The first 200 lines.
המים האלה מחברים אותך למקום.
לגמרי.
אנחנו ליד האוקיינוס האטלנטי, ואתה מרגיש הרבה יותר מחובר
כשאתה משקיף מזרחה, לעבר אפריקה,
כי המים האלה היו תעלת הלידה של האפרו-אמריקאים.
המים האלה קיימו אותנו.
המים האלה הביאו אותנו לכאן.
המים האלה השאירו אותנו בחיים.
במסע האחרון שלנו,
ד"ר ג'סיקה האריס ואני סיירנו בחופי בנין.
יש לנו לוביה.
יש לנו במיה. יש לנו אבטיח.
היא עשתה את המסע איתנו.
הלכנו בעקבות המצרכים והטעמים שנמצאים בלב ההיסטוריה שלנו.
טעים מאוד.
כל מה שיש פה קדם לספינות העבדים.
ובאמריקה,
חקרנו את התמדתו וחדשנותו של המטבח השחור.
יש לנו אורז. -זה המצרך מספר אחת, אורז.
לאורך ההגעה, השעבוד
והאמנציפציה שלנו.
הכרזת האמנציפציה הייתה באחד בינואר 1863.
אז הפכנו לבני חורין לפי חוק.
עכשיו אנחנו יוצאים למסע חדש
ועוצרים בתחנה הראשונה שלנו,
ניו אורלינס.
החלק הכי טוב הוא ארבע המילים האחרונות במתכון הזה.
"תעביר את הרוטב החריף."
אני סטיבן סטרפילד.
כאדם שכותב על אוכל ושף בהכשרתו,
וכמי שעבד כסומלייה יותר מעשור… -לחיים.
לחיים. -לחיים.
אני מקדיש זמן רב לספר את סיפור האוכל.
היא הצליחה להאכיל ולתדלק את התנועה למען זכויות האזרח.
מאז שחרור העבדים ועד היום,
ד"ר ג'יי ואני ממשיכים במסע שלנו
לחשוף סיפורים של אפרו-אמריקאים
באמצעות המזון שאנו מגדלים, מכינים ומתכנסים סביבו.
ברכות.
האוכל ששינה את אמריקה.
- על בטן מלאה: מסע קולינרי מאפריקה לאמריקה -
- צידה למסע -
- לואיזיאנה -
- ניו אורלינס -
המים של ניו אורלינס הביאו אליה אנשים חדשים,
שפות חדשות, מצרכים חדשים,
וכך יצרו תרבות מעורבת חדשה
שנולדה בעולם חדש,
תרבות קריאולית.
למרות ההשפעות מארצות רבות ושונות,
בלואיזיאנה, אין שום ספק שזרעי התרבות הקריאולית שחורים.
אין אבקת סוכר. -אין אבקת סוכר. תראי!
הגעתי לניו אורלינס עם המדריכה שלי,
ד"ר ג'יי, שכבר עשרות שנים
חוקרת את העולם באמצעות אוכל.
ג'סיקה האריס פרסמה ספר ראשון
שנקרא "הוט סטאף", נכון? איזו מנה הבאת?
זה יאסה עוף, "פולה יאסה", מסנגל שבמערב אפריקה.
את רואה את עצמך כאנתרופולוגית קולינרית.
מה זאת אומרת? -אני נוסעת לכל מיני ארצות
ואני מתעניינת לא רק באוכל ובטעמו
אלא גם בקשר שלו לתרבות של אותה הארץ,
מתוך מה הוא צמח ואילו מסורות יש שם.
לכן היא האדם הטוב ביותר לחקור איתו את ניו אורלינס
ואת מה שהפך את המטבח שלה למיוחד כל כך.
ניו אורלינס היא מקום מדהים,
כי מיד אחרי האמנציפציה, ואפילו לפני האמנציפציה,
הייתה שם שיטה פוליטית,
תחת שלטון הצרפתים והספרדים ושוב הצרפתים,
שאפשרה את קיומה של אוכלוסייה של אלפי כהי עור חופשיים.
ורבים מהם היו קריאולים.
והם יצרו עולם מסוג אחר.
עיתונים, מוזיקה, סלונים ספרותיים.
אנחנו גם מתחילים לקבל כוח פוליטי.
בתקופת השיקום,
אלפיים שחורים
עבדו במשרות ממשלתיות.
אנשים מתחילים לבנות עושר שחור,
עושר שבמובנים מסוימים אפילו הופך לעושר דורי.
אנחנו מגלים שגם נשים היו מעורבות מאוד,
והן מכרו קאלה, לביבות אורז שהגיעו היישר ממערב אפריקה.
הן הכינו אותן לפי הזמנה ואז מכרו אותן.
"קאלה, קאלה. קאלה יפה, טעימה וחמה. יש לי קאלה!"
אז יש לנו מפגש של תרבויות,
של השפעות צרפתיות, של השפעות ספרדיות.
ואפריקאים. -אפריקאים.
כל הדברים האלה יצרו מקום שונה מאוד.
תערובת התרבויות המיוחדת שהעניקה לניו אורלינס את ייחודה
ניכרת במטבחה עד היום.
ד"ר ג'יי ואני הולכים לבקר את השף האמריקאי-סנגלי
סריגנה מביי ממסעדת דקאר נולה,
שהתפריט בה מציג את הקשר התרבותי העמוק
בין מערב אפריקה לניו אורלינס.
מצטרפת אלינו מישל ג'ואן פפיון, קריאולית ילידית דור שמיני,
כשאני אומר "נאנגה דפ", אתם אומרים, "מאנגי פי".
בסדר. -זה פשוט לומר "שלום".
עכשיו תאמרו עם כוונה.
