The first 200 lines.
- NETFLIX מציגה -
שתה קצת מים, חמוד. חם נורא, והנסיעה הייתה ארוכה.
אתה עייף? בוא.
שב ושתה קצת מים.
בלי שטויות, מתוק שלי…
מומו?
מה אתה עושה כאן?
מומו?
חכה!
לאן אתה הולך? מומו!
מומו!
עצור!
מומו!
תפתח את הדלת!
מומו, תפתח!
מומו!
יש כאלה שאומרים שהכול כתוב ואי אפשר לשנות דבר.
תפתח!
אני רוצה לשנות הכול.
אני רוצה לחזור להתחלה, כשדבר עוד לא היה כתוב.
- כל החיים לפניו -
- חצי שנה לפני כן -
אפשר ללכת להסתכל שם?
כן, אבל לא להתרחק.
היי!
היי! תחזור!
חרא קטן!
נתראה שם.
וואו, מגניב! -נדבר אחר כך.
חדש? -אל תיגע.
מה אתה רוצה? -איפה רוספה?
למה? -יש לי עסקה בשבילו.
בטח, עסקה… -כן, עסקה.
תראה, הם שווים המון. עתיקות.
סתם זבל.
לך לשחק בפלייסטיישן שלך.
רוספה!
אמרתי שהוא לא כאן. -תתחפף.
לא חבל שיקרה לך משהו? -עזוב אותי!
אמרתי לא, אז לא!
עוף מכאן, דפוק.
אל תחזור.
לך כבר. לא, האופנוע שלי!
מניאק!
אני בן 12. קוראים לי מוחמד, אבל כולם קוראים לי מומו.
אני יתום.
כשהייתי קטן, שירותי הרווחה שלחו אותי אל ד"ר כהן.
הייתה לו מרפאה בבית, תמיד היו הרבה מטופלים.
הוא תמיד חשב שאני צריך להתנהג כמו ילדים אחרים
כדי שלא אסתבך.
אבל אני לא רוצה להיות כמו ילדים אחרים.
מומו, איפה היית? חיפשתי אותך בכל מקום.
מה זה?
זכיתי בהם.
יום המזל שלך, אני רואה שזכית בעוד משהו.
נפלתי מאופניים.
פעם אחרונה שאני שואל. של מי זה?
לא יודע.
אני לא רוצה דברים גנובים בבית שלי.
אם לא תצליח להיזכר…
איאלץ לדווח עליך.
הפמוטים האלה היו מספיקים לשכר דירה לחודש שלם.
ארבעים שנה ברחובות,
ואף נבלה לא הרביץ לי או סירב לשלם. אף פעם!
ואז בגיל שלי…
פרחח קטן דופק אותי.
אילו שטויות!
מה מצחיק, באבו?
מה נמכור בשביל לשלם שכירות?
רגע. אתה רעב, מה?
רוצה עוגייה? קח, חמוד.
קח.
מי זה בשעה כזאת?
יוסף, הדלת!
טוב.
אל תשכח לשאול מי זה לפני שאתה פותח.
רגע, אני באה.
מאדאם רוסה, זה ד"ר כהן.
ד"ר כהן בשעה כזאת? -כן, ד"ר כהן.
רוסה. -היי.
את כבר דואגת. לא, בשורות טובות.
הבאתי לך מתנה.
איפה מצאת אותם? -הגנב בא להתנצל.
נכון, מומו?
נפלתי בגללך. אם היית נופל לידיים שלי…
קח, לך לבאבו.
עכשיו אתה.
סליחה.
דבר בקול רם!
סליחה!
"סליחה, מאדאם…"
מאיפה לי לדעת איך קוראים לך?
הילדים תמיד קראו לי "מאדאם רוסה".
אני מתנצל, מאדאם רוסה.
ההתנצלות לא מתקבלת.
תודה על הפמוטים. איך אוכל להודות לך?
אני צריך טובה.
דבר.
השתגעת? על גופתי המתה!
לא להרבה זמן, כמה שבועות. -לא.
חודש לכל היותר.
לא בא בחשבון.
עד שאמצא לו בית ראוי.
רק רגע, אתה האפוטרופוס שלו. איך אני קשורה לזה?
אני חושב שעדיף לו להיות כאן איתך.
