Silo

‫לעזאזל.

‫- רוצה לדעת את האמת ‫השאירי את הקערה הפוכה -

‫- לכי לשוק ‫שרפי את זה -

‫- היי. אני בדרך הביתה סוף סוף. ‫- היי.

‫רק רציתי לבדוק לשלומך.

‫- היה יום גדול היום. ‫- כן, לגמרי.

‫- הכול טוב? ‫- כן.

‫היית טובה במועצה.

‫אני חושבת שזו התחלה של משהו מיוחד.

‫יש פה ריח של עשן.

‫אני… לא אהבתי את המרק, ‫אז חיממתי פיצה.

‫בסדר, טוב…

‫- לילה טוב. ‫- לילה טוב.

‫הפתק עצמו אינו מדאיג במיוחד.

‫מה שמדאיג זה ההחלטה שלה לשקר לך לגביו.

‫התרופה יכולה למחוק רק את מה שהיה,

‫אבל אם היא לא בוטחת בסיפור החדש,

‫יש לנו בעיה שונה מאוד.

‫ואת, קמיל, המספרת שהיא צריכה לסמוך עליה.

‫אני לא מבינה למה זה לוקח כל כך הרבה זמן.

‫אמרת חודש, חודשיים לכל היותר.

‫יש לנו נתונים של 352 שנה

‫שמראים שהפרוטוקול יעיל.

‫רוב הזמן.

‫כשהוא מיושם כהלכה.

‫שישה סילואים עברו בהצלחה אתחולים מלאים, ‫כולל הסילו שלך, לפני 140 שנה.

‫והיו אנשים שסומנו כמטרות לאורך הדרך.

‫התסכול שלך מובן.

‫על אף שזה הוכח כיעיל במידה רבה,

‫היו גם יוצאים מן הכלל.

‫חריגים כמו ג'ולייט ניקולס ‫דרשו טיפול ממושך.

‫את, קמיל, עובדת עם חריגה שכזאת.

‫אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו.

‫החלום שלה מצביע על כך ‫שזיכרון כלשהו מהחזרה שלה

‫נותר בתת־מודע שלה.

‫המשיכי בפרוטוקול התרופות לשבועיים נוספים.

‫תעבי את מעגל האבטחה סביבה ‫ותכפילי את מאמצייך

‫להבטיח לניקולס שאת בעלת בריתה ‫הנאמנה ביותר.

‫חמישים קילומטר מחוץ לקרטרסוויל.

‫נוף מטורף של השקיעה מעל הר פיין.

‫כן, היו לנו סוסים וברווזים ועיזים.

‫שני הבולדוגים האלה.

‫הכלבים הכי עצבניים שאלוהים ברא.

‫הדבר היחיד שהם אי פעם עשו ‫היה לרדוף אחרינו מהשער הקדמי

‫לבית בכל פעם שירדנו מהאוטובוס.

‫כשסיפרתי לך שנבחרתי להיות ‫הקמע של הג'ורג'יה בולדוגס…

‫לא חשוב.

‫מה?

‫צחקת כל כך שאת…

‫השתנת במכנסיים.

‫אני לא נשמעת ‫כמו אחות נחמדה במיוחד.

‫לאימא קראו גרייס.

‫לאבא…

‫ויליאם.

‫בבקשה, אני…

‫אני מצטערת, דונלד, אני פשוט…

‫לא יודעת מה להגיד.

‫לא.

‫אל תצטערי. אני מצטער.

‫לעזאזל.

‫אתה בסדר?

‫אני בדרך כלל לא מקלל חפצים דוממים.

‫יש מטרות גרועות יותר לזעם.

‫חוץ מזה, המכונה הזאת ‫דורשת את זה כבר חודשים רבים.

‫זה טוב.

‫אל תדאג לגבי זה.

‫הכול בסדר?

‫כן. אחותי פה.

‫טוב, הגוף שלה פה.

