא צריכה לשמור על עצמה, לנוח.
אני עובד כל היום, אני לא יכול לבדוק מה איתה כל הזמן.
אפילו אמרתי, "אם לא בשבילך אז בשביל התינוק",
אבל היא עקשנית.
זה נכון.
אז איבדתי עוד תינוק.
זו הייתה ההפלה השנייה שלי.
אחרי כמה שנים התחלנו לדאוג.
לא נכנסתי להיריון.
זה ממש קשה לי. אני רוצה ילד ואני לא יכולה.
מה הבעיה?
היא נכנסה להיריון קודם, למה זה לא קורה שוב?
אנחנו לא משתמשים באמצעי הגנה, נכון?
לא יודע, זה כאילו הגוף שלה לא מצליח לשמור אותו בפנים…
אני לא יודע.
אל תדאגו.
בואו נבדוק מה מצב הרחם שלך אחרי הגרידה שעברת.
וגם נבדוק את הזרע של בעלך.
נוכל לנסות הזרעה מלאכותית
כדי לעזור לכם להיכנס להיריון.
זה ימנע הפלה?
שום טיפול לא מובטח ב-100 אחוז,
אבל הטבע חכם.
תינוק לא בריא לא יגיע למצב של היריון מלא.
אתם צעירים מאוד. יש זמן.
כמעט סיימנו.
את תהיי בסדר.
תודה.
כשסוף סוף נכנסתי להיריון בפעם השלישית,
ארטורו אמר לי,
"הפעם את חייבת לשמור על עצמך. את חייבת לעשות ככה וככה.
"את צריכה להישאר בבית.
"ואת צריכה להפסיק לעבוד."
אמרתי, "אתה צוחק, נכון? אני לא אפסיק לעבוד".
והוא היה אומר, "את כזאת עקשנית".
היי, אַלֶה.
היי, דוקטור. -מה שלומך?
בסדר גמור. אין יותר בחילות.
הכול מוכן?
היי. בוקר טוב. בואו תיכנסו.
תודה. אל תשכחי את הקפה. -בדרך.
הלכתי לבוס שלי.
בכיתי. אמרתי, "אני לא מרגישה טוב".
אני מצטערת, אַלֶה. ירד הרבה דם…
איבדת את התינוק.
לא שוב…
אני מצטערת.
מה אגיד לארטורו?
תישארי רגועה.
תירגעי.
דברי עם בעלך. תבדקו את האפשרויות.
יהיה לך מסובך מאוד להשלים היריון מלא.
אני אתן לך להתלבש.
התיישבתי בחדר ההמתנה
ברגשות מעורבים.
האשמתי את עצמי, כמובן.
אני כאן כבר שעות. מישהו יכול לעזור לי?
את צריכה לחכות לתורך. -אני רק צריכה לקבוע תור.
הטלתי ספק באלוהים.
חשבתי, "למה? למה זה קורה? למה?"
ואז הכרתי את מיירה.
מה קרה?
אני רוצה להיות אמא, ואני לא יכולה.
אני עומדת להיות אמא, אבל לא רוצה להיות.
מה?
בדיוק גיליתי.
מיירה אמרה לי…
אני לא רוצה תינוק.
היא רצתה לעשות הפלה.
האבא לא לוקח שום אחריות.
הוא אומר שהתינוק לא שלו.
ואני… אני לא יכולה ללדת עוד תינוק.
את יכולה לעשות את זה לבד.
לא, אני לא. אני לא לומדת ולא עובדת.
אני רק עוזרת לאמא שלי עם המטלות.
את יכולה להשיג עבודה.
למכור משהו. לא יודעת.
לא, לא. אני לא אוהבת לעבוד.
לפעמים אני מוכרת דברים.
לא, אני לא יכולה ללדת עוד תינוק.
כבר יש לי בת.
אם אחזור הביתה עם עוד תינוק,
אמא שלי תעיף אותי. היא תתחרפן.
היא לא תעיף אותך.
אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא יודעת.
No comments yet. Be the first to leave one.