The first 200 lines.
קשה שלא להרגיש קצת אבודים בהתחלה,
אבל בואו פשוט נספוג הכול,
ונראה מה נצליח למצוא.
מי יודע?
אולי נראה מה יצליח למצוא אותנו.
הנה, רק אמרתי.
זאת מיס מרסי.
מיס מרסי היא שיח אסנה יפהפה ושופע
שנתקלנו בו פעם או פעמיים במסעותינו.
מה תחלקי איתנו היום, ידידתי הוותיקה?
פרי עסיסי?
מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר משהו כל כך מעניין?
ויכול להיות שמיס מרסי תפיל עוד כמה פירות לתוך הנחל.
ויכול להיות שהם ינבטו על גדת האגם שבמורד הנחל,
ובזכותם יהיו למיס מרסי ילדים בעתיד.
אני אפילו לא בטוח שככה פירות אסנה עובדים.
אבל זה בהחלט נשמע נחמד.
אני בטוח שמיס מרסי הייתה שמחה אם היה מישהו מיוחד
שירענן קצת את הסביבה.
איך נקרא לו?
ארתור.
ארתור ירוק העד.
אני חושב שהר מנספילד רב העוצמה היה מאשר את השם הזה.
כי אין שום דבר
כמו להיות קרוב למי שיקרה לך יותר מכול
כשהעולם נעשה קר.
זה הציור שכולנו רוצים לצייר.
תודה שבאתם למקום מיוחד איתי, קרל נרגל.
קאט. סיימנו.
מחר באותה שעה?
אין סיכוי שאחמיץ את זה.
ציירו עם קרל נרגל
כן. בדיוק.
וכעת, "האיש החזק בעולם".
לרגע כמעט שכחתי איפה אני.
כמעט..
מדהים!
אין מילה אחרת לתאר את זה.
אדיר ומדהים.
פגשנו פעם את ארתור?
היה אגם בשם ארתור, אבל לא עץ.
לא היה עץ? -נכון.
אנחנו פורצים דרך.
שכחתי את החלב. -בסדר.
כואב לך משהו?
לא, אני מרגיש טוב. -התכווצות שרירים? משהו?
ושלג, בעונה הזאת?
לא ייאמן.
אני אף פעם לא יודע לאן אני הולך.
אין ספק שהבאת אותנו ליעד.
כמה לחות ברוח.
אני יכולה לקחת את מיס מרסי ואת החברים שלה ל"ואן-טסטיק"?
אני חושב שהם יעריכו את זה. בבקשה.
הם חמים.
סליחה. רק רגע, הנה. -טוני.
הנה קפה עם חלב.
יופי.
טוני.
טוני.
קתרין.
אוי. דונלד! -וכעת, "אחר הצהריים בברלינגטון".
מוכן. -אנחנו בשידור.
ברוכים הבאים ל"אחר הצהריים בברלינגטון".
ומצלמה שתיים.
אני המנחה שלכם... -מצלמה אחת.
דונלד מור. -תישאר באחת. תישאר באחת.
קשה להסיט את המבט. -כן. אבל הרבה אנשים מסיטים.
פוקס ניוז הורגים אותנו. ערוץ מזג האוויר, הערוץ של לוח השידורים.
היי, טי. -כן?
שמור על אמונה.
השאלה הגדולה היא האם אנחנו רוצים שהמצעד יחסום את הגישה
למוסדות התרבות המקומיים.
ד"ר ברדפורד לניהן?
האוצר של מוזיאון ברלינגטון לאומנות.
מוזיאון ברלינגטון לאומנות המפורסם?
אם אתה אמן שגר צפונית לפיטספילד ודרומית לסנט אלבנס,
שם הציורים שלך נמצאים. -כן.
אני מכירה אמן אחד שהציור הכי אהוב שלו מוצג בוורמונט,
וקוראים לו קרל נרגל.
כן.
תודה. אני פשוט... מתוסכל.
לפעמים אני מרגיש שבגלל שיש לי הכול,
קשה לאנשים לראות את הכישרון שבפנים.
יש לנו...
לי. יש לי רעיון שיכול לשנות את זה.
בוא.
התקציב שלנו קוצץ, ואנחנו זקוקים לעזרתך.
תן לי לעבוד, ואני אחתום על תיקים
עד שהאצבעות שלי יהיו בצבע כחול-פריז.
יש גבול למה שהתיקים יכולים לעשות. אנחנו צריכים רייטינג.
רייטינג שרק קרל נרגל יכול להשיג.
אז אנחנו נשדר אותך שעתיים ביום.
ברצף. ציור אחד בכל שעה.
כדי שאוכל להתכונן.
אז אנשים יוכלו לראות פי שניים מהאומנות שלי.
זה רעיון של קתרין.
של קתרין?
היא רוצה לדאוג שהערוץ במצב טוב.
גם אני.
כדי שהיא תוכל לעזוב.
כאמן של ממש, כמובן,
אם אתחיל לתקתק עוד 255 ציורים בשנה,
אנשים עלולים לחשוב שלא כל הציורים יקרי ערך בעיניי, ו...
זה סיכון שאני לא יכול לקחת.
