The first 200 lines.
אנשים אולי מזהים את הפנים שלי.
אולי הם אפילו יודעים את שמי.
אבל הם לעולם לא ידעו מי אני.
היא אפילו לא טורחת להתקשר? נשות מקצוע עובדות על השיער והאיפור שלה...
חקירת הרצח של רייצ'ל הופקינס ממשיכה.
הרשויות בודקות קשר אפשרי לבית הספר לבנות סנט הילרי'ס,
מוסד העילית המקומי שהופקינס למדה בו בעבר.
כולנו מסתתרים מאחורי הגרסה של עצמנו שאנחנו מציגים לעולם.
חברתה של הופקינס והמנהלת הנוכחית של סנט הילרי'ס,
הלן וואנג, סירבה להגיב עד כה.
אבל אנשים לא משתנים.
לא באמת.
לא מבפנים.
אלוהים, זה גרוע.
רייצ'ל, את מצחיקה. -את יודעת מה אני שונאת?
תלמידות שנה א'. -הלן!
לא, מה שאני שונאת אלה אנשים חסרי ביטחון.
איכס.
זה מוזר, כי אחותה מגניבה.
אולי היא פשוט אוכלת את הרגשות שלה.
לילדה יש הרבה רגשות.
היא בטח פשוט בודדה.
אולי כדאי שנזמין אותה?
תביאי אותה לשולחן שלנו. אני אביא עוד קולה.
אני בטוחה שהיא עושה משהו.
קת'רין.
בואי לשבת איתנו. -אני לא יודעת...
אני לא חושבת שהן רוצות אותי שם.
הן יכולות להיות נחמדות לפעמים.
היי, קת'רין.
מה את קוראת? -פרנקנשטיין של מרי שלי.
נחמד.
קת'רין קלי!
מה שלומך?
אלוהים, אני אוהבת את השיער שלך.
מה הסוד שלך?
אין לי ממש סוד. -לא, הוא הרבה יותר יפה...
אני ממש מצטערת. הנה, קחי את שלי.
זה בסדר. -לא, אני מתעקשת.
באמת, אני לא צריכה עוד אחת. -שתי.
יש לזה טעם של משהו. -נכון.
שתן.
מה?
היא שתתה עכשיו את השתן שלי!
אלוהים!
לא ידעתי. -אוי, לא!
אוי, לא!
לא! -ביי.
אלוהים.
את לא נורמלית. -לא!
זה לא שלקסי עובדת בצוות כביש, בחפירת תעלות או בבניית קירות גבס!
היא ממש יושבת על התחת למחייתה.
נהדר, בנות. בואו נשחרר אותה.
אסור לזרז שלמות.
קשקוש. אנחנו חייבים לזוז.
אנחנו הולכים. -שיניים.
יופי. -יפה, תודה רבה.
תודה, בנות.
יש לך את מסיבת העיתונאים של לשכת החקירות של ג'ורג'יה
לגבי האישומים שלא התייעצו איתם לגביהם והועלו על ידי משרד התובע המחוזי.
יש להם את השטויות של רפורמת המשטרה. בלה, בלה, בלה...
מתחילים עם דאלונגה, נכון? -נכון. תתחילי עם זה, ואז תסיימי עם זה.
לסיים? מה הכוונה? אני רק מתחילה.
יש גבול למה שאפשר לחלוב מאישה לבנה מתה,
לא משנה כמה פעמים היא נדקרה.
אוקיי, תסתכלי עליי.
נשימה עמוקה.
אנחנו לא צריכים הום-ראן. חבטה טובה תספיק.
אז חשבתי שאקח רגע כדי להגיד משהו.
אסביר לאטלנטה שהייתי צריכה לקחת קצת זמן לעצמי,
אבל חזרתי ואני אסירת תודה על התמיכה, כי זה נכון.
אני אוהב את זה. מעולה. אולי תבלעי חזק אחרי שתדברי,
כאילו יש לך גוש בגרון.
נראה מה תהיה תגובת הצופים, ו... -ומה?
מי יודע?
חזרתה של המלכה.
- שלו ושלה -
- הלן -
- נחשי עם מי אני מזדיינת... -
אלוהים אדירים.
- סחיטה?! שוב?! אל תערבי אותי! -
סחיטה. אבל למה?
- מאוחר מדי. -
- זרקת את ג'? -
תתחנן. תתחנן בפניי, קלייד.
קח את זה, כלבה.
כן, חזיר שכמותך...
רייצ'ל, תפסי לו בביצים.
אתה אוהב את זה, קלייד?
תצליפי בו, הלן! -אתה אוהב את זה?
תפסתי אותך!
פאק! לעזאזל!
אמרת את מילת ה-פ' של אימא.
אני יודע, מותק. אני מצטער.
אני... אני מצטער.
של מי הטלפון הזה?
מה? זה... זה הטלפון שלי.
הוא ורוד.
כן, אני יודע, אבל לבנים יכול להיות טלפון ורוד.
זה אפשרי.
על מה אתה מסתכל?
מה, בטלפון? אני רק...
אני רק מסתכל על דברים של העבודה.
אימא אומרת שהגיע הזמן לארוחת ערב. -באמת?
את יכולה להגיד לה שאני תכף בא?
כן. -אוקיי.
מי לקח את רגל העוף האחרונה?
הם לא הביאו לנו מספיק. -אבל אני ממש אוהבת את רגלי העוף האלה.
גם אני. שילמת על זה?
לא.
את יודעת מי עוד לא שילמה על זה? אימא. בבקשה, מותק.
