The first 200 lines.
אלה הם!
תתכוננו.
עוד שני אסירים מגיעים!
התכוננו לפריקה!
בעמדות!
בזהירות!
השער מאובטח!
האסיר הולך!
נו, יופי. עוד שותף לתא.
בלי להעליב, חבוב. אתה נראה מקסים.
בוא נעשה לך סיור, שתתמקם פה.
זה הדלי שבו הפיפי שלנו קופא. ו…
כן, זה הכול.
איך קוראים לך, מותק?
זאת הולגה. אני אדגין. ואתה?
הייתי בהרבה תאים. מעולם לא חלקתי תא עם נקבה.
נראה לי שאני הולך לאהוב את זה.
עצה קטנה:
הולגה לא אוהבת שמפריעים לה כשהיא אוכלת את תפוחי האדמה שלה.
זה סוג של שיא היום שלה. -שתוק כבר!
אין בעיה. תיהנה.
קצת ביישנית, מה?
אני לא כזה גרוע ברגע שמכירים אותי.
אל תהיי כזאת.
נוכל להיות מאושרים מאוד…
נראה לי שאסרוג אותה בלי אצבעות, שתהיה כסיה.
את מי אני מנסה להרשים?
"גורל מופלא או אוצרות מדהימים
"לא משתווים למיץ הגפנים
"עם לחיים סמוקות, נתנדנד ונלגום
"נטה את הספל ונבזבז את היום"
תפסיק לשיר!
אין בעיה, טוביאס.
מועצת המחילה מתכנסת מחר.
אל תפתח תקוות, אד.
על מה את מדברת?
ג'ארנת'ן במועצה הפעם. הוא ארקוקרה.
אם מישהו ישחרר אותנו, זה הוא.
לא יקרה.
אני אומר לך, הולגה, זה היום האחרון שאת חוצבת בקרח.
בסמכותה של ברית האדונים,
מועצת המחילה תדון כעת
בעניין התיק של אדגין דארוויס והולגה קילגור.
זו שנת כליאתם השנייה שלהם על פשעים
של גניבה ונוכלות.
משימת המועצה הזו היא לקבוע את זכאותכם לחנינה.
מה דברכם?
תודה, המזכיר אנדרטון, חברי המועצה המכובדים.
לפני שאתחיל, שמתי לב שהמזכיר ג'ארנת'ן לא נמצא.
אולי עדיף שנחכה?
המזכיר ג'ארנת'ן מתעכב בגלל הסערה. אתה רשאי להתחיל.
אני מבין. פשוט אני… אנחנו…
סמכנו על זה שהוא יגיע.
תתחיל או שתוותר על הצהרתך.
בסדר גמור.
עדיף שאתן לכם קצת קונטקסט, בתור התחלה.
אולי תופתעו לשמוע שלא תמיד הייתי גנב.
לפני שנים, נהייתי חבר בסיעת ההארפרים,
רשת מרגלים שנשבעת ללחום ברודנות,
להגן על המדוכאים ולא לבקש דבר בתמורה.
אשתי, זיה, תמכה בהחלטתי, אפילו שהיא ידעה מהם הסיכונים.
ביום, הייתי מצותת לשכירי חרב…
עוצר שודדים בשעת מעשה…
ואפילו הבאתי אשפים אדומים מתאי לדין.
בלילה, הייתי חוזר הביתה לאשתי האוהבת ולבתי, קירה.
למען האמת, היו פעמים בהן התחלתי לפקפק
בחלק של "לא לבקש דבר בתמורה" בשבועה שלי.
אבל אשתי תמיד הייתה אומרת,
"אתה לא צריך לתת לנו הכול, אתה רק צריך לתת לנו אותך."
אז מה קורה עם ג'ארנת'ן?
הוא קרוב? כי אני יכול לחכות.
לא שמעת מה אמרנו?
כן, הסערה. פשוט על בסיס מה שאני יודע על ג'ארנת'ן,
אני חושב שהוא יהיה פתוח במיוחד לסיפור שלי,
ואני לא רוצה לחכות שנה שלמה כדי לחזור הנה ו…
תמשיך.
בהחלט. קדימה.
כשאתה הארפר, אתה רוכש אויבים.
ולפעמים האויבים האלה באים לחפש נקמה.
אף כוהן לא יכול לתקן את הנזק מלהב של אשף אדום.
לא הייתה דרך להחזיר אותה לחיים.
כשזיה מתה, המסירות שלי לשבועה מתה איתה.
אני מצטער, פשוט קשה לשחזר את זה…
בלי ג'ארנת'ן.
עוד פעם זה?
אבל הוא פספס את החלק הכי חשוב בסיפור הרקע שלי!
איך הוא יוכל לשפוט אותי בלי להכיר את המניעים שלי?
אנחנו מסוגלים לחלוטין להחליט בעניינך בלי ג'ארנת'ן.
תמשיך! -טוב. איפה הייתי?
בלילה, הייתי חוזר הביתה לאשתי האוהבת ולבתי, קירה.
חזרת יותר מדי אחורה. תפסיק להשתהות!
כן, סליחה. כן, בקווים כלליים.
החודשים שלאחר מכן היו מהחודשים המבישים ביותר שלי.
אז פגשתי את הולגה.
היא ריחמה עליי.
טוב, היא ריחמה על התינוקת.
הולגה הייתה שותפתי לשפל המדרגה.
שנים רבות לפני כן, גירשו אותה מהשבט שלה
בגלל שהתאהבה באיש מבחוץ.
עד מהרה הפכנו להיות כמו אח ואחות.
