The first 200 lines.
ברוכים הבאים לבוסטון, למשחק האליפות של חטיבת הפוטבול האמריקנית, 2017,
בין "ניו אינגלנד פטריוטס" ל"פיטסבורג סטילרז".
"ניו אינגלנד" מנצחים
בהטלת המטבע, כאן באצטדיון "ג'ילט" בפוקסבורו, מסצ'וסטס.
המשחק עומד להתחיל!
שתי הקבוצות נלחמות על הזכות לשחק ביוסטון.
היי, המשחק עומד להתחיל. כולן, למקומות.
הבאתי את התה שלי. שמישהי תביא את הגוואקמולה.
לא הכנו גוואקמולה. -צ'יפס בלי "גוואק".
לא ייאמן שאנחנו צריכות לעשות את זה. -זאת המסורת שלנו.
טריש, את בחדר האוכל. תביאי את המגזין.
את קראת במגזין.
אני לא יכולה לראות מכאן!
בבקשה. -כן, תודה.
אני הולכת לכיסא שלי. -בטי!
מה? אני עומדת לידו.
פשוט תעלי על הסולם.
תעלי על הסולם! -בסדר! הינה, אני על הסולם.
אני חושבת שזאת מסורת כיפית.
כן, כי את יושבת על הספה ושותה תה.
כן, לוגמת. לשתות זה וולגרי. אני לוגמת.
לו, אני מוכרחה לומר לך
שזה ממש לא משפיע על תוצאת המשחק.
זאת סתם אמונה טפלה מטופשת.
מה קרה בשבוע השמיני?
אני עמדתי ליד הסולם וסידרתי נורה
שהבהבה ושיגעה אותי.
בדיוק. את היית על הסולם בבעיטת הפתיחה.
טריש הייתה בחדר האוכל וקראה במגזין שלה.
מורה שתתה תה… -לגמתי.
ואני שפכתי את הצ'יפס. ומה קרה?
ניצחנו את ה"בילס".
חיסלנו את ה"בילס". -חיסלנו את ה"בילס".
למה להסתכן? -יש משהו בדבריה, בטי.
הינה טום.
איזה גבר יפה.
יפהפה. -אלוהים.
הוא רווי היטב.
אני מעדיפה את גרונקובסקי בימים אלה.
אנחנו יודעות, טריש. כולנו קראנו את ארוטיקת "גרונק" שלך.
זאת לא ארוטיקה, זאת ספרות חובבים.
ספרות חובבים סקסית מאוד. -לגמרי.
אלוהים! -תביאו לה תה חדש!
הסיחו את דעתי. -טריש, תביאי לה תה חדש!
סליחה. -תיכף בעיטת הפתיחה!
זה לא חם! -רק תשתמשי בברז!
אני מעדיפה את זה חם, טוב?
מורה, הכנתי לך תה. -לו! הצ'יפס!
לעזאזל, הצ'יפס. -בעיטת הפתיחה בעוד…
זו בעיטת הפתיחה!
טוב… -עבודה יפה!
טאצ'בק. טום בריידי יוצא למגרש.
שוב, זו ההשתתפות ה-33 שלו במשחקי סוף העונה.
נגיעה לא חוקית של ריאן אלן.
קרדונה מוסר לאחור. הבעיטה טובה.
יופי! -בריידי משלים.
טוב, אנחנו על הלוח. -זה טוב.
"רחוק ושלישי, זה מה שנשיר!"
"רחוק ושלישי, זה מה שנשיר!"
כן!
"יש לנו הכול בשבילכם בחנות
מהרי ברקשייר ועד לחוף
'מייפלאואר', שוק הרכב ועוד."
בחיי.
היא חדשה. היא יפה.
היא סתם חיקוי זול שלך.
את נערת "מייפלאואר" המקורית.
את יפה עכשיו בדיוק כמו שהיית אז.
אלוהים, תודה. -כן.
את יודעת כמה עלה לי להיראות ככה?
הון.
תני להם את הקללה. -טוב.
ידיים!
שלישי והבקעה! -נשימה!
מסירה לאחור ל-19…
טוב, הרמת כוסית.
לחיי האיש שהביא לכאן את כולנו: טום בריידי.
האיש שלא מוותר אף פעם, לא משנה מה ניצב מולו.
שיד הגורל תמשיך לברך אותו בכדורים מסובבים מושלמים
ובביטחון לעמוד באומץ ב"כיס".
לחיי טום.
לחיי טום! -לחיי טום!
לחיי טום ולחיי הקוורטרבקית שלנו,
האישה שחיברה בינינו ויצרה את המסורת שלנו.
לא תכננתי את כל זה.
הינה זה, זהו זה.
חמש, ארבע, שלוש, שתיים, אחת,
טום בריידי!
אנחנו עולים לסופרבול! -כל הכבוד.
הצלחנו! -בחיי.
אז אני חושבת
שזה נותן לנו שבועיים לתכנן את מסיבת ה"סופרבול".
שנביא מתאבנים? -למה לא?
אני יכולה להביא את קרל? אתן יודעות, הקשר נעשה רציני.
מי אמרת שהוא? -הגבר הנאה.
כולם נאים.
ואם אנחנו ניסע?
טריש, את מתאהבת הכי מהר מכל האנשים בעולם.
לא כולנו יכולות להיות עם אותו הגבר 50 שנה, בטי.
חמישים ואחת.
