The first 200 lines.
דוד פרנק
בטי, זוזי!
"הוא הניח אז את שתי ידיו על אחוריה והרים אותה.
- "היא ניתרה ניתור קטן." - כמו ארנבת?
הי, אתן.
הסנדק מריו פוזו
מה את רוצה, בטי?
אתן קוראות את "לוסי וסוני בחתונה"?
- זה סוטה כל כך. - לא.
אימא ואבא לא יאהבו שתקראי את זה. את צעירה מדי.
החלק האהוב עליי הוא,
"ידה לפתה מוט שרירי עצום וגדוש דם."
זה לא שריר.
ג'ניס, אחותך הקטנה מוזרה כזאת.
בטי, בואי הנה ותעזרי לי עם השעועית.
שמעתן את הגברים הטיפשים האלה?
אולי אחתוך קצת סלרי? תוכלי להשתמש בו בתבשיל הקדרה שלך.
הקדרה מוכנה, בוץ'.
תוכלי לשפוך את שומן החזיר לפחית הלוזיאן שם.
המחבת כבדה מאוד?
יש לי בורסיטיס בזרוע הטובה שלי.
- באמת? - תני לי לעשות את זה, דודה בוץ'.
לא כדאי שתהרסי את הזרוע הטובה שלך.
תודה, ניבה, מותק.
מה קרה לזרוע הגרועה שלך?
מותק, את לא זוכרת? חג המולד לפני האחרון, החלקתי.
העצם המטקרפלית ביד ימין נסדקה לי.
- זכרתי את זה. - היא התנפחה כמו בלון.
תוציאו את הקטנים האלה מפה.
התנור חם. אני לא רוצה שמישהו ייכווה.
בולט, מיי ריי, תקשיבו לאימא. קדימה, צאו החוצה.
- בטי, קחי את הילדים החוצה. - קדימה. בואו נצא החוצה.
מה הבעיה של הילד הזה?
אני רצינית, בולט, אסטור לך חזק כל כך שהבגדים שלך יצאו מהאופנה.
מה פספסתי?
אם אתם לא רוצים להסתבך, אל תיכנסו לשם כמה זמן.
מגעיל, אבא.
בסדר. לעזאזל.
זוזו, אתם לפני משחק הפוטבול שלי. זוזו.
בולט, מיי ריי, זוזו.
בואו נצא החוצה.
זוזו!
בולט, מיי ריי, זוזו.
זוזו מפה, לעזאזל!
לעזאזל!
אכה את שניכם במסור שלי.
אלוהים.
בולט! מיי ריי!
תמיד שמחתי כשדוד פרנק הגיע לאחד מביקוריו הנדירים.
שבי.
אף אחד אחר במשפחה לא התעניין בי אי פעם.
קראת פעם את "מאדאם בובארי"?
אבל דוד פרנק היה שונה.
הוא היה מרצה במכללה וגר בניו יורק.
הוא השתמש באפטר שייב.
הציפורניים שלו תמיד היו גזוזות.
והוא ענד שרשרת זהב מתחת לחולצה שלו.
יכולתי להקשיב לו מדבר כל היום.
טוב, נגיד...
הוא היה המבוגר היחיד שהכרתי שהסתכל לי בעיניים.
כאילו ש...
הוא היה סקרן לשמוע מה יש לי לומר.
אני אוהבת להצחיק אותו.
ובקיץ של 1969, כשהייתי בת 14,
זה היה מלהיב.
אני כבר פותח את זאת כאן. תתכוננו, אני מתחיל.
תודה, מרשה.
אף פעם לא יזיק לגבר זוג גרביים נוסף.
זה ממני ומטי דאב.
יום הולדת שמח, אבא מאק. אם אוכל לקרוא לך ככה.
אם תהיה חלק מהמשפחה הזאת, עדיף לך שתקרא לי אבא מאק.
- תפתח עוד אחת! - בולט! מספיק, לעזאזל.
זהו. ככה מטפלים בילד רעשן.
תודה.
זאת עטופה יפה כל כך, היא חייבת להיות מפרנק.
חייבת.
מה זה?
מצחצח נעליים חשמלי!
אתה חושב שאני זקן מכדי לצחצח את הנעליים שלי?
צריך מכונה מחורבנת בשביל זה?
ברור שלא.
זה... לי יש אחת.
זה פשוט קל ומהיר יותר.
הבאה!
אני בהחלט מעריכה את המתנה שלך, פרנק.
מאחר שאני זאת שבסוף מצחצחת תמיד את הנעליים של אבא שלך.
תודה, יקירה.
הנה, אבא.
- זה ממני ומקיטי. - תראו את זה.
תראו, זה מברג פצפון.
זה סט לתיקון משקפיים,
כשתאבד בורג מהמסגרות שלך וכאלה.
אוכל להשתמש בזה הרבה. אני תמיד מתקן את משקפי הקריאה שלי.
תודה לכם, מייק, קיטי.
וג'ניס.
- ובטי ובולט. - כן.
יום הולדת שמח, אבא מאק!
