The first 200 lines.
שידור חי באיזו שעה היא קמה הבוקר?
לא הייתי איתה, ש' הייתה -היא משכימת קום, מה?
היא רדופה
חה! את מתכוונת שיש לה מצפון
אולי
אז את עדיין אוהבת אותה
מוכנה?
לא, פשוט… כן, פשוט תתעלמי מהמיקרופון.
כן, פשוט תתנהגי כאילו הוא לא שם.
תשירי כאילו הוא לא שם.
את מוכנה? -כן.
בואי.
אם אתם פה, אז אתם כבר מכירים אותה.
היא אחד מהאנשים החשובים ביותר בעולם המוזיקה של ימינו.
לידיה טאר היא דברים רבים.
בוגרת מגמת הביצוע לפסנתרים במכון קרטיס,
חלק מאחוות פי בטא קפא בהרווארד.
היא עשתה את הדוקטורט שלה במוזיקולוגיה באוניברסיטת וינה,
והתמחתה במוזיקה הילידית
של עמק אוקיאלי במזרח פרו,
שם היא העבירה חמש שנים בקרב שבט השיפיבו-קוניבו.
כמנצחת, טאר החלה את הקריירה
בתזמורת קליבלנד,
אחת מ"חמשת התזמורות הגדולות".
לאחר מכן הגיעו שורה של תפקידים חשובים,
כולל התזמורת של פילדלפיה,
התזמורת הסימפונית של שיקגו,
התזמורת הסימפונית של בוסטון,
עד שלבסוף הגיעה הנה,
לפילהרמונית של ניו יורק,
ואיתה ארגנה את סדרת הקונצרטים "הייוויי טן" לפליטים בזעתרי,
שבהם נכחו מעל 75,000 אנשים.
היא נעשתה ידועה במיוחד בכך שהיא מזמינה יצירות עכשוויות
בין השאר מג'ניפר היגדון, קרוליין שו,
ג'וליה וולף והילדור גונדוטיר.
והיא הקפידה לשבץ את יצירותיהם
לצידם של המלחינים הגדולים.
היא צוטטה באומרה,
"המלחינים האלה מנהלים שיחה.
וייתכן שהיא לא תמיד תהיה מנומסת כל כך."
לידיה טאר כתבה מוזיקה גם לתיאטרון ולקולנוע.
למעשה, היא אחת מ-15 אנשים בלבד שזכו ב"איגוט",
כלומר, אלו שזכו בכל ארבעת פרסי הבידור המובילים:
אמי, גראמי,
אוסקר וטוני.
זוהי, כפי שתוכלו לדמיין, רשימה קצרה וזוהרת במיוחד,
הכוללת את ריצ'רד רוג'רס, אודרי הפבורן, אנדרו לויד וובר,
וכמובן,
מל ברוקס.
ב-2010, בתמיכתו של אליוט קפלן,
היא ייסדה את "אגודת מנצחות האקורדיון",
שמטפחת יזמות והזדמנויות למופעים
עבור מנצחות,
ומעניקה להן תוכניות שהות בתזמורות גדולות ברחבי העולם.
ב-2013, ברלין בחרה בטאר להיות המנצחת הראשית שלה,
כמחליפתו של אנדריס דיוויס.
והיא נותרה שם מאז.
כמו המנטור שלה, לאונרד ברנשטיין, לטאר יש חיבה מיוחדת למאהלר,
שאת תשעת הסימפוניות שלו היא הקליטה בעת עבודתה בחמשת התזמורות הגדולות.
אולם, היא מעולם לא הצליחה להשלים את ה"מעגל", אם תרצו,
עם תזמורת בודדת עד עכשיו.
תחת ניצוחה, ברלין הקליטה שמונה מהסימפוניות של מאהלר,
ושמרה את הגדולה, הסימפוניה החמישית, לסוף.
בעקבות המגפה, המופע הזה,
שתוכנן לשנה שעברה, נאלץ להתבטל.
אך נאמר לי שבחודש הבא היא תקליט
את הסימפוניה החמישית של מאהלר בהופעה חיה,
מה שישלים את המעגל, וההקלטות יצאו כמארז
תחת חברת "דויטשה גרמופון", בדיוק בזמן ליום הולדתו של מאהלר.
