Emi Martínez: The Kid Who Stops Time (Dibu Martínez: El pibe que ataja el tiempo)
Laadige alla Hebrew subtiiter
Väljalaske info
Sildid
Hebrew subtiitrite eelvaade
Esimesed 200 rida.
בהיסטוריית הכדורגל נוצרו כמה שמות גדולים
שהתמקדו במטרה אחת בלבד,
להבקיע שערים.
אבל יש גם שחקנים שמנסים להדוף אותנו, לעצור אותנו ולא לאפשר לנו להיכנס.
מסיבה מוזרה כלשהי,
נראה שכולם עכשיו רוצים להיות שוערים, נכון?
איך זה קרה, אה?
אולי זה קשור לבחור אחד מסוים.
אז היום אני אספר לכם סיפור על אמיליאנו מרטינס אחד.
כן, זה שכולם קוראים לו דיבו.
פרס השוער הטוב ביותר של פיפ"א
מוענק לאמיליאנו מרטינס מארגנטינה.
אנשים תמיד שואלים אותי מי אלו המודלים לחיקוי שלי,
או איזה שוער הערצתי בתור ילד, ואני תמיד אומר,
"לראות את אימא שלי עובדת כמנקה שמונה, תשע שעות…
"את אבא שלי, עובד…"
"בכנות, הם המודלים לחיקוי שלי." תודה לכולם.
- דיבו השוער הטוב בעולם -
הוא זכה בגביע העולם ובתואר השוער הטוב ביותר בטורניר.
אמיליאנו מרטינס, השוער הטוב ביותר העונה.
השוער הטוב ביותר באליפות קופה אמריקה 2021.
בטקס כדור הזהב, דיבו מרטינס זכה בפרס יאשין לשוער הטוב בעולם.
דיבו מרטינס זכה שוב בפרס השוער הטוב בעולם.
זה מה שכל ילד חולם עליו מגיל שש.
זה היה היעד שלי, וידעתי שאני מוכן.
- מבוסס על סיפור קצר מאת הרנן קאסיארי -
אתה לא מסוגל! -יש לך ידי מסננת!
-אידיוט! אתה חסר תועלת, שוער!
אף פעם לא פחדתי מהכדור. אני מציב לעצמי רף גבוה מאוד.
ראיתי שוער אחר
ולא הבנתי למה הוא לא מקבל הזדמנות.
תמיד הצלחתי להתמודד עם הכול.
לא יכולתי לקבל את זה שאני לא משחק. הייתי במקום אפל מול עצמי.
היו הרבה הקרבות. זה לא קרה בן לילה.
ציפיתי שהוא יגיד, "נמאס לי, אני רוצה לחזור".
הוא היה ילד שהגיע עם מטרה להצליח בגדול.
המנטליות של אמיליאנו גורמת לו לבלוט. המסע הזה חיזק אותו.
כן, הקבוצה נבחרה. אמיליאנו מרטינס ישחק.
הרמה של אמיליאנו ברורה. והוא יכול לקבל הזדמנות לשחק.
שלום, זר!
עם שני השוערים האלה, איזה שינוי מרטינס יביא?
אומרים שהוא שם רק בזכות המאמן!
מי שלא רכש חבילת ספורט מורחבת, לא ידע איפה הוא שיחק.
מה הוא ינסה לעשות בשער?
עד שהדברים התחברו.
אני לא חדש בנבחרת ארגנטינה.
השתתפתי במונדיאל לנבחרות עד גיל 17 ועד גיל 20.
היי, אלוף.
אני מחליט אם תצא הגיבור או האיש הרע.
אני יודע שהבאתי לנבחרת מנה של אנרגייה חיובית.
אם אני בוחר את הצד הנכון, יש סיכוי של 80 אחוז שאציל את זה.
סליחה, אני הולך לטרוף אותך, אחי.
דיבו הוא דמות אמיתית.
הוא לגמרי משוגע,
ואם הוא אמר לך דבר כזה, זה בגלל שזה הולך לקרות.