אנחנו נסתדר.
בטח. אבל תגיד לי אם יש דרך שאני יכול לעזור בה.
נתראה אחר כך.
ואן-טסטיק
ורמונט צ-י-י-ר
ואן-טסטיק! -ואן-טסטיק!
היי, ואן-טסטיק!
אל תנסי לדחוף בוגי-ווגי למלך הרוק-נ-רול
אין פנייה באור אדום
מוזיאון ברלינגטון לאומנות
הציור יכול להיות במוזיאון ברלינגטון. -לא.
22 שנים קודם לכן
זה עד כדי כך טוב, קרל. כן.
במוזיאון ברלינגטון לאומנות מקבלים רק הזדמנות אחת.
טוב, כל מוסד או אדם...
יהיה בר מזל אם יהיה לו אותך.
אני מרגיש שיהיה לי מזל אם את תהיי שלי.
אתה מבקש שאהיה בד הציור שלך?
אני מבקש שתבואי איתי למקום מיוחד, בתא המטען של הוואן שלי.
בואי.
בדיוק. זהירות.
זאת ספה נפתחת?
היא יוצרה על פי הזמנה.
זה הכי טוב שיש.
גישה קלה. אחת, שתיים, משיכה.
בבקשה, יש מיטה.
אני חושב שאיתני הטבע רוצים שנעשה אהבה ממש פה.
זה פלנל פורטוגלי?
מוברש שלוש פעמים לתוספת אווריריות. -מרגישים.
כי אני ממש חמה, חמה כמו "מנה חמה".
אתה מעורר בי השראה לגדולה.
היי. סליחה?
אתה מעורר בי השראה לגדולה!
אני בסך הכול המכחול בידו של האל.
אני הולך איתך למקום מיוחד מאז שהייתי בן תשע!
תודה שבאת איתי.
אוי, אלוהים. בואי, בואי.
הרמזור הזה ממש ארוך.
אני נוסע לוולמארט.
אמרתי שאני נוסע לוולמארט.
סע עכשיו.
מוזיאון ברלינגטון לאומנות
היי! מספר 12 הגיע!
מה שלומך, סיד?
למישהו יש דייט.
אכן. ואני נרגש.
היא גרה בבית משולש שמסתתר בין ההרים?
קתרין? לא.
אם כי היא מתכוונת לעזוב את "פי-בי-אס ברלינגטון".
ואין לי בעיה עם זה.
אתה נוהג בוואן בלי מראות ובלי בלמים.
נשמע מסוכן. מוצא חן בעיניי.
להמשיך כל הזמן הלאה, ליעד הבא.
לא הייתי יושב פה היום אם הייתי חי אחרת.
כן, תפסת את המקום הכי טוב במספרה הכי טובה בעיירה.
הלוואי שלכולנו היה כזה מזל.
כל יער צריך עץ שיהיה הכי גבוה,
ואני חושב שמצאנו את העץ שלנו,
עמוד האילן המרשים ביותר, כנראה,
שהר מנספילד ראה מעודו.
תודה שבאתם למקום מיוחד איתי, קרל נרגל.
קאט. -העץ היה גבוה מדי, כנראה.
תתכונן. אתה תקבל שיחות בגללו.
בטח. תרשה לי להזיז אותך הנה.
הוא התחיל כאולמוס מכונף, ואז הפך לאלון לבן.
כן. ונדי, תביאי את הציור. -הוא ענק. לשים אותו ב...?
שימי אותו בוואן כמו שעשית עם 6,000 האחרים. כן.
שכחתי את המקטרות. -אמברוזיה!
אם היית נותן לי עוד שלושים דקות, הוא היה הופך לסקוויה.
אוי, אלוהים. -או לרדווד.
כן. אם אפשר... הנה. -מר נרגל, שלום.
שלום. סליחה. -שלום!
זה כבוד להכיר אותך, אדוני. -תודה.
כשהייתי ילדה, ההורים שלי השתמשו בתוכנית שלך
כדי ללמד אותי שהכול אפשרי. -באמת?
כל עוד משתמשים במכחולים, נכון?
מי זאת? -ועכשיו אני פה.
זאת אמברוזיה. היא מעולה, לא? היא פשוט נהדרת.
שלוש, שתיים, אחת. -בסדר.
רגע, מה הולך? מה קורה פה? -לא, לא, שום דבר.
שום דבר שצריך להדאיג אותך.
אתה קרל נרגל.
אתה אפילו לא צריך להסתכל לאחור,
ואני מתכוון לזה גם מילולית וגם פיגורטיבית.
בוא נלך לדבר.
אתם צופים ב"ציירו" עם אמברוזיה.
בד ציור ריק.
ככה כולנו מתחילים.
האם הוא מרתיע, או שמא זאת הזדמנות ליצור משהו
שהעולם טרם ראה?
למען האמת, גם וגם.
אבל אני אישית נרגשת
להצטרף אליכם במסע לגילוי עצמי.
אז בואו נצייר.
סלע. בואו נצייר סלע.
כשאני חושבת על סלעים, אני אוהבת לחשוב קודם על מה שיש בתוכם.
No comments yet. Be the first to leave one.