The first 200 lines.
החלומות חזרו אמש.
מוזרים יותר. אמיתיים יותר מתמיד.
חלמתי על העולם שלו. העולם שהיה פעם.
לפני בואם של הווטאנים.
בוא נלך.
בוא!
- כעבור 33 שנים -
- כדור הארץ לאחר ההארצה -
אני נולדתי לעולם שנוצר אחר כך.
אחרי שספינות החלל שנשאו את בני מיני נהרסו.
אחרי שהחלו תקריות ארקפול.
אחרי שהמאריצים שינו לעד את כוכב הולדתו.
כדור הארץ שהוא הכיר בעבר איננו עוד.
מת כמו מערכת הכוכבים שבני מיני הותירו מאחור.
כשהייתי ילדה, נולן אהב לספר לי שבעולם הזה אין ילידים,
מה שאומר שהוא שייך לכולם.
הוא אומר שאנטרקטיקה תהיה גן עדן.
אני רוצה להאמין לו, אבל התאכזבתי פעמים רבות מדי.
אני אוהבת את אבי, אבל ההבטחות שלו מתגלות בדרך כלל כשטאקו.
את מתעלמת ממני מתוך כעס או שאת סתם שותקת קצת יותר מהרגיל?
אני מבולבל. אולי תיתני לי רמז קטן.
את יודעת, הינד ראש, קריצה, אנחה.
כן, כן, כן. חיישן הקרבה. אני רואה.
איך יכולתי לדעת שהיא נשואה?
הם לא עונדים טבעות או משהו כזה.
זה הכול עניין של פרומונים חוצניים מוזרים.
ולמען האמת, לא ניחנתי בכישרון להריח דברים כאלה.
זה בחיים לא יקרה שוב.
בחיים לא אעמיד אותך שוב במצב כזה.
אני מבטיח.
פגיעה בקרקע בעוד עשרים קליקים.
סוף סוף רווח מובטח.
"התחתנו כאחוזי קדחת
לוהטים יותר מצמח הפלפל
דיברנו על ג'קסון
מאז שהאש כבתה
אני נוסע לג'קסון
אני נוסע לעשות חיים
כן, אני נוסע לג'קסון
היזהרי, ג'קסון
בבקשה, סע לך לג'קסון
תהרוס לעצמך את הבריאות
עשה כרצונך, פה גדול
הצג את עצמך כטיפש
כן, סע לג'קסון
סרק את שערך
מותק, אני אכסח את ג'קסון
בכלל לא אכפת לי
כן...
התחתנו כאחוזי קדחת
לוהטים יותר מצמח הפלפל
דיברנו על ג'קסון
מאז שהאש כבתה
אני נוסע לג'קסון
וזו עובדה
כן, אנחנו נוסעים לג'קסון
ולא חוזרים לעולם"
התנגדות
בואי נראה מה אפשר לחלץ.
נקי.
מאות שנים בחלל רק כדי למות בשנתם.
בואי.
תראי את הכדור-טרה הזה. בלי שום פגיעה.
נראה שלם.
יש לך את המה-שמו?
בואי ננסה להניע את הגרוטאה הזאת.
בינגו.
כמה זה שווה?
ברפובליקת הארץ משלמים הרבה ג'אג'ה בתמורה לטכנולוגיה ווטאנית.
כדור-טרה במצב מושלם כזה,
שלושה מיליון בקלות. - אם כך אנחנו עשירים?
כן, אנחנו עשירים. - נוכל להחזיר את החוב לווארוס!
ויישאר לנו מספיק כדי להגיע לאנטרקטיקה.
את ואני, ילדה.
שרועים על החוף עד שהארקים יקומו שוב.
בסדר.
פרשי רוחות. עדיף להישאר...
תירגעו, חברים.
אנחנו לא מחפשים צרות.
קטנטונת.
למה את מסתובבת עם בן האנוש הזה?
למה את לא רוכבת עם בני מינך?
כי אתם מסריחים כמו שטאקו.
כמה להט.
אין ספק שאת איראתיאנית.
היא חיית המחמד של בן האנוש הזה.
הוא מפנק אותך בנשנושים קטנים?
אנחנו קניבלים.
אולי תישארי לארוחת ערב?
מספיק.
אתה, החוצה.
בסדר.
לכי!
לכי.
בחייכם, חבר'ה!
יפה מאוד. - אתם יודעים מה עשינו בשביל זה?
אתם לא צריכים את הרכב שלי כדי לשרוד, נכון?
הוא סתם גרוטאה גם ככה.
הקילומטראז' על הפנים.
החימום לא פועל.
רואה? חסר ערך. חסר ערך!
תרוקן את התרמיל שלך.
הדברים הטובים עדיין בתוך הארק.
תרוקן אותו. תרוקן אותו!
רוצי, רוצי!
מה עם הרכב?
תשכחי מהרכב!
אין ספק שהיא איראתיאנית.
קדימה, תמשיכי.
יש ביער הזה דברים שאנחנו לא רוצים להיתקל בהם.
טוב, יש יישוב בכיוון הזה, נכון?