אני חושב שהוא היה תוספת נהדרת לקבוצה כולה.
קודם כול, בזכות ההצלות שלו.
אבל גם בזכות האישיות שלו.
אתה לחוץ, אה?
בין אם אני עוצר את זה או לא, אני יודע שהאמון קיים.
ידעתי שביום שאחי יגיע לנבחרת,
הוא לא יזוז מהשער.
דיבו הוא דמות מיוחדת.
הוא גרם לך להרגיש שהיריבה יכולה לבעוט, אבל היא לא תצליח להבקיע גול.
כשהוא בשער, הנוכחות שלו מתעצמת.
אם הוא היה צריך להתרסק על הקורה כדי להציל גול, הוא היה עושה את זה.
יש לו חוש שישי.
בעיניי, היה בו משהו מיוחד.
הוא יודע את הסיבה האמיתית.
הוא נולד להיות שוער.
- דיבו מרטינס: הילד שעוצר את הזמן -
מיליארד וחצי צופים במשחק הזה דרך הטלוויזיה ברחבי העולם.
ארגנטינה נגד צרפת!
תנו לי לחלום קצת!
הקבוצה של מסי נגד הקבוצה של אמבפה!
מי ינצח?
כשיצאתי לשחק בגמר המונדיאל,
הרגשתי ריקנות בבטן שלא הרגשתי מעולם כשחקן מקצועי.
כשרואים את גביע העולם הענק
ואת 60, 70 אלף האנשים באצטדיון לוסייל…
מתחילים להרגיש את האדרנלין של משחק גמר גביע העולם.
אנחנו מאמינים בכם.
אנחנו מאמינים בנבחרת הזאת. קדימה, ארגנטינה!
כשראיתי את האנשים שרים,
נזכרתי בילדות שלי בארגנטינה ובחצר בית הספר שלי.
"אנו מצדיעים לעם הארגנטינאי הגדול"
- בית הספר סגרדה פמיליה מאר דל פלאטה, 2001 -
היה שם את קוקו הקטן.
"מי ייתן וזרי הדפנה שהרווחנו ביושר…"
ושם בהמשך השורה נמצא אלה, אחי הבכור.
"יהיו איתנו לנצח…"
המורה מנחה את הילדים.
"…איתנו לנצח"
זה היה הרגע שבו גיליתי את המתג.
"הבה נחיה ועטרת ניצחון לראשנו…"
מה זה?
למה יש לי מתג בטבור?
מה קורה לי?
שלום?
שלום?
אתם קפואים?
זה ממש מוזר.
גברתי! מה קורה?
אני לא מבין!
שמישהו יגיד משהו!
קוקו! קוקו, תתעורר!
גברתי, קוקו לא מדבר איתי!
זה לא יכול להיות! זה בגללי?
מה עשיתי?
"או שנישבע למות בכבוד!
"או שנישבע למות בכבוד!
"או שנישבע למות בכבוד!"
מה זה היה?
- 15 בינואר 1999 -
הייתי בכל מקום,
ומאר דל פלאטה תמיד תישאר עיר הולדתי.
- מאר דל פלאטה ארגנטינה -
ללכת לתחנת האוטובוס בשבע בבוקר כדי להגיע לבית הספר.
ללכת אחה"צ מחוף פונטה מוגוטס לשכונת חרדין,
שזה לקח 30 או 40 דקות.
לרכוב על אופניים למגרש הכדורגל שהיה בו שער מקורות עץ בלי רשתות.
אחי ואני בילינו הרבה זמן יחד, רק שנינו.
המהות של משפחה, כפי שאבא ואימא תמיד לימדו אותנו,
היא אחווה.
היינו בלתי נפרדים.
הייתה לנו גדר תיל מול הבית.
אני חושב שהיא הייתה באורך של 15 מטר. והכדור עבר מצד לצד כל היום.
תחרויות, פנדלים, קבלת כדור לחזה, נגיחות, בעיטות רבונה, מה לא.