‫אני יושב שם עם מישהי שדיברתי איתה בכל יום

‫בשלושת העשורים האחרונים ‫והיא מסתכלת עליי כאילו אני נהג אובר.

‫אתה דניאל.

‫ציפינו לך. אני ויקטור צ'רנקוביץ'.

‫אני הרופא של שרלוט.

‫- היי. ‫- היי.

‫נעים להכיר אותך.

‫כן, לצערי אני הסיבה שהיא לא זוכרת אותך.

‫- מבוסס על סדרת הספרים מאת יו האווי -

‫אז התרופה,

‫זה כמו להתקין גשר מתרומם ‫בינה לבין הזיכרון שלה.

‫חיץ בטיחותי, אם תרצה, בין הלמעלה ללמטה.

‫בשימוש ממושך מדי, ‫הגשר נשאר מורם, הופך לקבוע

‫והיא לעולם לא תקבל את הזיכרון שלה בחזרה.

‫אבל כשהיא תתחזק, נשהה את הטיפול התרופתי,

‫נוריד את הגשר, נעבור אותו, ונבחר…

‫ממש נבחר…

‫אילו זיכרונות להחזיר, ומה להשאיר מאחור.

‫איבדתי אותך עם עניין הגשר המתרומם?

‫לא.

‫אני לא יודע. כן…

‫שיחה כזאת לא הייתה ברשימת הדברים

‫שחשבתי שאצטרך להתמודד איתם היום.

‫כשהגשר יורד, ‫איך אתה מחזיר לה את הזיכרונות?

‫אנחנו מספרים את הסיפור שלה, שוב ושוב.

‫הסיפור שלה?

‫טוב.

‫למה בני האדם שולטים בעולם ‫ולא הקופים?

‫אני לא יודע.

‫אגודל נגדי.

‫שליטה מוטורית טובה יותר.

‫- מוח גדול יותר. פחות שיער. ‫- טוב.

‫בוא ננסה את זה. מה אתה עושה כל היום?

‫כרגע? מתקשר לזרים גמורים ‫ומתחנן בפניהם לכסף.

‫בדיוק. אתה פונה לאנשים ‫ואתה מספר להם סיפור.

‫אתה לוקח אוסף של נתונים ‫וטווה סביבו משמעות.

‫זה מה שאנחנו עושים, זה מי שאנחנו. ‫אנחנו מספרי סיפורים, יוצרי משמעות.

‫זה כוח העל היחיד שלנו.

‫אתה, אני, שרלוט,

‫אנחנו בעצם רק אוסף סיפורים שסיפרנו לעצמנו.

‫הזיכרון הוא הביוגרפיה הפנימית שלנו.

‫מידע שהטענו במשמעות ‫כדי שיגיד לנו מי אנחנו.

‫התרופה מחקה את הספר של שרלוט.

‫טוב? כמו שאמרתי,

‫נפסיק את התרופות, וזיכרון אחר זיכרון,

‫אתה תמלא אותו מחדש שוב בסיפור שלה.

‫זיכרון אחר זיכרון?

‫זיכרון אחר זיכרון.

‫אחות אוהבת,

‫טייסת מבריקה.

‫אפילו המשימה לאיראן, ‫אבל הפעם אתה יכול לבחור.

‫דניאל, אתה יכול לבחור ‫לא לשתק אותה בכל האמת.

‫הטראומה של מה שקרה לטייסת שלה.

‫אתה יכול לבחור להשאיר את זה מאחור.

‫אני יכול לספר לה שקר?

‫היא תאמין לזה?

‫למה שתשקר?

‫טוב, היא חושבת עליי כמה דברים ‫שאני מעדיף שהיא תשכח.

‫האמת, אתה יכול להשתיל שקר.

‫זה ייקח הרבה זמן וידרוש מאמץ רב.

‫הזיכרונות האמיתיים ניצתים מהר יותר ‫כי הם כבר כתובים,

‫היא פשוט לא יכולה לראות אותם.