ראיתי אותו בסורק, אבל אני לא יודע מה המרחק אליו.
כדאי שננוח. - לא, חייבים להמשיך.
איריסה, מה קרה? - הם ירו בי.
בואי.
זה יכאב, בסדר? אני מצטער.
אני מצטער. ילדה טובה. בואי.
בסדר, בחור גדול. בוא.
לעזאזל.
תהיה עדין איתה. - אתם מוגנים איתנו.
תורידו את הרשת, אנחנו נכנסים.
רות. היכונו להליך כניסה.
הקשת הזאת...
זו סנט לואיס? - הייתה פעם.
עכשיו קוראים לה "התנגדות".
לסופה של מלחמת החיוורים הייתה התחלה.
כולנו מכירים את הסיפור.
בעוד המבצר עולה באש סביבם, הווטאנים ובני האדם
הניחו את נשקם.
המפקדים שלהם ציוו עליהם להמשיך להילחם,
אבל החיילים ההם, המעטים שהתנגדו, סירבו.
במקום זאת, הם שיתפו פעולה וחילצו לכודים מבין ההריסות.
בזכות האירוע רב ההשפעה הזה, שמונת הגזעים התאחדו.
השמועה פשטה בעולם. נוספים סירבו להילחם.
היום לפני 15 שנה הוחלט על שביתת נשק, ומלחמת החיוורים הסתיימה.
לכבוד המאורע הזה,
אני שמחה לחנוך את הפסל הזה
ולפתוח בחגיגות יום שביתת הנשק השנתי.
כעת עליי להודות לכמה אנשים.
כולם יודעים שאני בתפקיד שלושה שבועות בלבד.
המיזם הזה הוא פרי מחשבתה של קודמתי האהובה בתפקיד,
ראשת העיר ניקולט ריורדן.
ראשת העיר לשעבר. לשעבר.
נדרשו לי שמונה שנים לפרוש מהתפקיד הארור הזה. כולו שלך.
אני רוצה להודות גם לשני נדבנים, שבזכות תמיכתם הכספית
אנחנו חוגגים היום.
מימיני, מר דייטאק טאר, אשתו סטאהמה ובנם אלק.
ומשמאלי, הבעלים של מכרות מקולי,
רייף מקולי, וילדיו, לוק, קוונטין וכריסטי.
מחיאות הכפיים חשובות לך מאוד, מה?
רוצה מחיאות כפיים, דייטאק? תארוז ותסתלק מהעיר.
תזכה לתרועות נלהבות.
התנגדות! - התנגדות!
התנגדות! - התנגדות!
התנגדות, כן! - התנגדות!
אלוהים, אני עומדת להקיא. זה היה נורא, נוקשה...
זיוני שכל. היית מעולה.
לא, לא.
אני פגומה גנטית בכל מה שקשור להלהבת הקהל.
זיוני שכל. - לא זיוני שכל בכלל.
הייתי העוזרת שלך מספיק זמן
כדי לוודא שהרכבות עומדות בזמנים, אבל לא יותר מזה.
תאמיני לי, יש לך כישרון טבעי.
אני טובה באיתור כישרונות. באמת.
גבירותיי. - תודה.
בסדר. - תודה.
כמה זמן תישארי בסידרס? - למרבה הצער,
יש לי אחיינית שמתעקשת לגור שם.
רפובליקת הארץ סחטה כל מה שאפשר מהמקום ההוא.
הכול בשליטה. האנשים שם מסתובבים כמו רובוטים.
שליח מטעמם מרחרח מסביב
ומוכן לחלוק במשאבים.
אל תאמיני. ברגע שהם ילכדו אותך, הם לא ישחררו אותך לעולם.
אל תשכחי, חרגולית. החופש שלנו חשוב לנו מאוד.
חרגולית?
תגרמי לי להרגיש זקנה, למה לא?
מה שלום המטופלים? - הם יהיו בסדר.
אני מכינה את האיראתיאנית לניתוח, ובן האנוש...
מנסה לגרום לנו לחשוב שהוא חסר הכרה.
שתה. אתה מיובש. - תודה.
טומי, אמרתי לך להשגיח עליו, לא לאזוק אותו.
הוא היה חמוש. - עכשיו הוא לא.
אתה רואה את הסמל על הכתף שלו?
אם הוא היה רוצה באמת לפגוע בך, האזיקים לא היו עוצרים אותו.
קדימה, תושיט את היד.
כן. התעכבת יותר מדי זמן והשתעממתי.
שמי גארט קלנסי. אני שומר החוק בעיר.
הנער הוא הסגן שלי, טומי לאסאל.
זוהי ד"ר יוול.
נולן.
שותפתי לדרך היא איריסה.
שירת?
כן, חטיבה 31, הצרעות הצהובות.
הצרעות?
נשארתם ממש עד הסוף.
היית בתשיעית. המעטים שהתנגדו. - התנגדות. כן, אני יודע.
העיר הזאת נקראת על שם הקרב ההוא.
כל דבר ארור נקרא על שם הקרב ההוא.
נכון מאוד.
בוא, ראש העיר רוצה לפגוש אותך.
No comments yet. Be the first to leave one.