ואם זה לא מספיק, ספרה החדשה, "טאר על טאר",
יפורסם תחת חותמה של נאן טאליס בהוצאת "דאבלדיי",
בדיוק בזמן לחג המולד, מתנה מושלמת למילוי הגרביים,
במיוחד אם יש לכם גרב גדולה במיוחד.
כולנו ב"ניו יורקר" מברכים את פנייך. תודה שהצטרפת אלינו, מאסטרו.
תודה, אדם. תודה.
לידיה, לא יכולתי...
לא יכולתי שלא לראות אותך מתכווצת קצת כשהקראתי את הביוגרפיה שלך.
זה היה כי שכחתי איזה הישג מדהים אחר?
או שאת מרגישה קצת מבוכה
בקשר לשלל ההישגים המגוונים שלך?
ובכן, בעולם של ימינו, "מגוון" זו מילה מגונה.
כלומר, זה עידן של מומחים,
ואם אתה מנסה לעשות יותר מדבר אחד, זה לא מתקבל בעין יפה.
כל אומן מקוטלג איכשהו. -כן, ובאופן אגרסיבי.
אבל האם את חושבת שיהיה רגע שבו קהילת המוזיקה הקלאסית
תחליט שלא להשתמש בהבחנה מגדרית כדי להבדיל בין אומנים?
כנראה שאני לא האדם הנכון לשאול, כי אני לא קוראת ביקורות.
אף פעם? באמת? -לא.
אבל זה אכן מוזר, אני חושבת שכל אחד הרגיש צורך
להחליף בין "מאסטרו" ל"מאסטרה".
כלומר, אנחנו לא קוראים בשם מיוחד לנשים אסטרונאוטיות.
כן.
אבל בנוגע לשאלת ההטיה המגדרית,
באמת שאין לי על מה להתלונן.
וכך צריכות להרגיש גם מרין אולסופ, ג'ואן פאלטה,
לורנס אקווילביי, נטלי סטוצמן.
יש כל כך הרבה נשים מדהימות שהיו לפנינו.
נשים שעשו את העבודה הקשה באמת.
זה מרתק. מי, לדוגמה?
טוב, בטח. בראש ובראשונה, נדיה בולאנז'ה.
כלומר, זו הדוגמה השמחה.
העצובה תהיה אנטוניה בריקו.
שלכל הדעות, הייתה מנצחת מדהימה,
אבל הכניסו אותה למעמד פחות זוהר
של "מנצחת אורחת" ולמעשה התייחסו אליה כאל מופע סוג ב'.
סוג... היא מעולם לא קיבלה הזדמנות להוביל תזמורת גדולה?
כן, היא ניצחה על הפילהרמונית של ברלין ועל המטרופוליטן אופרה,
אבל שוב, רק כמנצחת אורחת.
אתה יודע, בזמנו, הכול היה מופע ראווה מגדרי.
למרבה המזל, הזמנים משתנים, כמו גם דעת הקהל,
למרות שהשינוי לא הושלם, הוא מתפתח יפה.
בהחלט. שינוי משמעותי.
לידיה, אפשר לדבר קצת על תרגום?
כי נדמה לי שעדיין ישנם אנשים שחושבים שהמנצח הוא מעין מטרונום אנושי.
כן, זה נכון חלקית.
כן אבל... -לשמור על הספירה, זה לא דבר משני.
אבל אני חושד שכרוך בזה הרבה יותר. -כן, אני מקווה.
אבל זמן הוא הדבר החשוב.
זמן הוא פיסת הפרשנות החיונית.
אי אפשר להתחיל בלעדיי.
אני מפעילה את השעון.
יד שמאל שלי נותנת צורה, אבל יד ימין שלי, היד השנייה,
מסמנת את הזמן ומניעה אותו קדימה.
אבל שלא כמו שעון, לפעמים היד השנייה שלי נעצרת,
מה שאומר שהזמן עוצר.
והאשליה היא שכמוכם,
אני מגיבה לתזמורת בזמן אמת,
מקבלת את ההחלטה בנוגע לרגע הנכון להתחיל מחדש, או לאפס,
או להיפטר לחלוטין מהזמן.