‫תצטרך חפצים כדי להחזיר ‫את הזיכרונות הישנים.

‫אתה יודע, חפצים מהחיים שלה, מהילדות שלה.

‫הזיכרון נמצא בגוף, לא רק במוח.

‫הוא…

‫הוא בריחות העבר, ובמשמעות

‫שנתנו לחפצים שהיו לנו כשהיינו ילדים.

‫אנחנו משתמשים בהם כקיצורי דרך ‫כדי להצית את המסלולים העצביים.

‫ההורים שלנו מתו כשהיינו צעירים.

‫עברנו לגור עם דודה שלנו.

‫אין הרבה דברים מהילדות שלנו.

‫אני מצטער, אבל יש משהו אחר שם ‫בין האחדים והאפסים.

‫לא רק נוירונים ואקסונים, יש משהו אחר.

‫משהו מסתורי, כמו…

‫כמו נשמה.

‫והיא לא תהיה בשליטתי, ‫או בשליטתו של אף אחד אחר.

‫אז לפעמים, אולי בעשרה אחוזים מהפעמים, ‫זה לא עובד.

‫אבל היא מגיבה טוב, לכן יש מקום לאופטימיות.

‫טוב? טוב.

‫- הברית בין המייסדים לבין האזרחים -

‫סליחה על ההפרעה, בוס… ‫יש אישה בחוץ.

‫היא הגישה דוח נעדרים רגיל,

‫אבל היא לא מוכנה לעזוב עד שהיא תפגוש אותך.

‫זה לא דוח נעדרים רגיל.

‫שם הנעדר?

‫אורלה קנט.

‫היא אחותי.

‫המתלמדת של ראשת מחלקת האספקה?

‫ראיתי אותה אתמול במועצת הסילו.

‫דיברתי איתה.

‫- היא נעדרת? ‫- היא באה אליי בכל לילה

‫אחרי המשמרת שלה.

‫אתמול בלילה, כלום.

‫אולי היא הלכה הביתה ונרדמה.

‫לא, היא הייתה שולחת פתק.

‫ההורים שלי זקנים.

‫הם דואגים. זה ההסכם בינינו.

‫מאז שהיינו ילדות.

‫בלי היעדרויות לא מוסברות, בלי מקום לדאגה.

‫תשמע, אני יודעת שאתה עסוק בהמון דברים

‫שחשובים יותר לכל אחד אחר בסילו, ‫אבל משהו לא כשורה.

‫אני מרגישה את זה בעצמות שלי.

‫שיקרתי להורים שלי.

‫אמרתי להם שאורלה נשארה אצלי אתמול בלילה.

‫אני לא יכולה לשקר להם שוב היום.

‫טוב…

‫טוב.

‫- הודעה ישירה אל: קרלה מקליין ‫מחלקה: אספקה -

‫תודה.

‫- דרוש עדכון לגבי אורלה קנט. -

‫- היא צריכה ליצור קשר עם אחותה. -

‫כל זה ממש מזכיר את פרנקנשטיין.

‫צ'רנקוביץ'?

‫לא, אני.

‫הוא מבקש ממני…

‫אני לא יודע, ‫לקחת עגלת קניות לתוך המוח שלה,

‫לבחור חלקים, לבנות מחדש את הנשמה שלה.

‫טוב…

‫מי אנחנו אם לא סך כל הזיכרונות שלנו, נכון?

‫כנראה.

‫תשמע, חשבתי שאולי ‫אלך לבדוק לשלומה אם זה בסדר.

‫אף פעם לא שירתי, אז אתה יודע, ‫להביא קצת ממתקים וכמה מגזינים לחיילת פצועה

‫זה המעט שאני יכולה לעשות.

‫בטח.

‫דניאל.

‫- היי. ‫- הלן.

‫- היי. ‫- היי.

‫פגשת את אנה תורמן?

‫הלן דרו.

‫לא באופן רשמי…