French Exit

‫גברת פרייס, את לא יכולה פשוט ‫לצוץ באמצע הסמסטר

‫ולהעביר את בנך לבית ספר אחר.

‫אני לא רוצה למלא את הטפסים ‫וגם לא אעשה זאת.

‫ואני חוששת שזהו זה.

‫בוקר טוב.

‫מה אתה רוצה לעשות? ‫-לא יודע.

‫רוצה לעזוב איתי?

‫החוקים האלה קיימים מסיבה מסוימת, ‫גברת פרייס.

‫מה לגבי הבגדים שלי? ‫-אני אקנה לך בגדים חדשים.

‫שתית עד שהתפכחת ודעתך נהיתה צלולה?

‫נתקפת נדודי שינה בגלל השראה אלימה?

‫לא.

‫אולי אתה במחזור?

‫איך העניינים עם סוזן?

‫העניינים אינם מתקדמים לשום מקום. ‫כאילו שלא ידעת.

‫הו, להיות צעירים ומאוהבים.

‫האם תראה אותה היום?

‫לא אוכל להצטרף אליך בכל מקרה. ‫מר בייקר מתעקש שנערוך פגישה.

‫עוד תחנונים כספיים?

‫חכה ותראה.

‫הכול איננו.

‫מה איננו?

‫לא הכסף בחשבוני.

‫זה לא יישאר החשבון שלך עוד זמן רב. ‫-הוא רשום על שמי.

‫תוכלי לשמור לעצמך את השם, ‫אבל כל פרוטה בחשבון הזה,

‫בנוסף להשקעות והנכסים,

‫חוזרים אל הבנק.

‫הנכסים...

‫הכול יילקח ממך באחד בינואר, לכל המאוחר.

‫בטח אוכל לשמור לעצמי את הכסף ‫שהבאתי לנישואים.

‫זה כסף שבוזבז על האחוזה כבר לפני זמן רב.

‫וסלחי לי, ‫אך לא מדובר היה בסכום גדול ביותר.

‫והירושה של מלקולם?

‫לא.

‫שוחחתי איתך על האפשרות ‫שזה יתרחש במשך שבע שנים.

‫ועל כך שזה אכן הולך לקרות, ‫במשך שלוש שנים. מה חשבת שיתרחש?

‫פרנסס, מה...? מה היתה התוכנית שלך?

‫התוכנית שלי היתה למות לפני שייגמר הכסף,

‫אבל המשכתי, ואני ממשיכה שלא למות.

‫והנה, אני כאן.

‫בסדר.

‫אם כך, זה הוחלט.

‫אז כעת אני רוצה שתגיד לי מה לעשות.

‫לעשות? ‫-כן, תגיד לי, בבקשה.

‫מה אוכל לומר? קחי הלוואה מחבר.

‫בלתי אפשרי. תגיד לי משהו אחר.

‫יש רק דבר אחד שתוכלי לעשות, פרנסס. ‫תמכרי את הכול.

‫תמכרי את התכשיטים, האומנות, הספרים.

‫תמכרי אותם באופן פרטי, חשאי, ובזול.

‫תביאי לי את ההמחאות, ‫ואדאג שתקבלי את הכול במזומן.

‫ואז מה?

‫ואז...

‫מה שתרצי.

‫זהירות.

‫סוזן... ‫-מה אם נלך לפרנסס

‫ונספר לה על האירוסין שלנו?

‫ביחד?

‫מה, את ואני? ‫-ביחד. כן.

‫מתי? ‫-עכשיו.

‫לדבר עכשיו עם אמא שלי ביחד?

‫לא.

‫למה? ‫-זה רעיון גרוע.

‫זה יצליח רק אם אספר לה בעצמי.

‫ממה אתה חושש בדיוק? ‫-ממה שאת חוששת בדיוק.

‫אני אספר לה עכשיו.

‫תקשיבי, אני צריך לדבר איתך על משהו.

‫את מבשלת?

‫לא.

‫אני פשוט אוהבת את הצליל.

‫מה העניין?

‫מה, מר גמגמן?

‫ובכן, החדשות שלי מנצחות את החדשות שלך.

‫אתה מוכן?

‫אנחנו פושטי רגל.

‫לא נותר לנו כלום.

‫לא נותר כלום.

‫מתכות יקרות ערך, ‫כי מדובר בנכסים לטווח ארוך.

‫כלומר, זהב שווה ממון.

‫אם רוצים להחזיק בזהב, ‫מחזיקים בו כנכס חיסכון.

‫לא קונים אותו היום ומוכרים מחר.

‫לגבי השכר שלי.

‫שלושים אחוזים נקיים. זה לא נתון למשא ומתן.

‫לא? ‫-לא.

‫ואם כן נישא וניתן? ‫אין ברירה, אם תרצה לעבוד איתי.

‫עשרים ושבעה אחוזים.

‫אתן לך 15 אחוזים או שאודה לך על זמנך.

‫עשרים וחמישה אחוזים. ‫-מר רודי,

‫אם תנקוב במספר נוסף ‫שאינו 15 אחוזים, ארד ל-14.

‫ואם תנקוב במספר נוסף, ‫ארד ל-13 ואמשיך לרדת

‫עד שהתשלום שלך...

‫והתפקיד היחיד שלך בנוגע לחיי,

‫ייעלמו כליל.

‫ובכן, לא כך מנהלים משא ומתן. ‫זו עבודה בעייתית.

‫היא עלולה לפגוע במוניטין שלי.

