Euphoria: A Look Back

לא היה לנו מושג... -אני ג'ייקוב אלורדי.

אנגוס קלאוד. -סטורם ריד.

איזו השפעה תהיה לאופוריה.

אני בן 12 וקוראים לי אשטריי.

לא היה לי מושג.

ממש שום מושג. זה די מטורף.

כשאני חושבת על זה, היינו פשוט כמו תינוקות.

את מפחדת? -כן, ביץ'.

כשאתה יוצר אמנות, אתה לא יודע מה יקרה בסוף.

סאם הוא אמן הפרובוקציה בעולם הסרטים.

אתה רוצה שזה יתפוס את הצופים.

לכל אחד תהיה דעה אחרת.

זה כל היופי שבסיפור.

אני מרגישה ממש בת מזל שהיה לי חלק ביצירה כזאת משמעותית.

אני מעריצה שרופה של אופוריה, מההתחלה.

מה שלומכם, קואוצ'לה?

רצינו לעשות את זה כמו שצריך.

רצינו לעבוד הכי קשה שאפשר, כמה שצריך.

כשאני חושב על הסדרה, אני ממש גאה במה שהשגנו.

אני אסירת תודה בטירוף על כל אחד מכם,

ועל כל הזיכרונות שנשארו לי.

המון תודה.

- חוזרים להתחלה מבט לאחור -

ואם הוא היה יכול לחזור להתחלה?

טוב, אז ספר לנו את סיפור המקור של אופוריה.

נראה לי שזה היה ב-2016. קיבלתי שיחה על פורמט ישראלי בשם "אופוריה".

היה מדובר שם בילדים שמתנהגים לא יפה, נתאר את זה ככה.

החלטנו לקנות את הפורמט,

ולחפש מישהו שימצא לסיפור הזה כיוון חדש.

במחלקת הדרמה היתה מנהלת בשם כריסטין קים,

והיא ידעה שסאם משכתב תסריטים בשביל אייץ'-בי-או.

נפגשתי עם מנהלת מח' הדרמה של אייץ'-בי-או, פרנצ'סקה אורסי,

ופשוט דיברנו על כל הדברים הגרועים

ששנינו עשינו כשהיינו מתבגרים.

בסוף הפגישה היא אמרה, "מעולה. לך תכתוב את זה".

אז אמרתי, "לגמרי".

לקחתי כמה חוויות,

אנשים שגדלתי איתם, ואת סוגי המצבים שאתה נתקל בהם

כשהסמים הם המניע המרכזי בחיים שלך.

ופשוט... רשמתי הכול על הנייר.

היתה פה הזדמנות להראות שבני הנוער בימינו

מתמודדים עם הרבה דברים שלא היו בתקופתנו.

תוסיפו לסיפור סמים, רשתות חברתיות, סמארטפונים...

שם התחלנו למצוא את הכיוון.

ההתמכרות היא סיפור אוניברסלי, אבל למקם אותה בתיכון,

אצל תלמידת תיכון שמתמודדת איתה... הרגשנו שיש לנו ביד משהו קצת מהפכני.

ונראה לי שרק באייץ'-בי-או יכולנו באמת ללכת לכיוון הזה.

כולם מאוד התרגשו, ונתנו לנו אור ירוק לסדרה.

אני זנדאיה, אני מגלמת את רו, וזו הקרנת הבכורה של "אופוריה".

בתחילת השידורים של הסדרה, קיבלנו ביקורות לא רעות.

היו אחוזי צפייה יפים, אבל לא בשמיים.

ובזמנו זה גם עורר סערה ציבורית ממש גדולה.

רוצה להתמסטל?

אני זוכר שחשבתי, "פאק, זה יכול להתפתח או לרעה או לטובה".

- אופוריה ואמנות הנבואה הכושלת של דור הזי -

זה היה בסביבות הזמן שבו "היו זמנים בהוליווד" יצא למסכים,

וליאונרדו דיקפריו עמד על השטיח האדום ושאלו אותו במה הוא צפה לאחרונה.

ראיתי עכשיו את אופוריה, וזה מדהים. הסדרה הזאת מדהימה.

- דיקפריו מתלהב מ"אופוריה" של זנדאיה: "מדהים" -

האמירה שלו בעצם שינתה לראשונה

את המסלול של הסדרה.

היינו סדרה מעניינת שאנשים צפו בה ואנשים נוספים שמעו עליה,

אבל הסדרה עוד לא באמת פרצה לתודעה.

וכשהוא אמר את זה, הוא כאילו שיגר את הסדרה למקום אחר לגמרי.

משהו השתנה.

להעלות לאוויר סדרה זה סוג של נס.

