The first 200 lines.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר.
אני חושב שיש בעיה כלשהי עם מכשיר ההקלטה הזה.
הדיבור עובר מרמקול לרמקול.
בכל אופן, בואו נתחיל את ההקלטה באמת.
קוראים לי דניס נילסן.
- קולו של דניס נילסן, שהוקלט בכלא -
מי שנמצאים איתי כרגע, כפי שאתם שומעים,
הם זוג תוכונים, האמיש וטוויטלס.
האמיש הוא ילד טוב.
אני יושב פה,
ומעשן סיגריה מגולגלת עם טבק של "סקפרלטי".
אוי ואבוי.
כן, אנחנו הורסים לעצמנו את הבריאות.
טוב, כולם חייבים למות ממשהו, לא?
- סרט תיעודי של NETFLIX -
הבוקר, סוהר נחמד הואיל בטובו להשאיל לי את "ניוז אוף דה וורלד",
צהובון שמתחזה לעיתון,
והפנה את תשומת ליבי לעמוד 21.
"דניס נילסן לועג לפשעים שלו בצורה חולנית
באמצעות תליית פוסטר של כוכב 'שתיקת הכבשים', חניבעל לקטר, בתא שלו.
והוא מאמין שיום אחד, מעלליו הזוועתיים יונצחו לעד בסרט קולנוע."
סוף הסיפור.
איזה שטויות!
ערב טוב.
סקוטלנד יארד פצחה היום בחקירת הרצח הגדולה ביותר בתולדותיה…
- בית האימה -
…לאחר שהתגלו גופות בלונדון.
בשעות הקרובות,
יתחיל להתבהר קנה המידה של הפשע הזה.
ובכן,
עד כמה הכתבה הזאת מדויקת?
כן, בהחלט הורשעתי ברצח,
אבל חוץ מזה, הרוב פשוט שקרי לחלוטין.
התביעה טענה שניתן לזהות דפוס של רציחות.
יציע הקהל של אולם מספר אחת בבית המשפט היה מלא בכל יום.
מי שציפה לשמוע סיפורי זוועות קיבל את מבוקשו.
מעולה. "דז נילסן המפלצת."
"אה, נילסן." ברגע שמזכירים את השם, לאנשים כבר יש דעה לגביו.
דניס נילסן, האיש שפעם כינה את עצמו
"רוצח המאה"…
הם עדיין מנסים למכור את הדימוי הזה
של היצור המסוכן שכל כך אהוב עלינו מיצירות בדיוניות.
המפלצות הקולנועיות.
כעת, נילסן רוצה לפרסם את האוטוביוגרפיה שלו ממקום מושבו מאחורי הסורגים.
…זה סיפור בלתי נתפס.
טוב, קדימה.
לונדון, 1983.
אחר צוהריים טובים. קריר למדי, בלשון המעטה,
ולא עומד להתחמם בימים הקרובים כי הרוחות הצפוניות עד צפון-מזרחיות האלה יישארו…
אני זוכר טוב את היום הזה,
כי היה מזג אוויר קר ונוראי…
- מפקח סטיב מקוסקר, בלש -
וישבתי במשרד שלי
כשמישהו שעבד איתי אמר לי
שקראו לו להגיע לקרנלי גארדנס
כי הוציאו שם מפתח ביוב משהו שחשדו שהוא שרידי גופות.
- קרנלי גארדנס, צפון לונדון -
כשהגענו לשם, הדיירים עמדו מסביב לפתח הביוב.
השירותים נסתמו,
והם הזמינו שרברב כדי שיפנה את הביוב,
והוא מצא כמויות אדירות של בשר ועצמות.
אני לא מאוד בקיא בזה,
אבל היה לי חשד די מבוסס…
- מייק קטרן, שרברב, דיינו-רוד -
שלא מדובר בחיה כלשהי, בואו נגיד את זה ככה.
מישהו התעניין במיוחד במה שמצאת?
כן, הבחור שגר בדירה בקומה העליונה, אני חושב.
ואז הדיירים סיפרו לי שערב קודם,
סביב חצות,
הם שמעו רעש של שפשוף בחוץ.
כשהם ניגשו לדלת הכניסה ופתחו אותה,
הם ראו את האיש שגר בדירה שבקומה העליונה. הוא לבש רק אפודה פשוטה,
ואל תשכחו שזה היה בפברואר, בשיא הקור,
והם שאלו אותו אם הוא בסדר,
והוא אמר, "כן, רק יצאתי להשתין".
עשיתי בירורים נוספים בקרנלי גארדנס
וגיליתי שהוא נמצא בלשכת התעסוקה המקומית, שבה הוא עבד.
- לשכת התעסוקה -
והוא בדרך כלל חזר מהעבודה בחמש וחצי אחר הצוהריים.
אחר כך גילינו שחתיכות העצמות מהביוב
באמת שייכות לגופה אנושית,
והפתולוג אמר שנראה שעל חתיכות הבשר
יש סימני חניקה.
ולפתע פתאום,
ראינו איש הולך ברחוב לעברנו.
"הגיע הזמן
הגיע הזמן"
הוא היה מאוד רגוע.
כשהגעתי לקרנלי גארדנס,
המשטרה הייתה שרויה בחוסר ודאות.
- דז נילסן -
הם גיששו בזהירות בתקווה לגלות משהו
בקשר לפיסות הבשר האנושי שהם מצאו בבניין, בתוך ה…
ביוב.
