Actores Secundarios

מנהלת מסלקת שבעה תלמידים ,בתיכון ארטורו אלסנדרי פלמה

לאחר שתפסה אותם מצלמים סרט שבו שחזרו מרד תלמידים

.שאירע במוסד ב-1985

התלמידים ביצעו מטלה ...לאחד השיעורים

,מר קריסטיאן לבה ,ראש עיריית פרובידנסיה

,סירב לרשום אותם

ולא מאפשר להורי הצעירים ,לעבור את הגדר הזאת

.כדי לרשום אותם מבחינה מנהלית

,מעניין איך ההיסטוריה חוזרת

,איך ההיסטוריה תובעת את שלה ,איך ההיסטוריה מדלגת

והיום אנו ניצבים מול המצב .הפרדוקסלי וחסר התקדים הזה

מרד מדומה, העתק של מרד ,שאירע לפני 18 שנה

מערער את היציבות ויוצר משהו שמראה שהדמוקרטיה של היום

.גם היא מדומה

?אתם יודעים למה פרץ המרד

בטח בגלל ועדי התלמידים, כי .המנהלים הכתיבו את ארגון הוועד

ולא נתנו להם, ובגלל זה .סילקו את התלמידים

ניסינו לשחזר בכיתה ,את הכיסאות שהיו על הגג

.כי לא יכולנו לעלות על הגג ,פרסנו בד על המעקה

ובאה המנהלת, וקראה לנו, אמרה ,לנו לכבות את המצלמות

.ובזה זה נגמר

היא יוצאת לחצר, ונתקלת ,בתלמיד חובש ברדס

:ומפזר עלונים שעליהם כתוב ."צדק וחירות"

.היא הזדעזעה וגערה בנו .היא חשבה שזה באמת-

"חירות"

"צדק" ארגון קוא"ם

וראינו את התצלומים .עם הכיסאות על הגג

,עם התמונות האלה בראש .החלטנו לשחזר את זה

"מרד אלים בתיכון בפרובידנסיה"

"ביטחון ללמוד" "חופש לחיות"

!בית הספר התיכון- !אנחנו כאן-

ש ח ק נ י מ ש נ ה

,אמנם נכון"

.מעולם לא הקמנו סערה"

נכון, אבל בפנים נושבת הרוח" .ואני אפילו לא זוכר לאן

הסערה שבה האמנתי" .לא באה מעולם

,ואם ירד גשם" .כבר לא הייתי אני

אבל יש בלבי די והותר" .כדי לצעוק את זה לרוח

כה עמוק נושבת בעוז" .רוח החופש, כה עמוק

?את זוכרת את הכרזה על הקיר"

.צוחקת כפי שרק צ'ה צחק"

השמש חיממה את הקול" .והפכה אותנו לבני-חורין

לעולם לא אשכח" .את אשר למדתי

וודאי שלא כשבכיתי" .כדי לא לבקש

אמנם נכון, היינו רק שישה-עשר" "אך משהו בפנים היה כה חופשי

?מה נשמע- .אני בסדר-

!היי

.היינו מעין חיילים קטנים

.שיחקנו... היה לנו דם חם .היה לנו משהו להיאבק למענו

.זה נכון

להגיע ולגלות שהתלמידים ,השתלטו על בית הספר היה מדהים

,זה היה מה שקיווית לו. -כשנכנסתי .הכניסה הייתה מלאה בכיסאות

.על הגג היו כיסאות

...היו גורמים ונדליסטיים

,שעשו בלגן. כך שכשאני הגעתי .ההשתלטות הייתה כבר עובדה

השעה הייתה 8:05 בבוקר .וההשתלטות הייתה עובדה מוגמרת

אתה מוצא שכולם .חובשים ברדס, רצים

אתה הולך לשירותים, ובתוך .האסלה יש בקבוקי תבערה

:כולם בקטע, ואתה אומר לעצמך ."זהו מרד"