‫המוניטין שלך?

‫כמה משעשע. ‫-האם כך?

‫האם שמעת שמועות בנוגע לבריאותי הנפשית?

‫לא.

‫ובכן, שמעתי שאת משונה.

‫משונה? ‫-משונה, כן. קשה.

‫קשה.

‫ואת הסיפור על בעלך.

‫באיזה סיפור מדובר?

‫שמצאת אותו.

‫כן?

‫את יודעת.

‫שמצאתי אותו, ‫אבל השארתי את הגופה לזמן מה, נכון?

‫אנשים עדיין מדברים על זה? ‫-כמובן שכן, ברור.

‫ובכן, אני אספר לך עכשיו אמת פרטית שלי.

‫אני לא סתם משונה.

‫יש בי רצון ניכר להעלות באש את הבניין הזה

‫כאשר אני והבן שלי נעולים בתוכו.

‫מה דעתך על זה?

‫זה לא ענייני.

‫אני חושבת שכן.

‫כי אם לא אקבל את המחיר שלי,

‫הרצון הזה שלי עלול להתחזק יותר ויותר.

‫הציפורים לוחשות, פרנסס.

‫הן אומרות שאני מרוששת? ‫-כן. זה נכון?

‫יש לי תוכנית.

‫אולי היא מטופשת, לא יודעת. ‫אבל עדיף שיהיו כמה שיותר אפשרויות, נכון?

‫מה לגבי הדירה שלי בפריז?

‫לא הייתי בה כבר שנה. היא סתם יושבת ריקה.

‫לצאת מניו יורק זה הקטע עכשיו, מותק.

‫זה נבון.

‫נבון.

‫נבון. ‫-נבון.

‫אני אשלם. ‫-לא.

‫פרנסס...

‫תודה.

‫ההמחאה חזרה שוב, גברת פרייס.

‫גברת פרייס?

‫אפשר לקבל מזומן?

‫יש לך מזומן עבור סילביה?

‫כמה? ‫-שש מאות דולרים.

‫תודה, מלקולם.

‫היה שינוי בתוכניות, חבר.

‫לא ידעתי בכלל שהיתה תוכנית.

‫טוב, ובכן, הוחלט שאנחנו נוסעים לפריז.

‫באמת?

‫לכמה זמן?

‫קשה לומר. אולי למשך שאר חיינו.

‫מה אתה מדווח, מלקולם?

‫סיפרת לאמא שלך על האירוסין שלנו?

‫אני רוצה לספר.

‫מה שאני לא מבינה

‫זה אם אתה מצפה ממני לחכות לך או לא.

‫כמובן שכן.

‫אבל זו לא תהיה בקשה אבירית ‫במיוחד מצידי, נכון?

‫האבירות מעניינת אותך?

‫יש לי הרבה תחומי עניין.

‫הייתי מתאר את עצמך בתור פחדן?

‫לא.

‫איך היית מתאר את עצמך?

‫אני לא יודע אם הייתי טורח מלכתחילה.

‫אני רוצה שתדע שאני מנסה ‫להפסיק להיות מאוהבת בך.

‫סוזן... ‫-מה?

‫אני נוסע לפריז.

‫פריז?

‫מתי אתה נוסע לפריז?

‫בקרוב.

‫כמה בקרוב? ‫-מחר, לדעתי.

‫מחר "לדעתך"?

‫מתי אתה חוזר?

‫זה העניין. אני לא ממש יודע.

‫ובכן...

‫אני בטוחה שהכול ממש מרגש.

‫מה?

‫המסירות שלך לאישה

‫שכמעט ולא הציגה את עצמה בפניך ‫עד שהיית בן 12.

‫הסירוב שלך לחיות מעבר לחוקים ‫שהיא חוקקה לטובתה שלה.

‫לא מביאים פרחים למישהו ‫שנפרדים ממנו לשלום, מלקולם.

‫תעזוב, בבקשה.

‫לכל הדברים הטובים יש סוף.

‫אבל את בטוחה שאתם מוכרחים לעזוב? ‫-כן, ואנחנו ממש מצטערים על כך.

‫כמה חבל, עבר עלינו ערב כה מקסים.

‫באמת? ‫-כזה ערב מקסים.

‫לא מתחשק לי לעזוב, ‫אבל נשמע לי שיש בבית מקרה חירום אמיתי.

‫ומה כבר אפשר לעשות אם זה המצב?

‫שום דבר.

‫אני אתגעגע לזה.

‫למה?

‫לזה.

‫יש לכם מה לתת הלילה, חברים?

‫יכול להיות שכן.

‫אבל אפשר לשאול ‫בשביל מה אתה צריך את הכסף?

‫אני מניח שאשמח לשתות קצת יין, ‫אם את רוצה לדעת.

‫מה שמך?

‫דן.

‫דניאל, מה תעשה אם ניתן לך עשרים דולרים?

‫אוכל לקנות בקבוק גדול של "שלושה ורדים", ‫חפיסת סיגריות ונקניקייה.

‫ולאן תיקח את כל אלה? בחזרה לחדר שלך?

‫לפארק.

‫שם אני ישן רוב הלילות. בפארק.

‫אז תשכב מתחת לשיח,

‫תעשן את הסיגריות שלך ותשתה את היין שלך.

‫תביט אל הכוכבים.

‫למה לא?

‫אני מקווה שהבחור הזה לא הטריד אתכם.

‫נראה שהוא הציק לכם כדי שתתנו לו כסף. ‫-מי, דניאל?