The first 200 lines.
רופאה שנודעה בקהילתה בעזרתה לזולת
דרסה חבורת הולכי רגל בשוק מקומי.
שלושה נהרגו וחמישה נפצעו.
הרופאה נמנמה מדי פעם בחדר התורן אחרי משמרות ארוכות
לפני שנסעה הביתה.
באותו יום, היא לא עשתה זאת.
היא הייתה בדרכה
למסיבת יום ההולדת של בתה ונרדמה בזמן הנהיגה.
היא לא הגיעה למסיבה באותו יום וגם לא חגגה
שום יום הולדת לבתה יותר.
היום הזה ציין אירוע אחר כעת.
אירוע שהרופאה לא רצתה לזכור.
שלושה טייסים היו במטוס קטן שטס קרוב מדי למעלית סקי.
היה באותו יום ערפל כבד שהגביל את הראות.
הם לא ראו את הקרוניות שהסיעו גולשים במעלה ההר ובמורדו,
וכנף המטוס הימנית ביתקה את כבל הפלדה.
הקרונית נפלה מגובה 80 מטרים,
וכל 20 הנוסעים נהרגו בו במקום.
אחד מהטייסים ניסה בהמשך ליצור קשר עם משפחות ההרוגים,
אבל אף אחד לא החזיר לו טלפון.
ילד בן 12 גרם לאחיו התאום
פגיעה בחוליית הצוואר השביעית ששיתקה אותו מהצוואר ומטה.
אמם הזהירה אותם שלא יתגוששו,
אבל הילדים לא שיחקו יותר מהרגיל.
שולחן הזכוכית שנפל דרכו תמיד היה שם.
התאומים היו זהים, אבל מאותו יום והלאה,
חייהם כבר לא היו זהים בכלל.
הסיפורים האלה תמיד מתמקדים בקורבן.
האחראי לאסון לא מוזכר אף פעם.
אף אחד לא רוצה לשמוע על הילד ששיתק את אחיו,
או על הנהגת שנרדמה בנהיגה,
או על הטייסים שהפילו את הקרונית.
אבל אני רוצה לדעת על האשמים...
הכול קרה מהר כל כך.
אני רוצה לדעת על האנשים שגרמו לטרגדיות האלה...
אנשים כמוני.
סולחים להם אי פעם?
הם מתגברים על זה?
אין רגע שבו אני לא חושבת על מה שעשיתי.
אין רגע שבו אני לא חושבת עליכם.
על מה שאתם עושים כרגע...
מה מצבכם...
ואיך אתם ממשיכים בחייכם.
אחרי שהרסתי את חייכם לחלוטין.
זרות
דיברתי עם חנות הפרחים קודם. כל סידורי הפרחים אושרו
והם יישלחו מחר על הבוקר אם רק תדאגי
שמישהו יפגוש אותם שם בבוקר.
ודיברת עם האולם על תליית הכרזה?
כן. כל עוד נרחיק אותה מהיציאות, לא תהיה שום בעיה.
נפלא.
והנה התפריט הסופי, לסקירתך.
טוב, "אנתוני'ס" נחשבת להכי טובה שיש.
אז אפשר לשאול למה הגעת להונג קונג?
החברה של בעלי קידמה אותו למשרה בחו"ל. טיפוסי, נכון?
ואת עובדת?
עבדתי. אני עובדת.
אני לא עקרת בית.
אני מצטערת, אני... לא רמזתי ש...
סליחה. זה נושא רגיש מבחינתי.
אני אדריכלית נוף.
אני מעצבת לאנשים גינות.
אבל פה זה לא קל. אין לאף אחד קרקעות.
ככה זה בהונג קונג.
איזה ילד מתוק.
יש לי אחיין בערך בגילו, ואיתי הוא אף פעם לא יושב בשקט ככה.
אז מה דעתך?
הוא ילד נהדר.
התכוונתי לתפריט.
- הוא בסדר גמור. - סיימת? אני רוצה לחזור הביתה.
כמעט. אנחנו רק צריכות לעבור על עוד כמה דברים, טוב?
- בעוד כמה דקות, מתוקה. - וואו, הבת שלך מהממת.
היא דומה לך כל כך. יש לך רק את שניהם?
מרגרט?
- אפשר לראות את רשימת האורחים הסופית? - כן. בטח.
היא לא מודפסת לי, אבל היא פה באייפד שלי.
אלה כל האנשים שאישרו הגעה.
לפעמים יש כאלה שמבריזים ברגע האחרון, אבל לא נראה לי שזה יקרה פה.
אלה הרבה אנשים.
אם זה נראה לך הרבה, זה כלום לעומת החתונה שערכנו בשבוע שעבר.
חצי מהעיר הייתה שם.
תראי, תמיד מלחיץ לערוך מסיבה גדולה,
אבל הצוות שלי יתמוך בכם ויספק לכם כל מה שתצטרכו.
ערכנו מיליון מסיבות,
ותאמיני לי, זכית באולם הכי טוב בעיר.
אבל עדיף שיבואו כמה שיותר למקום כזה,
כי אם יבואו מעט מדי, זה ייראה קצת עצוב.