מג, לכי לצפות בטלוויזיה.
אבל אני רוצה לראות את דוד ג'ק. -בסלון. עכשיו.
אבל... -פשוט תעשי מה שאני אומרת.
היי, תירגעי.
היא בסדר. שימי את "אי האהבה".
שימי "רחוב סומסום", מותק. -זה אפילו כבר לא משודר, איינשטיין.
מה תקוע לך בתחת? -מה לעזאזל קורה?
אוקיי. תראי, אין לך מושג עם מה אני צריך להתמודד בכל יום נתון.
אולי תשבי ותאכלי? -אתה יודע מה? אין לי ספק בכך.
תפעילי כבר את הטלוויזיה! -את מוכנה להירגע? מה מטריד אותך?
מה עובר עלייך עכשיו?
רייצ'ל הייתה חברה שלי.
כן? באמת? מתי ראית אותה בפעם האחרונה?
לפני 20 שנה? עשי לי טובה.
ראיתי אותה בשבוע שעבר בתחנת דלק. -כן?
היא יצאה מגדרה כדי להגיד לי שלום. למה? -אתן כל כך קרובות, תגידי לי את.
יש לך משהו להגיד לי? -לא.
הזדיינת איתה?
אלוהים. הזדיינת איתה.
היי. היי, תקשיבי.
מה שאני עושה בחיים שלי זה ענייני, אוקיי? החיים האישיים שלי הם ענייני. את מבינה?
היית איתה בלילה שבו היא מתה?
אמרתי לך, עבדתי עד מאוחר. -כן?
עבדתי עד מאוחר. זה מה שעשיתי. -במה?
אתה "בלש" במחוז למפקין. -תפסיקי. זה נהדר.
כשאמרתי שאתה יכול לעבור לפה אחרי שאשתך המשוגעת ברחה,
התכוונתי לכמה שבועות, לא לשנה! -אני נטל עבורך?
אלה החשבונות שאני משלם? המצרכים שאני קונה? -אוקיי.
זה שאני לוקח את מג לכל מקום? מה כל כך... אני רק מנסה להבין.
מג, אולי תעלי למעלה, מותק? -לא.
לכי לחדר שלי. -לכי לחדר שלך. את מקשיבה לי.
אני אימא שלך!
כן, סופר-אימא. -לעזאזל.
משאירה את מג לבד כל היום. תקשיבי, אני יכול פשוט לעזוב,
ותוכלי לחזור למכור את החרא של אימא ואבא באיביי. את רוצה?
ואת יודעת מה? יש לך מזונות, נכון?
אה, לא. זה יהיה קשה. כי אין לך פאקינג מושג מי האבא.
הרגת את רייצ'ל? -שלא תעזי לתקוף אותי עם החרא הזה!
עשית את זה, ג'ק?
אני בלש. אני אח שלך.
את באמת חושבת שאני מסוגל לעשות דבר כזה?
את באמת חושבת?
למה לקחת דגימת דנ"א ממג?
משחק בלשים?
באמת, ג'ק? -תפסיקי.
מה, חשבת שלא אשים לב שאחי האומלל מתחיל לחזור הביתה מאוחר,
שלושה לילות בשבוע, כולו בהתלהבות?
ואז רייצ'ל נשחטת,
אתה נהיה שוב עצבני וכועס, ומגיע עם ריח של בושם.
ולא מהסוג שמוכרים במכולת, אלא הסוג היקר שנשאר.
אותו בושם שרייצ'ל הופקינס כמעט חנקה אותי איתו בתחנת הדלק.
אוקיי! -אז בוא נשחק בבלשים, ג'ק.
היית איתה או לא?
כן. -כן. ו...?
שכבתי איתה. זה מה שאת... -איפה?
בטנדר שלי.
לא, איפה בדאלונגה, אידיוט מזדיין?
ביער, זואי. שכבתי איתה ביער, כן.
ועזבתי. עשיתי את זה, ועזבתי. אני לא יודע מה קרה.
סיפרת לחברים השוטרים שלך? -לא.
למה לא?
כי הם יסתכלו עליי כמו שאת מסתכלת עליי עכשיו. זואי, מה...
לא פגעתי ברייצ'ל.
תסתכל לי בעיניים ותגיד לי את זה. -זואי.
בחייך, אני...
לא... פגעתי בה.
אני לא.
היי. -היי.
שתי דגימות דנ"א לעיבוד בתיק רייצ'ל הופקינס.
אוקיי. תביאי אותן.
זה מרתק, מה שאתם עושים. -כן. אוקיי...
אני אספתי את החומר הגנטי, אגב.
לשתי הדגימות.
אחת מקלייד דאפי, והשנייה שלי.
הוא מצא אותה?
סליחה?
השותף שלך. טבעת הנישואים שלו.
הוא שאל עליה כשהוא הביא את הדגימות. הוא חשב שאולי איבד אותה פה.
לא.
אני לא חושבת שהוא מצא.
חבל. אני אעבד את אלה.
אטלנטה תשתגע כשתראה אותך שוב על הכיסא... -עוד דקה לשידור.
כי את אדירה. את הכי טובה שיש.
אוקיי, חבר'ה, תכף מתחילים. -אוקיי.
לכאן את שייכת.
אני פה. -לקסי חזרה.
אני כל כך מצטערת, כולם.
האומנת של גיסתי ביטלה ברגע האחרון,
והסכמתי להחליף אותה, אבל שכחתי את הטלפון שלי. אני...
No comments yet. Be the first to leave one.