שיחקנו במשחקים האלה כל יום, תמיד עם כדור.
אמי, תיכנס לשער.
אבל אני רוצה לשחק בהתקפה.
אני אבקיע את השערים, ואתה תעצור אותם, בסדר?
בסדר.
לוקאס "הטנק",
מוסקיטו בראדי,
לוקרסיו המתולתל,
דייגו גארלו,
פאטה סוארז,
אריאל ארמגדון.
אריאל נע עם הכדור ישר קדימה, מימין.
ארמגדון בועט, גול!
אמיליאנו נתפס לא מוכן.
לוקרסיו המתולתל מתקרב לרחבה.
עבירה. זו עבירה.
לשם, לשם. לא, עדיף… לשם, מעולה.
טוטו ברטוליו.
זאת הרמה גבוהה וארוכה מאוד.
נגיחה אדירה! -לא!
לא! לא! -קוקו מנסה לחסום…
זה שער עצמי! -לא!
קוקו הקטן.
למה?
היי, שוער קטן, זה משחק לגדולים.
למה שלא תלך לבנות ארמונות בחול?
איזו מסירה של טוטו! -אוי לא!
ארמגדון מתקרב במהירות.
היי! מה אתה מתכנן?
לא, אל… מה אתה עושה?
לא, אל תעשה את זה, אה?
אני הולך לטרוף אותך. אני הולך לטרוף אותך!
הצלה מדהימה של אמיליאנו מרטינס!
לא ייאמן, אמיליאנו! כמה ידיים יש לך?
ניצחנו! כן!
לא ייאמן!
מה עשית? אתה חיה!
מה שעשית היה מדהים. אתה כוכב!
אלה מכנסי בית הספר שלך.
אימא תחסל אותנו.
המוסטריס גדולים ממני. הם נולדו ב-1989, 1990.
הלכנו יחד לביה"ס, שיחקנו כדורגל, בילינו בים, ביחד כל היום.
התחלנו לקרוא לעצמנו "מוסטריס", וזה תפס.
קשה להסביר את המשמעות של המוסטריס.
בארגנטינה, במיוחד במאר דל פלאטה,
בתור ילדים, רצינו שיהיה לנו שם שיזהו אותנו לפיו.
ובסופו של דבר, אני חושב שהשם מוסטרי תפס הכי טוב…
"הנה באים המוסטריס."
המוסטריס זו הכנופיה הקטנה שלנו.
אמי, טוטו, דייגו, אלה ואני.
אח של חבר ועוד כמה חברים תמיד קראו לנו "מוסטריס".
"היי, מוסטרי."
משום מה, הם התחילו לקרוא לנו "מוסטרי" ואנחנו אימצנו את זה.
הכינוי הזה פשוט תפס.
למעשה, יש לנו קעקוע של המילה בערבית.
סמכנו לגמרי על המתרגם באותו זמן.
חשבנו שכתוב "מוסטרי".
ואז, יום אחד באנגליה, כשהייתי בחדר כושר עם אחי,
ניגש אליי בחור ערבי ואמר, "מוסטרי".
ואז הבנו שהקעקוע שלנו באמת אומר "מוסטרי".
לא היה ממש אינטרנט אז.
אל תשאלו אותי למה זה בערבית.
בכל מקרה, היינו צעירים.
אולי עכשיו היינו עושים קעקוע בספרדית.
אני לא יודע למה בערבית.
אבל אנחנו חמישה,
ואנחנו עדיין קוראים זה לזה "מוסטרי".
בשכונה שבה אמי גר כילד,
אפשר היה לראות את המגרשים חמישה רחובות משם.
תמיד היו לנו טורנירים עם כל ילדי השכונה.
והם היו מבלים כל היום עם הכדור. בבוקר, אחר הצהריים.
בלילה, לפעמים הם שיחקו בגשם. הם תמיד אהבו כדורגל.
Emi Martínez: The Kid Who Stops Time subtitles in other languages
Kommentaarid
No comments yet. Be the first to leave one.