בכל אופן, ימלאו לבעלך 50 וזו לגמרי סיבה לחגיגה,
וברגע שתסיימי עם כל התכנונים,
את פשוט תעשי שם חיים.
- אני מקווה שאת צודקת. - זו תהיה מסיבה משגעת.
- כדאי שנחזור הביתה. - טוב.
בואי, דייזי.
איזה ציור יפה.
אלה בטח אתה ואחותך ואימא שלך.
ומי זה?
זה גאס.
- מי זה גאס? - דייזי, הלכנו.
מצטערת, חייבים ללכת.
תודה.
- בכיף. - בוא.
ביי.
הפסגה
- אני יודעת, אבל אני לא יכולה לעזור לך. - למה לא?
כי זה הפרויקט שלך.
דודה הילרי! תעכבי את המעלית!
- תעכבי את המעלית, בבקשה! - רגע, לא לרוץ.
ילדים. ילדים! מה אמרתי...
את...
קיבלת את ההזמנה ליום ההולדת של קלארק מחר?
כן. לא נוכל להגיע. תכננו משהו אחר.
אבל תמסרי את איחולינו לקלארק.
אני מבינה.
אני יודעת שהמצב...
אני פשוט...
יהיה ממש חשוב שתבואו.
אני אדבר עם דיוויד.
- אסי, הגענו. - היי, אסי.
- שלום. - היי.
- היי, אסי. - סבתא, סבא.
אני ממש מצטערת, הם הרגע הגיעו. ניסיתי...
- זה בסדר. - היי, סבא.
חשבתי שתירגעו לכם במלון היום.
- השתעממנו ורצינו לבקר את הילדים. - איפה דוד פיטר?
- הוא ישן. בגלל הג'ט לג. - אני מת מרעב.
שטח החיפושים
הכנתי פירות טריים.
- מנגו. - מעולה!
רגע אחד. לכו לשטוף ידיים.
אסי, תדאגי שישטפו ידיים כשהם חוזרים הביתה.
- כן, גברתי. - תודה, אסי.
למה את מרשה לה לצפות בדברים איומים כאלה?
היא מכורה לחדשות. אני לא יכולה לעשות כלום בקשר לזה.
ג'ינג, הזזת לי את הכוסות?
העברתי אותן לארון ההוא. זה מקום מתאים יותר.
אני לא בטוחה שהמסיבה היא רעיון טוב.
- זה עצוב מדי. - אני מסכים.
אנחנו פשוט מנסים ליצור פה אווירה נורמלית.
אבל מרגרט, החיים שלכם לא נורמליים יותר.
- לא לחסל את המנגו. - למה להעמיד פנים?
היי, מי רוצה לשחק במשחק?
- בואו נשחק. - אבל ראינו טלוויזיה.
אימא? אפשר שוקו?
כן. בטח. בסדר.
- פיליפ? - כן?
מי...
מי זה פה בציור?
זה ישו.
ישו? למה אתה מצייר את ישו?
אני רוצה שלא תצייר אותו יותר, בסדר?
בסדר, אימא.
היי, מתוק שלי. בוא הנה.
אני אוהבת אותך מאוד.
אתה יודע את זה, נכון?
כן, גם אני אוהב אותך.
לך ותיקח שוקו.
תודה, אימא.
שיברך אתכם האל וישמור עליכם מכל משמר בכל יום ויום.
- יהי האל עמכם. - ועמך.
דעו שנוכחות האל ואהבתו עוטפות אתכם.
לעולם חסדו.
האל מגן עליכם כאם ואתם חוסים תחת כנפיו.
אלוהינו הנשגב והנצחי, ברוב אהבתך למין האנושי,
שלחת אלינו את בנך ישו.
וכשהוא התהלך על פני האדמה, הוא היה אנושי ככל אדם באולם הזה.
הוא התקשה כמונו.
הוא חווה אבל ופחד.
- היית ילדה רעה. נכון, באני? - הייתי ממש, ממש רעה.
- מגיע לך עונש. - באמת מגיע לי. תרביץ לי.
- מה לעשות? - תרביץ לי. בבקשה, דרק.
חזק יותר. קדימה, חזק יותר.
להתראות, באני.
- אמרתי "להתראות". - טוב.
איזה מין שם זה "דרק" בכלל?
זה שם של גבר לבן.
כמו צ'ט או טאקר או סקיט או דיוויד.
גם לקוריאנים יש שמות די מוזרים.
- כמו יורי ויוקי וסוקי. - אלה שמות יפניים.
דווקא לא. הכרתי קוריאנית בשם סוקי.
אני בטוחה שכן.
טוב.
להתראות, דרק.
כמה זה?
שישים.
הנה.
תודה.
האוטובוס עובר ברחוב טמפל?
עזוב. בוא נרד בתחנה הבאה.
טעינו באוטובוס?
לא נראה לי.
גברתי הצעירה.
האוטובוס עוצר ברחוב טמפל?
אני קוריאנית.
הוא עוצר שם?
היא קוריאנית.
קוריאנית?
היא לא דוברת קנטונזית?
נראה שלא.
היא אמרה שהיא קוריאנית.
היי, פורי.
No comments yet. Be the first to leave one.