The first 200 lines.
- "הפוליטיקאי" היא קומדיה על תעוזה, שאפתנות, והשגת מבוקשתך בכל מחיר. -
- אבל עבור בעלי בעיות נפשיות, חלק מהדברים בסדרה עלולים להטריד. -
- הצפייה בהתאם לשיקול דעתכם. -
- סדרה מקורית של NETFLIX -
זה היה חלום בהקיץ,
חלום שמגיע באזור הדמדומים שבין שינה לעולם האמיתי.
הזדקפתי במיטה ואמרתי בקול,
"אני אהיה נשיא ארצות הברית" .
זאת נראית המשרה הכי לוהטת בימים אלו.
היא כבר לא בלתי אפשרית כפי שהייתה פעם.
חלמתי את החלום הזה בגיל שבע, הדיקן לורנס,
וביליתי כל חיי בחקר חייהם של נשיאים לשעבר
כדי לזהות חוויות ותכונות משותפות
שהובילו לנצחונם הבלתי נמנע.
למשל?
הגעתי רק עד רונלד רייגן,
כי מבחינתי הוא יצר את הנשיאות המודרנית.
נשיאות הטלוויזיה והסלבריטי.
אנשים אוהבים לחשוב שהנשיאים שלהם הם דמויות מהטלוויזיה.
רובם לא רואים את הנשיא במציאות.
רייגן ובוש האב
היו שניהם נשיאי הכיתות שלהם בתיכון.
ואני מניח שאתה בדרכך להגשים זאת.
אני סבור שהבחירות נמצאות בכיס שלי, כן.
המעניין הוא שרייגן, קלינטון ואובמה נולדו לעוני
בשעה שמשפחת בוש הייתה מיוחסת.
איך זה מסתדר עם תוכנית האב שלך?
ובכן, התמזל מזלי ונולדתי עשיר ועני כאחד.
המשפחה שלך ירשה עושר.
נכון, אבל אני גם בנה היחיד של מלצרית
ממועדון גברים בלקוניה, ניו המפשייר.
אתה מאומץ. -כן.
למה הרווארד, פייטון?
מהרווארד יצאו יותר נשיאים מכל בי"ס אחר. שבעה.
אני מעריך זאת.
אתה בבירור בחור שעשה הכנה רבה. אתה מלוטש.
תודה, הדיקן לורנס.
אבל אני לא מעוניין בליטוש.
אתה מודאג בגלל הממוצע שלי.
כי אני... -לא אכפת לי מהציונים שלך.
אני רוצה להכיר אותך.
מי אתה באמת.
הרגשת פעם צורך לפגוש את אמך הביולוגית?
לא.
אמי האמיתית הייתה תמיד המעודדת הראשית שלי ואשת סודי.
מתי בכית בפעם האחרונה?
בכיתי בסוף "אלו חיים נפלאים" בחג המולד שעבר.
כולם בוכים בסוף הסרט הזה.
אני יודע.
בכית כי התרגשת
או כי היית אמור לבכות?
זה משנה?
- סנטה ברברה, קליפורניה - - סתיו -
היית נהדר.
שמתי לב שבכל פעם שאנחנו עושים סקס,
לא משנה מה אני עושה, את ממש נהנית מזה.
אני מרגיש שאולי את מזייפת לפעמים.
אני מזייפת.
למ...
אני לא אוהב שאת מעמידה פנים, כלומר...
אנחנו לא אמורים לייצר אינטימיות?
כן, אבל אנחנו גם מספקים את הביטחון העצמי שאתה צריך
כדי להפוך לגבר שאתה יכול להיות.
אני יודעת שאתה צופה בפורנו.
המוח שלך מתוכנת ליהנות מסקס שהוא הצגה.
טוב, אבל אני לא רוצה הצגה.
אני רוצה משהו אותנטי.
מעתה והלאה אשתדל יותר להיראות אותנטית.