אז שמחתי שהיא התקבלה כמו שהיא התקבלה.

לשחקנים היה בזה חלק משמעותי ביותר.

אני ג'ייקוב אלורדי, והגובה שלי 1.93 מטר.

היי, קוראים לי ניקה קינג.

אני סטורם ריד.

אני בן 12 וקוראים לי אשטריי.

בתחילת תהליך הליהוק

בחנו את השחקנים ממש לעומק.

חיפשנו פרצופים חדשים ואנשים

שלאו דווקא שיחקו קודם, אבל שיש להם איזו כריזמטיות בולטת.

הפטמות שלי נראות לך מוזרות? -לא.

את בכלל לא מסתכלת.

והיו עוד ועוד סבבים של אודישנים...

אמא, אני הולכת להרעיל אותך בזמן שאת ישנה.

סידני סוויני נבחנה בהתחלה לתפקיד של מאדי.

אתה חושב שרוב האנשים הם מאה אחוז סטרייט או...

ואז ביקשנו שתקליט את עצמה לתפקיד של קאסי.

אוי, בחייך, אמא, די!

כשנבחנתי לאופוריה, לא הכרתי את הדמות של קאסי.

דיברתי עם סאם וגיליתי שאני ממש אוהבת אותה,

וככה זה התחיל בעצם.

למה כולם כל כך דרמטיים?

לגבי אלקסה, אני זוכרת כשנפגשנו, כשהיא הגיעה לקרוא.

היתה לה אישיות ייחודית מאוד.

הסצנה הראשונה שהייתי אמורה לעשות היתה סצנת הקרנבל,

בפני קבוצה גדולה של אנשים.

אני לא אמורה להיות כאן עכשיו, כי אני לבושה כמו זונה,

ואתם לא אוהבים אותי.

אני לא יודעת מה נכנס בי, אבל הייתי טעונה כזאת,

והסתכלתי על כולם ואמרתי את מה שהייתי אמורה להגיד.

אז אם יש להם מה להגיד לי, שיגידו לי את זה ישירות.

התאהבתי בדמות הזאת,

ופתאום האפשרויות לקידום העלילה נהיו פשוט אין סופיות.

את יפהפייה. -לא יודעת.

אצל מוד אפטאו ממש רואים את כל הביקורת שהיא זורקת על עצמה

בכל סצנה נתונה, וזה פשוט... מעמיק את הדמות.

לדעתך היא משפיעה עליי לרעה?

אני רק זוכרת שהייתי נורא לחוצה ונורא חסרת ביטחון.

הלוואי שהייתי קצת יותר רגועה.

זה היה עולה לי בהרבה פחות אנרגייה מיותרת.

על מה את מסתכלת?

ג'ייקוב אלורדי, לא הכרנו אותו קודם,

כי הוא מאוסטרליה.

מי זה, לעזאזל?

כבר התכוננתי לחזור הביתה, ואופוריה היה האודישן האחרון שהיה לי.

כדאי שמישהו יפתח את הפה, אחרת הכלב הזה אוכל אותה.

הוא די ויתר על המשחק, ונראה לי שהוא ישן בזמנו באוטו שלו.

ואז הוא הגיע, והוא היה ממש טוב ורציני.

אנסת אותה? אתה אנסת אותה?

אני זוכר שנהייתי ממש אדום. כי אני נורא נלחץ תמיד.

ומתברר שהוא אהב את זה.

בחייך.

נהגתי הביתה, ואז קיבלתי טלפון מהסוכן שלי,

והוא אמר כזה, "אתה יכול לחזור למשרד הליהוק?"

ואני מיד מסובב את האוטו...

יו, זה אמיתי!

ואיכשהו, זה פשוט הסתדר.

זה היה אתגר נפלא, לחפש את כל הכישרונות הצעירים האלה,

ולשלב את כולם ביחד, לידי צוות אחד.

חשבנו שכדאי לראות מה קיים במציאות, בחוץ.

אז עבדנו עם ג'ניפר ונדטי, שעסקה בליהוק מהרחוב.

פנו אליי מאיי-24 ואמרו

שסאם רוצה להיעזר בפילוסופיית הליהוק שלי.

כי פיתחתי רעיון כזה, של ציד שחקנים מהרחוב.

אני בת 17. יש אנשים שצריכים פשוט לחטוף מכות בתחת.

מבינה אותי?

היו לי ציידים בכל פינה.

שני אגודלים למעלה.

באחד הימים, אחת הצעירות שעובדות איתי ראתה שני בחורים

ונתנה להם את הכרטיס שלי ואמרה,

"אם אתם מעוניינים, כדאי לכם לפנות אליה".