.טוב, אז נזרום עם זה

‏400 תלמידים השתלטו" "על תיכון ולנטין לטלייר

,הגדולים נכנסו לחדר המורים ,עם שרשראות ומקלות

מצטערים, זהו מרד", הם" .מסתגרים ואי אפשר להתנגד

,או שבאופן מצער .קרעו לך את הצורה

,כשנודע לנו שנעלו את המורים .זה היה קרנבל

.היו חגיגות ,זה היה התגלמות האושר

.כי זה היה שטח משוחרר

ארבע שעות היה התיכון" "בשליטת התלמידים

,האחראים על הביטחון שחבשו ברדסים, נפרסו

,מהמבנה ההוא .עד לעשר מטר מפה

.הם לא עברו לאזור הזה .ופה היה וודסטוק

.אתה קולט? היה ראש אחר

היה שער מעץ בצד .שבו היה בית גדול

.משם הציץ השוטר הראשון

,המטומטם התקרב ...הוציא את הראש כך

.ובום! חטף לבנה

וזרקו עליו בקבוקי .תבערה מלמעלה

.ואז השוטרים התקפלו

מהגג ומהדלת ששם :התנהל משא ומתן

איך נצא, מה יקרה .וכל זה

.אז משם יצאנו כולנו .בצעדה

והלכנו ברחוב רקולטה .ועד ארטסאנו

.זה לא נראה אז כמו עכשיו

היו הרבה מרחבים ריקים .בכל ארבעת הקומות

.היו קצת כיסאות .זה היה לנו מאוד נוח לארגון

נראה לי שההתארגנות ,הראשית קמה במזרח העיר

.'סביב שנת 82

,היינו בעיקר מהמזרח .כי היו לנו תנאים טובים יותר

היה פחות דיכוי בבתי הספר. יכולת :לפעול, היו מקומות מסוימים

:לה ג'ירואט", בתי ספר מוזרים" ,"'גריינג'", "סיינט ג'ורג"

,בתי הספר היוקרתיים ביותר אז

היו אלה שבהם התחילה .ההתארגנות, כי היה אפשר

,ותמיד היו דברים במקומות אחרים ,אבל דיכאו את זה הרבה יותר

.זה היה הרבה יותר קשה תנועת התיכונים שלנו

.הייתה תנועה של גרעיני פעילים

"ב"מנואל דה סאלס .הגיע מספרנו ל-80

וזה היה דבר חזק, כי היינו בכל .הכיתות ופיזרנו עלונים בכיתה

.או שהוצאנו עיתון קטן

.וברוב בתי הספר זה היה בערך כך ,'עם המחאות הראשונות ב-83'-84

,התופעה התרחבה לכל מקום

והופיעו כל בתי הספר ,החשובים באמת

,"באזור המזרח: ה"צ'יליאני-גרמני ..."אפליקסיון", "נסיונאל"

נראה לי שהיינו הראשונים .שהעזנו לצאת בריש גלי

בגלל הכמות הגדולה של חבר'ה .שהיו בהנהגה, ממועצת התלמידים

.זה היה חסר תקדים לזמנו אז הכול היה כך

,שהכפריים נלחמו בלילה ,לסטודנטים הייתה תמיכה רחבה

.ואנחנו היינו יותר חשופים ...יצאנו ו

עשינו דברים מאוד מסיביים בשלב .כלשהו, כשבהתחלה היינו מעטים

בתקופה הראשונה ,היו כ-15 בתי ספר

...אולי עשרה בתי ספר

,'וכשהיינו פה בשיאנו, ב-85

.היו סביב 60 בתי ספר

כל הסביבה שלנו, המשפחות שאולי .היו מאוד דמוקרטיות, פחדו מאוד

,ואמרו שזה מאוד לא צודק .אבל לא עשו הרבה

ונדמה לי שמה שעשינו היה לנסות .לא לפחד כל כך, ולעשות משהו

?נלך קודם לקאמינג

.לא, קודם נלך לשתות משהו

.אני התחלתי בגיל 13

אז דיברנו עם אחינו למאבק גם על כל מה שקורה לנו

.בגיל 13, 14, 15, 16 .לצד המאבק

,בגלל העובדה שהיינו צעירים

מה שהניע אותנו .באופן בסיסי היה האהבה

.בכל מעשינו

,אמנם הלכנו מכות באספות .אבל בחוץ היינו חברים

חיינו 24 שעות ביממה ,במחשבה על המאבק

,על ההישרדות .על זה שיש לנו זה את זה

ואת ההתעוררות המינית .חווינו יחד

.החל בהערות... -לא אתי- !גם לא אתי-

אני לא יודע עם מי הוא ...חווה התעוררות, אבל אני

יותר ממה שחיינו בתחושה של .מוות, חיינו בתחושת ניצחון

?הבסנו את השיטה, אתה מבין ,את הדיכוי, את העבדות

.את הניצול

היינו בדרך לייסוד .עם חדש, אדם חדש

אז לנוכח האפשרות הקרובה לכך

וכשאלפים רבים של אנשים ,אתך, מרגישים כמוך

.העצמה הגלומה בכך היא גדולה

?אתה קולט את דאגו הקטן

"!גם הוא אתכם? -מה פתאום-"