האמת היא שהחל מהרגע הראשון,
אני יודעת בדיוק מהו הזמן
ואת הרגע המדויק בו אתה ואני נגיע ליעדנו ביחד.
הגילויים האמיתיים היחידים שלי קורים בחזרה.
אף פעם לא במופע.
שאלה קשה, אני יודע, אבל אם תוכלי להגדיר דבר אחר
שברנשטיין נתן לך, מה הוא יהיה?
כוונה.
זו המילה העברית לתשומת לב להתכוונות או רצון.
מה הן העדיפויות של המנצח, מה העדיפויות שלך,
וכיצד הן מחמיאות זו לזו?
כן, כוונה.
נראה לי שזו מילה שתהיה לה משמעות קצת שונה לרבים בקהל שלנו.
כן, אני מתארת לי.
זה נכון שהמנצח לא תמיד היה נוכחות על הבמה במוזיקה הקלאסית?
זה נכון.
נדמה לי שקראתי שבמשך תקופה ארוכה זה היה הכנר הראשי
כן, הכנר הראשי, בין אם היה לו איזשהו עניין או מיומנות בנידון.
מתי זה השתנה ומי שינה את זה?
עם המלחין הצרפתי, ז'אן-בטיסט לולי,
שעל פי הטענה, השתמש במקל ענק ומחודד למדי
כדי להכות את הטמפו על הרצפה.
זה לא משהו שהנגנים העריכו במיוחד, אני מתארת לי.
בכל מקרה, הטכניקה הזו הסתיימה במהלך מופע,
כאשר לולי דקר את עצמו בטעות עם המקל בכף הרגל ומת.
כן, נמק.
בכל מקרה...
בכל מקרה, אבל המנצח
נהיה חיוני באמת כשהתזמורות גדלו.
ושוב, חוזרים לבטהובן.
זה לא מתחיל בשמינית תו.
הפעימה הראשונה, היא שקטה, נכון?
אז מישהו היה צריך להתחיל את הספירה.
מישהו היה צריך להצהיר על עמדתו
ולהגיד, "בואו אחריי", אתה מבין?
וכשהמישהו הזה היה לני,
התזמורת הובלה למסע תענוגות מרהיב.
כי הוא הכיר את המוזיקה, במיוחד את מאהלר,
יותר טוב מכל אחד אחר.
ופעמים רבות הוא היה משחק עם מבנה היצירה.
כי הוא רצה שהתזמורת תרגיש שהם מעולם לא ראו,
שלא לדבר על שמעו או ניגנו את המוזיקה הזו.
אז הוא היה עושה דברים קיצוניים,
כמו התעלמות מהטמפו פרימו או לסיים את הפרזה הזו במולטו ריטרדנדו.
אפילו שזה לא הופיע בתווים.
האם הוא הגזים?
לא, לא. ממש לא.
הוא חגג את האושר שבגילוי שלו.
אמרת לנו לפני רגע שהגילוי שלך מתרחש בחזרה.
מתי התהליך הזה יתחיל שוב עבורך?
אנחנו מתחילים ביום שני.
מיד?
ביצירה הזו, העניין הוא
לנסות ולפענח את כוונותיו של מאהלר.
אנחנו יודעים עליהן הרבה בסימפוניות האחרות שלו,
הוא שאב המון השראה משירתו של ריקרט,
עד שבמשך שנים הוא לא הלחין יצירות של אף אחד אחר.
אבל כל זה השתנה בחמישית.
החמישית היא תעלומה.
והרמז היחיד שהוא השאיר לנו נמצא על הכריכה של כתב היד עצמו.
כן, ההקדשה לאשתו החדשה, אלמה.
אז אם אתה רוצה לשתף פעולה עם מאהלר בסימפוניה החמישית שלו,
הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לנסות ולהבין
את הנישואים המורכבים כל כך האלה.
היית אומרת שיש לך פרשנות שונה מברנשטיין לנישואים האלה?
הזכרת את עבודת השטח האתנוגרפית שלי באמזונס.
ובכן, אדם, שבט השיפיבו-קוניבו מקבלים איקארו, שיר,
רק אם הזמר שם, כן?
באותו צד של הרוח שיצרה אותו.
וכך, העבר והווה נפגשים.
אלה שני צדדים של אותו מטבע קוסמי.
No comments yet. Be the first to leave one.