ולמחרת כשהייתי במשרד, אנגוס נכנס למשרד.

קוראים לי אנגוס קלאוד ואני מאוקלנד, קליפורניה,

אוקלנד, ארה"ב. מבינה אותי?

אני זוכר שבסרטון הראשון שלו שראיתי,

המלהקת אמרה, אפשר לקבל את השם שלך ואת הגובה?

כן. קוראים לי אנגוס קלאוד... והגובה שלי בערך 1.83 מטר.

אז חשבתי, "מושלם. תכניסו אותו".

הנטר... ידענו כשחיפשנו אותה, שזה תפקיד מאוד קשה.

ואז התחלתי לפנות לאנשים שאני מכירה בתעשיית האופנה,

והם דיברו עליה.

אתה רואה? אי אפשר לנצח אותי. -את פשוט פסיכופתית.

כולנו קלטנו מיד, "זאת ג'ולס".

רו, יש לי חדשות מדהימות. -מה?

טוב, בחיים לא באמת שיחקתי לפני כן,

ובעצם די שיחקתי את עצמי.

הבנתי די מהר שזה מה שהם מחפשים.

אני זוכרת שכשזכיתי בתפקיד, הייתי כזה, "שיואו, יש!"

ומיד אחרי זה כזה... "אוי, שאני אמות". פחד מוות,

כי עכשיו אני צריכה באמת לעשות את זה.

סאם רצה מההתחלה שזנדאיה תגלם את רו.

הסוכנים שלה קצת חששו בגלל התוכן, תוכן כל כך נועז.

בדיוק גמרתי שלב מסוים בקריירה שלי,

וחשבתי כזה, "אוי לא, עכשיו אני צריכה להיות שחקנית".

אני לא יודעת מה אני אעשה עכשיו, ואף אחד עוד לא באמת מאמין

שאני יכולה לעשות מה שנראה לי שאני יכולה לעשות, וגם אני לא לגמרי בטוחה.

ואז קראתי איזה משהו שנקרא "אופוריה", וחשבתי, "אני חייבת להשתתף בזה".

- מאי 2019, חודש לפני שידור הבכורה של אופוריה -

לפני אופוריה, זנדאיה היתה שחקנית בערוץ דיסני.

בגאלה של מוזיאון המטרופוליטן ב-2019 היא הופיעה בדמות סינדרלה,

והיתה הרגשה שזה מין טקס סיום שלה בדיסני.

נראה לי שלהרבה שחקנים ילדים לוקח זמן להיפטר מדימוי מסוים,

ושהדברים שמביאים לך הצלחה כשחקן ילד

לפעמים לא מביאים לך הצלחה כשחקן בוגר.

אתה צריך להסתיר את הרגשות, להיות מעודן יותר.

ריק, אני ממש מתנצלת שאמרתי לך ללכת להזדיין.

פשוט התכוונתי לומר שמגיע לאמא שלי יותר,

ושאני שונאת שאתה יושב בכיסא שאבא שלי ישב בו.

שלחתי לה את פרק הפיילוט די מוקדם, והיא התקשרה והיתה נרגשת מאוד,

ואמרה, "הרגע ראיתי את הפיילוט,

"ותמיד הרגשתי שאני יכולה לעשות את זה. לשחק ככה.

"פשוט לא היתה לי הוכחה. ועכשיו יש לי הוכחה."

רו!

זה היה רגע מרגש מאוד,

ונראה לי שככה כולנו התייחסנו לזה, מכל מחלקה,

גם הצוות וגם אני...

כולנו בעצם נזקקנו להוכחה.

כן, הערב ילך לנו טוב, אחי. בוא נעשה כסף.

חייב לומר את האמת, אני מתתי מפחד

לאורך חלק ניכר מהצילומים של העונה הראשונה.

כמו שאתה לוקח את הכסף, שתי ידיים.

האמנתי בחזון של הסדרה.

האמנתי שזה יעבוד.

אבל זה היה ממש ממש קשה.

כל הרקע בתנועה, ו... אקשן.

לא רציתי להשתמש ממש

בזיכרונות האמיתיים שלנו מימי התיכון...

אלא יותר בזיכרונות המשותפים, שיש לנו כחברה.

זה היה אחד הקווים המנחים שלנו בעונה הראשונה: על הזין המציאות,

הנקודה היא איך הרגשת בתיכון, ולא איך או מה הוא התיכון באמת.

בעונה הראשונה בעצם סוג של גיששנו מי אנחנו.

בדקנו המון אפשרויות.

ו... קאט.

יש בעולם הרבה סדרות על מתבגרים. מבחינתי, חלקן הן סתם חיקוי