Guillermo del Toro's Pinocchio

‫כשאדון ג׳פטו יצר את פינוקיו,‬

‫הוא כבר איבד בן.‬

‫זה קרה שנים רבות לפני זמני,‬

‫אבל שמעתי את הסיפור,‬

‫ואז הוא הפך להיות הסיפור שלי.‬

‫- קרלו -‬

‫ג׳פטו איבד את קרלו בזמן המלחמה הגדולה.‬

‫הם בילו רק עשר שנים ביחד.‬

‫אבל זה היה כאילו קרלו‬ ‫לקח איתו את חייו של הזקן.‬

‫אבא!‬ ‫-כן?‬

‫נחש מה ראיתי!‬ ‫-מה?‬

‫נחש.‬ ‫-אין לי מושג.‬

‫ראיתי אווירונים!‬

‫באמת? יופי.‬

‫מה אתה יוצר הפעם, אבא?‬ ‫-תנחש.‬

‫חייל?‬ ‫-לא.‬

‫קוסם? מכשפה?‬

‫לא. תצטרך לחכות ולראות, קרלו.‬

‫כל הדברים הטובים מצריכים סבלנות.‬

‫לא חסר להם דבר.‬

‫בשם האב, הבן ורוח הקודש.‬

‫הם היו זקוקים רק זה לחברתו של זה.‬

‫״והמכשפה הזקנה הזהירה את הקיפוד הקטן,‬

‫'אל תשקר,‬

‫'ולא, האף שלך יתארך,‬

‫'ויתארך,‬

‫'עד לכאן!'״‬

‫האף שלו התארך?‬

‫שקרים, בני היקר, מתגלים מיד,‬

‫מפני שהם דומים לאפים ארוכים.‬

‫נראים לכולם, מלבד זה שמשקר.‬

‫וככל שמשקרים יותר,‬

‫הוא מתארך יותר!‬

‫תשיר לי את השיר של אימא כדי שאירדם.‬

‫בבקשה, אבא?‬

‫בסדר.‬

‫״בני כאן‬

‫״בני כאן‬

‫״הוא לי מאור איתן‬

‫״כוכב שלי…״‬ ‫-גבוה יותר, אבא!‬

‫״שמי תכלת מעליי‬

‫״ואם תישא מבט אליי, ליבי מייד יחלים…״‬

‫נסה.‬

‫״וכשידיך בידיי…״‬

‫תודה לכן.‬

‫״עם גורלי אשלים‬

‫״אשלים…״‬

‫בשבילך.‬

‫בשבילי?‬

‫״אין עוד אחד שכמוך אוהַב‬

‫״יותר משקיעות ויותר מהסתיו‬

‫״משוש חיי‬

‫״אשיר עכשיו‬

‫״בכל יום שאני איתך‬

‫״בשבילי אתה הכול‬

‫״אוהֵב אותך…״‬

‫משוך, קרלו! משוך!‬

‫״בני כאן…״‬

‫עבודה נהדרת, ג׳פטו.‬

‫תודה.‬

‫״מאיר באור איתן…״‬

‫זהירות, קרלו!‬

‫במקום חיים שאבדו, חיים חדשים צריכים לצמוח.‬

‫אולי את זה?‬

‫לא, קרלו.‬

‫הוא חייב להיות מושלם. שלם. אתה רואה?‬

‫לזה חסרים חלק מהקשקשים.‬

‫״בני כאן‬

‫״בני כאן‬

‫״הוא לי‬

‫״מאור איתן״‬

‫לילה טוב, אבא.‬

‫לילה טוב, בני.‬

‫אני אוהב את הנעליים החדשות שלי, אבא!‬

‫אני שמח מאוד, קרלו.‬

‫קודם ניסע לכנסייה, נכון?‬ ‫-כן.‬

‫שלום, כלבלב!‬

‫בוקר טוב.‬ ‫-בוקר טוב.‬

‫אדון ג׳פטו! תסיים את פסל ישו הצלוב היום?‬

‫נעשה כמיטב יכולתנו.‬

‫גבירותיי.‬ ‫-כזה פרפקציוניסט…‬

‫אזרח איטלקי למופת.‬

‫וכזה אבא טוב.‬

‫קרלו. נעליים יפות.‬

‫תפוס!‬

‫תודה, אדוני!‬

‫בוקר טוב.‬ ‫-היי!‬

‫בון ג'ורנו, דוקטור.‬

‫קרלו.‬

‫ג׳פטו.‬

‫זה נראה נהדר, אבא.‬

‫עוד מעט נחזור הביתה?‬

‫עוד מעט.‬

‫תעלה לי עוד קצת אדום, קרלו.‬

‫שכחתי להראות לך מה מצאתי!‬

‫מה, בני?‬

‫תכף תראה.‬

‫האצטרובל המושלם.‬

‫לא חסר לו אף קשקש!‬

‫חשבתי לטעת אותו בעצמי‬ ‫ולראות איך העץ גדל.‬