אני לא רוצה שתיראי אותנטית, אני רוצה שתהיי אותנטית.
אני לא מבינה. מה ההבדל?
אני מבטיחה שאהיה יותר אמיתית מעתה והלאה.
לאן את הולכת? -יש לי שיעור גלישה.
אנחנו חוזרים להוואי בחג המולד
ואני לא מוכנה שאבא שלי יקרא לי "טירונית" ויגרש אותי לגלים הקטנים.
אני רוצה מקום אחד שבו הוא לא יתאכזב ממני.
היי, הוא חושב שאת נהדרת.
הוא חושב שאני יפה. הוא אוהב דברים יפים.
ריוור!
ריוור! -אני כאן.
בוגד אחד. בן זונה בוגדני שכמוך.
אתה יודע כמה זה חשוב לי. איך אתה מעז לרוץ מולי?
אני יודע, תירגע. אני אסביר... -לא. אתה תירגע. אני מדבר עכשיו.
ממתי אתה רוצה להיות הנשיא?
זה לא היה הרעיון שלך, נכון?
לא, זה רעיון של אסטריד.
היא אמרה לי לעשות זאת כדי שיהיה לי סיכוי להיכנס לסטנפורד...
הייתי חייב לעשות משהו כדי להוריד ממני את ההורים שלי.
לך תזדיין. אתה לא מבין שתנצח אותי?
אתה יותר נאה ממני, נכון?
אתה פופולרי יותר, אתה קפטן של נבחרת הלקרוס.
אתה לגמרי מגזים.
ברגע שתנצח,
אני אספר לכולם שעשינו סקס ושאתה חי בשקר.
אז, זהו.
פייטון. -אני מזהיר אותך.
אל תתעסק לי עם החלום, בסדר? אני הולך בנתיב ממוקד.
אתה לא תפריע לי, או שאני נשבע באלוהים, אגרום לך לשלם.
אז אל תתעסק איתי, ריוור!
הבנו?
מעולם לא ראיתי אותך כך.
אני לא מזהה את האיש הזה.
לא אכפת לי, בסדר? אני לא קופסה.
אני לא צריך שיהיו לי ארבעה צדדים שיזכו לאישורך.
יש לי רגשות, ריוור.
אלה לא רגשות, אתה סתם היסטרי.
זה מי שאני באמת.
זה מי שאני. אני וינר.
אני אנצח בכל מחיר. אני יודע איך העתיד שלי ייראה.
ואני יודע איך להגיע אליו.
ולא אתן שיעצרו אותי.
יש לנו זמן לעוד שאלה אחת לכל מועמד לפני נאומי הסיכום.
פייטון. ספרו הקלאסי של מארק טוויין, "האקלברי פין",
כלול בתוכנית הלימודים של כיתות ט' בביה"ס הזה.
אתה סבור שיש להסיר כינויים גזעניים מ "האק פין"
לפני שהתלמידים לומדים אותו?
קודם כול, תודה לך, ויקי,
על שנות השירות הרבות שלך במועדון ספר המחזור,
ותודה לך על שאלה חשובה ופרובוקטיבית מאוד.
אין לתשובה הזו שאלה קלה,
אז אוכל רק לתת לך תשובה כנה.
לא. אסור לנו לשכתב ענקים ספרותיים כמו מארק טוויין.
מארק טויין תיעב אי שוויון גזעי, ודרך עיניו של האקלברי פין,
הוא ניסה לשפוך אור על...
על חטא העבדות הנתעב והמביש,
ועל הגזענות השיטתית ששלטה בכל תחומי חייו
בסביבה שבה הוא גדל.
אבל אל תטעו,
הגזענות שעליה מארק טוויין כתב לא נקברה באפר ההיסטוריה,
היא עדיין איתנו בחדר הזה כיום.
נכון? היא שונה, כמובן, היא פחות מורגשת.