!קיבינימט

?מה נשמע- .טוב לראות אותך-

?מה העניינים, אחי

?אתה בסוד העניין עם האחרים- !לא. -חבר-

?מה שלומך- ?טוב, ואתה-

טוב. הרגע ראינו אותך !בתצלום. תראה לו. -תסתכל

?מה זה? -מי נמצאים שם-

.מזה נשארו רק זיכרונות, בן-אדם

"!חינוך חופשי לכול"

"תלמידים השתלטו על תיכון 7"

.הנה אתה, והנה אני

.וזה רודריגו ונגס. -כן-

.'זה בשנת 84

כל התלמידים היו שם. נדמה לי .שהאספה דנה בשאלה למה מרדנו

.אני חושב שזה היה העניין .אני לא זוכר

כל פעולה שלנו נצבעה בגבורה

שכל מטרתה הייתה לשחרר .את המדינה ולהביא שיפור

לא היה לנו עניין .בתהילה או בכוח

בשום שלב לא היה לנו עניין .בכוח, בשלטון

.זה לא היה קיים אצלנו ,כשצעדנו ברחובות-

,כשנפגשנו עם בתי ספר אחרים

כשהשתלטנו אחר כך ,על בתי ספר, וכולי

אני הרגשתי שסייענו ביצירת .אווירה של ערעור המשטר

וזאת הייתה תרומה .להפלת הדיקטטורה

,נפגשנו בפינת קאמינג

,אחד מאתנו טיפס על המזרקה

נאם, דיבר, הסביר .את סיבת הצעדה

כי אני חושב שהדבר הסימבולי .היה להגיע למשרד החינוך

עניין חשוב היה לחתוך .את שדרות אלמדה מצפון

...חתכנו עם בקבוקי תבערה

.עם צמיגים, חצינו והתחלנו לצעוד

הרעיון היה לא רק לצעוד, אלא .לעצור את כל נהגי האוטובוס

כי יותר מאוטובוס אחד נסע ,לעברנו בצורה מאיימת

והיינו צריכים לשבור לו .את השמשות

ברחוב הרווחת מקום .של כבוד באספה

למשל, היו אנשים שדיברו ,יפה מאוד באספה

.אבל צעדו על המדרכה

בשלב כלשהו גערו בהם שהצעדה .היא על הכביש, ולא על המדרכה

הפנמנו היטב את הרחוב .כדור, כחיילים

הייתה לנו מעין יריבות .עם הסטודנטים

,הם באו מהאוניברסיטאות .מוגנים בתחומי המוסד

:לנו הייתה הגאווה להגיד ,"אנחנו מכירים את הרחוב"

- וגם הייתה לנו הסיסמא ."מי שנעצר ברחוב מטומטם"

.זה מפני שהוא לא יודע לרוץ .הוא לא יודע איך לשלוט ברחוב

כשדיברנו באספה על הצעדה, זה ,היה: ב-2:00 קאמינג פינת אלמדה

ב-2:15, נגיד... ורגארה ,פינת אלמדה

,ב-2:25... דייסיוצ'ו פינת אלמדה .וב-2:30 במשרד החינוך

ידענו שיעצרו ויפזרו אותנו ,בנקודות מסוימות

לכן קבענו להיפגש .כעבור 5-10 דקות

כצעדה הגענו מעט פעמים עד למשרד, אך כתלמידים

.נפגשנו שם ברוב הפעמים

.יותר מפעם ירו עלינו

,ירו עלינו ממכוניות אזרחיות ...ירו עלינו השוטרים

,אני לא יודע אם כיוונו לעברנו .אבל היו יריות, וזה תמיד מפחיד

.אני חושב שהיה בזה מן הגבורה

יותר מפעם דמיינו עצמנו צועדים ,עם רובים מול ארמון הנשיא

כי ניצחנו. לפחות לי .היו לי חלומות כאלה

"ביטחון ללמוד, חופש לחיות"

ואז התחילה להופיע סדרה .של ארגונים אזוריים

.היה פוד"ם באזור המרכז

.במזרח העיר הייתה אוא"ס

,באזור הצפון הייתה מא"ד .ובדרום - אוד"ס