מעולם לא הבנתי למה אבא מאק היה נבזי כל כך לדוד פרנק,
או למה אף אחד אחר מעולם לא אמר משהו על זה.
- בסדר. - אפשר ללכת לשירותים?
כן, אם תבטיח לרחוץ את הידיים.
הייתי מבינה אם דוד פרנק היה אנוכי או גס רוח או מתנשא, אבל הוא לא היה.
הוא היה פיקח ומצחיק ומתחשב.
הוא היה סוג האדם שרציתי להיות.
אבל הוא היה זה שאבא מאק הציק לו וזלזל בו בפני כולם.
דוד פרנק הסתיר את העלבון היטב.
אבל יכולתי להבחין בזה.
דוד פרנק, איך זה לגור בניו יורק?
אני אוהב את זה.
תראי, ברגע שאת יוצאת מעיירה כמו קריקוויל,
לא רק שאת מגלה כמה קטן העולם שלך היה,
את גם מגלה כמה גדול יותר הוא יכול להיות.
בדרכים שמעולם לא חשבת שאפשריות.
אוכל לבוא לבקר אותך מתישהו?
כן, בטח.
אם ההורים שלך יסכימו.
בטוח שהם לא יסכימו.
הם אפילו לא מרשים לי לצאת למחנה לשרביטניות.
טוב, אבא, הוא אמר שאף בת שלו לא תפזז
עירומה למחצה בפני כל העיר.
כנראה יאנסו אותי, ואתה יודע משהו, זה יגיע לי.
הוא אמר את זה?
אימא אומרת שזאת הבירה שמדברת.
איך הציונים שלך, בטי?
הכול "מצוין".
- הכול "מצוין"? אין "טוב מאוד"? - לא.
יופי. תמשיכי ככה.
אם תצטייני בפסיכומטרי שלך,
תוכלי לקבל מלגה לכל מקום שתרצי ללמוד בו.
בטח אלך ללמוד בדרום קרוליינה, כמו רוב הכיתה שלי.
נו, באמת.
תהיי האדם שאת תחליטי להיות,
או האדם שכל השאר אומרים לך שאת?
כי יש לך אפשרות בחירה.
באמת.
הלוואי שלא היו קוראים לי בטי.
זה שם של גברת, ואני רק בת 14.
אז תשני אותו.
אני לא יכולה לשנות את השם שלי.
את יכולה לעשות כל מה שתרצי.
מה עם ליז?
לא?
לייזה?
בטסי?
טוב, אולי בת'?
כן, מוצא חן בעיניי בת'.
ויש כל כך הרבה דברים שבת' יכולה להגשים מלבד להיות שרביטנית.
- הדודנית שלי מרשה היא שרביטנית. - כן.
ובבקשה אל תעשי מה שהדודנית הטמבלית שלך מרשה עשתה.
היא בהיריון. עכשיו היא צריכה להתחתן עם הבחור הצעיר המטומטם ההוא.
מרשה בהיריון?
אם תצטרכי אי פעם שאעמיד פנים שאני אבא שלך
כדי שתוכלי לקבל אמצעי מניעה, אשמח מאוד לעשות את זה.
תסתכלי עליי.
ואם תגלי שאת בהיריון,
תתקשרי אליי ראשון, לפני שתדברי עם מישהו אחר מהמשפחה.
אני מבטיחה.
בסדר.
את רוצה שאשאיר לך את "מאדאם בובארי"?
זה יהיה מעולה.
תודה.
כעבור ארבע שנים
שימו לב, סטודנטים חדשים.
התלוו לסטודנטים השגרירים שלנו בסיור בקמפוס של אוניברסיטת ניו יורק.
בלדסו, שם פרטי, בת'.
אליזבת'. אני מצטערת.
תודה.
זה היה טעים מאוד, לא?
שרלוט, מה היה הסלט הזה?
קוראים לו טאבולה.
אף פעם לא עלה בדעתי לשים אורז בסלט.
לא, זה בורגול.
מה זה וולגור?
בורגול.
מכינים אותו מחיטה.
זה בהחלט היה מעניין.
זה מריח טוב כל כך.
מה זה?
זה בקר.
טלה.
זה ספיחה.
- מה? - ספיחה?
כן, זה מין פשטידת רועים.
היא טבחית טובה כל כך.
היא עבדה בפרך כל היום.
בפרך.
ואתה חבר טוב כל כך.
שרלוט, נעים מאוד להכיר אותך.
אני חייבת להגיד שאף אחד במשפחה של פרנק
- אפילו לא שמע עלייך. - אני יודעת.
זה מטורף, נכון?
בעיקר מאחר שאנחנו ביחד כבר כמעט חמש שנים.
די!
כן, שרלוט, די כבר.
אני בטוחה שזה בגלל העניין היהודי.
איזה עניין יהודי?
טוב, פרנק בטח חשב שכולכם תסתייגו מכך
שהוא חי בחטא עם יהודייה מטונפת.
מתוקה, את זוכרת מה שהחלטנו הערב?
בלי פוליטיקה...
No comments yet. Be the first to leave one.