באמת? למה?
הוא צריך דמות נשית.
אבל מישהי קשוחה שמעוררת כבוד, מישהי כמוך.
קשה לי.
אני זקן.
ואני בת עשרה, מה?
אתה הרופא שלי.
אתה יודע שיש לי בעיות לב וכאבים.
אני אומר שוב, רק עד… -לא!
את טועה בעניין מומו.
אני מכיר אותו היטב. העבירו אותו אליי מייד אחרי האסון.
ניסיתי, אבל לא מצאתי מישהו שמוכן לאמץ אותו.
"האסון"?
לך לסלון.
אני כבר בא.
אין סיכוי. אני סיימתי.
בלי ילדים של פרוצות שמתרוצצים בבית יותר.
טיפלתי ביותר מדי וסיכנתי הרבה במשך השנים.
אבל יצאניות תמיד דואגות זו לזו.
אני עדיפה משירותי הרווחה.
זה בדיוק מה שאני מבקש ממך.
נגיע להסדר כלשהו.
אבל אתה לא פרוצה.
אמרתי לך, סיימתי.
ויוסף? -רד מזה.
הוא היה אמור להיות כאן רק שבוע, אבל אימא שלו נעלמה לפני חודשים.
למזלי היא שולחת כסף באופן קבוע.
אם זה עניין של כסף… -לא, תשכח מזה.
אני אוהבת אותך, תודה על הפמוטים,
עכשיו אוכל לשלם שכר דירה, אבל הגיע הזמן ללכת.
שש מאות אירו בחודש יספיקו?
יש לי עוד קצת חסכונות.
לך.
היי.
היי!
שכחת את הגנב שלך!
שבע מאות אירו.
שבע מאות חמישים אירו.
חודשיים, לא יותר.
לא רוצה לגור עם הזונה! -שלא תעז!
רוסה היא אישה טובה. -אז תגור איתה אתה!
מומו, אתה יכול לגור אצלה או לחזור לשירותי הרווחה.
לא מזיז לי!
שירותי הרווחה!
אני בא!
היי, חכמולוג!
אם היית מדבר אליי ככה, הייתי שובר את השיניים שלך.
ישבתי בבית הקפה ושמעתי אותך.
לא הייתי מדבר אליך ככה, בייחוד אם תיתן לי עבודה.
למה שלא תגור עם הזקנה?
ככה שירותי הרווחה יעזבו אותך.
זה גם יועיל לעסקים.
מבין אותי?
כשהזקנה הפסיקה לעבוד כפרוצה,
היא התחילה לטפל בילדים של פרוצות אחרות כדי להרוויח כסף.
היא גידלה הרבה ילדים.
אחד מהם מונה לפקד משטרה. הוא הגן עליה מפני ביקורים של הרשויות.
בשכונה קראו למקום הזה "מקלט".
אני קראתי לו…
"חור תחת".
הוא יתנהג יפה.
הוא צריך רק משמעת וחיבה.
טוב, דוקטור. לך לפני שאתחרט.
תרד בבקשה.
רד מהמיטה שלי!
עזוב אותי. -קום!
די!
קום!
בלי נעליים על המיטה!
ואתה, מספיק לבזבז זמן, לך ללמוד עברית.
אבחן אותך אחר כך.
בוא איתי, אמצא לך מקום אחר.
הינה.
מה זה?
החדר שלך.
חור תחת!
ציפית לארמון? עשה לי טובה…
חור תחת.
עזוב אותי! מאדאם!
די!
די! אמרתי די!
יוסף, לך לחדר. אתה, לחור התחת.
אלוהים אדירים.
אין לי אפילו תמונה של אימי,
אבל אני זוכר כמה דברים עליה.
החיוך שלה כשהיא העמידה אותי על כפות רגליה והיינו רוקדים.
היא אהבה מאוד לרקוד.
פעם, בטעות, היא נפלה בגללי.
אבל היא לא התעצבנה.
התגלגלנו על השטיח. היא חיבקה אותי בזרועותיה וצחקה.
היא צחקה הרבה.
היא הייתה יפה כל כך.
בתור התחלה.
בכל שקית יש מנה.
שלא יתפסו אותך.
No comments yet. Be the first to leave one.