עם קשר שבנוי על אמון וכבוד הדדי.
לאף אחד מאיתנו לא היה כסף או דרך הוגנת להרוויח אותו,
אז החלטנו לדחות את ה"הוגנת" וניסינו משהו חדש.
זה משכר כשאתה מבין
שמה מפריד אותך ממה שתמיד רצית
יכול להיות דק כזגוגית.
אולי אתם תוהים איך יכולנו לנהל את סגנון החיים העברייני הזה
עם ילדה קטנה בבית.
פשוט לא השארנו אותה בבית.
מהר, מהר! רוצי, רוצי, רוצי!
קירה לא הייתה המגויסת הטרייה היחידה. הוספנו גם את סיימון, קוסם בינוני,
ונוכל בשם פורג', שעודד אותנו לכוון עוד יותר גבוה.
עד מהרה, הפכנו לצוות.
כן, היינו גנבים, אבל ניסיתי לשמור על סטנדרט מסוים.
מעולם לא פגענו באיש.
ושדדנו רק את מי שזה ישפיע עליו הכי פחות.
אבל הכול השתנה כשפגשנו את סופינה האשפית.
לא ידענו עליה כמעט כלום.
רק שהיא רצתה את עזרתנו בשדידת מצודת קורין.
זה מעוז הארפרים, אני לא יודע אם שמעתם עליו.
אני בטוח שג'ארנת'ן שמע.
המצודה הייתה מלאה בפריטים יקרים מפז שנגנבו מרשעים,
ורק להארפרים הייתה גישה לכספת.
לכן סופינה באה אלינו.
בהתחלה, סירבתי. לא הסכמתי לרדת לרמה הזו.
אבל אז פורג' אמר לי שבין הפריטים במצודת קורין,
יש לוח תחיית מתים,
שמסוגל להשיב לחיים אדם אחד שהלך לעולמו.
אפילו אדם שנהרג על ידי להב של אשף אדום.
אתם ודאי מבינים לאן זה הולך.
למה אני לא יכולה לבוא? -סליחה, קיר, זה מסוכן מדי.
אז אל תלך.
יש לנו כל מה שאנחנו צריכים.
עוד לא. אבל זו הפעם האחרונה.
תסמכי עליי.
תתעודדי, חומד. נחזור בקרוב.
לא סיפרתי לה על הלוח.
זה היה שובר את ליבה אם זה היה מתחרבן.
ו…
זה אכן התחרבן.
נתראה בקרוב, יקירתי.
פולשים!
הנה הם!
אנחנו לא פוגעים באף אחד.
היא תקועה בעצירת זמן! תגיב, סיימון!
אני לא מצליח. סופינה חזקה מדי!
קח את הלוח. תשמור על קירה.
אני מבטיח לך.
האמת היא שאפילו אם המועצה הזו תדון אותי לעוד שנתיים,
או 20 שנה, לצורך העניין…
העונש לעולם לא יספיק לפשע הנורא ביותר שאי פעם ביצעתי…
גזלתי מבתי את אביה.
אבל דעו שאם אכן תבחרו לשחרר אותי,
אנסה לתקן את הטעות הזו עד סוף ימיי.
את רוצה להוסיף משהו?
אין צורך.
לפני שתכריזו על החלטתכם, אני מפציר בכם שתחכו בבקשה ל…
ג'ארנת'ן! -סליחה על האיחור.
קשה לי לתאר כמה אני שמח לראות אותך!
הולגה, עכשיו! -שומרים!
שחרר אותי, אדוני!
היא זורקת תפוחי אדמה!
אוי, ג'ארנת'ן!
אבל אישרנו את החנינה שלכם!
עופי, ציפור, עופי!
הוא עדיין נושם.
אמרתי לך שהוא ישחרר אותנו!
- מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים -
יש סימן לקירה?
ריק פה כבר תקופה.
לאן פורג' לקח אותה, לדעתך?
קשה לי להאמין שהוא עזב את חוף החרב. פורג' תמיד אהב ערים.
ארוחת ערב לך ולאשתך?
מה? לא. -אני עם זה?
עם השפתיים האלה? -זה ממש מגעיל. רק השתייה.
אז ניקח סירה לשער בלדור,
ונתקדם צפונה.
ובזמן שאנחנו מחפשים את פורג', אני אקפוץ לבקר את מרלמין.
את בטוחה שאת רוצה להכניס את עצמך לזה?
מה אם הוא לא ירצה לדבר איתך? -זה לא קשור למה שהוא רוצה.
טוב. -זה קשור לסגירת מעגל.
הוא שלח לך מכתב שאמר שהוא לא בעלך יותר.
זו לא… סגירת מעגל?
אתה לא תבין. -אני לא מבין.
ברור שאני לא מבין.
זה…?
בן כלב.
פורג' הוא שליט נברווינטר.
איך הליצן הזה עשה את זה?
כל עוד קירה אצלו, לא אכפת לי.
קדימה. בואי.
תודה, חבר. מה הבעיה בשפתיים שלי?
הן גדולות ביחס לפנים שלך.
מה? הרבה אוהבים את השפתיים שלי.
מעולם לא ראיתי את המקום הזה צפוף כל כך.
הם בטח באו למשחקי ההיי סאן.
אבא שלי לקח אותי בפעם האחרונה לפני שהם הוצאו מהחוק.
מישהו ניצח?
מתחרה אחד הגיע לסיבוב האחרון
לפני שמפלצת אכלה את פלג הגוף העליון שלו, אז…
No comments yet. Be the first to leave one.