אבל עלינו לעבור דרך ארוכה לפני שנשיג שוויון גזעי מלא במדינה הזו,
וכנשיא מועצת התלמידים,
אני אבטיח שלכל תלמיד בביה"ס הזה
תהיה הזדמנות שווה להצליח,
בלי קשר לדברים כגון צבע עור, דת, מוצא לאומי,
מין, נטייה מינית, מידע גנטי או מוגבלות.
אם תכבדו אותי בכך שתבחרו בי,
אני אילחם עבור כל אחד ואחת מכם, כל עוד יהיה בי הכוח להילחם.
אז תנו לי את קולכם, ועזרו לי להוביל את ביה"ס הדגול הזה לעבר העתיד.
תודה.
ריוור, שאלה אחרונה.
האם ביה"ס צריך להגביל
את גודל המשקאות המסוכרים שנמכרים בסנט סבסטיאן?
כלומר...
כן? לא?
למי אכפת?
לא, מצטער. אני מודה על השאלה, זאת שאלה טובה.
חשוב שנקבל החלטות חכמות לגבי האוכל שאנחנו אוכלים.
אני רק מרגיש ש...
זה ממש לא העניין הכי בוער שאנחנו מתמודדים איתו.
העולם אפל, כן? -וואו...
ובני הנוער בימינו מבינים את זה.
ו... אני לא יודע, התחושה היא כאילו שהעולם מגיע לקצו.
אז אם ספרייט בכוס קטנה יותר משמח אתכם, לכו על זה.
אני חושב כל הזמן שהדבר היחיד שכולנו חולקים בו...
הוא העובדה שכולנו לבד.
אנחנו מצלמים תמונות, מפרסמים אותן,
ואנחנו בפייסבוק ואינסטגרם וטוויטר וסנאפצ'אט וכל זה ו...
וזה רק מחמיר את המצב.
בחיי.
ניסיתי להתאבד בשנה שעברה.
כן, מעולם לא סיפרתי את זה לאיש.
זה מוזר, אני עומד כאן, ואתם...
אני יכול לרדת לשם ולדבר איתכם?
אנחנו חברים, כאילו, אנחנו מכירים.
זה לא חייב להיות ככה. נוכל לנהל שיחה רצינית...
טוב, הוא הולך.
זה קרה לפני שנה בערך, ו...
לא יודע, הייתי ממש מדוכא.
אפילו לא מדוכא, פשוט מיואש, כי...
כי הרגשתי כל כך לבד. ואני...
פחדתי שתמיד ארגיש ככה.
הוא בוכה. זה גרוע. -אז אני...
חזרתי הביתה יום אחד אחרי אימון לקרוס, והתאמנתי בבית.
ומשהו גרם לי לקחת משקולת של 20 ק"ג ו...
קשרתי אותה לקרסול שלי
ויצאתי לבריכה וקפצתי למים העמוקים.
לשנייה אחת, הייתי...
הייתי מוכן למות.
ואז קלטתי, "ריוור, מה עשית?"
נבהלתי וניסיתי להוריד את החבל מהקרסול ולא הצלחתי.
ואני זוכר שהבטתי למעלה לפני המים וחשבתי,
"אין כאן אף אחד, איש.
אתה תמות לבד".
ואז,
הדבר הבא שאני זוכר זה שצפתי למעלה.
אין סוף מגניב לסיפור הזה,
החבל פשוט השתחרר לבד מהמשקולת.
לא למדתי לקשור בצופים.
לא היה שם אף אחד.
אלוהים, הוא מזיע כמו ניקסון.
ואני לא רוצה שאף אחד בביה"ס הזה ירגיש ככה אי פעם.
חשוב לי מאוד שכולכם תדעו
שהחיים שלכם הם בעלי ערך.
ושהם חשובים.
שאתם חשובים.
זה כל מה שיש לי לומר.
אני מת עליו.
מועמדים, הגיע הזמן לנאומי הסיכום שלכם.
אני ארים את זה.
No comments yet. Be the first to leave one.