בואו ניסע כולנו ל"סופרבול".
לא, לו, כבר בדקנו את העניין.
אין לנו כסף לזה.
לא, הכרטיסים, בתי המלון, זה יקר מדי.
לפני שנתיים יכולתי לשלם לכולנו.
אבל התגרשתי מרלף שבועיים לפני הפלייאוף.
בחיי שאני מתחרטת על זה. -על הגירושין?
לא, הוא היה נוראי.
אבל המשחק היה מדהים.
מורה!
מורה.
אני מצטערת.
פשוט, בכל פעם שאני שומעת את המילה "גירושין",
אני חושבת על פרנסיסקו, אתן יודעות?
מורה, לא.
בעלך לא התגרש ממך. הוא מת.
זה אותו הדבר.
אני רצינית. בואו ניסע ל"סופרבול".
ה"סופרבול" הוא לא מקום לארבע זקנות.
זה יכול להיות האחרון של טום.
הוא כמעט בן 40. זה כמו 80 בשנות אדם.
כן, אנחנו בנות 80 בשנות אדם. -בדיוק!
אם טום בריידי יכול להגיע ל"סופרבול",
אז גם אנחנו.
אני רוצה להבהיר, אני לא בשנות ה-80 לחיי.
גם אני לא.
בהזדמנות חשובה זו,
אנחנו נעשה משהו מטורף בשביל "אומת הפטס" שלנו.
אלה נאט ופאט. אני אוהבת אותם.
נכון. אנחנו נחלק כרטיסים ל"סופרבול".
הו, בייבי!
ארבעת האוהדים בני המזל יזכו בטיסה ליוסטון
ויצפו ב"פטס" משחקים נגד ה"פלקונס".
רק תתקשרו לקו החם. -תתקשרו לקו החם, תשאירו לנו הודעה.
ספרו לנו את סיפורכם.
תסבירו למה אתם ראויים יותר מכולם לקבל את הכרטיסים.
ואנחנו נכריז על הזוכים למאזינים שלנו ב"סופרבול".
ככה ניסע! -זה עניין של כמויות.
זה לא עניין של כמויות,
אז אל תשאירו לנו 1,000 הודעות. אנחנו לא רוצים אותן.
בבקשה! -אנחנו רק רוצים לשמוע את סיפורכם.
ומי יודע?
אולי נתראה ביוסטון! -יוסטון!
ראיתן? הוא אמר שהסיפור הכי טוב ינצח.
יש לנו סיפור מעולה.
אנחנו האוהדות הכי גדולות של ה"פטס". אנחנו אוהבות את טום בריידי.
וכולנו בנות יותר מ-80!
אני בת 75.
אז בואו נחווה "סופרבול",
כי זו יכולה להיות ההזדמנות האחרונה שלנו.
אלוהים, זה מורבידי. -אנחנו צריכות לעבוד עם מה שיש לנו.
אנחנו נעשה את זה. תגישו ידיים.
תנו ידיים, תנו ידיים. -כן.
כן.
"סופרבול" בשלוש.
אחת, שתיים, שלוש, "סופרבול"!
שלום, קוראים לי בטי… אליזבת' באקמן.
ערכתי חישובים ובהתבסס על המדרוג שלכם,
לחברות שלי ולי יש סיכוי של כ-0.00013 אחוז.
אז הבנתי שהסבירות שאנצח בתחרות הזאת היא נמוכה מאוד, מאוד...
חומד!
אבל הייתי מרצה למתמטיקה יישומית במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס,
בתקופה שבה היו רק עוד שתי נשים בכל המחלקה,
אז אני רגילה לזה שהסיכויים נגדי.
חומד? אני צריך למהר לשיעור. ראית את השעון שלי?
הוא על אדן האח.
אתה תצטרך גם מכנסיים. -מכנסיים?
כן. מה הייתי עושה בלעדייך?
אני זקוקה לנסיעה הזאת.
תודה רבה.
מה דעתך על המאמר שלי?
אני אגיש אותו לבטאון.
אני אוהבת את הנקודות העקרוניות שלך, באמת,
אבל כרגע כל המאמר קצת מבלבל.
ואתה לא יכול לצפות מאנשים שיבינו,
אלא אם תשזור את הרעיונות טוב יותר ו…
מכנסיים.
כן, מכנסיים. נכון.
היי. קוראים לי מורה,
והחברות שלי ואני אוהדות שרופות של ה"פטס".
זה לא היה תמיד ככה, כי גדלתי באורגון,
שם אימא שלי הייתה חוטבת עצים…
מעולה, אבל אם אנחנו רוצות יתרון,
זה צריך להישמע כמו סיפור אמיתי.
אז בוא נשאיר את זה אמין, כן?
טוב. בטח, מורה. -בסדר.
אבל היא באמת הייתה חוטבת עצים.
היה קשה לסבול מבריונות בבית הספר היסודי.
וכשעברתי לחטיבת הביניים, המצב החמיר קשות.
ממש החמיר קשות.
וגם אימא שלי התחילה להציק לי…
אל תעשי את זה כל כך עצוב.
הסיפור הכי טוב צריך לנצח, לא הסיפור הכי עצוב.
בסדר?
תודה.
הלו?
כן. קוראים לי מורה,
ושלוש החברות שלי ואני עומדות למות. תודה.
טוב. ביי-ביי.
אנחנו מתות לבוא ל"סופרבול".
No comments yet. Be the first to leave one.