זה נשמע כמו מילה קריאולית מלואיזיאנה.
מאנגי פי. -כן, בדיוק.
מאנגי פי. אני כאן. -זה מה שאמרנו.
מקסים. -נחמד.
אני מקווה שתיהנו.
תודה. -תודה, שף.
תודה, שף.
זה כמו לחזור הביתה. כשאנשים שואלים, "למה ניו אורלינס?"
התשובה הקבועה שלי היא "כי הנשמה שלי שרה שם".
כי המקום הזה הוא
אחת מערי המזון המרכזיות בחצי הזה של כדור הארץ.
כן. ההיסטוריה של ניו אורלינס מדהימה,
ואני מרגיש שעדיין אפשר להרגיש אותה אצל התושבים,
לא רק של ניו אורלינס אלא גם של לואיזיאנה בכלל.
כן.
אז את מדרום לואיזיאנה, ליד לאפייט?
ממש בפנים הארץ.
אני קוראת לזה חבל הביצות, כי הביצות עוברות בשטח שלנו.
חלק מהשטח בורא מצמחייה, ושם נמצא הבית.
והחצר האחורית היא היער.
ואז אתה חוצה את היער ומגיע לביצות.
לביצות.
והשושלת המשפחתית שלנו קשורה למרגריט,
אחת מהאימהות המייסדות של המשפחה.
במאה ה-18 הסיפור שלה
היה שהיא קיבלה הבטחה שתצא לחופשי מהאיש ששעבד אותה,
גרגואר גילורי.
היא האמינה שהיא תהיה חופשייה במותו.
ילדיו סירבו להכיר בכך.
אז היא ברחה לניו אורלינס, לבית המשפט הספרדי שם,
והגישה נגדם תביעה, והיא ניצחה.
אז היא והילדים שלה חזרו לדרום לואיזיאנה
ועברו לגור ביער.
ומאז אנחנו שם.
אני אשתה לזכר מרגריט.
כן, כל הכבוד למרגריט.
כל הכבוד למרגריט על זה. כן.
אני רוצה לשאול אותך על הקריאוליות כחלק מהזהות שלך,
אם את מזדהה כך ואיך, כשגדלת,
התייחסת למילה ולזהות הזאת.
כן, אני בהחלט מזדהה כך. תמיד הזדהיתי.
ואני חושבת שבשבילנו המשמעות של קריאולי
היא תערובת של אפריקאי, צרפתי וילידי,
והאופן שבו כל אלה מתחברים. -וההיסטוריה המעורבת הזאת
היא חלק מהמסורת הקריאולית.
קודם כול, זה בא מהמילה הספרדית "קריאר",
שפירושה ליצור, להיוולד כמעט.
ולכן, במקור, ייתכן שהמשמעות הייתה
שהילדים של האפריקאים
שנולדו בעולם החדש
היו קריאולים.
אבל אני חושבת שהדבר הכי מאפיין,
כשאני חושבת מה היא תרבות קריאולית,
הוא המזון שאנחנו אוכלים כי אלה הדברים שאנחנו מגדלים.
אז אורז הוא מצרך יסוד, במיה גם,
לוביה הייתה משהו שגידלנו.
כל שלושת הדברים האלה מקורם ביבשת אפריקה.
הם באו איתנו.
אוקיי, שף.
אז זה "סופו קנייה", שהוא בעצם…
"סופו" זה מרק, "קנייה" זה במיה,
וזה בעצם הדבר שניו אורלינס מפורסמת בו, הגמבו.
בסדר. -אני מקווה שתיהנו. בתיאבון.
בתיאבון. -תודה.
קח אורז.
תודה.
וואו. מעולה, שף.
אחד הדברים שהרשימו אותי
במסע הזה ממערב אפריקה ללואיזיאנה
הוא תפקידם של צרפתים.
האם יש משהו בטכניקות של המנות האלה
שהושפע מהמטבח הצרפתי?
כלומר, בכנות, אני באמת מאמין
שסנגל נתנה השראה למטבח של ניו אורלינס במגוון דרכים,
וכשאני מדבר על סנגמביה,
אני כולל את כל ארצות מערב אפריקה.
אבל לא נותנים לנו את הקרדיט,
כי הצרפתים היו אלה ששלטו בנו.
אנשים רבים מאמינים…
שמנת הגמבו נוצרה בהשראת הבויאבז,
וזה לא נכון. אם מסתכלים על כל מנה מוכרת בניו אורלינס…
האורז הוא הבולט ביותר.
אם מסתכלים על סנגל, רוב המנות שלנו מבוססות על אורז.
אורז ג'ולוף, רק אורז ובשר.
אז אפשר לראות את המסלול בין שתי התרבויות.
לגמרי.
אורז ג'ולוף זה ג'מבלאיה.
כשאתה מדבר על היד האפריקאית בסיר
ואיך היד האפריקאית בסיר
היא, בסופו של דבר, מה שהגדיר את הסיר בצורה שונה מאוד.
אנחנו לא מדברים על טכניקות צרפתיות.
אנחנו מדברים בעצם על זה שהמרכיב
הוא הדבר שעובר ומגדיר את המאכלים.
לרעיון הזה שמראה איך סנגל וניו אורלינס
מתחברות על הצלחת, יש תפקיד מכריע.
ומעניין מאוד שזה סנגל,
כי סטיבן ואני היינו בבנין בפעם הקודמת.
גם לסנגל וגם לבנין יש
נקודות שהפכו לנקודות יציאה
למאות אלפי אפריקאים שנמכרו לעבדות.
בבקשה.
לביבות לוביה.
ויש גם רוטב, בצל.
No comments yet. Be the first to leave one.