‫ואז לגלף צעצועים בעצמי,‬

‫כמוך.‬

‫מעולם לא היה לשום ילד רעיון טוב מזה, קרלו.‬

‫נכון?‬

‫מה הרעש הזה, אבא?‬

‫זה אווירון?‬

‫אסוף את הכלים.‬

‫מהר.‬

‫נחזור הביתה לאח חמימה ומרק חם.‬

‫אפשר גם שוקו חם?‬ ‫-בטח.‬

‫זה יום טוב לשוקו חם.‬

‫לא?‬

‫כן, כן. בטח.‬

‫אבא, מה קרה?‬

‫כלום. אני בטוח שזה שום דבר, אבל…‬

‫רגע, האצטרובל שלי.‬

‫מאוחר יותר אמרו שהעיירה של ג׳פטו‬ ‫לא הייתה אפילו יעד להפצצה.‬

‫שהמטוסים האלה היו בדרכם חזרה לבסיס,‬

‫ופשוט הטילו את הפצצות‬ ‫כדי להקל על העומס שלהם.‬

‫קרלו!‬

‫לא…‬

‫קרלו!‬

‫- קרלו -‬

‫ג׳פטו היה לצידו כל הזמן,‬

‫וזהו זה.‬

‫הוא עבד מעט מאוד, ואכל עוד פחות.‬

‫וישו הצלוב שבכנסייה נותר לא גמור.‬

‫השנים חלפו.‬

‫העולם התקדם הלאה.‬

‫אבל לא ג׳פטו.‬

‫וכאן אני נכנס לתמונה.‬

‫הייתי סופר,‬

‫ובמשך שנים חיפשתי את התנאים האידיאליים‬

‫כדי להעלות על הכתב‬ ‫את סיפור חיי המפוארים והמרתקים.‬

‫עד שסוף כל סוף,‬

‫מצאתי אותו.‬

‫מקום המסתור שלי.‬

‫הבית.‬

‫כאן אוכל לכתוב את זיכרונותיי,‬

‫ואיזה סיפור זה יהיה!‬

‫חייתי בתוך קמין של פרקליט בסרדיניה;‬

‫הפלגתי בים האדריאטי בסירת דיג;‬

‫ביליתי חורף אחד בפרוג׳ה עם פסל ידוע.‬

‫״צרצורי ילדות״,‬

‫מאת סבסטיאן ג'יי. צְרָצַר.‬

‫חלמתי עליך, קרלו.‬

‫חלמתי שאתה שוב כאן, איתי.‬

‫בני.‬

‫אבוי.‬

‫לו רק יכולת להיות שוב איתי.‬

‫אני מצטער כל כך.‬

‫ראיתי את הזקן מתייפח,‬

‫וזה ריגש אותי.‬

‫ומתברר שלא רק אני צפיתי בו.‬

‫במהלך נדודיי הרבים ברחבי העולם,‬

‫גיליתי שיש רוחות עתיקות בהרים,‬

‫ביערות,‬

‫שבאות לעולם האדם רק לעתים נדירות.‬

‫אך לפעמים הן עושות זאת.‬

‫אני רוצה שתחזור אליי, קרלו.‬

‫לכאן!‬

‫איתי!‬

‫למה אינך שומע את תפילותיי?‬

‫למה?‬

‫איפה היינו?‬

‫אה, כן. פרוג׳…‬

‫חי משושיי!‬

‫הוא יחזור אליי!‬

‫אצור את קרלו מחדש!‬

‫מה… היי!‬

‫מעץ האורן המקולל הזה!‬

‫מה לכל ה…‬

‫לא!‬

‫זה בית זוועות!‬

‫אסיים אותך מחר.‬

‫כן, מחר.‬

‫קישטה!‬

‫היי, תסתלקו משם!‬

‫תתחפף.‬

‫לא! זה הבית שלי!‬

‫הכניסה אסורה! תסתלקו!‬

‫לכו מפה!‬

‫כן, בדיוק.‬

‫ילד עץ קטן.‬

‫קום לך עם השמש, והתהלך בארץ.‬

‫סליחה, אפשר לעזור לך?‬

‫מדובר פה בבית שלי.‬

‫אם יורשה לי לשאול,‬

‫מה מעשייך בעולם?‬

‫בעולם?‬

‫אני שומרת.‬

‫אני דואגת לדברים הקטנים.‬

‫לדברים הנשכחים.‬

‫האבודים.‬

‫ובכן, אני סבסטיאן ג'יי. צְרָצַר, בעל בית,‬

‫וזכותי לדעת על תוכניותייך ומזימותייך‬

‫בנוגע לנכס שלי.‬

‫ובכן, אם אתה כבר גר בלבו של ילד העץ,‬

‫אולי תוכל לעזור לי.‬

‫לעזור לך לעשות מה?‬