ואז נילסן אמר,
"איזה מוזר זה ששוטרים באו כדי לדבר איתי על הביוב שלי".
אבל הוא הכניס אותנו לתוך הבניין,
ועלינו לדירה שבעליית הגג.
וברגע שהוא פתח את הדלת,
הריח פשוט הכה בנו.
הכרתי את הריח הנוראי הזה.
אז אמרנו לו…
"תפסיק עם השטויות."
"איפה שאר הגופה?"
והוא הסתכל עליי, והצביע
על ארון הבגדים.
וכשפתחתי אותו,
ראיתי שתי שקיות זבל שחורות ענקיות, כורעות תחת העומס.
אז תפסתי אותו בשרוול,
ואמרנו לו שאנחנו עוצרים אותו בחשד לרצח.
בדרך חזרה לתחנת המשטרה
ישבתי לידו,
אבל משהו הטריד אותי.
שתי שקיות הזבל האלה היו ענקיות.
במכונית, בדרך לתחנת המשטרה, שאלו אותי…
"מדובר פה בגופה אחת או שתיים?"
מייד השבתי ואמרתי…
"בחמש עשרה או שש עשרה."
זה עשה לי צמרמורת.
וראיתי שהבלש שהיה פקד מסתכל עליי דרך המראה.
והייתי צריך להגיד לו שיתרכז בנהיגה, כי הוא התחיל לסטות לצד השני של הכביש.
ואז נפלה עליי ההבנה
שיש לנו פה רוצח סדרתי.
- תחנת המשטרה בהורנסי -
נעתי במורד מסדרון ארוך לצד המלווה שלי,
ושוכנתי בתא הראשון שבקצה הטור.
השאירו אותי שם, בחדר העתיק הזה,
לצד ספסל קטן ושולחן גבוה ועלוב בגודל של שרפרף קטן.
ישבתי שם, הדלקתי סיגריה וחיכיתי.
לא ידענו בוודאות אם מה שנילסן אמר לנו היה אמת.
חשבנו לעצמנו, "15 או 16 אנשים?"
אבל הייתה לנו סמכות לעצור אותו רק ל-48 שעות,
וזהו.
היינו חייבים להצליח להוציא ממנו כל מה שיכולנו.
- המשטרה העירונית, סיכום תחקיר -
- תחקיר של: -
- דניס אנדרו נילסן -
אבל אסור להלחיץ אותו יותר מדי,
כי אז הוא לא ירצה לדבר איתנו.
- אני עומד לשאול כמה שאלות -
- אתה תהיה מוכן לענות עליהן? -
מאחר שרציתי להימנע מהתחקיר הארוך שציפה לי,
הפתעתי את שלישיית החוקרים הפליליים
כשהפרעתי לדבריהם ואמרתי שאני אספר להם הכול.
נילסן לא הפסיק לדבר.
הוא התחיל לספר לנו
בדיוק מה קרה.
- איפה הכרת את האנשים האלה? -
- נילסן: בבר -
הוא היה נכנס לבר…
- הייתי שותה -
- בירה אחר בירה -
מדבר עם מישהו…
- הלכנו לקרנלי גארדנס -
ומזמין אותו אליו.
הם היו שותים, הם היו שומעים מוזיקה…
למוחרת בבוקר, נילסן היה מתעורר,
והייתה גופה לידו.
- עניבה סביב הצוואר שלו -
- פשוט ישבתי שם המום -
- מזועזע -
וכשלחצנו עליו בקשר לזה, הוא רק אמר…
- אני לא זוכר כלום -
שהוא לא זוכר מה קרה.
- כשיוצאים ומשתכרים, לא זוכרים כלום -
בדרך כלל, בחקירות רצח,
יש קורבן,
ואז הולכים לחפש את הרוצח.
במקרה הזה, היה לנו רוצח…
- הראשון -
אבל הוא לא ידע מי היו הקורבנות שלו.
- שכחתי איך קראו לו -
- השני -
- לא ידעתי איך קראו לו -
אז נאלצנו ללכת אחורה, במובן מסוים, ולאתר את כל הקורבנות.
- בוא נראה אם נצליח לרענן את זיכרונך -
לא סירבתי לענות לאף שאלה…
- מס' ארבע? -
- נילסן: גובה 1.73 -
- שיער די מתולתל, עם קעקועים -
ונכנסתי לפרטי פרטים.
- מס' שבע, בערך 1.75, מבטא אירי -
אם כבר…
- מס' עשר, חיוור, מבט ריק, סגור, כחוש -
אף רוצח בריטי…
- ספר לי על מס' 12 -
לא התמודד בצורה כל כך גלויה…
- שיער חום, בן 30-25 -
- בגדים משומשים -
עם העבירות שלו כמו שאני התמודדתי עם שלי.
- מס' 13, בן 28-27 -
- חבר לשעבר במשמר המלכה, הוא עישן -
- עישן מה? -
- את מה שלי היה -
הוא נתן לנו מידע מאוד מוגבל,
אבל אלה היו בעיקר גברים צעירים.
אבל חשבתי,
שאם מה שנילסן אמר לנו זו האמת,
איך לכל הרוחות, במקום כמו לונדון,
נרצחו 15 איש בלי שאף אחד שם לב?
No comments yet. Be the first to leave one.